רומנטיקה

"הכי מצחיק זה לקרוא את הפרשנים הפוליטיים מנסים לרדת לעומק הדקויות בנאומים של בנימין נתניהו; האם אמר 'גושי התיישבות' והתכוון לפינוי כל היתר? האם כשדיבר על 'נוכחות צבאית' בבקעה התכוון לצה"ל, או לכוח בינלאומי? כל-כך הרבה תהיות ופרשנויות על לא כלום. כי האמת היא פשוטה וארצית: נתניהו אינו מוכן לשום הסכם, לשום ויתור, לשום נסיגה. מבחינתו, הכל זה ארץ ישראל" (נחמיה שטרסלר, מדור הדעות של "הארץ").

"היום בשש בערב: נאום חייו של נתניהו בפני הקונגרס האמריקאי", מחצרצת הכותרת הראשית של "הארץ" (ויש עוד כותרת לאותו טקסט, טור פרשנות של אלוף בן: "רגע צ'רצ'יליאני?", היא שואלת). "נאום חייו", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", כשמעל המלים נמתחת רצועה אדומה ועליה הכיתוב "הערב ב-18:00: נתניהו בקונגרס". "נאום נתניהו באיפא"ק: Ynet 'ידיעות אחרונות'", נכתב במשבצת קטנה בתחתית שער "ידיעות אחרונות". הכותרת הראשית מוקדשת להסכם שכר במערכת החינוך.

"קל ללעוג לזוג נתניהו על שבחרו לשתף את הציבור בישראל, באמצעות הודעה רשמית, בטיול הרגלי שערכו בוושינגטון", כותב נחום ברנע בדיווחו מוושינגטון, שתמציתו זו מובאת על שער העיתון, סמוך לתצלום גדול (כמעט היחיד על השער) של בני הזוג נתניהו בבגדי ספורט יושבים על ספסל עץ ומביטים זה בזה בחיבה. "קל ללעוג משום שהתצלומים שהפיצה לשכת רה"מ מסגירים פוזה, רומנטיקה פיקטיבית, מה שצלמי חתונות מפיקים מהזוגות בגן קלור".

התצלום ששיחררה לשכת ראש הממשלה הוא זה שבחרו גם עורכי "הארץ" ו"מעריב" כתצלום המרכזי על השער, וזה המלווה את הכותרות על הנאום המדיני הצפוי. ב"מעריב" הוא מלווה בכותרת "העיקר זה הרומנטיקה" וכיתוב: "בין הפגישות והנאומים הפיצה לשכת רה"מ תמונות של נתניהו ורעייתו שרה בטיול אביבי בוושינגטון". אם כן, "מעריב": "העיקר זה הרומנטיקה".

"בהמשך ההודעה", ממשיך ברנע, "נאמר שרה"מ ורעייתו 'צעדו במעלה המדרגות לאנדרטת לינקולן'. על המדרגות האלה עמד מרטין לותר קינג בנאומו ההיסטורי 'יש לי חלום'. אני מניח שגם לנתניהו יש חלום. כך לפחות הוא משתקף בתמונות. מה היה החלום של לותר קינג אנחנו יודעים. אשמח לדעת על מה חולם נתניהו". "נתניהו לקונגרס: אלה עקרונותינו", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", לצד תמונה רשמית למראה של נתניהו, חנוט בחליפה ועניבה. "רה"מ יבהיר למחוקקים האמריקאים (18:00 שעון ישראל) את קווי המתאר של ישראל להסכם עם הפלסטינים", רועמת כותרת המשנה.

"[...] עבאס מסרב, בהצלחה עד עכשיו, להיות שבוי בדיפלומטיה האמריקאית, שגם היא בתורה שבויה בידי הימין שם. עבאס יודע שבלי לחץ בינלאומי על ארצות-הברית, הדברים אינם זזים", כותב עודה בשאראת במדור הדעות של "הארץ". "נראה שעבאס יודע משהו שאנחנו רק מנחשים: שברק אובמה מזמין את הלחץ הבינלאומי עליו. קשה לשער שכל מה שעבאס עושה הוא רק תבשילו האישי".

"כשיגיע הזמן לכתוב את ההיסטוריה של תהליך השלום הישראלי-הפלסטיני, ייזכר כנראה נשיא ארצות-הברית ברק אובמה כ'מקלקל הגדול'", כותב משה ארנס במדור הדעות של "הארץ". "אובמה אינו מחמיץ שום הזדמנות לדחוף את התהליך למבוי סתום, ועשה כך פעם נוספת בהכרזתו כי ישראל תצטרך לשוב ל'קווי 1967' בכל הסכם שלום עם הפלסטינים. [...] מצב זה החל כשאובמה קרא לפני שנתיים בקהיר להקפאת ההתנחלויות מעבר לקווי שביתת הנשק של 1949 והבהיר כי בכך הוא מתכוון גם להפסקת הבנייה במזרח לירושלים, מצפון ומדרום לה – בכל חלקי ירושלים שסופחו לירדן אחרי מלחמת העצמאות. כפי שהיה ניתן לצפות, המשלחת הפלסטינית למשא-ומתן לא היתה יכולה להיות פלסטינית פחות מנשיא ארה"ב. הקפאת הבנייה נהפכה אצלם לתנאי מוקדם לחידוש השיחות עם ישראל, וכך בא הסוף למו"מ הישיר הישראלי-הפלסטיני".

"אובמה בקנוסה" היא כותרת מאמר נוסף במדור הדעות של "הארץ", של ענר שלו, הטוען כי "נאום אובמה השני היה ציוני למהדרין", אף ש"פירט גם בפורום השני את עמדתו שלפיה קווי 67' הם הבסיס למשא-ומתן", משום ש"עצם הצורך לפרט ולהבהיר [...] נראה אפולוגטי. [...] הוא קיבל כמעט את כל עמדות נתניהו", מתלונן שלו, "נראה שאובמה מבין בעיקר את שפת הכוח", הוא קובע.

"תשיג לי את אריות הים", אומרת דמותו המצוירת של אובמה, כשהיא שלובת ידיים ובגבה אל הקורא, לעוזר לבוש מדים, בקריקטורה של עמוס בידרמן באותו עמוד ב"הארץ".

מאמר המערכת של "הארץ" עוסק בנאמנויות. "בין הנאמנות לדרכו של אובמה לנאמנות לדרכו של נתניהו עליהם לבחור בנאמנות לעתידה של מדינת ישראל", מסכם המאמר את הפנייה של "הארץ" ליהודי ארה"ב (ש"לא בטובתם ובטובתה של מדינת ישראל נגררים למחלוקת"). אמנם, על-פי המאמר, הנאמנות לעתידה של מדינת ישראל היא נאמנות לדרכו של אובמה.

"[...] הבעיה היא שיש בתוכנו מיעוט שמעדיף את הפנטזיה. למיעוט הזה נדמה שאפשר יהיה לשלוט במיליוני או מאות אלפי פלסטינים, לא להעניק להם זכויות אזרח, להרחיב את ההתיישבות בעומק השטח הפלסטיני, וגם להכריז: אנחנו צודקים. נכון שרוב הישראלים כבר נגמלו מהפנטזיה הזאת, אולם כדי לסבך את הרוב, אין צורך ברוב. יש צורך במיעוט. [...] לא ברור על מה ולמה יצא הקצף נגד אובמה. הוא לא חידש כלום. הוא פסע בדיוק במקומות שבהם היו קודמיו, קלינטון ובוש, ידידי ישראל מובהקים, ובדיוק במתווה של מרקל, ברלוסקוני וסרקוזי, כולם ידידי ישראל [...] הסיבה היחידה שלא הופעל לחץ כבד יותר על ישראל היא הפלסטינים. הם ממשיכים במסורת של סרבנות [...] לראש ממשלת ישראל יש והיתה הזדמנות להציג את הסרבנות הפלסטינית, אם רק היה נמנע מעימות מיותר עם אובמה. אבל נתניהו התעקש, וישראל משלמת את המחיר" (בן-דרור ימיני במדור הדעות של "מעריב").

"צ'רצ'יל, מנדלה, רבין – ועכשיו גם נתניהו" (כותרת ידיעה בכפולה הפותחת של "ישראל היום").

"ראש הממשלה בנימין נתניהו ינאם הערב (18:00 שעון ישראל) בפני שני בתי-הקונגרס בוושינגטון – כבוד מיוחד לו זכו רק מנהיגים ספורים בהיסטוריה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה הראשית של "מעריב" (אלי ברדנשטיין), "אך הנעלם הגדול בדבריו של נתניהו הוא השאלה האם יפתיע עם בשורות".

"יתבע הכרה בישראל כמדינה יהודית. יקרא לאבו-מאזן לבוא למו"מ – בלי חמאס. יזהיר מפני האיום האיראני ויתייחס למהפכות בעולם הערבי" (המשכה של כותרת המשנה לראשית של "ישראל היום", "אלה עקרונותינו").

ושטרסלר מסכם את טורו: "לאחר הרצח המחריד באיתמר אמר נתניהו, 'הם רוצחים ואנחנו בונים', וכך תימצת את כל השקפת עולמו. זה הזכיר לי אירוע מלפני שנים רבות – ישיבה של סיעת המערך בכנסת בשיא האופוריה, שנת 73', בהשתתפות ראש הממשלה גולדה מאיר. עדי אמוראי היה אז ח"כ צעיר. הוא יצא לרגע מהישיבה, וכשחזר תפס אותו הסדרן בכניסה ואמר: האלוף גזית מצלצל והוא רוצה לדבר עם גולדה. אמוראי נטל את הטלפון ואמר לגזית: גולדה עומדת לדבר בסיעה ואי-אפשר להפריע לה, אלא אם זה דחוף. גזית שאל אם אפשר למסור לה מסר: 'היועצים הסובייטים בתעלה עוזבים'. אמוראי ניגש לשורה הראשונה, שם ישבה גולדה, ולחש על אוזנה את המסר שהעביר גזית. גולדה הסתובבה ואמרה לו במבט מנצח: 'הם עוזבים ואנחנו נשארים'. השאר ידוע".

"בתוך ההכנות לנאום מצא נתניהו זמן לטיול זוגי בפארק רוזוולט. העוברים ושבים הריעו: 'תומכים בכם'. רה"מ ציטט: 'אין ממה לפחד אלא מהפחד עצמו'" (שלמה צזנה, "עם פמליית רה"מ בוושינגטון", "ישראל היום").

דבר ראש הממשלה

"ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה נתניהו יצאו להליכת ערב ספורטיבית, לאחר פגישתם עם מנהיגי הקהילה היהודית בארצות-הברית (שעה 19:00 שעון וושינגטון).

"בהליכה אשר ארכה כשעה וחצי צעדו ראש הממשלה ורעייתו בפארק רוזוולט בשעת השקיעה. במהלך הצעידה עברו באתרים היסטוריים, באתר ההנצחה של הנשיאים לשעבר לינקולן וג'פרסון, וכן לאורך המצבה לזכר חללי מלחמת קוריאה.

"מעת לעת עצרו להביט על הנוף והנהר סביב, ותוך הליכה שוחחו על ההיסטוריה של ארצות-הברית. כאשר הגיעו ראש הממשלה ורעייתו לאתר ההנצחה של ג'פרסון, דיקלם בעל-פה ראש הממשלה את הכרזת העצמאות של ארצות-הברית.

"השניים צעדו במעלה המדרגות המובילות לאתר ההנצחה של לינקולן, תוך שהריעו לכבודם העוברים והשבים. הללו אף צילמו את ראש הממשלה ורעייתו, אשר נופפו לשלום בחזרה.

"בסיום הצעידה חזרו בני הזוג נתניהו לבלייר האוס, בית-ההארחה הרשמי של הבית הלבן, וראש הממשלה המשיך בהתייעצויות וישיבות לתוך הלילה לקראת הנאומים הצפויים באיפא"ק ובקונגרס".

(הודעה לעיתונות של לשכת ראש הממשלה, אתמול, תחת הכותרת "ראש הממשלה ורעייתו יצאו לצעידת ערב ספורטיבית". מובאת במלואה ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "לשון ההודעה" ומוגדרת ככזו ש"כנראה לא יצאה מעולם מלשכת ראש ממשלה בישראל". ב"ישראל היום" היא מובאת כמעט במלואה, כדיווח של הכתב המדיני של העיתון)

פיקוח, התפקחות

"פישר העלה את הריבית ל-3.25%; 'סימני התמתנות בעליית מחירי הדיור'", נכתב בכותרת ידיעה בעמודים 6–7 של "דה-מרקר" ("בבנק ישראל מנמקים את השינוי בריבית בעלייה המתונה במדד"). "פישר הפתיע: העלה הריבית בעוד 0.25%", דבר הכותרת הראשית של המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "בניגוד להערכות העמיד אתמול הנגיד את הריבית על 3.25%, מהגבוהות בעולם", נכתב בעמ' 4. "הסיבות: עליית מחירי הדיור והחשש מאינפלציה", נכתב על השער.

"+0.25%", נכתב על שער "כלכליסט", ומתחת למספר: "סטנלי פישר ממשיך לייקר את המשכנתה". "הריבית עולה – המשכנתה מזנקת", נכתב בכותרת הראשית של "עסקים", מוסף "מעריב". "נסרדישי בכנס רואי-החשבון: הישראלים העלימו מיליארד שקל מאז תחילת השנה", מצטטת כותרת ב"ממון" את מנהל רשות המסים.

"מוצרי חלב שבפיקוח מתייקרים היום ב-6.5%; הביצים ב-4.7%", נכתב בכותרת ידיעה של עמירם כהן ב"דה-מרקר". על ההתייקרות "המליצה ועדת המחירים המשותפת למשרדים בראשות נציג האוצר", וזאת בשל "ההתייקרויות שחלו בשנים האחרונות בעלויות הייצור של החלב הגולמי, הגרעינים המשמשים מזון לבעלי חיים ומחירי האנרגיה". את הידיעה מסיימת תזכורת: "בימים הקרובים יחלו דיונים בין האוצר למשרד החקלאות על תביעת האוצר להסיר את הפיקוח ממחירי מוצרי חלב נוספים".

"ספרד חיתה בבועה ומתמודדת כעת עם מצבה הכלכלי האמיתי", נכתב בכותרת עמ' 18 ב"כלכליסט", ציטוט של שלמה בן-עמי בראיון עם מיכל פופובסקי על המצב בספרד.

הון עצמי

בראש שער "דה-מרקר": הפניה לסיקור "בעיית הריכוזיות במשק הישראלי" (ערן אזרן). מצד אחד "דרור שטרום: 'במשק יש ריכוזיות גבוהה. הדו"ח של אי.די.בי הוא גלולת הרדמה רצופה בטעויות'", ומצד שני: "יעקב שיינין בדו"ח של אי.די.בי: 'הריכוזיות בישראל סבירה יחסית לגודל המדינה'". כותרת הכפולה הפותחת חוזרת על הציטוט של שטרום.

"בתחילת החודש הגישה קבוצת אי.די.בי לוועדת הריכוזיות דו"ח מטעמה שהוכן על-ידי ד"ר יעקב שיינין ופרופ' אפרים צדקה, בנושא התחרותיות במשק. עו"ד דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים, עיין במסמך וטוען: 'נתוני התחרותיות והריכוזיות הוצגו בצורה שגויה ולוקים בכשל בסיסי'. בין השאר הוא איתר בדו"ח 'טעויות קונספטואליות קשות, חוסר הבנה בניתוח תחרותי בסיסי ושימוש מוטעה ומטעה במדדי התחרות'". עמ' 4 מוקדש להמשך הכתבה ולידיעה נוספת שעניינה דו"ח של הפורום הכלכלי העולמי וכותרתה המוקפת מרכאות היא "ישראל מהריכוזיות בעולם: גרועה מבנגלדש ומוזמביק".

במרכז עמ' 3 של העיתון, עיגול ירוק התופס חלק נכבד מהדף ועליו תצלום של נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי. הכיתוב באותיות גדולות: "קבוצת אי.די.בי – מאזן מאוחד של 140 מיליארד שקל", ובאותיות קטנות: "830 מיליון שקל הון עצמי". הכותרת הראשית של "דה-מרקר": "המשבר של זיסר: אלביט הדמיה צנחה ב-18%"; כותרת טור הפרשנות: "זיסר לא מצליח להרגיע את המשקיעים". כותרת נוספת על השער: "התאוצה של מחירי הדלק מחזירה לשוק את המכוניות עם הגיר הידני". "בנק הפועלים לא דוחק אותי אל הקיר", נכתב בכותרת הראשית של מדור "השוק" של "כלכליסט", ציטוט מראיון עם מוטי זיסר, ש"לא עמד בהחזר חוב של 100 מיליון שקל לבנק הפועלים". הכותרת הראשית של "כלכליסט": "לכל יזם ותיק יש עליות ומורדות. גם לי", והיא מלווה בתמונת פניו המחייכים של זיסר.

חג הקציר

בעיית ההצפה הצפויה של מלונות ים המלח חוזרת לכותרות. אתמול פירסם אביב לביא ב"מעריב" כתבה בנושא, והיום מסקרים העיתונים את מסיבת העיתונאים של השר להגנת הסביבה גלעד ארדן ושר התיירות סטס מיסז'ניקוב, שהודיעו כי הם תומכים בפתרון של קציר המלח ולא זה של העתקת המלונות. "ים של אינטרסים" היא הכותרת על שער "כלכליסט", "הקרב על הכסף הגדול של ים המלח יוצא לדרך", נכתב בכפולת העמודים 4–5 המוקדשת לנושא (ליאור בן-דוד). "לאחר שלוש שנות בדיקה המליצו שרי התיירות והגנת הסביבה על פתרון לסכנת ההצפה במלונות ים המלח באמצעות קציר, אך זו רק יריית הפתיחה: לאחר ההצעה לממשלה עוד צפוי קרב משפטי ארוך".

"מפעלי ים המלח יישאו במלוא העלות של קציר המלח – 4–6 מיליארד שקל", נכתב בכותרת ידיעה בעמ' 12 של "דה-מרקר", המוקדשת לנושא. תוכן הידיעה שאוב ברובו ממסיבת העיתונאים של השרים, אולם הכותרת מתאימה רק לדברי אחד מהם (ארדן), בעוד השני (מיסז'ניקוב) סבור שעל המפעלים לשאת רק "במרבית המימון". החדשות בנוגע לים המלח מגיעות גם לשערי "הארץ" ("מפעלי ים המלח יידרשו לשלם מיליארדים לשיקומו") ו"ישראל היום" ("שיקום ים המלח יעלה 7 מיליארד שקל"). הפניה קטנה מופיעה גם בשער "ידיעות אחרונות" ומשמשת דוגמה מצוינת להתמקדות עיתונאית בטפל: "מה חושב שר התיירות על המקום הכי נמוך בארץ".

"מי יממן את הקציר הזה?", שואלת כותרת על שער "ממון", המפנה לעמ' 6, המוקדש כולו לסוגיה. "המלחמה רק מתחילה: מי יממן את קציר המלח", נכתב בכותרת דיווח של עמיר בן-דוד בתחתית העמוד (כאמור, הידיעה המרכזית מדגישה את "הדברים הקשים" שאמר מיסז'ניקוב "על מצב האזור"). לפי בן-דוד, "שר התיירות קיבל את ההחלטה הנכונה, סביבתית וחברתית. השאלה היא מי יממן, והאם הממשלה תעמוד איתנה מול מפעלי ים המלח בדרישה שיישאו בחלק הארי". בן-דוד מזכיר כי החלטת השרים היא "בגדר המלצה", וכי "המפעלים, כיום בידי החברה-לישראל של משפחת עופר, נרכשו בתנאים נוחים, שלא הטילו אחריות לנזקי עבר והעניקו הטבות ותשלום מינימלי לקופה הציבורית".

אופקים חדשים

עוד כותרות: "שכר המורים יגדל ב-50%", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המדווח על "הסכם היסטורי עם המורים העל-יסודיים". "על-פי ההסכם, שקרוב לחתימה", נכתב בכותרת המשנה, יעבדו המורים 40 שעות בשבוע במקום 24 וישקיעו יותר זמן בתלמידים". מישהו אמר אופק חדש?

"הם לא צריכים לשבות: 160% תוספת לרבני ערים", נכתב ברצועה צרה בתחתית השער של "ידיעות אחרונות". ב"הארץ" נושא הדיווח אופי תוקפני דומה, ומקבל מקום נכבד במרכז עמוד השער: "הרופאים שובתים, והאוצר מעלה את שכר הרבנים במאות אחוזים". אמנם, מהידיעה עצמה, של צבי זרחיה ויאיר אטינגר, מתברר כי ההעלאה נוגעת רק לשכרם של רבני הערים החדשים, ששכרם נמוך יחסית (6,000–18,000 שקל לחודש, ברוטו), ואילו שכרם של הוותיקים דווקא יוקפא. עלות התוספת כולה היא 2.2. מיליון שקל בשנה. עלות דרישותיהם של הרופאים היא לפחות כמה מאות מיליונים. אז מה הקשר? המילה "פופוליזם", שחזרה לאחרונה לאופנה, מתאימה כאן בדיוק.

ענייני תקשורת

"הפרשייה שמסעירה את בריטניה: צו איסור פרסום", נכתב בכותרת ידיעה ב"דה-מרקר". "מאבקו של שחקן כדורגל למנוע את פרסום שמו בהקשר של רומן מחוץ לנישואין עם כוכבת ריאליטי עורר את זעם הגולשים, שאיזכרו את שמו יותר מ-50 אלף פעם בטוויטר". בינתיים איזכר עיתון סקוטי את שמו, וחבר פרלמנט ניצל את חסינותו ואמר את השם המפורש במסגרת שאילתא בפרלמנט. תמונתו ושמו של השחקן, ריאן גיגס, מלווים את הידיעה (מיכל רמתי) ב"דה-מרקר".

"דו"ח 'מעריב' לרבעון הראשון: הפסד נקי של 52 מיליון שקל", מדווח ליאור זנו ב"דה-מרקר". "בעלי המניות ב'מעריב' אישרו את המכירה לדנקנר", מדווחת אופיר בר-זהר באותו עמוד. עוד מדווחת בר-זהר כי מפקד גלי-צה"ל, יצחק טוניק, ששר הביטחון ברק הודיע לו לאחרונה באופן משפיל על סיום כהונתו, אמר לכתבים בתחנה כי ברק "לא היה מרוצה מהסיקור שלנו בפרשת גלנט". "בדיון סיפר טוניק על השתלשלות האירועים בימים שקדמו להודעה, והדבר העלה תהיות בקרב חלק מהנוכחים כי אולי בכל זאת מדובר בחוסר הבנה בין הצדדים – ולא בהודעה חד-צדדית". בר-זהר אינה מדווחת על הסיבות לתהיות.

"הבועה מתנפחת עד רוסיה", נכתב בכותרת כתבה מתורגמת ב"כלכליסט": "'גוגל הרוסית' נערכת להנפקה הגדולה ביותר של חברת טכנולוגיה בנאסד"ק השנה, לפי שווי של 7.6 מיליארד דולר, לאחר שרשמה רווח של 134 מיליון דולר ב-2010". "השירות הדיפלומטי של פייסבוק: מקימה רשת של שגרירים בעולם", "השגרירים במדינות השונות ייצגו את הרשת החברתית במגעים מול ממשלות. צוקרברג: יש להתיר לילדים בני פחות מ-13 להירשם לרשת", כותרות דיווח מסוכנויות הידיעות ב"דה-מרקר".

"אין שום שמחה בקטילת הצגה או בהוקעת פגמיהם של יחידים, קבוצות ומוסדות על עבודתם המקצועית", כותב מבקר התיאטרון מיכאל הנדלזלץ במוסף "גלריה" של "הארץ", "הרבה יותר כיף לצאת מהצגה ולמהר להתחלק בהנאתך עם הקוראים".