"כאשר חוזרים על אותו הדבר אינספור פעמים, המוח האנושי מתחיל להאמין בכך", כותבת הבוקר לנה אבאייב, סגנית מנהל אגף התקשורת במכון המחקר NGO Monitor, במאמר המתפרסם במדור הדעות של "ישראל היום". מאמרה של אבאייב מבקש להפריך את הטענה הנפוצה לאחרונה כאילו ישראל נוקטת מדיניות של אפרטהייד כלפי הפלסטינים בשטחים שתחת שליטתה.
בלב המאמר נמצאת הפסקה הבאה: "ישראל היא מדינת חוק ואינה מנהיגה מדיניות אפרטהייד בשום צורה על אזרחיה או על הערבים בגדה המערבית. תושבי הגדה המערבית עוברים בכל יום את הגבול לישראל למטרות פרנסה ונעים בתוכה בחופשיות".
העיוורון למציאות הכיבוש הופך למופע סאטירי בעמ' 12 של "ידיעות אחרונות", שם מדווח עקיבא נוביק על תוכנית של הפלסטינים להשתלט על אזורים שלמים בגדה המערבית באמצעות בנייה מסיבית ו"קביעת עובדות בשטח". לפי דיווחו, הפלסטינים מתכננים לבנות "ערים חדשות, כבישים מהירים, שדות תעופה, בתי-מלון. כך, בלי להמתין לחידוש המו"מ המדיני, מניחים הפלסטינים את התשתית להקמת מדינה עצמאית". ממזרים.
לפי דיווחו של נוביק, שנסמך על מידע שאספה מועצת-יש"ע, "הפלסטינים מתכוונים ליצור באמצעות הערים החדשות רצף טריטוריאלי, לשבור את הרצף בין ההתנחלויות וכן לשלוט על עורקי תנועה בעלי חשיבות אסטרטגית ועל משאבי טבע מרכזיים". במועצת-יש"ע מאשימים את הפלסטינים, בין היתר, בהפרת "כללי התכנון הבינלאומיים". איפה בית-הדין הבינלאומי לפשעי אדריכלות כשצריך אותו?
המכה האחרונה
בימים האחרונים נרצחה עוד אשה על-ידי בן-זוגה. הפעם מדובר ביוצאת אתיופיה, מסקי מולוגטה, שנרצחה על-ידי מבקש מקלט מאריתריאה, כך שהסיקור ברוב העיתונים מצומצם יחסית לחודש שעבר, אז רצח בבת-ים שוטר מג"ב, גולן כהן, את בת-זוגו.
הצהובון הגס "ידיעות אחרונות", שהקדיש לפני חודש את כותרתו הראשית ואת רוב עמוד השער שלו לשוטר שרצח את בת-זוגו, מסתפק הבוקר בידיעה קצרצרה בעומק העיתון. הטבלואיד ההמוני הנוסף, "ישראל היום", הזכיר את הרצח הקודם בראש עמוד השער. לרצח האחרון אין זכר בשער העיתון. עיתון האליטות, "הארץ", פירסם בחודש שעבר תצלום גדול בראש עמוד השער, עם כותרת שסיפקה הקשר: "3 נשים נרצחו בשבועיים". על הרצח האחרון מדווח הבוקר בכותרת קטנה בתחתית שער "הארץ".
אין טעם לבוא בטענות לעיתונים שמסקרים בהבלטה מקרה של רצח בקרב בני-זוג "משלנו" ומצניעים מקרה אחר של רצח בקרב בני-זוג "אחרים". הטענה היחידה יכולה להיות כלפי הצביעות ביומרה להיות עיתון כל-ישראלי, המייצג נאמנה את תושבי המדינה כולה (או, למצער, את כל היהודים שבה).
ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו והשרה לימור לבנת מבקרים במקלט לנשים מוכות, נובמבר 2009 (צילום: אביר סולטן)
בולט לטובה העיתון "מעריב". בחודש שעבר הקדיש כותרת קטנה ותצלום בתחתית עמוד השער לרצח הגבר את בת-זוגו ("שוטר מג"ב רצח את אשתו לעיני תינוקם והתאבד. מינואר נרצחו עשר נשים בידי בעליהן - יותר מכפול מהתקופה המקבילה אשתקד"). באותו גיליון הוקדש עמוד שלם, עמ' 12, לאירוע. אבי אשכנזי דיווח על המקרה מהזווית המשטרתית, ויובל גורן סיפק מעט רקע והקשר תחת הכותרת "התופעה מחריפה: עשר נשים נרצחו מאז ינואר".
הבוקר, חרף זהותם של הקורבן והרוצח, כל עמ' 8 ב"מעריב" מוקדש למקרה ולמגמה. "עלייה דרמטית במקרי הרצח בתוך המשפחה", נכתב בכותרת הגג בראש העמוד. "מתחילת השנה: 11 נשים נרצחו על-ידי בן-זוגן", נכתב מעל דיווחו של יובל גורן.
"עדיין מוקדם לדעת מה קרה בין מולוגטה לבין בן-הזוג החשוד ברצח, וספק אם מישהו יידע אי-פעם מה קדם לרצח וההתאבדות המחרידים בבת-ים", כותב גורן. "וזו, אומרים גורמים בכירים בתחום הרווחה, בדיוק הבעיה. מנתונים שהצטברו במהלך השנים ברשויות הרווחה ובמשטרה עולה תמונה שלפיה הרוב הגדול של נשים החיות לצד בן-זוג או בן משפחה אחר שמכה אותן לא מגישות תלונה למשטרה ולא פונות לסיוע מרשויות הרווחה.
"[...] פתרונות יש, אומרים הגורמים ברשויות הרווחה, אבל כל עוד האשה לא תיתן אפילו רמז למה שהיא חווה בין ארבעת הקירות, אין לרשויות כל אפשרות לדעת זאת ולהעניק לה את הסיוע. 'הנקודה היא, ואנחנו רואים את זה אחרי לא מעט מקרי הרצח במשפחה, שנשים פוחדות להתלונן - אם זה מהבעל האלים, או אם כי הן חושבות שהן יוכלו 'לפתור את זה בבית'', אומר גורם בכיר באיגוד העובדים הסוציאליים המכיר היטב את תחום האלימות כלפי נשים. 'לשכות הרווחה עובדות בשיתוף פעולה טוב עם המשטרה, גם בדרג השטח וגם עם הבנה מהדרג הבכיר, אבל אם לא תהיה תלונה, גם לא יהיה טיפול. אנחנו קוראים לנשים לבוא, לדבר, להתלונן, לא לחכות למכה הבאה'".
כדי שנשים יתלוננו, יש להקפיד להציף את הסוגיה בתקשורת, גם אם לקורבן שם משפחה שנשמע מוזר לאוזניים ישראליות.
טובות מן הממשלה
סקירתו של צבי בראל על הנעשה בטורקיה, שמתפרסמת הבוקר ב"הארץ", מומלצת לקריאה גם עבור מי שאינו מתעניין כלל באיסטנבול. בראל כותב על יחסי הון-שלטון-עיתון תחת משטרו של רג'פ טאיפ ארדואן, אך את הלקחים אפשר להפיק גם למען מדינת ישראל.
"ארדואן מתעב את התקשורת הטורקית (חוץ מזו שתומכת בו), והוא אחראי במישרין או בעקיפין למעצרם של למעלה מ-50 עיתונאים על רקע 'עבירות על בטחון המדינה'", כותב בראל. "[...] אבל תהיה זאת טעות לייחס רק לו את הסיאוב המקצועי שאחז ברבים מכלי התקשורת. לא הוא ניסח את חוקי העיתונות [...] הוא גם לא קבע את החוק הפלילי שמכתיב במי אין לפגוע [...] ובעיקר, לא ארדואן פיתח את שיטת הבעלות הצולבת ואת מערכת הקשרים הסבוכה בין הון, תקשורת ושלטון".
בראל משרטט תמונה עגומה של עיתונאים החוששים לעשות את עבודתם לא בגלל חוקים ודינים דרקוניים, אלא מפני ש"למעסיקיהם יש אינטרסים כלכליים חובקי עולם. בעלי כלי התקשורת הללו זקוקים לטובות מן הממשלה או מראש הממשלה, או שהם אינם רוצים לפגוע בחבריהם לעסקים, שגם להם, במקרה, יש עיתונים או רשתות טלוויזיה ופגיעתם הנגדית עלולה להיות רעה".
נוחי דנקנר בבית-המשפט בתל-אביב, 6.6.13 (צילום: פלאש 90)
"ההצעה החדשה של נוחי דנקנר" היא הכותרת שמודפסת בתחתית שער "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". "לקראת ההכרעה היום: לדנקנר יש הצעה חדשה לבעלי האג"ח", נכתב בראש עמ' 5 של המוסף. "דנקנר מתחייב להזרים 800 מיליון שקל לאי.די.בי פיתוח תוך שנה", מוסבר בכותרת המשנה, "ואם לא יעמוד בכך, יוכלו מחזיקי האג"ח להעביר את החברה לידיהם".
אדם המכונה "מקורב לאי.די.בי" מצוטט כאומר: "יש פה כסף חדש שיוזרם לטובת בעלי האג"ח ויביא פתרון משולב לשתי החברות. לקחנו התחייבות לחזק את אי.די.בי פיתוח, ואם לא נצליח - גזרנו עלינו סנקציה של 130 מיליון שקל למחזיקי האג"ח, מה שאומר שהם יוכלו להמיר את הכסף למניות ולהעביר באמצעותן את רוב החברה אליהם".
מיכאל רוכוורגר מגדיר ב"דה-מרקר" את ההצעה האחרונה של דנקנר ושותפיו כ"ניסיון נואש נוסף של דנקנר לשמור על השליטה בקבוצה". איתן אבריאל מגדיר את האופציות שעומדות בפני השופט איתן אורנשטיין כך: "מצד אחד, תוכנית שתיצור תרבות של שכר ועונש למנהלים ולבעלי שליטה שכשלו ושרפו מיליארדי שקלים מכספי הציבור, יחד עם 'אפסייד' לציבור - כלומר רווחים במקרה שהקבוצה תתאושש ותעלה על דרך המלך. מנגד, ההצעות של דנקנר ואדוארדו אלשטיין, בתמיכת הבנקים. אלה יותירו את השליטה בידי מנהל שכשל, בידי דמות בלתי ידועה מארגנטינה עם כסף שלא ברור מקורו ומשקיעים נוספים שזהותם לא נחשפה, ובידי שושבין שהוא מקובל חרדי - הרב יאשיהו פינטו".
עידו באום מעריך בטור דעה נוסף בעיתון כי סביר שהשופט איתן אורנשטיין יכריז הבוקר על דחייה בהכרעת גורלה של אי.די.בי, "בעיקר מאחר שבית-המשפט יעדיף להכריע על גורל החברה רק לאחר מיצוי פוטנציאל ההידברות, ולאחר שיונחו בפניו כל הצעות ההסדר האפשריות, כולל מתווה דנקנר-אלשטיין שהוצג הלילה".
הפוסל
בראש עמ' 15 של "ישראל היום" מתפרסמת הכותרת הלעגנית "מגוון דעות באיראן: כל המועמדים בעד הגרעין". בועז ביסמוט כותב על שמונת המועמדים לנשיאות איראן ועמדותיהם ביחס לתוכנית הגרעין האיראנית.
האם מאז שפיתחה ישראל יכולות גרעיניות וצברה (על-פי פרסומים זרים) עשרות ומאות פצצות אטום היה מועמד אחד לראשות הממשלה בישראל שהביע התנגדות להתחמשות הגרעינית שלה? הרי עצם העלאת הנושא לדיון ציבורי נחשבה במשך שנים (ועדיין נתפסת במקרים רבים) כבגידה.
מהנעשה בקהילה הגאה
"חרף צו איסור הפרסום", נכתב בידיעה מאת אילן ליאור ויוניב קובוביץ ב"הארץ", "בקהילה הגאה רוחשות בימים האחרונים השמועות ורבים מכירים היטב את פרטי החקירה, יודעים מיהו איש הקהילה שנעצר ומה החשדות המיוחסים לו".
המידע שפורסם בכותרת הראשית של גליון "מעריב" מיום שישי, על המניע לרצח בבר-נוער, נעלם הבוקר מעיתון זה. על הקורא שאינו בעל קשרים לגורמים יודעי דבר (או מחשב עם חיבור תקין לרשת האינטרנט) לאסוף את שברי הפרטים המפוזרים בעיתון כדי לגבור על צו איסור הפרסום שהוציאה משטרת ישראל.
אבי אשכנזי מדווח כי "הבכיר בקהילה" "חשוד בין היתר בשיבוש הליכי חקירה, מאחר שבמשטרה מעריכים כי מהרגע הראשון העריך מי עומדים מאחורי הרצח, אולם נמנע מלספר זאת כדי לא לסבך את עצמו". בהמשך הדיווח מוזכר "הקטין שנפגע", ובעמוד הדעות כותב אראל סג"ל כי הסיפור הוא על "קטין, עבירה ונקמה אכזרית" ומזכיר את "סוגיית היחסים בין בגירים לקטינים".
ב"ידיעות אחרונות" מצניעים מאוד (פיהוק) את קבלת הפנים העוינת שהעניק הקהל במצעד הגאווה השנתי לשר האוצר יאיר לפיד.
ענייני תקשורת
ב"דה-מרקר" מתפרסמת ידיעה [סוכנויות הידיעות] ולפיה מאמר המערכת של ה"ניו-יורק טיימס" עודכן כך שלמשפט "ממשל אובמה איבד כל אמינות" נוספו המלים "בנושא זה".
הנושא הוא מעקב הממשל אחר אזרחי ארה"ב והשימוש שהוא עושה לצורך כך באינטרנט. "הממשל האמריקאי אוסף מידע על גולשים ממאגרי גוגל, פייסבוק ואפל", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". חמי שלו מזכיר בטור פרשנות כי דווקא כמה ממתנגדיו הבולטים של נשיא ארה"ב ברק אובמה התייצבו לימינו בסוגיה זו. ב"ישראל היום", נציג השמרנות האמריקאית בישראל, מביע דן מרגלית תמיכה במדיניות הריגול הפנים-אמריקאית (הפתעה: גם דייוויד סיימון, יוצר "הסמויה", בעד).
"גוף עיתונות חייב שהמודל העסקי שלו יהיה מגוון", אומר מרטין ניסנהולץ, עד לאחרונה האחראי על המוצרים הדיגיטליים ב"ניו-יורק טיימס", בראיון למיה אפשטיין ב"דה-מרקר". ניסנהולץ עתיד לקחת חלק בכנס "מדיה בעידן דיגיטלי", שמתקיים היום במרכז הבינתחומי הרצליה.
תיקון והתנצלות: סקירת העיתונות מיום שישי האחרון כללה מחמאה מסויגת לעורכי "ישראל היום" על כך שהדיווח של בועז ביסמוט מטורקיה, שפורסם במוסף "ישראל השבוע", לא כלל תצלום של עורך חדשות החוץ בעיתון.
ראוי לציין כי בשער אותו הגיליון, וכן בעמודי החדשות שלו, התפרסמו תצלומים של ביסמוט בטורקיה, מסתפר במספרה שבה נהג בעבר להסתפר ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן. ככל שמי מבין קוראי הסקירה הסיק כי "ישראל היום" וביסמוט אימצו סטנדרטים עיתונאיים ראויים לסיקור חדשות חוץ, מערכת "העין השביעית" משגרת בזאת התנצלות כנה, והתחייבות להקפיד בעתיד על בחינה מדוקדקת יותר של עמודי החינמון, טרם פרסום דברי שבח.