עיקרי הפסיקה
בג"ץ 97 / 273
1. האגודה לשמירת זכויות הפרט – למען הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים בישראל
2. קל"ף – קהילה לסבית פמיניסטית
3. האגודה לזכויות האזרח בישראל
נ ג ד
1. שר החינוך, התרבות והספורט
2. הטלוויזיה החינוכית הישראלית
3. הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[21.9.1997]
לפני הנשיא א' ברק והשופטים י' קדמי, ד' דורנר
העתירה מכוונת נגד הוראתו של שר החינוך, המשיב 1, לטלוויזיה החינוכית, המשיבה 2, להימנע משידורה של תכנית בשם "קלפים פתוחים" המיועדת לבני נוער, ושהוקדשה לזהות מינית ועסקה בהומוסקסואליות ובלסביות (להלן – התכנית). עמדת המשיבים היא כי אין לאפשר את שידור התכנית ללא הצגת נושא ההומוסקסואליות באופן "מאוזן".
בית-המשפט העליון פסק:
א. (1) בעולם המתקדם לעבר שנות האלפיים, תופעת החד-מיניות – הומוסקסואליות ולסביות – כשלעצמה, שוב אינה מבטאת "סטייה" שיש להוקיעה, לגנותה ולהילחם בה, ועל-אף אי-ידיעת מקורה המדויק של התופעה – מגלים כלפיה הבנה וסובלנות. אין מקום ליחס של "עצימת עיניים" כלפי התופעה או להפיכת הדיון בה ל"טאבו" (825ז – 826א).
(2) הגם שבני הקהילייה החד-מינית נמנים, גם לשיטתם שלהם, עם המיעוטים החריגים, הם מהווים חלק אינטגרלי מהמסגרת החברתית וזכאים להתייחסות סובלנית. וכל עוד לא ניתן להצביע על סיבה מיוחדת המצדיקה את הצרת צעדיהם ואת צמצום זכותם להציג את אורח חייהם וחוויותיהם בפני הציבור, אין לשלול זאת מהם (826ג).
ב. (1) אכן, הטלוויזיה החינוכית הינה מסגרת מיוחדת השונה מן הטלוויזיה הכללית, ותכליתה "חינוך". ואולם, "חינוך" בעניין הנדון אינו חינוך "מודרך" מטעם; אלא "חינוך" במשמעות הרחבה ברוח התקופה. ו"חינוך" במשמעות זו סובל, לפחות, גם תכנית החסרה לדעת מקצוענים "איזון מקצועי" (826ו – ז, 827ד).
(2) אכן, התכנית אינה "מאוזנת" במובן זה שהיא מצומצמת להצגת חוויותיהם של הנמנים עם ה"חריגים" ואינה כוללת עמדה "אחרת" מזו המתחייבת מדברי המרואיינים. ברם, אין בכך משום "חוסר איזון" ההופך את התכנית ל"אנטי חינוכית". על פניה נועדה התכנית להכרת התופעה באמצעות מפגש עם צעירים בעלי זהות חד-מינית; ובתור שכזו – הרי היא תכנית שלמה ולא חסר בה דבר. ה"איזון" החסר מדבר בבחינתה הערכית-חברתית של התופעה. לא זה היה נושא התכנית, ומכל מקום – אין מניעה להוסיף תכנית כזאת (827ב – ג).
התנגדות לצו-על-תנאי מיום 14.1.1997. העתירה נתקבלה. הצו-על-תנאי נעשה מוחלט.
דן יקיר, עירא עדן, דורי ספיבק – בשם העותרות;
יהודה שפר, סגן בכיר א לפרקליטת המדינה – בשם המשיבים 1-2;
אילן רותם – בשם המשיבה 3.
מתוך פסק הדין
זוהי עתירה המכוונת נגד הוראתו של שר החינוך, המשיב 1, לטלוויזיה החינוכית, המשיבה 2, להימנע משידורה של תכנית אחת מסדרת תכניות בשם "קלפים פתוחים", שהוקדשה ל"זהות מינית" ועסקה בהומוסקסואליות ולסביות (להלן – התכנית).
תכניות הסדרה משודרות אחת לשבוע והן מוקדשות לדיון בנושאים שונים המעסיקים בני נוער, ובין היתר בתופעות חברתיות שנויות במחלוקת, כגון: חזרה בתשובה, סמים, אלכוהוליזם, מין, כתות דתיות וכיוצ"ב. התכניות מוקלטות בהשתתפות קהל צופים של בני נוער, מיועדות לבני נוער ומשודרות בשעות צפייה המתאימות לבני נוער.
במסגרת התכנית האמורה – שאושרה על-ידי הצוות המקצועי של המשיבה 2 – מראיין מגיש התכנית ארבעה צעירים: שני צעירים הומוסקסואליים, צעיר דו-מיני וצעירה לסבית; כאשר מן הקהל משתתפת אם לצעיר הומוסקסואלי. בתום הריאיון מתקיים דו-שיח בין הצופים – צעירים גם הם – לבין המרואיינים.
עיון בקלטת התכנית הראה, כי הופעתם של ארבעת המרואיינים הייתה נעימה, דבריהם שטפו והתאפיינו בכנות מלבבת ועמדותיהם הוצגו בצורה ברורה ובהירה. ניכר היה בארבעה, שהם מבקשים את הבנתם ואהדתם של הצופים; כאשר התמונה הכוללת שהצטיירה מן המפגש עמם הייתה שהומוסקסואלים ולסביות, הינם ככל בני הנוער, שהטבע נטע בהם תכונות שאינן מוציאות אותם אל "מחוץ למחנה".
סמוך לקראת שידור התכנית התברר למשיב 1, כי קמה התנגדות מטעם אנשי ציבור לשידורה, תוך שימת דגש על אופייה המעורר להתנסות מצד אחד ועל אי-התאמתה ל"אכסניה" מצד אחר. לנוכח התפתחות זו, הורה המשיב 1 על קיום בדיקה יסודית של התאמת התכנית לשידור, ובמקביל עיכב את שידורה עד לקבלת תוצאותיה של הבדיקה.
העותרים לא המתינו להשלמת הבדיקה ופנו בעתירה הנוכחית; כשהטענה המרכזית שבפיהם היא: כי עיכוב השידור פוגע בחופש הביטוי ובזכויותיהם של ההומוסקסואלים והלסביות.
בינתיים הושלמה הבדיקה, ובחוות-הדעת שהוגשו למשיב 1, נשלל שידור התכנית כמות שהיא, שכן המסרים שמשגרת התכנית לבני הנוער הצופים בתכניות חינוכיות אינם מאוזנים. המשיב 1 אימץ את ההמלצה; כאשר לשיטתו פסילתה של התכנית מוגבלת לשידור בטלוויזיה החינוכית בלבד.