גז ונעלם
"העכבר הוליד הר" ("ידיעות אחרונות"), "רוסיה ואיראן מקדמות תוכנית למניעת התקפה" ("הארץ"), "בידי הקונגרס" ("ישראל היום"), "יעלון רמז: ארה"ב תתקוף אחרי החגים" ("מעריב"). כותרותיהם הראשיות של העיתונים ממשיכות לעסוק במתקפה שלא היתה, במלחמה שכמה מהם ("ידיעות אחרונות", "ישראל היום") כבר חגגו כעובדה כמעט מוגמרת וחמקה מידיהם (הלוגו האירוני המלווה היום את הסיקור ב"ידיעות אחרונות" הוא "מלחמה בהמתנה"). "הנשיא אובמה לא התכוון להתערב צבאית במלחמת האזרחים בסוריה", כך נפתח מאמר של נחום ברנע שב"ידיעות אחרונות" בחרו להדפיס היום ככותרת הראשית. חבל שבעיתון לא שאלו את ברנע לפני שהדפיסו בשבועות הקודמים כותרות שמנות שדיווחו על ההפך.
גם בשער "ישראל היום" משנים קו: ממתקפה אדומה-צהובה על הקוראים בצירוף תבליני יהיה-בסדר, לצבעי כחול מדיטטיביים ועליהם הכותרת "שר הביטחון יעלון משגר מסר מרגיע: 'תיכננתם חופשה לחגים? תמשיכו כרגיל" ("משגר"? קשה להיגמל מתסביך תוקפנות, גם כששר הביטחון מצווה להירגע). אווירת הרוגע מביאה ליישור קו פרשני בין שני העיתונים האויבים – המסרים העולים היום מטורו של נחום ברנע (אובמה מטפל בחובבנות במשבר שיצר במו ידיו, התנהלותו בעניין התקיפה בסוריה משליכה על האפשרות שארה"ב תתקוף באיראן) היו יכולים להיכלל בקלות ב"ישראל היום" אילו היו נכתבים בעילגות ובבוטות.
שר הביטחון משה יעלון קורא לאזרחי ישראל להירגע, אתמול (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
ב"מעריב" מציג שלום ירושלמי עמדה שונה, ומותח ביקורת על התגייסות הלובי היהודי בארה"ב למען תקיפה בסוריה: "איפא"ק גורר אותנו בכוח פנימה ומעניק לאסד לגיטימציה לירות טילים על ישראל אם יותקף". עמדה דומה מציג גם חמי שלו ב"הארץ" ("הלובי הפרו-ישראלי מתגייס בכל כוחו למען אובמה – ומסתכן בנזק ממשי למעמדו"). "ישראל היום" מדגיש בכותרת המשנה שלו (על-פי "דיווח") כי אובמה "ביקש מנתניהו שיסייע לו להשיג רוב באמצעות הפעלת הלובי הפרו-ישראלי איפא"ק".
עוד ב"ידיעות": "הנשיא הסורי הכחיש אתמול בראיון לרשת CBS כי הוא הורה על שימוש בנשק כימי [...] גם בגרמניה התפרסמו דיווחים: 'אסד לא אישר את המתקפה'", מדווחת אורלי אזולאי. וב"הארץ": קרי הודיע כי סעודיה תתמוך בתקיפה אמריקאית בסוריה. ב"ישראל היום" מדווחים כי "גם הבירה מוגנת", למקרה שעדיין לא נרגעתם.
יום כיפור
יום כיפור יחול בסוף-השבוע, והטבלואידים מגבירים את קצב הסיקור העיתונאי לקראת ציון 40 שנה למלחמה הנקראת על שם היום הקדוש. האייטמים הבולטים: כתבת השער של "24 שעות" ("ידיעות") מוקדשת לפרסום יומן המלחמה של תא"ל עוזי עילם, חבר המטכ"ל בזמן המלחמה. על השער בוחרים העורכים להדגיש את ההתייחסויות ביומן הנוגעות ל"דיכאון של משה דיין והפנים החיוורות של אלי זעירא". מתוך הציטוט בכותרת המשנה על השער: "מרה שחורה", "מחדלים רציניים", "סדקים ברמת המנהיגים", ומתוך כותרת המשנה לכתבה: "עננת הנכאים", "חוסר האונים והבלבול בצמרת הפיקוד", "מלחמות הגנרלים". כתבת השער של מוסף "המגזין" ("מעריב") מוקדשת ליומן מלחמה של שריונר שלחם בגבול סוריה. "המפקד והחברים שנהרגו, התושייה של הצוות שהפך למשפחה, העייפות הקשה ולמה בדיוק התכוונו החיילים ב'טיל קרקע-חומוס'". הפניה בולטת על שער "ישראל היום" מוקדשת לנשים של שבויים ישראלים משוחררים, "חיים לצד הטראומה".
סימני נפט
ל"כלכליסט" נודע כי כי חברת אינטרנט ישראלית מתכוונת לנסות להנפיק בבורסה האמריקאית מניות לפי שווי חברה גדול במיוחד, העורכים בחרו להגיש את המידע הזה בהבלטה, ככותרת ראשית, כאילו לסטרטאפיסטים מנתניה כבר יש מיליארד דולר בכיס. "אאוטבריין, המספקת לאתרי תוכן שירות המלצות על כתבות המתפרסמות ברשת, החלה בצעדים ראשונים לקראת הנפקה בנאסד"ק. החברה, שהוקמה על-ידי ירון גלאי, מבקשת לגייס כ-250 מיליון דולר לפי שווי של מיליארד דולר. עם לקוחותיה נמנים 'לוס-אנג'לס טיימס', CNN ויאהו, והכנסותיה ב-2012 היו כ-80 מיליון דולר", נכתב בכותרת המשנה. "ההמלצה של אאוטבריין: הנפקה במיליארד דולר" היא הכותרת הראשית עצמה. חבל שלא היה מי שימליץ ל"כלכליסט" לטפל באופן יותר רגוע באייטם שהביא הסקופר שלהם, גולן חזני.
גם "גלובס" מקדיש את הכותרת הראשית שלו לכוונות לעתיד, אם כי הוא צועד על קרקע מוצקה יותר, או לפחות צמיגה: "סימני הנפט של שמן: משוכה ראשונה בריצת מכשולים", נכתב בכותרת המסויגת, בעלת הטון ההפוך מזה שבו בחרו ב"כלכליסט". "השמחה עוד מוקדמת", נכתב בכותרת הידיעה עצמה, של עמירם ברקת.
"המחיר הכבד של הפרטת תעש: המדינה תשלם 4.5 מיליארד שקל", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "לאחר דיונים של שנים והפסדי עתק, נחתם ההסכם להפרטת תעש", מודיעה כותרת המשנה. "המדינה תכסה גירעון של כ-2.5 מיליארד שקל ותשלם 2 מיליארד שקל כפיצויים לעובדים". מירב ארלוזורוב, בטור פרשנות, מבטיחה כי "הנזק עוד יגדל במיליארדים", זאת בשל ההשלכה של ההסכמות שאליהן הגיעה המדינה עם העובדים על רפורמות בחברת החשמל ובנמלים.
כותרת השער האחורי של העיתון היא "איפקס תנסה להנפיק את תנובה לפי שווי של 10 מיליארד שקל".
זהירות: המוסף "ממון"
בפעם השנייה בתוך חמישה ימים בוחרים במוסף "ממון" (עורכת: יעל דרומי) להקדיש את הכותרת הראשית לתקלה בחיווי השעה בטלפונים סלולריים, שלא הסתכרנו עם השינוי במועד המעבר משעון הקיץ לשעון החורף. בשבוע שעבר הודיעה הכותרת בשילוב של בומבסטיות ופתטיות (האם צמד זה הינו בכלל בר-הפרדה?): "זהירות: הסלולרי שלכם לא יודע מה השעה", ומשום שעבירה גוררת עבירה וכך גם איבוד פרופורציות, היום מודיעה הכותרת הראשית של המוסף הכלכלי על "הבאג הסלולרי שהטריף את המדינה".
שער מוסף "ממון", 9.9.13
הכפולה הפותחת של המוסף נקראת כבדיחה, כבר מהפתיחה הדרמטית המספרת על "עשרות אלפי ישראלים" ש"לא התעוררו אתמול בזמן". מהיכן יודעים במוסף שעשרות אלפי ישראלים לא התעוררו בזמן? אולי מדובר באלפים בלבד? ואולי במאות אלפים? לא זו כמובן השאלה הנכונה, אלא השאלה מדוע יש לדווח בהבלטה על כך שאנשים רבים התעוררו במהלך בוקר אחד באיחור של שעה, אבל דווקא הניסיון לענות על השאלה הלא נכונה חושף את האבסורד שביסוד האתוס העיתונאי ב"ידיעות אחרונות", שאפשר אולי לתמצתו במלים "פנייה לאדם הפשוט".
מן האתוס הזה נגזר העיסוק המובלט בהתרחשות טריוויאלית, רק משום שהיא נפוצה וקשורה למלות מפתח של "האדם הפשוט" בדמיונם של עורכי טבלואיד (שעון, טלפון סלולרי, טכנופוביה, היסטריה). אבל מן האתוס הזה נגזרים גם חוסר נאמנות לעובדות ושיבוש מהותי בתפיסת המציאות. זאת, משום שהאתוס העיתונאי שהניב את הכותרת בשבוע שעבר ("זהירות") הכריח מצדו כותרת שתבשר על קטסטרופה, ומשזו לא קרתה – הניב שיטות מפוקפקות ליצירת מציאות אלטרנטיבית.
כך הכתב הוותיק ישראל וולמן, יחד עם לא פחות משלושה כתבים נוספים שגויסו לעניין, עושה כמיטב יכולתו לספק את סחורת האסון, אבל מצליח למצוא רק תקלות שוליות וקוריוזים (בתחנות אוטובוסים אנשים שאלו מה השעה!) ומגיש לצדם עובדות יבשות המוכיחות דווקא כי שום דרמה לא התרחשה ("לא היו שיבושים משמעותיים בלוחות-הזמנים של האוטובוסים", "שיבושים קלים נגרמו בבתי-הספר בעיקר בגלל נהגי הסעות שהתעוררו מאוחר"). אז כיצד, אם כן, מוכיחים ש"באג שעון החורף" הטריף את המדינה? מי אם לא האדם הפשוט יבוא לעזרת עיתונות האדם הפשוט – האדם מן הרחוב!
שער מוסף "ממון", 2.9.13
וכך זוכים היום קוראי "ממון" להיחשף לסיפוריהם של שישה ישראלים שחוו על בשרם ממש את האפקט הדרמטי של "באג שעון החורף" (תופים). האם עדויות של שישה אזרחים במדינה המונה (ברוך השם) כמה מיליונים יכולות להוכיח את קיומו של טירוף (תופים) שסחף מדינה שלמה? ובכן, הם לא. לכן מכתירות העורכות ב"ממון" את החלק הזה של הפרויקט העיתונאי שלהן בכותרת "6 סיפורים אמיתיים". זו כותרת הלקוחה מעולם הקולנוע ("מבוסס על סיפור אמיתי"), והיא באה לתייג חומרים מתעדי מציאות בתוך תחום המוקדש לפיקציה.
האם ב"ממון" מתכוונים (הכוונה, כמובן, לתת-המודע של עורכי "ממון". אין בדברים שנכתבו כאן ניסיון לרמוז שבבחירות העריכתיות במוסף מופעל שיקול דעת מודע) לסמן בכך את כל הפרסומים האחרים במוסף כפיקציה? ודאי שלא. למעשה ההפך הוא הנכון. עורכי "ממון", שמתוקף האתוס המוטבע בהם הביאו את עצמם לדווח על מציאות שלא קרתה (טירוף במדינה), מגישים לקוראים תיאורים שרירותיים של דברים שכן קרו, וקרו לאנשים כמוכם, ולכן הם קרו גם לכם – גם אם המציאות שחוויתם היתה שונה לגמרי, משום שהמציאות האמיתית היא מה שהעיתון מדווח עליו.
איזה עיתון יכול לספר לקוראיו בביטחון כי לא המציאות שלו היא המציאות האמיתית אלא המציאות שהעיתון מדווח עליה? עיתון הסבור כי קוראיו הם מטומטמים. וזהו, אולי, סוד ההצלחה של "ידיעות אחרונות", משום שהוא צודק לגמרי באבחון שלו את קוראיו. הרי הם קנו את העיתון.
ביתו של אדם
הכתבה הפותחת את המוסף היומי של "ידיעות" מוקדשת לתקנון ביישוב חדש בנגב שנועד למנוע את קבלתם של ערבים, חרדים ואמהות חד-הוריות. לפי עופר פטרסבורג, בעקבות פניית העיתון "הוסר התקנון". כותרת מדור שוק ההון ב"כלכליסט" היא "הפועלים מנסה לקחת מלאומי את הבית של מוטי זיסר".
האחריות
"עו"ד יעקב וינרוט בכה בראיון על מות הערכים בחברה הישראלית. מה זה בכה, ממש ניגבתי את הדמעות. אני מאמין לו שלבו כואב. אבל מה הוא עשה בשטח של המעשים? זה שהוא תורם בסתר לא מעניין אותי, כי כעורך-דין ייצג את השיטה. זו האחריות" (ציטוט מודגש מתוך ראיון של יובל יועז עם עו"ד יובל אלבשן ב"גלובס").
ענייני תקשורת
"חברות המזון חזרו לפרסם לקראת החגים", טוענת כותרת של אורנה יפת ב"כלכליסט". ב"גלובס" מדווחת אילנית חיות כי "עליית המחירים מתחזקת, הצריכה ממשיכה לרדת". "לא היתה אווירת חג" היא כותרת ידיעה אחרת של חיות, העוסקת במכירות הבגדים.
עוד ב"כלכליסט", זהר שחר לוי ותומר גנון מדווחים כי "בית-המשפט העליון חייב את אקו"ם למנות דירקטורים חיצוניים נוספים".
באימפריית הרשע של נוני מוזס מדווחים היום על פני עמוד שלם, כולל הפניה בשער ותמונה של מושאי הידיעה ושל "מתחם המסעדה", כי הזוג נתניהו סעד יחד עם מאות אורחים במסיבת יום-הולדת במסעדה שאין לה רשיון עסק.
באייטם הראשי במדור החדשות של המוסף "גלריה" של "הארץ" מודפסת הכותרת "גינטר גראס: 'פייסבוק היא חרא'". לא הצלחתי למצוא את האייטם בעמוד הפייסבוק של העיתון או בזה המוקדש לגראס עצמו.