אפריטיף
"בתקיפה הראשונה עולים פירות יער פראיים, אדומים ושחורים, ואלה מוליכים בניחותא לפטל אדום ושחור, בתמיכה של רמזים לתבלינים ולקליפת הדרים, ובגימור הארוך עולה גם רמז לעור אוכפים. עם התפתחותו בבקבוק חפשו בו גם רמזים לרוטב שמנת מפולפל קלות" (דניאל רוגוב כותב על יין רקנאטי, שיראז, 2010. מדור "צוואר הבקבוק", מוסף "גלריה", "הארץ", הבוקר).
"זה ייתן לך הנגאובר עשיר בניחוח עץ אלון" (דברי סומלייה לסועד, בקריקטורה של זכארי קנין מה"ניו-יורקר". מוסף "גלריה", "הארץ", הבוקר).
כך יכולים קוראי מוסף "גלריה" לפתוח את היום עם ניפוח עצמי והומור עצמי בזה אחר זה. אומרים שזה טוב למערכת העיכול.
טחינת מים
הכותרת הראשית של "ישראל היום" שאובה מראיון שיתפרסם מחר במוסף סוף-השבוע של העיתון. "שטייניץ: למחאה יש גוון פוליטי ברור", נכתב בראש השער, ובעמודי הפנים של העיתון מודפס חלק מראיון שקיים הכתב המדיני שלמה צזנה עם שר האוצר.
בראיון טוען שטייניץ כי המחאה החברתית "מקבלת רוח גבית מהתקשורת" ומסביר כי לא ייתכן לקיים בישראל מדינת רווחה מודרנית דוגמת סקנדינביה בשל ההוצאה הגבוהה על צורכי ביטחון. "מה לעשות שאנחנו פה במזרח התיכון?", הוא שואל. בכל זאת, משרד הביטחון יידרש לקיצוץ, הוא אומר. "השר שטייניץ מציע למנות את החשב הכללי באוצר כאחראי לתקציב הביטחון ומאמין כי המהלך יביא לחיסכון מיידי של בין מיליארד ל-3 מיליארד שקלים בשנה", נכתב.
"טרכטנברג לא ישנה השיטה; אל תצפו לתיקונים משמעותיים", ציטטה אמש הכותרת הראשית של "גלובס" את אודי ניסן, הממונה על התקציבים במשרד האוצר, שפורש בימים אלה מתפקידו. לפי ניסן, טוב שכך. "אני חושב שבסך-הכול, סדרי העדיפויות בתקציב המדינה לא רעים", הוא אומר לעיתונאי דרור מרמור. "אנשים לא יודעים איפה הם חיים".
בהמשך הראיון מוסיף ניסן: "נכון, יוקר המחיה הוא בעייתי וצריך לטפל בו. אבל צריך לזכור שאנחנו גם מדינה ש-7%-8% מהתוצר שלה הולך לביטחון. בפופוליזם יש אמת, אבל מכאן ועד לבוא ולהגיד שהשיטה נכשלה או שצריך לשנות מקצה לקצה את סדרי העדיפויות, זה לא. צריך לעשות תיקון. גם פרופ' טרכטנברג לא ישנה את השיטה. שאף אחד לא יצפה לתיקונים משמעותיים מאוד".
"מתקפה על תקציב הביטחון", קוראת הכותרת הראשית של "דה-מרקר". מתחת לכותרת, הפניות להתבטאויות של גדעון סער ("מי שרוצה חוסן חברתי, חייב לתמוך בהסטה תקציבית מתקציב הביטחון לנושאים חברתיים"), שאול מופז ("אנו מסוגלים ליצור התייעלות של מערכת הביטחון בגובה של 4 מיליארד שקל בשנה שלא תבוא על חשבון המוכנות של צה"ל"), ואודי ניסן ("אפשר וצריך לקצץ 2-2.5 מיליארד שקל בתקציב הביטחון"). המתקפה מתפרסת על פני כמה עמודים בעיתון.
"גם עם התקציב של היום אנחנו לא מספקים 100% ביטחון. אם היינו רוצים לספק ביטחון מלא, אולי גם תקציב המדינה כולו לא היה מספיק. אבל לכל קיצוץ יש משמעויות, וממשלת ישראל צריכה להיות מודעת לזה ולקחת אחריות על ניהול הסיכונים של המדינה", אומר תא"ל מהרן פרוזנפר, היועץ הכספי לרמטכ"ל, בראיון ל"כלכליסט" [נעמה סיקולר וטל ליטמן]. "ההערכה האישית שלי", מוסיף פרוזנפר, "היא שפרופ' טרכטנברג לא ייגע בביטחון".
(ב"מעריב" מדווח אחיקם משה דוד כי רואה-החשבון ראם עמינח הוא המועמד המוביל לתפקיד היועץ הכלכלי החדש לרמטכ"ל. "זהו תפקיד חשוב במיוחד, על רקע המחאה החברתית והכלכלית במדינה, שעתידה להשפיע באופן ישיר על מערכת הביטחון, אשר תידרש לקצץ בתקציב", נכתב בידיעה. עוד מוזכר כי עמינח נשוי לרקפת עמינח-רוסק, המשנה למנכ"ל בנק לאומי גליה מאור. תצלום של השניים [אביב חופי] מלווה את הידיעה).
ראיון עם אודי ניסן מתפרסם גם במוסף "עסקים" של "מעריב". יהודה שרוני וטל שחף שמעו ממנו כי "יש צורך בשקיפות רבה יותר" בתקציב משרד הביטחון. "אסור שתקציב הביטחון יהיה מעל החוק", הוא מוסיף. "תמיד ימצאו שם את הצורך ואת התירוצים מדוע צריכים להגדיל את התקציב. הם לא חושפים אף פעם את כל הנתונים".
אלא שב"מעריב" מתפרסם לצד הראיון עם ניסן גם טור פרשנות, שמציג את ה"מתקפה על תקציב הביטחון" באור שונה. "הביטחון והספין" היא כותרת רשימה מאת הדר חורש. "אף-על-פי שהכל יודעים שוועדת טרכטנברג לא תעסוק בנושא תקציב הביטחון והתקציב לא יקוצץ בעתיד הנראה לעין, הפכה סוגיית הקיצוץ לכדור משחק פוליטי בין הצדדים", כותב חורש. "[...] ייתכן שיש ממש בחשדות שטחינת המים בעניין תקציב הביטחון אינה אלא הסחה שנועדה להסיט את הוויכוח על סדר העדיפויות הלאומי ולהצדיק את אוזלת ידה של המנהיגות הכלכלית ב'צורכי הביטחון' ובחוסר נכונות של הצבא להתייעל".
"הספין החדש של האוצר: צה"ל כאויב האומה", קראה אתמול כותרת מעל טור מאת שי ניב ב"גלובס". "סביר מאוד שאפשר לקצץ בצה"ל. אבל מה שעושה ביומיים האחרונים משרד האוצר זה לא 'סדר חברתי חדש', אלא ספין חדש", טוען ניב. "צה"ל הוא האויב, ולא רק שהוא האויב, אנשי הקבע הם האויבים. כי את האוצר פחות מעניין הכסף כמו שמעניין אותו לשלוח הביתה כמה שיותר עובדי מדינה. אנשי האוצר הצליחו להשריש היטב את האידיאולוגיה הזאת בציבור, שהורגל כבר להאמין שהאויבים הכי גדולים הם עובדי המגזר הציבורי. עכשיו זה רק תירוץ, הטיימינג המושלם להפוך משבר להזדמנות".
בראש שער "הארץ" כותרת על בסיס ראיון שהעניקה ח"כ שלי יחימוביץ' לעיתונאי גידי וייץ, שיפורסם במלואו מחר. "יחימוביץ' ל'הארץ': 'אינני רואה במפעל ההתנחלויות חטא'", נכתב. יחימוביץ' טוענת בראיון כי היא "מכירה את השקפת העולם שאומרת שאם נקצץ את תקציב הביטחון בחצי, יהיה כסף לחינוך", ומוסיפה: "זאת השקפת עולם שאין לה קשר למציאות". לדבריה, "גם אם תקציב הביטחון יקוצץ בחצי, וגם אם עלות ההתנחלויות תקוצץ בחצי, האידיאולוגיה הכלכלית שהובילה אותנו למקום הזה לא גורסת שאת הכסף הזה שהתפנה צריך להביא לשירות המדינה".
בשער "מעריב" מדווח בן כספית כי "גורמים בהנהגת מחאת האוהלים פתחו בהכנות ומגעים ראשונים לקראת האפשרות של הקמת מפלגה פוליטית והתמודדות בבחירות הבאות לכנסת". עד כמה המהלך ממשי? מצד אחד כותב כספית כי "בימים האחרונים ננקטו כמה פעולות" בקשר למהלך. מצד אחר הוא מדווח כי "בשבועיים הקרובים [...] יוחלט אם להעביר את המהלך לפסים אופרטיביים". משמע שעד עכשיו הפעולות שננקטו לא היו אופרטיביות.
ועדה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים
"השעה היא באמת שעת חסד. ההזדמנות היא הזדמנות של פעם בדור", כותב ארי שביט גם בטור הנוכחי שלו ב"הארץ", שהפעם מוקדש למחאה החברתית. שביט מזהיר מפני חטיפת המחאה על-ידי "שנאת בנימין נתניהו", "שנאה לאמידים באשר הם אמידים" ו"השמאל הרדיקלי". תחת זאת הוא ממליץ "לתת למנואל טרכטנברג לעבוד".
במדור המוצלח של יונתן וקסמן "קריקטוריסט", המתפרסם ב"כלכליסט", מוצגת הבוקר קריקטורה של נתניהו וטרכטנברג. ראש הממשלה אוחז ביו"ר הוועדה ואומר לו, "תשברו את הראש ותביאו פתרונות חדשניים שיאפשרו להמשיך במצב הקיים".
סך סיקור המחאה החברתית בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות"
ידיעת תצלום בתחתית עמ' 16. בתצלום [עטא עוויסאת] נראים שר האוצר יובל שטייניץ ופרופ' מנואל טרכטנברג, שנפגשו אתמול. גד ליאור מדווח בקצרה כי בפגישה עידכן טרכטנברג את שטייניץ "בנושאים הנדונים בוועדה ובצוותי המשנה שהקימה". יש גם ציטוטים מפי שני האישים. טרכטנברג הבטיח "שינוי אמיתי". שטייניץ אמר כי הוא משוכנע שהוועדה "תגבש שינויים דרושים".
חליפת יוקרה
"ישראל: לא נתנצל" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר. בעמ' 8 מדווח איתמר אייכנר כי "ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את דרישת ארה"ב שישראל תתנצל בפני הטורקים על אירועי משט המרמרה לעזה לפני כשנה". לידיעה נלווה גזיר עיתון שמציג את הכותרת הראשית שהופיעה אתמול בעיתון: "ארה"ב: תתנצלו".
ברק רביד כותב בהרחבה על החלטתו של נתניהו והשלכותיה בעמ' 2 של "הארץ". צבי בראל מוסיף בטור פרשנות כי "ישראל מתעקשת להתעלם מהמעמד האסטרטגי של טורקיה, והיא דבקה בשיטת הניקוד, לפיה היא בוחנת מי מבין שתי המדינות זקוקה יותר לרעותה. [...] זוהי שיטה חנוונית אשר מנסה להציל יוקרה נבולה ממה שנשאר ממערכת יחסים מפוארת ולהציג אותה כהישג. איזו יוקרה נותרה כאן אחרי שישראל, בשל מדיניותה, כבר בלעה את כל הצפרדעים האפשריות. [...] עתה היא לובשת את חליפת היוקרה, אבל אין לה בפני מי להתהדר".
ב"ישראל היום" מדווח יורי ילון כי "הקשר בין ארה"ב לישראל חזק מאי-פעם". הדובר המצוטט הוא קווין מקארתי, חבר הקונגרס האמריקאי, אחד מ-29 חברי קונגרס שמתארחים בימים אלה בישראל. ילון מדווח כי המשלחת הגיעה אתמול לבית הנשיא ושרה לשמעון פרס "יום הולדת שמח". "בין המשתתפים במשלחת גם בני הזוג ד"ר מרים ושלדון אדלסון", מצוין. תצלום של שמעון פרס עם בני הזוג אדלסון, בעלי העיתון, מתפרסם צמוד לידיעה [דודי ועקנין]. המצולמים לבושים, כמובן, בחליפות יוקרה.
טייקון – הגדרה
"טייקון, בהגדרה, הוא איש עסקים שלא מחדש, לא מקים מפעלים ולא מייצר מקומות עבודה, אלא רק קונה ומוכר עסקים במינוף", כותב גיא רולניק במדורו הקבוע במוסף "מרקר ויק". "כליו של הטייקון אינם חדשנות, מחויבות וניהול, אלא כוח הפחדה והרתעה של פוליטיקאים, נגישות למוסדות פיננסיים וגיבוי של עיתונאים. הטייקון מייצר מקומות עבודה רק כשיש לו צרכנים שבויים, שעליהם הוא מגלגל את העלויות. ומה עם שאר הטייקונים? אלה שכן מייצרים מקומות עבודה בענפים תחרותיים? אלה אינם טייקונים, אלא אנשי עסקים ויזמים שרוב הציבור, כולל עיתון זה, מעריך ומוקיר".
"אני לא טייקון. העסקים שלי לא בישראל, אז זה לא מטריד אותי", אומר איל הנדל"ן אליעזר פישמן, הבעלים של העיתון "גלובס", בראיון ל"כלכליסט" [רועי ברגמן].
בדרך למטה
"מה תזמרי לנו?", שאלו אתמול ארבעה שוטרים את הזמרת מרגלית צנעני בקריקטורה מאת גיא מורד שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות". "המשטרה תציע למרגול לזמר", קוראת הכותרת בראש הכפולה הפותחת של "מעריב" הבוקר. אבי אשכנזי מדווח כי המשטרה מנהלת עם הזמרת מגעים במטרה להפוך אותה לעדת מדינה.
מה אפשר ללמוד מכך שהתחכמות שהופיעה אתמול בקריקטורה מתפרסמת הבוקר בכותרת הידיעה החדשותית הפותחת של אחד העיתונים? שאין הבדל מהותי בין פינת ההומור לעמודי החדשות. שהמטרה של הידיעות החדשותיות בטבלואידים אינה להעביר מידע בלבד, אלא גם לבדר את הקורא. זו לא חדשה מרעישה, אבל מצער לגלות בכל פעם מחדש עד לאיזה שפל מידרדרים עמודי החדשות של הטבלואידים. מי שתוהה על עתידם מוזמן לעלעל בכותרות השנונות של מוספי הספורט.
במדור הדעות של "מעריב" יוצאת במבי שלג נגד הסיקור המציצני והמשפיל של מעצר הזמרת. היא ממליצה על דיווח "ענייני, קצר ומתאר את העובדות" ומקשרת בין הסנסציוניות התקשורתית למחאה החברתית.
"אחד הדברים שצריכים להשתנות בבואנו לעסוק ב'צדק חברתי'", כותבת שלג, "הוא גם אופי הסיקור התקשורתי של אירועים הנחשבים בעלי רייטינג גבוה, העוסקים בדיני נפשות. [...] בדרכה למעלה, החברה צריכה להיפרד מן הנטייה הצהובה והמעיקה שמאפיינת חלקים רבים מן התקשורת שלה בשנים האחרונות".
"מעריב" לא עומד במשימה הבוקר. אבי אשכנזי, למשל, מדווח בכפולה הפותחת של העיתון כי הזמרת הורשתה להתאפר, לענוד תכשיטים ולהרכיב משקפי שמש במעצר. כמעט עמוד שלם מוקדש לדיווח מאת שגיא בן נון ועמיחי אתאלי על תגובות מכריה של צנעני מעולם הבידור – מי הגיע לבית-המשפט ומי לא. גם יתר הטבלואידים נוטים אל העיתונות הצהובה. אפילו ב"הארץ" עולה הכותרת על צנעני אל מעל לקפל בעמוד השער.
"הפרשה הנוכחית שבה מעורבת מרגלית צנעני עולה על סך כל שיריה ומפיקיה", כותב אבי שילון במדור ביקורת הטלוויזיה של "ישראל היום". "[...] אם הדברים נכונים, אמצעי תקשורת שמבקשים להשיג 'צדק חברתי' אמיתי חייבים להתנפל על השאלות המהותיות שעולות מהסיפור הזה. [...] ואולם מי שפתח את מהדורות החדשות בשמונה בערב, כולל תוכניות החדשות שלפני כן, יכול היה להבין שהסיפור המרכזי הוא אחר – סיפור רכילותי, מצומצם ופיקנטי על זמרת מוצלחת שהפכה לחשודה כקשורה לעולם התחתון. לשם כך מראיינים את חבריה, את החשודים, את משפחתה, אבל אף אחד כמעט לא מדבר על משמעות הפרשה.
"ידוע לי שאי-אפשר לבקש יותר מדי מהחיים: ברור שגם הצד הרכילותי אמור להיות מסוקר. אבל תקשורת אחראית, שמייחלת לשינוי חברתי עמוק, אמורה היתה, בייחוד בימים אלה, לנסות להרים תחקיר על השאלות המהותיות. הרי הכלכלה השחורה היא אחת הבעיות המכבידות על המשק. תקשורת אחראית אמורה היתה להעלות שאלות לגבי מעורבות עבריינים בתחומי הבידור והספורט, או לפחות לעודד את המפגינים לצאת נגד התופעה".
בשער "ישראל היום" הפניה לכתבה מאת חגי אוזן שתתפרסם מחר במוסף "ישראל שישיבת": "מרגול לא לבד. עדויות: כך מגיע העולם התחתון אל כוכבי הזמר המזרחי".
זוטות
דני ברנר מדווח בעמודי החדשות של "ישראל היום" כי כפר-הילדים נהר-הירדן מייסודו של שחקן הקולנוע פול ניומן נפתח לתקופת הרצה.
בכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח מאת ליאור זילברשטיין ולפיו כוכב הקולנוע הצרפתי ז'ראר דפרדייה הטיל את מימיו על רצפת מטוס.
ב"מעריב" מדווח עמרי מניב כי תוכנית הלימודים החדשה לגנים תכלול, בין היתר, לימודי שואה.
ענייני תקשורת
לילך ויסמן דיווחה אמש ב"גלובס" כי דובר עיריית תל-אביב לשעבר, הלל פרטוק, דחה את ההצעה לדברר את ראש הממשלה. ב"עכבר העיר – תל-אביב" כותב יואב בורוביץ על גידי שמרלינג, הדובר היוצא.
רז שכניק מדווח במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" כי אבשלום קור מצטרף לצוות ערוץ הספורט ויגיש פינה קבועה בערוץ.
במדור הרכילות של "דה-מרקר" [אבשלום חלוץ] מדווח כי לאחרונה הגיש עו"ד שריג דמארי תביעה בסך 3 מיליון שקל נגד עמנואל רוזן וחברת החדשות של ערוץ 2, בשל כתבה שהכין עליו עבור התוכנית "אולפן שישי".
ב"גלובס" מראיין לי-אור אברבך את גיא לרר, מגיש התוכנית "הצינור" בערוץ 10, שמתבססת על סרטוני רשת. "זו עדיין תוכנית מאוד זולה. הייתי אומר 'בשקל וחצי', אבל אני לא רוצה להעליב אף אחד", אומר לרר. "[...] אני נאבק על זה בצורה יומיומית כמעט, כי גם אם אני אקבל כל מה שאני רוצה, ואני רוצה דברים, זו עדיין תישאר תוכנית דלת תקציב. אבל אימנו את החבר'ה לעבוד בצורה הזאת. היום אנחנו כבר מבקשים ממרואיינים לצלם את עצמם באייפון. קרה לי אפילו מקרה, אולי זו תהיה הזדמנות להתנצל בפני ח"כ נחמן שי, שהתקשרנו אליו ובשל מגבלות ביקשנו ממנו לשלוח את הסינק שלו באייפון. והוא זרם, ואז הוא שלח לנו משהו שהוא שום דבר מלבד ערימה של פיקסלים, יש גבול למה שאפשר לשדר. היה ויכוח מר באותו יום מי יבשר לנחמן שי שהוא גם צילם את עצמו באייפון וגם עשה זאת לחינם".