עיקרי הפסיקה
בית משפט השלום תל אביב-יפו א 51859/06
בפני: כב' השופטת תמר אברהמי
תאריך: 28/10/2008
בעניין: עו"ד שמעון דיסקין
בעצמו התובע
נ ג ד
הוצאת עיתון הארץ בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד תמיר גליק (ליבליך- מוזר משרד עורכי דין) הנתבעת
תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, בעניינם של "טוקבקים" שפורסמו נגד התובע באתר עיתון "הארץ" באינטרנט אותו מפעילה הנתבעת. לטענת התובע, בין השאר, אחריות הנתבעת קמה מכוח סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע (הנוגע ללשון הרע שפורסמה באמצעי תקשורת) ובנוסף, הנתבעת אחראית כלפיו מכוח דיני הרשלנות. יצויין כי התובע – עו"ד במקצועו, נוהג להביע דעתו, בנוגע לכתבות המתפרסמות באתר. והטוקבקים נשוא התביעה, נשלחו כתגובה לטוקבקים שכתב התובע.
בימ"ש השלום דחה את התביעה מהטעמים הבאים:
ראשית, נוכח "הצהרה" אליה מופנה כל שולח תגובה, ונוכח התגובות הרבות ששלח התובע עצמו, הרי שהתובע היה מודע לכך שהנתבעת אינה רואה עצמה אחראית לתוכנם של הטוקבקים, והסכים שלא לראות בנתבעת אחראית לתוכן האמור.
שנית, סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, אינו חל על הנתבעת לגבי התגובות נשוא התביעה. אמנם, השאלה האם אינטרנט הינו "אמצעי תקשורת" לצורך סעיף 11 הנ"ל, טרם הוכרעה, בין על ידי המחוקק ובין בפסיקת בית המשפט העליון. עם זאת, בימ"ש זה סבור (מהטעמים שבוארו בפסקי הדין בענין בורוכוב, סודרי, פלונית, רמי מור וסבו) כי, אין לראות במי שמעמיד את הבמה לרשות ה"טוקבקיסטים" – כאשר ניתן לראות במובחן כי מדובר בטוקבקים ולא בחלק מגופן של כתבות – משום "אמצעי תקשורת" לצורך סעיף 11.
ביהמ"ש הוסיף, כי גם על פי קנה המידה המשפטי שבחר התובע עצמו לדיון – "משקפי" קיומה של עבירה פלילית, לפי ענין פלונית, המקרה אינו מצדיק את חיובה של הנתבעת. וכן, כי הנתבעת איננה המפרסם.
כמו כן, העיר ביהמ"ש, כי אין באמור כדי לקבוע כי טוקבקים ככלל, אינם יכולים להוות לשון הרע. כל התבטאות תבחן לגופה. יתכן שיהיו מקרים בהם ההתבטאות עצמה לא תגיע לכדי "לשון הרע", בין היתר נוכח מיקומה במסגרת טוקבק. יהיו מקרים, בהם מאפייני הטוקבק ישקלו במסגרת שיקולים אחרים, כגון היקף ההגנה הניתן להתבטאות או היקף הפיצוי ההולם.
הטוקבקים בענייננו, הן בעלות מאפיינים של לשון הרע. למרות זאת, ספק אם יש מקום לחיוב בדין בגין התבטאויות אלה, ולחיובה של הנתבעת שלפני בפרט. שכן, יש לקרוא את האמור בהן על רקע כתיבתו של התובע, ומבלי להכריע בדבר, נראה כי התגובות הינן הבעת דעה על עמדתו של התובע כפי שהיא עלתה מהפרסומים שהוא עצמו כתב ומכאן, שהתגובות חוסות תחת הגנת תום הלב של סעיף 15(6) לחוק.
גם אם נניח לצורך הדיון, כי התגובות נשוא התביעה הן לשון הרע וכי לא חלה בענינן הגנה – אין מקום לזכות את התובע בפיצוי ממשי מאת הנתבעת בגין התגובות.
עוולת הרשלנות: העדרה של עילה לפי חוק איסור לשון הרע (עוולת לשון הרע) במקרה מסוים, אינה שוללת אפשרות לקיומה של עוולת הרשלנות בענין אותו מקרה. עם זאת, שיקולי מדיניות העומדים בבסיס חוק איסור לשון הרע ופרשנותו, יבואו לידי ביטוי גם במסגרת שיקוליו של בית המשפט בבחינת עוולת הרשלנות. ערכי היסוד אותם יש להביא בחשבון, והאיזון שיש לבצע לצורך האמור גם בענין עוולת הרשלנות הינם מבחן משולש מצטבר (כפי שנפסק בפרשת בורוכוב) "של ידיעה בפועל, ושל ודאות הפגיעה, ושל אפשרות מניעתה." יישום המבחן בענייננו, אינו מביא לשינוי התוצאה שהושגה עפ"י חוק איסור לשון הרע.
עוד נקבע, כי אין זה המקרה הראוי למתן צו עשה לחשיפת זהות הגולשים כותבי הטוקבקים.
מתוך פסק הדין
[...]
6. התביעה שלפני הוגשה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – "חוק איסור לשון הרע" או "החוק") והיא מתייחסת באופן ספציפי ל-3 טוקבקים אשר פורסמו באתר הנתבעת ביום 23.6.06, בזנבה של כתבה בשם "עין תחת עין" מאת העיתונאי יואל מרקוס.
7. כתבתו של מר מרקוס (נספח ה' לתצהיר התובע) עסקה בשאלת התגובה הראויה לירי הקסאמים מרצועת עזה לאזור שדרות. הכתבה גררה בעקבותיה לכל הפחות 269 תגובות (ר' נספח ה' הנ"ל), ובהן שלוש התגובות נשוא התביעה, וכן כמה וכמה תגובות פרי עטו של התובע.
8. התגובות נשוא התביעה שלפני, הן חלק מרצף תגובות אשר יש לו רלבנטיות לטיעוני הצדדים לתביעה. משכך, יוזכרו להלן גם תגובות אשר אינן כשלעצמן, הבסיס הישיר לדרישת התובע לפיצוי. כל התגובות שיצוטטו, יובאו כלשונן (לרבות טעויות סופר או טעויות לשון).
9. התגובה הראשונה הרלוונטית לדיון בתביעה שלפני, היא תגובה שנכתבה על ידי התובע. הנתבעת רואה בתגובה זו, פרי עטו של התובע, את "יריית הפתיחה".
התובע שלח בשעה 08:02 תגובה (מספר 42), תחת הכותרת "שתי עיניים תחת עין אחת". בגופה של התגובה האמורה נכתב:
"כתבה מעולה של עיתונאי ותיק ועייף, אך מידי פעם מבריק.
רק דבר אחד צריך לתקן: מי שבא לעקור עין מחברו, שלא יתפלא אם יישאר בלא שתי עיניו, אוזניו וחלקים אחרים של הגוף."
10. בסמוך לאחר מכן, בשעה 09:14, שלח התובע תגובה נוספת (מספר 56), תחת הכותרת "לחבר יוסי שוורץ" ובה נכתב:
"לאחר ניסיון התנקשות בלנין, נקבע כי על כל נציג השלטון הבולשביקי הרוג יש להרוג 100 נציגים של "מעמדות הנצלנים".
זאת התשובה הקומוניסטית ההולמת.
ועוד: בעת המרד של האיכרים (מעמד מנוצל, הקרוב ביותר למעמד הפועלים) במחוז טמבוב, ניתנה הוראה ישירה של לנין לקחת בני ערובה מבני הכפר ולהוציאם להורג אם המורדים לא יסגירו את עצמם.
ועוד: טרוצקי וטוחצ'בסקי הפעילו נשק כימי (!!!) נגד המורדים המסתגרים ביערות, הרגו את כולם והרעילו את היערות ואת השדות הסמוכים.
סטלין הורה להוציא להורג את טוחצ'בסקי ולרצוח את טרוצקי. אולי צדק?"
תגובה זו התייחסה לתגובה מספר 53, אשר נכתבה ע"י אדם שהזדהה בשם יוסי שוורץ ולא תצוטט כאן בשל אורכה.
[...]
12. בשעה 10:54, שלח התובע תגובה נוספת (מספר 83), אשר כותרתה "ל-76 (אלכס המזויף)"ו בה כתב התובע כך:
"נכון שגם הישראלים מבינים כח טוב יותר מאמצעי שכנוע אחרים.
לכן עלינו להפעיל יותר כח, וליתר דיוק, הרבה יותר כח כנגד הפלסטינאים, מאשר הם יכולים להפעיל נגדנו, כדי שהם ישתכנעו, ולא אנחנו."
13. בשעה 11:13 פורסמה תגובה מספר 86, שהיא התגובה הראשונה משלוש התגובות נשוא התביעה. מדובר בתגובה שיש לה כותרת בלבד וכינוי של השולח, אך אין לה תוכן מעבר לכך. בתגובות מעין אלה, לאחר כותרת התגובה, מופיעות האותיות לת בסוגריים (לת) על מנת לסמן שמדובר בתגובה ללא תוכן.
תגובה מספר 86, נשאה את הכותרת "זהירות משמעון דיסקין העו"ד המפיוז, שמבין ומפעיל רק כוח (לת)". במקום שנועד לכינויו של הגולש, נכתבו המילים "אזהרה לציבור".
14. בשעה 11:22, פורסמה התגובה השניה משלוש התגובות נשוא התביעה, היא תגובה מספר 88.
הכותרת של תגובה מספר 88, היתה - "יצא המרצע מן השק – שמעון דיסקין עוד מפיוז אוליגרך רוסי". תחת כינוי הגולש הופיעו המילים "מכיר אותו מאוזבקיסטן".
בגופה של התגובה נכתב כדלקמן:
"שמעון דיסקין מתחזה כאן לעו"ד אלעק תרבותי ומשכיל. סה"כ מדובר בעוד מפיוז אוליגרך שאתמול עמד רעב בתור ללחם בברית המועצות המתפוררת. אחרי שהלבשנו, האכלנו ונתנו לו מברשת שיניים דירה חינם ומענקי קליטה יצא שמעון דיסקין האמיתי. בריון שמבין ומפעיל רק כוח. הוא מאמין שאם הוא ירקוד על הדם של הערבים הוא יצליח לטפס למעלה ונשכח מאיזה בית זונות ושיכורים מתמוטט בברית המוצעות הבאנו אותו לכאן. ככה זה במאפיה של הזונות והשיכורים מרוסיה.
תמיד להכות ולטפס על גב החלש ממך. פונימיי רוסקי?
בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע"
15. בשעה 12:15, פורסמה התגובה השלישית נשוא תביעה זו, היא תגובה מספר 98. גם תגובה זו, בדומה לתגובה מספר 86, היא תגובה ללא תוכן.
כותרת התגובה, שהיא למעשה תוכנה של התגובה, היתה "לסמיון דיסקינצ'קה 83, ברוך הבא ליוגנד ליברמן, המדים החומים בדרך (לת)". כינוי הגולש היה "אלקסי מהכרמל".
16. בשעה 13:19, שלח התובע תגובה (מספר 112), המתייחסת לשלושת התגובות דלעיל. כותרתה של תגובה 112 הינה "השמאל בפאניקה – טענות שקריות (98, 88, 86)".
תוכנה של תגובת התובע היתה כדלקמן:
"התגובות שמספרן 98, 88, 86 אינן ראויות, כמובן לתגובה, אינן מתייחסות לגוף העניין ויותר מכל דבר אחר חושפים את התיסכול של השמאל הקיצוני שאינו מצליח להביא נימוקים ענייניים התומכים בעמדתו.
ובכל זאת, כדי לקיים את חובתי להקטנת הנזק לפני נקיטת צעדים משפטיים, אתייחס לטענות העובדתיות והשקריות שבאותן תגובות:
1. מעולם לא הייתי באוזבקיסטאן.
2. אין לי כל קשר למאפיה (רוסית או אחרת, בארץ או בחו"ל).
3. אינני "אוליגרך" בכל מובן אפשרי של המילה.
4. לא קיבלתי "דירה חינם" (בכלל, בכל שנותיי בארץ אני גר בדירות שכורות).
5. כשעליתי לארץ (בשנת 1988), בריה"מ, לצערי, עוד לא הייתה "מתפוררת", הגם שהסימנים הראשונים של ההתפוררות העתידית כבר הופיעו.
6. אינני בריון.
7. אינני נוהג להפעיל כוח.
8. אינני רוקד על הדם של הערבים.
9. אין לי כל קשר לשיכורים.
10. אין לי כל קשר לזונות או לבית זונות כלשהם".