אתגרי הגרעין
"'מתון', אבל מה עם הפצצה?", תוהה הכותרת הראשית המטמטמת של העיתון מרפה-השכל "ישראל היום". הטרוניה מופנית כלפי איראן ונשיאה החדש, חסן רוחאני, שנחשב למתון ביחס למועמדים האחרים בבחירות האיראניות, אולם לא התחייב מראש בפני העולם ומערכת "ישראל היום" לבטל את תוכנית הגרעין.
השוו נא לכותרות הראשיות של יתר עיתוני הבוקר: "המועמד המתון ניצח"; "איראן: מכה לקיצונים"; "המועמד המתון רוחאני נבחר לנשיאות איראן"; "הצבעת מחאה באיראן: ניצחון גורף למועמד המתון רוחאני"; "הפתעה באיראן: איש המחנה המתון חסן רוחאני ניצח בבחירות לנשיאות"; "איש הפלג המתון חסן רוחאני ניצח בבחירות לנשיאות באיראן"; ו"טלטלה באיראן: נציג הרפורמיסטים, חסן רוחאני, קיבל 19 מיליון קולות וניצח בבחירות לנשיאות".
כלי תקשורת שרוצה להעביר את העמדה הישראלית הרשמית, שלפיה בחירתו של איש הדת חסן רוחאני לנשיא הבא של איראן לא תשנה את מדיניות הגרעין האיראנית, היה יכול לעשות זאת בצורה שמכבדת את הקוראים. כמו כל אג'נדה, גם את זו שמבקשת לשמר את האיום האיראני (כדי להבטיח את נטרולו) אפשר לסרוג אל תוך דיווח חדשותי באופן מושכל, מעודן. היד הגסה, בסופו של דבר, הרי עלולה דווקא לפגום ביעילות מסע ההסברה. אך במערכת "ישראל היום" מקלידים את הכותרות באמצעות פטיש אוויר. אין עידון, אין ניואנסים. לכל היותר שמרנות נרגנת.
בועז ביסמוט, הפרשן-כתב-עורך של מדור החוץ בעיתון, מסביר כי המנהיג הרוחני של איראן, עלי חמינאי, "לא היה יכול לייחל לתסריט טוב יותר". גם כל שלושת תושבי ירושלים המשתתפים במדור הקבוע "משאל עם" מביעים עמדה שלפיה בחירת רוחאני לנשיא איראן לא תשנה כהוא זה את יחסה של המדינה לישראל. יש לשוב ולהבהיר, אלה עמדות לגיטימיות שגם זוכות לביטוי בעיתונים אחרים. אך ב"ישראל היום" מביעים אותן כאילו הקוראים הם ילדים נבערים, מוגבלי תפיסה ופוטנציאל התפתחות. כמו כל יחס, גם זה מסייע בסופו של דבר ליצור את קהל היעד שאליו הוא מכוון.
ומעבר לכך, הסיקור שמציע "ישראל היום" לנעשה באיראן הוא הקצר והשטחי ביותר.
אדם קורא ידיעה על איראן, מרץ 2012 (צילום: קובי גדעון)
ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" מתפרסמים דיווחים מתורגמים מאת כתבים שנמצאים בטהרן. "'אחמד, ביי ביי', שרו קבוצות קטנות ושמחות ברחובות טהרן אמש", מדווח ב"מעריב" סעיד כמאלי, כתב ה"אובזרבר". "בולטות במיוחד במערכת הבחירות הזו היו הנשים", מדווחת ב"ידיעות אחרונות" ארין ברנט, כתבת CNN.
"ידיעות אחרונות" מציע סיקור נרחב לבחירות באיראן, כראוי למהלך פוליטי מן המעלה הראשונה באחת מהמדינות החשובות ביותר באזור – לא לאירוע פלילי. סמדר פרי מביעה אופטימיות יתרה. "הוא יכול רק להמריא", היא כותבת על רוחאני, וכבר מגלגלת בפני הקוראים תסריט שלפיו השליט חמינאי ייעלם מן העולם ורוחאני יצבור יכולת השפעה גדולה עוד יותר. מנגד, ד"ר סולי שאהוור, ראש מרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה, חתום על טור פסימי, ולפיו רוחאני אינו רפורמיסט ונצחונו נובע דווקא מ"רצון של המשטר שייבחר המועמד המתון יותר". להערכת ד"ר שאהוור, "רק מועמד מתון יותר יכול היה לסייע בנטרול חלקי של המצב הנפיץ באיראן על-ידי מתן תקווה לשינוי, ולו קטנה, לאזרח האיראני הממוצע".
"הפרדוקס הוא שאם יזכה מועמד הרפורמיסטים, חסן רוחאני, עלול המנהיג העליון דווקא להתעמת איתו בשאלת הגרעין כדי למנוע ממנו את ההישג", כתב ביום שישי האחרון פרשן "הארץ" צבי בראל. הבוקר הוא מעריך כי נצחונו של רוחאני "אינו מבטיח שינוי דרמטי ומיידי במדיניות הגרעין של איראן". עמיתיו לעיתון, עמוס הראל וברק רביד, מתמקדים בזווית הישראלית. הנה כך כותב הראל: "עם רוחאני כפנים החדשות של איראן – מתון יותר, רוצה בהסרת הסנקציות ומי שלא ייכשל בדמגוגיית הכחשת השואה שהיתה כה חביבה על קודמו – יתקשה נתניהו לשכנע את העולם בנחיצות תוכניתו לתקוף את אתגרי הגרעין האיראניים".
"מה יצייר ביבי באו"ם?", שואל יגאל סרנה בטור דעה משלו המתפרסם ב"ידיעות אחרונות". הנה הצעה: כרזה ועליה הסיסמה: "'מתון', אבל מה עם הפצצה?".
נשבר
כתבת "הארץ" שרון שפורר פירסמה בשנים האחרונות סדרת תחקירים על יו"ר ועד העובדים בנמל אשדוד, אלון חסן. בין היתר כתבה תחקיר מקיף, תחקיר ממוקד ורשימה ביקורתית. ביום שישי האחרון שודרה בתוכנית "אולפן שישי" של חדשות ערוץ 2 כתבת תחקיר על חסן, מאת עמליה דואק ויוסי מזרחי. הכתבה, שכללה גם פרטים שנחשפו בעבר על-ידי שפורר ב"הארץ" (וביתר פירוט), לא הזכירה את הקולגה. מערכת חדשות 2 נטלה את המידע שכבר פורסם, הוסיפה לו מידע חדש ומאיר עיניים, וארזה הכל יחדיו לכדי מוצר טלוויזיוני נגיש.
מדוע, בעצם, לא הוזכרו ב"אולפן שישי" שפורר, "הארץ" והעבודה העיתונאית שלהם? הרי אין מדובר בשני כלי תקשורת שעבדו במקביל על אותו הסיפור, הגיעו במקביל לממצאים דומים ופירסמו זה לצד זה שני תחקירים שכמה מהם חופפים (התחקיר המקיף של שפורר פורסם לפני כשנתיים, התחקיר האחרון לפני למעלה מחודשיים). מדוע כל-כך קשה למערכת עיתונאית גדולה וחזקה כמו זו של "חדשות 2" לנגוע קלות בכובעה כאות להכרה בקיומה של עמיתה ותרומתה העיתונאית? מדוע לא לתת כל קרדיט ל"הארץ"?
אם לדייק, יש לציין כי בכתבה של "אולפן שישי" דווקא ניתן קרדיט ל"הארץ". אחד התצלומים ששולבו בה הופיע על מסך ערוץ 2 עם קרדיט לצלם מהעיתון. ככה זה כשמדובר בזכויות יוצרים שנאכפות על-ידי בתי-המשפט. קרדיט לקולגה הוא בסך-הכל עניין של אתיקה (סעיף 21 לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות).
אלון חסן (צילום: יוסי זמיר)
פרסום הכתבה על חסן ב"אולפן שישי" נתן את אות הפתיחה למה שנראה כמסע להדחתו מתפקיד יו"ר עובדי נמל אשדוד. "עופר עיני זימן את יו"ר ועד נמל אשדוד לוועדת משמעת", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "חסן צריך ללכת", קוראת הכותרת בשער לתמצית טור הדעה מאת כתב העיתון מיקי פלד (בפנים העיתון מדגיש פלד דווקא טענה אחרת: חסן אינו הבעיה, אלא תקנון ההסתדרות. הדחתו לא תתקן את השיטה שהצמיחה אותו).
"אלון חסן מתנהג כמו שליט ברפובליקת בננות", מצטטת הכותרת הראשית של "גלובס על הבוקר" את יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ'. "לעופר עיני נשבר מאלון חסן", נכתב בכותרת הראשית של "ממון". "בכירים בהסתדרות: אלון חסן פוגע בעבודה המאורגנת בישראל", לשון הכותרת הראשית של "דה-מרקר" (שמקדיש היום כמה עמודים למתקפה על בתי-הדין לעבודה, בשל תמיכתם בוועדים החזקים).
בעוד שב"כלכליסט" מדווח מיקי פלד כי עיני החליט לזמן את חסן לוועדת המשמעת של ההסתדרות "בעקבות כתבה באולפן שישי של ערוץ 2", ב"ממון" מדווח עופר פטרסבורג כי "בהסתדרות מתכננים כבר כמה שבועות את הדחתו של חסן", וזאת לקראת ההחלטה הצפויה בתחילת יולי על הקמת נמל פרטי. אם כך הדבר, מובן מדוע רק כעת, בעקבות ממצאי התחקיר של "חדשות 2", מתעוררים עיני ויחימוביץ'.
ב"דה-מרקר" מזכירה שפורר כי יחימוביץ' שתקה לפני כשנתיים, כשהתחקיר המקיף על חסן פורסם ב"הארץ". "להמשיך לעסוק בהתנהלותו הבעייתית של חסן בנמל הוא לא העיקר כעת", כותבת שפורר. "זה הזמן לבדק בית נרחב של כל מי שאיפשרו לו לצבור כוח אדיר שיכול לשתק את המשק בהודעת SMS אחת (כפי שחסן עצמו נוהג לאיים לעתים במפגשים עם בכירי האוצר), ולהפוך את נמל אשדוד למדינה בתוך מדינה, שבה כל החוקים והנורמות נשברים".
שפורר מונה את מבקר המדינה יוסף שפירא, יו"ר רשות המסים משה אשר, שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ ושר התחבורה הנוכחי ישראל כץ, מנהל רשות החברות הממשלתיות לשעבר דורון כהן, מנכ"ל הנמל שוקי סגיס, וכן עופר עיני וח"כ שלי יחימוביץ'. "גם היא שמרה על דממת אלחוט בשנים האחרונות בכל הנוגע לוועד העובדים המיליטנטי", מזכירה שפורר.
בשולי החדשות
א. בטור המתפרסם הבוקר בכפולה המרכזית של "מעריב" מתאר העיתונאי קלמן ליבסקינד את חוויותיו מסיור שערך בהר-הבית, וקורא לכל קוראיו היהודים לבקר באתר. תקפות טענותיו של ליבסקינד נפגמת כשהוא קובע כי "הר-הבית מקודש לעם היהודי מעט יותר מההופעה שלו בהיסטוריה הפלסטינית". ההשוואה במקרה זה צריכה להיות על בסיס דתי, לא לאומי (גם השוואה כזו היתה משרתת את ליבסקינד, כמובן).
ב. עמירה הס מדווחת ב"הארץ" כי עו"ד מרואן דלאל עתר לבג"ץ בדרישה להורות על פתיחת חקירה פלילית בגין פשעי מלחמה שביצעו לכאורה ציפי לבני, אהוד אולמרט, עמיר פרץ, חיים רמון, יובל דיסקין, גבי אשכנזי, דן חלוץ, יואב גלנט, עידו נחושתן ואליעזר שקדי.
לפני כשנה דיווח יהודה יפרח ב"מקור ראשון" כי עו"ד דלאל עתר לבג"ץ בטענה כי שמעון פרס, אריאל שרון, מאיר דגן ואבי דיכטר גרמו לו לקבל חוות דעת רפואית מזויפת, שבגינה נאלץ לעבור ניתוח בכבד. עוד טען כי פרס, דיכטר ודגן פרצו לתיבת הדואר האלקטרוני שלו ומקיימים אחריו מעקב. לפי דיווחו אז של יפרח, שופטי בג"ץ הוציאו בתוך יום פסק דין בהול "ודאגו שמזכירות בית-המשפט העליון תעביר אותו מיידית לגזנך בית-המשפט, לפני שהתקשורת תשים עליו יד".
ג. אלכס דורון מדווח ב"מעריב" על ממצאי תחזית חדשה של ארגון האומות-המאוחדות על הגידול הצפוי באוכלוסיית העולם. דורון מביא את עיקרי המספרים, ומסיים בתחזית בנוגע לאוכלוסיית מדינת ישראל. מספר תושבי המדינה, הוא כותב, צפוי לעבור עד סוף המאה את רף 15 המיליון. "אין להקל בכך ראש", מציין דורון, "בשנת 1948 מנתה אוכלוסיית ישראל כ-650 אלף נפש בלבד".
זו טעות, כמובן. בשנת 1948 מנתה אוכלוסיית ישראל כ-650 אלף יהודים בלבד. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בצירוף הלא-יהודים מנתה אוכלוסיית ישראל באותה שנה כ-800 אלף איש. זו בוודאי פליטת מקלדת לא מכוונת, אבל אין כמו שגגות תמימות כדי להעיד על הנחות היסוד של השוגים.
ד. ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה מאת דן לביא וסוכנויות הידיעות ולפיה אורוגוואי תפסה את מקומה של ארגנטינה בראש דירוג צריכת הבשר לנפש. בשונה מהדיווח שעליו מתבסס לביא (מה"ניו-יורק טיימס"), הנימה המלווה את הסיקור ב"ישראל היום" חוגגת את הקרניבוריה. "לגודל המבוכה, מתברר גם כי מספר הפיצריות בבואנוס-איירס עומד לעבור את מספר מזללות הבשר בעיר", מדווח בידיעה. לצד הדיווח, טור היתולי מאת הארגנטיני של "ישראל היום", אריאל שמידברג, שמעלה תיאוריית קונספירציה לחיסול כל היקר לארגנטינים.
ענייני תקשורת
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי רשת, זכיינית ערוץ 2, דורשת לבטל את החובה להעניק זמן שידור בערוץ לטלוויזיה החינוכית. בידיעה נפרדת מדווח טוקר כי עובדי החדשות המקומיות שוב בסכנת פיטורים, לנוכח העובדה שטרם פורסם מכרז לבחירת מפיק חדש למהדורות.
אמיתי זיו וצבי זרחיה מדווחים ב"דה-מרקר" כי מפלגת ש"ס שוב מנסה לקדם חוק שיגביל את חופש הגלישה באינטרנט ("חובת סינון אתרים פוגעניים").
"ישראל היום" מדווח לקוראיו כי המופע המוטורי שעליו פרש את חסותו זכה ל"הצלחה מסחררת".
לי-און הדר מבכה את ניפוץ החלום העיתונאי במדור הדעות של "הארץ". עוד במדור: יעקב אחימאיר מספיד את יצחק שמעוני. "בני הדור ההוא הולכים ומתמעטים, זה טבעו של עולם", הוא כותב. בעמודי החדשות של העיתון מדווח נתי טוקר על מותו של רן כסלו, שפירסם ב"הארץ" שורה של תחקירים על הפשע המאורגן בישראל. "האיש מייצג את הדור ההוא, שחי חיים מלאי משמעות ועשייה", אמר עליו בנו יורם.
"בעודנו עומדים ברציף של חוות הדגים באותו סיור, שאל אותי חסן אם עובדי 'הארץ' מאוגדים, ובבדיחות הדעת הציע את עצמו לתפקיד", נזכרת הבוקר שפורר ברשימה המתפרסמת ב"דה-מרקר".