באלה הידיים

ביום ראשון האחרון פורסם בלב שער "ידיעות אחרונות" תצלום גדול של "ילד חמוש ברובה פלסטיק בעצרת בעזה". כיתוב התצלום נפתח במלים "כך מחנכים את הדור הבא". צריך מידה נאה של עיוורון כדי להביע זעזוע מהמיליטריזם של תושבי עזה מעל גבי שופר של המיליטריזם הישראלי.

בראש שער "ידיעות אחרונות" הבוקר מקודם ראיון עם המ"פ זיו שילון, שיפורסם מחר. הכותרת קוראת: "בעוד שנה אני חוזר לגדוד". כותרת המשנה קוראת: "אחרי 10 ניתוחים להצלת ידו היחידה שנותרה מהפיצוץ בגבול עזה, אומר המ"פ זיו שילון: אני זקוק לה כדי שאוכל להחזיק שוב נשק". כך. לא את בת זוגי, לא את ילדי לעתיד – אלא נשק. וזה הציטוט שנבחר להוביל את הראיון עם שילון.

גם הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" עוסקת בנשק. היא מדווחת כי "לוחמת מג"ב חיסלה מחבל". תצלום של השוטרת, בפנים מפוקסלות, מקבל בעמוד שער את החותמת "גיבורת היום". תצלום נוסף, בכפולה הפותחת, מקבל את החותמת "הגיבורה ממג"ב". כותרת משנה בכפולה הפותחת מתמצתת את הסיפור כך: "לוחמי מג"ב בחברון הבחינו אמש בצעיר פלסטיני חשוד ודרשו ממנו להזדהות. בתגובה הוא תקף את אחד הלוחמים ושלף מולו אקדח. מפקדת העמדה הגיבה בקור רוח: היא שלפה אקדח והרגה את המחבל".

ירון דורון שוחח עם הלוחמת, ושמע ממנה כך: "ראיתי שהפלסטיני התנפל על החייל ומכוון אליו אקדח. הייתי חייבת לקבל החלטה מיד. כיוונתי את הנשק שלי בזווית כזו שהלוחם לא ייפגע – ויריתי שלושה כדורים עד שניטרלתי את המחבל. באותו רגע האדרנלין בוער בגוף. יש לך פחות משנייה להבין את המצב: או שאתה עושה משהו, או שהלוחם שלך נפגע. אני מאמינה שכל שוטר או שוטרת במצב הזה היו נוהגים כמוני".

זו אינה הפעם הראשונה ש"ידיעות אחרונות" מפאר את גבורתה של לוחמת. בסוף ספטמבר, אחרי שלוחמת קרקל הרגה מחבל בגבול מצרים, היא הפכה בעיתון לגיבורה, כמעט סמל מין; גם ביום שלאחר התקרית, וגם בהמשך הדרך, עם פרסום תצלומים של הלוחמת שכמו נלקחו מהפקת אופנה (רק במדי צבע ועם תת-מקלע).

אגב, "ידיעות אחרונות" הוא לא רק העיתון היחיד שמוסיף הבוקר לתצלומי השוטרת את חותמת הגבורה הרשמית, הוא גם העיתון היחיד שאינו מציין בשער, בכותרת הידיעה או בכותרת המשנה שלה כי הפלסטיני שתקף אחז באקדח דמה.

להבדיל, "הארץ" הוא העיתון היחיד שאינו מדווח בכותרת שבעמוד השער כי הפלסטיני נהרג מירי שוטרת ולא מירי שוטר ("כוח מג"ב", נכתב שם, ורק בכותרת בפנים העיתון נכתב "לוחמת מג"ב"). העיתון החרדי "המבשר" לא מדווח כלל שמדובר באשה, לא בכותרת ולא בגוף הידיעה. מרדכי גולדמן כותב בעיתון זה כי הפלסטיני "שלף את האקדח והצמיד אותו לאחד השוטרים. שוטר אחר ירה לעברו והוא נפצע באורח אנוש".

בכל העיתונים, למעט "ישראל היום", מבקשים לעמוד על משמעותה של התקרית אתמול בחברון לאור ההסלמה הכללית בשטחים. "החשש: אינתיפאדה שלישית", נכתב בראש הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". יוסי יהושוע, עקיבא נוביק ורוני שקד מדווחים כי "הסימנים בגדה מראים שסבלנותם של הצעירים הולכת ופוקעת, ונראה כי הלך הרוח בשטחים, במיוחד מאז נאומו של אבו-מאזן וקריאתו להסלים את המאבק העממי, הוא של הסתה לחידוש הפעילות האלימה נגד ישראל".

"בצה"ל נערכים להתרחבות המהומות", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית של "מעריב". אחיקם משה דוד, עמיחי אתאלי, יוחאי עופר ואסף גבור מדווחים כי "בצה"ל אמרו אתמול לאחר האירוע כי אכן יש עלייה בכמות האירועים מאז 'עמוד ענן', אולם האירועים נמצאים בשליטה ולא נראה כי אינתיפאדה שלישית בדרך על-פי הערכות המצב". יחד עם זאת מדווח כי "ההערכה במערכת הביטחון היא כי הסתיים עידן השקט המוחלט" (מקווים שנהניתם). פרשן העיתון, עמיר רפפורט, מעריך כי "הלהבות ייצאו משליטה של אבו-מאזן בשבועות הקרובים".

ב"הארץ" מזכיר חיים לוינסון כי כבר לפני מבצע "עמוד ענן" חלה הסלמה בשטחים, שהתעצמה בימי הלחימה בעזה. "משיחות עם חיילים בשטח עולה כי הם חשים שיש עלייה ברמת התעוזה של הפלסטינים להפגין ולהתפרע", הוא כותב. "עם זאת, הקצינים הבכירים בפיקוד מרכז, בראשות מפקד הפיקוד ניצן אלון, סבורים כי לא מדובר במפנה אסטרטגי".

ב"ישראל היום", לעומת זאת, תוהה דרור אידר: "גם לכם יש תחושה שמנסים לחמם בכוח את האווירה ביהודה ושומרון?". לדברי אידר, "זה לא העולם, ולא הפלסטינים, אלא אנחנו – נכון יותר, גורמים בתוכנו המנסים להחזיר בכוח את הסוגיה הפלסטינית למרכז סדר היום, אף שהעולם לא ממש מתעניין בה".

לפי הערכת אידר, הפלסטינים "לא מתלהבים מאינתיפאדה", אולם אוזנם כרויה לתעמולה של כמה מהישראלים. לדבריו, חברי אותו "שבט קטן", "שהפחידונו בצונמי מדיני והזמינו לחץ בינלאומי – מייחלים לאינתיפאדה". אידר מבהיר כי "החלקים האחראים בעם צריכים להתייצב כחומה בצורה מול הנסיונות לכופף את ישראל לעבר הלא כלום. לא חזרנו הביתה – ליהודה ושומרון – כדי לברוח ממנו. אם הפלסטינים יקשיבו למאוויי הנפש של אותו חלק מופקר בתוכנו – הם יקבלו חומת מגן שנייה".

במרחב הציבורי

הכותרת הראשית של "הארץ" צופה פני עתיד. "וינשטיין צפוי להודיע היום על סגירת התיק המרכזי נגד ליברמן", נכתב בה. עפרה אידלמן מסכמת את השתלשלות הפרשה, ואילו ארי שביט חתום על מאמר שבו מוסברת הדילמה של היועץ המשפטי לממשלה. לפי שביט, וינשטיין קיבל את ההחלטה "בלב כבד".

שביט מביא, עוד לפני פרסום ההחלטה הרשמית, את כתב ההגנה. לא של שר החוץ, אלא של היועץ המשפטי לממשלה, שצפוי לספוג ביקורת מ"כנופיית שלטון החוק" בגין החלטתו לסגור את התיק העיקרי. שביט מתאר את וינשטיין כמי שרצה להעמיד לדין את ליברמן, משום שזיהה חשדות כבדים לפלילים במעשיו, אך בשל אוזלת יד של המשטרה והפרקליטות נאלץ להגיע למסקנה כי עליו לסגור את התיק. "ענן כבד של חשדות כבדים מועבר היום מהמרחב המשפטי הישראלי אל המרחב הציבורי", מסכם שביט את המאמר. במרחב הציבורי הישראלי, מלמד הניסיון, אין לענן המרחף מעל אדם משמעות שלילית בהכרח. ובכל זאת, ליתר ביטחון, שביט מבקש לפזר את הענן שהסתובב באחרונה במרחב הציבורי ונעצר כעת מעל ראשו של וינשטיין.

גם "ישראל היום" מקדיש את כותרתו הראשית להחלטה של וינשטיין ("היום: ההחלטה בתיק ליברמן"). עדנה אדטו מדווחת על עיקרי הדו"ח שיפרסם היועץ המשפטי ובו אותם ההסברים שכלולים במאמר של שביט ב"הארץ". הפרשן דן מרגלית מציע להקים "ועדה ציבורית מעוטת משתתפים, שבה ייטלו חלק שופטים עליונים בדימוס ובכירים בפרקליטות ובמשטרה ונציג מהתנועה לאיכות השלטון", וזו תבחן "את התנהלות כל הקשורים בהכנת כתב האישום, החל בכניסת יהודה וינשטיין לתפקידו כיועץ משפטי ועד לרגע זה. [...] לא על מנת להאשים ולא כדי להרשיע, אלא כדי להפיק לקחים לעתיד".

ב"ידיעות אחרונות" מדווחת טובה צימוקי על ההשלכות המשפטיות הצפויות לאחר החלטת וינשטיין – עתירה לבג"ץ. אמנם "בג"ץ לא צפוי להתערב", אך לפי צימוקי, ההערכה היא ש"וינשטיין ינסה לשכנע את נתניהו לגרום לליברמן לעזוב [את הממשלה] מרצונו, כדי להימנע מהתסבוכת המשפטית".

שלום ירושלמי מעריך ב"מעריב" כי ליברמן יסרב להתפטר, יוגש בג"ץ, ואז שר החוץ "יודה באשמה, יחתום על עסקת טיעון ויקבל עונש של עבודות שירות בחוות סוסים, 250 שעות בשבוע". יצוין כי בשבוע אחד יש 168 שעות בלבד, למרות שלאור היכולות העסקיות המרשימות שהפגין ליברמן לאורך השנים האחרונות, ייתכן ששר החוץ יוכל לדחוק לשבוע העבודה עוד 82 שעות.

פתרון התעלומה מאתמול

אתמול, במדור זה, הועמד בסימן שאלה קיומו של יאיר אלפון, שצוטט במדור "משאל עם" של "ישראל היום". כתב העיתון יהודה שלזינגר פנה לעוברים ושבים בשאלה, "מה דעתך על הקפיצה בהישגי התלמידים בישראל?". אלפון השיב כך: "הנתונים הללו אומרים ששר החינוך גדעון סער הצליח בתוכנית שלו. כנראה לא סתם הוא נבחר למקום הראשון בפריימריז של הליכוד. רק שיימשך ככה". אותו אלפון לא הותיר אחריו כל טביעת אצבע דיגיטלית, אולם קוראת נאמנה טרחה ומצאה חשבון פייסבוק של אדם בשם יאיר חלפון, הנראה דומה מאוד לאלפון שצוטט וצולם ב"ישראל היום". הנה, ככל הנראה, פתרון התעלומה. תודה שמורה לקוראת ובקשת סליחה מוצעת לאלפון, חלפון ושלזינגר, על הספק שהועלה.

דרכי תעמולה

ארגון "קשב" פירסם בתחילת השבוע כתבה מאירת עיניים, ולפיה במקרים רבים כלי תקשורת בישראל אינם מכבדים את חוק הבחירות (דרכי תעמולה). לפי החוק, על כל כלי תקשורת המפרסם תוצאות של סקר בתקופת בחירות לציין את שמו של הגוף שהזמין את הסקר, שמו של הגורם שערך את הסקר, התאריך או התקופה שבה בוצע הסקר, האוכלוסייה שמתוכה נלקח מדגם המשיבים לסקר, מספר האנשים שהתבקשו להשתתף בסקר ומספר האנשים שהשתתפו בו בפועל, מרווח הטעות באשר לנתונים שהושגו והשאלות שנשאלו בסקר. ברבים מהסקרים המתפרסמים בכלי התקשורת כל הפרטים הללו אינם מצוינים.

כמו כן, לפי החוק, על מפרסמי סקרים להעביר לידי ועדת הבחירות המרכזית פרטים מלאים על הסקרים שהזמינו, כדי שהציבור יוכל לעיין בהם. בוועדת הבחירות המרכזית אמרו ל"קשב" כי עד כה לא התקבל ולו גם סקר אחד בתקופת בחירות זו, ולא זכור להם כי התקבלו סקרים במערכות בחירות קודמות.

עורך "הארץ" הסביר השבוע לעיתונאי "גלובס" אבי טמקין כי בשל טעות לא הופיעה סטיית התקן בסקרים האחרונים שפורסמו בעיתון, והתחייב שלהבא היא תתפרסם. הבוקר מתפרסמות תוצאות סקר בראש עמוד השער של "ישראל היום" ("הליכוד ביתנו – 39, לבני עם פרץ – 9"). בעמ' 3 מסביר מתי טוכפלד את משמעות התוצאות, שיתפרסמו במלואן בגליון שישי.

מעל גרף התוצאות מתפרסמת שאלת הסקר ("אילו הבחירות לכנסת היו מתקיימות היום, לאיזו מפלגה היית מצביע?") ומתחת לגרף מתפרסם הכיתוב: "המחקר נערך שלשום בקרב מדגם אקראי מייצג של 620 מרואיינים מכלל אוכלוסיית מדינת ישראל בגילי 18 ומעלה. הטעות הסטטיסטית במדגם זה היא +3.9%. המחקר נערך באמצעות הטלפון על-ידי מחקרי הגל-החדש". נראה כי למעט ציון מספר האנשים שסירבו להשיב, עומד "ישראל היום" בדרישות החוק.

הנהלה בועטת

"איך תסבירו שבניגוד לאמירה ש'לכל משבר יש פנים', כמו הפנים של שטייניץ במקרה של האחיות, כמו הפנים של יו"רית תנובה לשעבר, זהבית כהן, במקרה של מחאת הקוטג', בהנהלת פלאפון אין את מי להציב בחזית", תהה אתמול שי ניב במדור הדעות של "גלובס". "יש את 'פלאפון', יש את 'החברה', ויש את הדוברת. את תמונתו של המנכ"ל גיל שרון לא תמצאו הרבה בהקשר של הסכסוך הזה. על תמונתו של היו"ר והבעלים שאול אלוביץ' כמעט אין מה לדבר.

"מעטים המקרים בשוק העבודה שבהם ניתן היה להיתקל במלחמה כל-כך בוטה וחריפה מצד הנהלת חברה, בעיקר חברה בולטת וחשובה כמו פלאפון, בעובדים שלה שהתאגדו. והנה אותה הנהלה לא רק שורדת, אלא גם ממשיכה לבעוט. [...] דווקא הקהילה העסקית צריכה להיות הראשונה לגנות את ההתנהלות של הנהלת פלאפון. לא בשיחות מסדרון, לא בציטוטים שלא לייחוס, אלא בקול צלול וברור. היא צריכה לעשות זאת משום שהדבר יבהיר את תום לבם של המעסיקים בבואם לדרוש בימים אלה מבית-הדין הארצי לעבודה שלא להגביל משמעותית את זכותו של המעסיק להביע עמדה בעניין התאגדות עובדיו".

כמה עמודים קודם לכן דיווח ניב על ההתפתחויות האחרונות בשביתה. שני תצלומים ליוו את דיווחו. האחד, מטעם ההנהלה, מתעד עובדי מעבדה שעסוקים במלאכתם במרכז הלוגיסטי של החברה. האחר, מטעם ועד העובדים, מתעד אותו מרכז לוגיסטי כשהוא ריק מעובדים. תצלומו של שאול אלוביץ' לא התפרסם.

ענייני תקשורת

אמיר טייג מדווח ב"דה-מרקר" כי נציגי הזכייניות קשת ורשת נפגשו אתמול עם היועץ המשפטי לממשלה בניסיון לשנות את תזכיר החוק שנועד לסייע לערוץ 10.

חן מענית דיווח אתמול ב"גלובס" כי שופטי בתי-הדין לעבודה מקבלים עדכונים שוטפים על פרסומים בתקשורת בנוגע להליכים משפטיים, גם כאלה שנוגעים לתיקים שמתנהלים בפניהם.

תמי ארד מציעה בטורה הקבוע ב"כלכליסט" לאסור בחוק על שידור מתיחות בלא אישור מהנמתח, וזאת עקב התאבדותה של האחות שהעבירה שיחת טלפון של צמד שדרנים אוסטרלים לחדר שבו אושפזה רעייתו של נסיך בריטניה.