מתוך פסק הדין

בית משפט השלום בחיפה
ת"א 11145-07 חג'ג'רה נ' כרמלה ואח'
28 יולי 2009
בפני כב' השופטת תמר נאות פרי

התובע
אדם חג'ג'רה
נגד
נתבעים
1. כרמלה מנשה
2. רשות השידור

לפניי תביעה מכח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

רקע כללי -

1. התובע, מר אדם חג'ג'רה (להלן: "התובע") מונה במהלך שנת 2004 לתפקיד היועץ להכוונת חיילים משוחררים במגזר הבדואי בצפון (להלן: "תפקיד היועץ").

2. לאחר המינוי, הנתבעת מס' 1, גב' כרמלה מנשה (להלן: "הנתבעת") פרסמה כתבה (להלן: "הכתבה") אשר במסגרתה הובעה ביקורת על המינוי של התובע לתפקיד היועץ ובעיקרם של דברים, נטען בכתבה כי התובע מונה לתפקיד בשל היותו חבר מרכז הליכוד, בנוהל בלתי תקין, למרות שהישגיו במבחני הקבלה היו נמוכים וכי עסקינן במינוי פוליטי.

[...]

עמדות הצדדים -

5. התובע טוען כי יש בכתבה כדי להוות פרסום לשון הרע, בניגוד להוראות החוק, וכי הפרסום הסב לו נזקים משמעותיים. התובע אומד את נזקיו בסכום של 316,000 ₪, כאשר בכתב התביעה התווספו לעילות מכח החוק גם עילות תביעה מכח פקודת הנזיקין, לרבות הנוגעות לעוולת הפרת החובה החקוקה.

6. הנתבעת ורשות השידור טוענות למעשה טענת הגנה אחת עיקרית והיא – "אמת דיברתי", כאשר לחילופין הועלתה מטעמן הגנת פרסום בתום לב.

דיון והכרעה -

9. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, לאחר שקראתי שוב את הכתבה ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם – מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן - וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

10. אקדים ואומר כי לא יכול להיות חולק שבדיעבד התברר שהליך המינוי של התובע לתפקיד היועץ לא היה תקין והראיה היא שהמינוי בוטל, על ידי נציב שירות המדינה, ולא שמעתי שהתובע עתר לשינוי החלטת הנציב. אינני סבורה שיש מקום בפסק דין זה לברר לעומק את כל הפרטים הכרוכים בביטול המינוי ורק אומר כי התמונה באופן כללי הינה שאכן נפל פגם בהליך המינוי, כי הגורמים הרלבנטיים זיהו את הכשל וכי המינוי בוטל.

11. עם זאת, ולמרות זאת, יש צורך לבחון בקפידה את הכתבה על כל רכיביה ולבחון האם הוכחה טענת אמת דיברתי, או טענת הגנה אחרת, לגבי כל אחד ואחד מהרכיבים.

[...]

סיכום ביניים -

34. מהאמור לעיל עולה כי לגבי הרכיבים שנבחנו עד כאן, הוכח כי הנתונים שהופיעו בכתבה היו נכונים. ברי כי בנסיבות אלו קמה לנתבעים ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק, הואיל ולא יכול להיות ספק כי לפרסום היתה חשיבות, כי המדובר במידע חיוני לציבור לגבי משרה ציבורית, כי מחובת הנתבעים לפרסם מידע שכזה אשר מובא לידיעתם.

[...]

37. ברם אולם, לגבי רכיב נוסף אשר מוזכר בכתבה – לא הוכחה טענת האמת בפרסום או טענת הגנה אחרת, וכוונתי לנושא מבחני המיון.

תוצאות מבחני המיון -

38. בכתבה צויין כי המינוי של התובע בוצע –
"למרות שהישגיו במבחני הקבלה היו הנמוכים ביותר מבין כל המועמדים";
ובהמשך הכתבות, נאמר עוד כי -
"מדובר על מבחני השכלה כללית ומבחני אישיות".

39. נתון זה התברר כלא מדויק.

40. התובע עצמו מציין כי הוא לא ידע אז וגם לא יודע כיום מה היו תוצאות המבחנים שעבר (עמ' 6 שורות 23-27).

41. עדותו של פרל בהקשר זה לא היתה ברורה.

42. פרל העיד שהוא ראיין מעל 15 מועמדים (עמ' 13 ש' 14) וכי התובע לא התאים לתפקיד –

"נוכח תוצאותיו הנמוכות במבחנים"
(עמ' 12 שורה 3).

בהמשך הוא נשאל אם מסר לנתבעת את תוצאות המבחנים, ומשיב –

"ת. ציונים בטח שלא מסרתי. יכול מאוד להיות שאמרתי שהוא היה ברמת ציונים נמוכה מתחת לסף הקליטה שלנו. הציונים הם מספריים. מתחת ל-60 לא קולטים בכלל במשרד עובדים. ...

ש. אם מסרת לגב' מנשה ציונים של מועמדים אחרים או מידע לגבי ההישגים של מועמדים אחרים בבחינות ?

ת. לא מסרתי לה שמות ולפחות ממני היא לא יודעת מי היו המועמדים האחרים. אמרתי שהיו מועמדים שהיו להם ציונים עדיפים על התובע."
(עמ' 12 שורות 22-30).

43. במקום אחר, כפי שכבר צוטט מעלה, נטען כי פרל שלח רק שלושה מועמדים לבחינות.

44. משמע, שלא הוכח שהציונים של התובע היו "הנמוכים ביותר" ולא ברור מי היא קבוצת ההשוואה. ראשית, פרל לא אמר שהציונים של התובע היו הנמוכים ביותר אלא שהם היו נמוכים. שנית, לא ברור אם כל המועמדים (15 או 20 במספר) נשלחו למבחנים, או שרק שלושה ביצעו את המבחנים – כלומר, האם משווים את התובע לשלושת "המומלצים" או שמשווים אותו לכל המועמדים. יש הבדל משמעותי לדעתי בין מצב בו התובע קיבל ציונים פחות טובים משלושת (או חמשת) המועמדים עם הציונים הגבוהים ביותר לבין מצב בו הוא בעל הציונים הנמוכים ביותר מבין 15 (או מבין 20) המועמדים לתפקיד. ואולי הוא קיבל את אותם הציונים שקיבלו כל שאר המועמדים, חוץ מ"המומלצים" ?

45. פרל לא הצליח בחקירתו להסביר מה בדיוק היו הציונים של התובע ואף לא הסביר מה היו הציונים של שאר המועמדים שלא זכו להיות בין שלושת "המומלצים". בחקירתו לגבי נקודה זו, פרל התקשה ואף "נלחץ" מעט כאשר הוא נשאל מדוע בכלל הוא מצא לנכון להעביר לנתבעת מידע לגבי ציונים אישיים של מועמד זה או אחר. המידע לגבי "דירוגו" של התובע במבחני המיון נותר עמום ולא ברור גם לאחר החקירה הנגדית של פרל, ואני סבורה כי אין זה מקרי.

46. לעניין אי התאמתו של התובע לתפקיד – אולי אין חשיבות לדירוג המדויק שלו (אחרון מבין 20 או במקום רביעי או ששי), אך יש לכך חשיבות שעה שהדבר מתפרסם בציבור, תוך שיש לזכור שעסקינן במבחנים הכוללים גם מבדקי השכלה כללית.

47. נכון הוא שמינויו של התובע היה שלא כדין, נכון הוא כי הוא הגיע לתפקיד שלא בדרך הראויה ונכון הוא שהוכח שככל הנראה – לו הוא היה פוסע בנתיב המקובל – הוא לא היה מקבל לידיו את התפקיד. יחד עם זאת, אני בדעה שגם מי שקיבל לידיו תפקיד בצורה בלתי תקינה, אינו ראוי לכך שיתפרסם שהוא הגרוע מבין כל המועמדים בכל הנוגע לאינטליגנציה שלו ולהשכלתו הכללית. יכול להיות שהתובע אינו מתאים לתפקיד ושהוא אכן היה "מינוי פוליטי" אך הוא לא בהכרח בעל הנתונים האישיים הנמוכים ביותר.

48. נדמה לי שמן הראוי היה לדייק בנקודה זו, ניתן היה לברר את הנתונים בהקשר זה ביתר קפדנות – ואם לא, היה מקום להימנע מלכלול פרט זה בכתבה

[...]

49. אמנם, נקבע בפסיקה כי אין נדרשת זהות מוחלטת בין מצב הדברים בפועל לבין תוכן הפרסום, אלא נדרש כי המשמעות הכללית העולה מן הפרסום והתוכן העולה ממנו יתאמו (ספרו של שנהר, בעמ' 221), ומכאן שכאשר נוכח בית המשפט כי קיים פער בין המציאות לבין התיאור בפרסום, עדיין יכול הוא לקבוע כי עומדת לנתבע הגנת הסעיף, אם מצא כי מדובר ב"פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש", היינו פרט לוואי שמשקלו קל במידה כזו שאין פרסומו גורם פגיעה ממשית.

50. דא עקא, שכאן - אני סבורה כי אין עסקינן בפרט שולי בלתי רלבנטי.

סיכום ביניים שני -

53. לאור האמור לעיל, המסקנה היא כי יש בכתבה משום פרסום לשון הרע לגבי תוצאותיו של התובע במבחני המיון.

[...]

סיכום –

70. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה ואני מעריכה את נזקו של התובע בסך של 12,000 ₪.

לקריאת פסק המלא