אסקפיזם

"יש רק משקה אחד שמתדלק את כל הדברים הטובים שאהבנו ונמשיך לאהוב בעולם הזה. גליון בירה מיוחד", נכתב הבוקר בשער "עכבר העיר – תל-אביב", על רקע תצלום של הזמרת המנוחה איימי ויינהאוס לוגמת בירה.

אין דוגמה מובהקת מזו למהפך המצער שעבר על עיתון "העיר". בימים שבהם מחאה תל-אביבית במקורה מאיימת לסחוף מדינה שלמה, כלי התקשורת המסחרי השמאלי ביותר שידע השוק הישראלי בשנים האחרונות מקדיש למעלה מעשרים עמודים לקידום מכירות של מותגי בירה שונים (לקראת "פסטיבל הבירה 2011"). גליון "טיים-אאוט תל-אביב", מקומון שבצלמו הממוסחר עוצב "עכבר העיר" המחודש, מעניק השבוע הד רב יותר למתרחש בשדרות רוטשילד.

עיתון "העיר" מת, "עכבר העיר" שבא תחתיו מבזה את זכרונו, אבל זה כבר לא משנה – העיר עצמה רוחשת חיים ותוססת כפי שלא היתה שנים ארוכות.

מהפכה

ולא רק העיר תל-אביב, כמובן. "מאבק חוצה ישראל", קוראת כותרת שמודפסת הבוקר לרוחב הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "מקריית-שמונה ועד דימונה, מסטודנטים ועד משפחות עם ילדים: אזרחי המדינה לא מתקפלים", לשון כותרת הגג. "המחאה מתרחבת, הלחץ על נתניהו גובר", מכריזה הכותרת הראשית של "דה-מרקר".

כל העיתונים מקדישים את השערים והעמודים הפותחים לדיווח על התסיסה החברתית בישראל. לא כל הדיווחים עובדתיים. לצד ידיעות על ההתפתחויותהאחרונות במאבקים השונים מתפרסמים טורי דעה מורחבים, תצלומים ממאהלים שונים וכתבות "אווירה". "למרות הדמגוגיה, הפופוליזם, הספינים והמניפולציות שממלאים את שיח המהפכה – עדיין מדובר במהפכה", קובע גיא רולניק בטורו הקבוע במוסף "מרקר ויק" של "דה-מרקר".

מירב ארלוזורוב, פרשנית בכירה ב"דה-מרקר", קוראת גם הבוקר לשינוי יסודי במדיניות המיסוי של מדינת ישראל. על בסיס עמדתו של פרופ' יוסף אדרעי מתווה ארלוזורוב את עיקרי השינוי הדרוש: "ראש הממשלה רוצה להפחית את מס ההכנסה המרבי ל-39%? בבקשה. בואו נפחית את שיעור המס המרבי על עבודה, אבל במקביל בואו נקבע כי זה יהיה גם שיעור המס על ההון [...] מס רווח ההון יתייקר בעיקר אצל בעלי השכבות הגבוהות ויגיע בקרבם ל-39%. השאר, שאינם מחויבים בדיווח למס הכנסה, ימשיכו לשלם מס רווח הון רגיל, מנוכה במקור. כך ניתן יהיה להגדיל את המיסוי על השכבות המבוססות, ולהפסיק את האפליה לרעה של הכנסות מהון (66% מהכנסות המאיון העליון מקורן בהון), לעומת הכנסות מעבודה".

התחרות בשוק החופשי של עיתוני הכלכלה מעודדת עמדות המבקשות להיטיב עם רוב קהל הקוראים. מהבחינה הזו, העיתון "גלובס", שחולק אמש למנויים, משאיר את "דה-מרקר" מאחור. בעוד המאמר של ארלוזורוב מתפרסם במדור הדעות של העיתון עם הפניה קטנה מהשער, ב"גלובס" קוראת הכותרת הראשית כך: "מדיניות המיסוי של נתניהו – שערורייתית". שימו לב לכותרת המשנה לראשית בעיתון העסקים של ישראל: "'גלובס' קורא לשינוי כולל של חלוקת ההכנסות במשק, שפגעה עד היום בשכבות החלשות ובמעמד הבינוני. מה שנחוץ עתה יותר מכל: הרבה יותר מס על עשירים וחברות, הרבה פחות מס על מעמד הביניים – ולמומחים יש כמה הצעות איך לעשות את זה".

פרופ' אדרעי, שהעניק השראה לארלוזורוב, הוא אחד מחמישה מומחים בתחום המס שמראיינת אלה לוי-וינרב ב"גלובס". "בחסות המדיניות המוצהרת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו – הפחתת מס ההכנסה, הפחתת המסים הישירים והתאגידיים – עלו אט-אט המסים העקיפים, והתוצאה: בעוד השכבות החזקות והעשירות נהנות מהרפורמה במס, השכבות החלשות ושכבות הביניים סופגות פגיעה משמעותית", כותבת לוי-וינרב בעמ' 2 של "גלובס" ומעניקה פתחון פה נרחב לחמשת המומחים על פני שתי הכפולות הפותחות בעיתון.

"העלאת המיסוי העקיף היא ממש שערורייה; אי-השוויון בישראל גדל והולך בלי שום הצדקה", אומר פרופ' יצחק הדרי; "אם היינו יכולים לגבות יותר מע"מ על מכוניות יוקרה ופחות מע"מ על קוטג', היינו ישנים יותר טוב בלילה", אומר עו"ד-רו"ח גידי בר-זכאי; "אין סיבה להפחית מס על רווחי הון לעשירים, בעוד שמעמד הביניים משלם כמעט מחצית שכרו למס הכנסה", אומר ד"ר (עו"ד) משה שקל; "ראש הממשלה נתניהו משתמש במס העקיף באופן שחוצה את גבולות הטעם הטוב", אומר עו"ד פנחס רובין; "הטבות המס שניתנו בחוק לעידוד השקעות הון פגעו בהון החברתי ותרמו לחיסול מדינת הרווחה", אומר פרופ' יוסף אדרעי.

לא מה שחשבתם

התסיסה החברתית אינה מוגבלת לעיתוני הכלכלה וכובשת גם הבוקר את שערי כל היומונים הכלליים. "ועכשיו: האמהות", לשון הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות", שמוקדשת למחאה חדשה שאמורה להצטרף היום לקיימות: "הורים שמתקשים לעמוד בתשלום הגבוה לגנים פרטיים ולא מסתדרים עם חופשת הלידה הקצרה".

הכותרת הראשית מפנה למוסף "ממון", שם מדווח בהרחבה על המחאה המתוכננת והסיבות לה. דרישות המוחים: "חוק חינוך חינם מגיל שלושה חודשים, פיקוח על מחירי מוצרי יסוד לתינוקות, הרחבת חופשת הלידה לנשים ומיסוד חופשות אבהות, הפסקת תשלום על עגלה בתחבורה הציבורית, שוויון בשכר ושוויון הזדמנויות בעבודה לאמהות, הכרה בהוצאות טיפול בילדים ובמוצרי תינוקות לצורכי מס".

גם הכותרת הראשית של "כלכליסט" מוקדשת ל"מחאת ההורים", נוסף לכפולת עמודים. דווקא ב"דה-מרקר", שעל-פי ידיעה שלו "מחאת ההורים" החלה בעקבות פרסום קודם בעיתון, מוגבל הסיקור של המחאה לרשימה קצרה בתחתית עמ' 6.

בהמשך הגיליון, במדור "קריירה", מתפרסמת כתבה מאת הילה ויסברג תחת הכותרת "חופשת לידה בשבדיה – לא מה שחשבתם". "פרדוקס מדינת הרווחה", נכתב בפתח כותרת המשנה, "סידורי העבודה הנוחים מאפשרים לאמהות בשבדיה להקדיש זמן רב למשפחה, אך מונעים מהן להתברג במשרות בכירות; הנפגעות: דווקא הנשים החזקות".

לפי ידיעה זו, ד"ר הדס מנדל בדקה ומצאה כי המדיניות שקובעת שעות עבודה סבירות, מעונות יום מסובסדים וחופשת לידה בתשלום של שנה שלמה "מקשה עליהן [נשים] להתברג למשרות בכירות בשוק הפרטי ותורמת להנצחה של התפקידים הנשיים המסורתיים: מורות, גננות, מזכירות ואחיות". מי שלא יסתפק בכותרת ובכותרת המשנה ויקרא את הכתבה עד תומה יגלה כי ד"ר מנדל דווקא בעד הארכת חופשת הלידה בישראל (אף כי לא לשנה שלמה) ועידוד חופשת לידה לאבות.

הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לתגובה של נתניהו למחאה הקודמת (קוטג'): "נתניהו בניסיון נוסף לבלימת המחאה: הורה לפתוח את שוק החלב לייבוא". הידיעה בעמ' 4 על היוזמה של נתניהו [אורה קורן, עמירם כהן ותומר זרחין] מבליטה את התגובות השליליות ליוזמה. הכותרת מביאה את עמדת מועצת החלב ("החלטת נתניהו תפגע במאות רפתות") וכותרת המשנה כוללת את עמדת שרת החקלאות ("המהלך לא יוזיל מחירים לצרכן").

"'צעדים חלביים' להוזלת המוצרים", מוגדרת היוזמה של נתניהו בשער "ידיעות אחרונות". "הממשלה הכריזה על רפורמה בחלב, הצרכנים לא ירוויחו הרבה", לשון כותרת בראש עמ' 6 של העיתון.

וב"ישראל היום"? ב"ישראל היום" הכותרת בראש השער מכריזה: "שוק החלב נפתח לייבוא, 'צפויה הורדת מחירים'". מי אמר את המשפט "צפויה הורדת מחירים" שמצוטט בכותרת בראש השער? בידיעה שמתפרסמת בעמ' 7 [זאב קליין] הציטוט הזה אינו מופיע, אך מצוטט שר האוצר, יובל שטייניץ, שאמר: "הדרך הנכונה להורדת מחירים היא תחרות אמיתית במשק החלב, וזו אפשרית רק באמצעות פתיחה לייבוא מתחרה". כמו כן מצוטט שר התמ"ת, שלום שמחון, שאמר: "הפגיעה בחקלאים מתונה משום שהם אינם האחראים העיקריים להתייקרות החלב". לאחר מכן מצוטטת שרת החקלאות שהתנגדה, אך הידיעה עצמה נפתחת בבשורה כי "המחרימים ניצחו".

לצד הידיעה המשמחת על ההוזלה הצפויה בשוק החלב, ידיעה נוספת ב"ישראל היום" שמופיעה תחת הכותרת "כל-כך רע? 61 אלף נוסעים בנתב"ג". "מי אמר שכל-כך רע לחיות פה?", שואל שלומי דיאז בפתח הידיעה, שזוכה להיכלל בניוזלטר המצומצם של העיתון. "ברשות שדות התעופה", מדווח דיאז, "קוראים לנוסעים להגיע היום שלוש שעות לפני הטיסה, משום שבנמל התעופה בן-גוריון יירשם שיא בתנועת הנוסעים".

"לדיירים נמאס: 'אם המאהל לא יפונה, לא נשלם ארנונה'", לשון כותרת בעמ' 5 של "ישראל היום". "האיום שמרחף מעל מחאת האוהלים בשד' רוטשילד", נכתב מעליה. כתבי העיתון מדווחים כי "בימים האחרונים הגיעו ללשכת ראש העיר פניות אנונימיות רבות מדיירי האזור, שטוענים כי האוהלים הפכו למטרד עקב רעש ועומסי תנועה. באחד המכתבים אף מאיימים הדיירים כי אם המאהל לא יפורק עד יום ראשון, הם לא ישלמו את תשלומי הארנונה". 39 מלה על האיום של דיירי הרחוב, הכלולות בפסקה חמישית של ידיעה בת 250 מלה, ובכל זאת זה המסר שמגיע לכותרת הידיעה ולכותרת הגג.

עמוד לפני כן נזכר הפרשן הבכיר של העיתון, דן מרגלית, בביטויים "איזהו עשיר? השמח בחלקו" ו"תפסת מרובה – לא תפסת". "עוד חודש כזה וההתפעמות מהירידה באבטלה ומחוזקו של המשק תיפרם, והבורסה תצנח וההון הזר יברח, ולא יהיה מנין לממן את מה שהממשלה מבטיחה, או עתידה להתחייב לו, בהמשך המשא-ומתן", מתריע מרגלית. "או אז מי שמעביר את החודש על הקו שבין אוהלו בשדרות רוטשילד לבין משרדו, חייו ישתנו לבלי הכר. הוא ייאלץ להישאר באוהל בכל שעות היממה ולהתוודע לראשונה בחייו לדמי האבטלה".

"אין עיתון שאינו מוטה פוליטית", כותב נועם שיזף בגיליון החדש של "טיים-אאוט – תל-אביב". "עיתון הוא מוצר שעושים בני-אדם, ולבני-אדם יש דעות. אבל 'ישראל היום' הוא לא סתם עיתון ימני, הוא עיתון ימני בשירות האינטרסים של אדם מסוים ושל מעגל המקורבים שלו. השבוע האינטרס שלו היה לחסל את מחאת האוהלים, ו'ישראל היום' התגייס לכך בחדווה, עם סיקור מזלזל במחאה, הסתרת הפניקה שתקפה את השלטון ואחיזת עיניים של ממש בכל הנוגע לפתרונות שהציג ראש הממשלה".

כלכלה חדשה

"זה העושק, טיפש", לשון כותרת מאמר מאת ארי שביט, שתמציתו מתפרסמת הבוקר בשער "הארץ". "העושק נהפך לבלתי אנושי ולבלתי נסבל", כותב שביט, וממליץ על "ניו-דיל חברתי", "סינתזה סוציאל-ליברלית" שתמנע את המצב שבו ישראל נקלעת ל"סחרור קטלני".

"ישראל רוצה ניו-דיל", לשון כותרת למאמר מאת נדב איל, עורך חדשות החוץ של ערוץ 10, שמתפרסם הבוקר ב"מעריב" (הטקסט היחיד בכפולת העמודים השלישית בעיתון). "הישראלים דורשים עכשיו ניו-דיל", כותב איל. "חוזה חדש בחברה הישראלית. חלוקה מחודשת של הקלפים. הם אומרים: חוזה העושק הנוכחי הסתיים".

"כלכליסט" מביא מדברים שנשא ג'וזף שטיגליץ מול מפגינים במדריד: "במשך 30 שנה שלט בשיח הכלכלי מערך מאוד מסוים של רעיונות. רעיונות שאינם מבוססים על מדע הכלכלה, אלא על אידיאולוגיה ואינטרסים. המחאות הנוכחיות מאפשרות הזדמנות אמיתית לשלב בין מדע הכלכלה לבין מחויבות לצדק חברתי, כדי לנסות ליצור כלכלה חדשה".

שלב האיומים

הכותרת הראשית של "מעריב" עוסקת ביו"ר ההסתדרות עופר עיני, שאיים אתמול להצטרף למחאה. מיה בנגל, יובל גורן ושלום ירושלמי מתמקדים בהשלכות הפוליטיות של ההכרזה – "בכירים בליכוד: 'עיני יכול להפיל את הממשלה'".

"כבדהו וחשדהו", ממליצה בטור פרשנות נלווה רותי סיני. "עיני הוא הבעיה, לא הפתרון", לשון כותרת טור מאת טלי-חרותי–סובר ב"דה-מרקר". "עופר עיני דיבר היום יפה", כתב שי ניב בגיליון "גלובס" שחולק אמש למנויים. "[...] אבל עיני לא השכיל לתרגם את המניפסט שלו לצעדים אמיתיים. שוב הוא מאיים, שוב הוא מחכה לטלפון. [...] מחאת האוהלים הוכיחה שלפעמים אפשר לוותר על שלב האיומים. אפשר פשוט לעשות. קמו להם מהספה אנשים אלמונים, אינדיבידואלים שהפכו לקולקטיב עם כוח בלתי רגיל. הם לא חיכו לטלפון מראש הממשלה, הם עשו מעשה. והנה, ראש הממשלה הגיע אליהם. הוא לא הודיע על המהפכה שקיוו לה, אבל הוא זז מהכיסא, הוא הזיע קצת, אפילו הרבה. ארגוני עובדים בכל העולם לא מחכים לטלפון. הם גם לא נגררים למחאות של אחרים, הם מובילים אותן".

ההצטרפות בכוח של עיני למחאה מאחדת שורות בעיתונים. גם ב"ישראל היום" הוא מוצג באור שלילי (מסגור מובן לאור הדיווח ב"מעריב" על ההשלכות הפוליטיות של המהלך). "עיני קופץ על עגלת המחאה", לשון הכותרת בלב שער העיתון הבוקר. "בסביבתו של ראש הממשלה היו שהגיבו בזעם להודעתו של עיני", מדווחים חזי שטרנליכט ומתי טוכפלד בכפולה הפותחת של העיתון. "הוא תופס טרמפ על המחאה, רק אחרי שווידא כי היא ממשיכה", מצוטטים גורמים מסביבתו של נתניהו. "מדובר בחריגה מסמכות. לעיני אין זכות להכריז על שביתה על עניינים שלא קשורים לתנאי העסקתם של העובדים". שטרנליכט מחרה מחזיק אחרי הגורמים העלומים בסביבתו של נתניהו בטור פרשנות נלווה.

היחיד שרואה יתרון במהלך של עיני הוא דן מרגלית, שמקווה כי יו"ר ההסתדרות יוכל "לקבל בפועל את ייצוג המוחים, כדי לנהל משא-ומתן עם הממשלה שיוביל לפשרה מוסכמת ולפירוק המאהלים". כאמור לעיל, כבדהו וחשדהו.

בקרוב: ריסוס מפגינים מהאוויר

"פסגת המפכ"לים" היא הכותרת שנבחרה לידיעת תצלום המתפרסמת בתחתית עמ' 21 של "ישראל היום". "גנרל פן-וונד, מפכ"ל המשטרה הכחולה במחוז גנזו שבסין, המונה 74 מיליון תושבים, הגיע בשבוע שעבר לביקור היסטורי בישראל ונפגש עם מפכ"ל המשטרה רב-ניצב יוחנן דנינו", מדווח איציק סבן.

"במהלך הביקור, שארך חמישה ימים, התארחו המפכ"ל הסיני ופמלייתו בכל מחוזות המשטרה, קיבלו סקירות בנושא חקירות ומודיעין וסיירו במדור טכנולוגיה ומעבדות מז"פ, בבית-הספר לשוטרים, ביחידת יג"ל בצפון ובמטה הארצי. המפכ"ל דנינו אירח שלשום את המפכ"ל הסיני ואת פמלייתו לארוחה חגיגית, ובסיומה נחתם הסכם הצהרת כוונות בין שתי המשטרות. 'מדובר בקשר חשוב שיביא להחלפת ידע וניסיון, הן בתחום הטכנולוגי והן בתחום החקירות והמודיעין', ציין דנינו".

אף מלה על חלקה של משטרת סין במשטר הדכאני במדינה, לרדיפת קבוצות אוכלוסייה שלמות ולמאבק העיקש בחופש הביטוי. להפך, שיתוף הפעולה מוצג כהישג. מה יש למשטרת ישראל ללמוד ממשטרת הדיכוי הסינית ומה יש לסינים ללמוד מהמשטרה הישראלית? ובכן –

"בישראל מתכוננים לספטמבר", מדווח אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות". "משרד הביטחון השקיע סכום חסר תקדים – יותר מ-75 מיליון שקל – ברכישת נשק 'אל-הרג', נשק לא קטלני לפיזור הפגנות המוניות. [...] המשטרה תקבל ציוד בשווי של כ-40 מיליון שקלים ופלוגות צה"ל שאמורות להתמודד עם התפרעויות ועם הפרות סדר יצוידו במשק 'אל-הרג' בהיקף של 35 מיליון שקלים.

"[...] בין היתר רכש משרד הביטחון רימוני גז ומערכת רב-קנית של רובי פדרל, שמותקנת על כלי רכב ויכולה לירות כמות גדולה של רימוני גז במקביל. כמו כן יסב משרד הביטחון מכליות מים, שנושאות 2,500 ליטר מים, לכלי רכב לפיזור הפגנות. [...] אך האמצעי לפיזור הפגנות ש'יככב' בהפגנות, אם אכן יתרחשו, הוא ללא ספק 'הבואש' – חומר בעל ריח חריף במיוחד, שגורם לבחילות ולהקאות, ושאין דרך להתגונן ממנו. במהלך היתקלות עם מפגינים יתיז צה"ל את 'הבואש' מן הקרקע או שיטיל אותו ממטוסי ריסוס. משרד הביטחון רכש כמויות אדירות של החומר הזה, שמיוצר בישראל".

ובינתיים

"מפעלי ים המלח משלמים בכל שנה כ-750 אלף שקל בלבד עבור הזכות הבלעדית שהעניקה להם המדינה לחכור את שטחי ים המלח", מדווח עמיר בן-דוד ב"ידיעות אחרונות". "החברה מסרבת כבר יותר מ-20 שנה לעדכן את דמי החכירה שהיא משלמת עבור הצבת מפעליה, משאבותיה ובריכות האידוי שלה במקום, ומשלמת כיום פחות משליש ממה שדורשת המדינה", הוא כותב בהמשך.

"הסכנה שמאיימת על עתיד הבננות", לשון כותרת לידיעה שמופיעה במלואה בתחתית שער "הארץ". צפריר רינת מדווח בעקבות כתב-העת "The Scientist" כי "אחד מזני הבננות השכיחים והפופולריים בעולם, הקבנדיש, עומד על סף אסון, בגלל פטרייה שפוגעת בו באזורים שונים ברחבי העולם".

כל היתרונות של פרסומת

"לא אחת שואלים אותי על ההבדלים בין מגזין 'בלייזר' (שחוגג בימים אלה עשור להיווסדו. מזל-טוב!) לבין 'MANTALK'", כותב ניר קיפניס, העורך של "MANTALK", בטור הפותח את הגיליון, שצורף אתמול למנויי "גלובס". "ההבדלים כמובן הם רבים", הוא מוסיף, "אבל כשאני נדרש לזקק אותם למשפט אחד, אני נוהג לומר: 'הקוראים שלנו, בניגוד לקוראים שלי בעבר, יודעים כבר שהם הולכים למות'".

הנה משפט מזוקק נוסף על ההבדל בין שני המגזינים: "MANTALK", בניגוד ל"בלייזר", הוא מגזין פרסומי, שיוצא לאור מטעם המחלקה המסחרית של "גלובס".

בתור מגזין פרסומי, כל התוכן שנכלל ב"MANTALK" מוגדר מראש כחסר פיקוח מערכתי, כפרסומת בדמות עיתונות. בתור מגזין פרסומי, יכולות להופיע בו זו לצד זו כתבה מאת קיפניס על אביו שנפטר לפני כשנה וחצי וכתבה מאת קיפניס על תוכנית "חיסכון פיננסי" של בית-ההשקעות כלל (אגב, תוכנית ממש מדהימה, אם לשפוט לפי ההתרשמות של הכותב: "המוצר הזה, כך נדמה, לקח את היתרונות כמעט מכל אחד מהאפיקים המסורתיים – וניער מהם את החסרונות").

ענייני תקשורת

גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי אגודת העיתונאים עתרה לבג"ץ נגד מינויו של מנכ"ל רשות השידור.

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי חברים במליאת רשות השידור קיבלו תשלום עודף שמסתכם בעשרות אלפי שקלים עבור השתתפות בישיבות מליאה. עוד מדווחת בר-זהר על מחקר שמצא כי זכיינית ערוץ 2 קשת מקבלת סיקור שלילי במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".

ערן סויסה מדווח ב"מעריב" כי כתבי טלוויזיה מנעו עד כה מפקחי עיריית תל-אביב לקנוס את ניידות השידור שהתמקמו בקצה שדרות רוטשילד.

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מדווח דני ספקטור על ההתפתחויות האחרונות בנוסצקיגייט. אחרי שהזמרת נינט טייב יצאה נגד מאמר שכתבה העיתונאית שיר נוסצקי, מתנצלת העיתונאית ואומרת: "אני עיתונאית לא מעט שנים ועומדת מאחורי כל מה שכתבתי. ועדיין, אם מישהו נפגע, אני מתנצלת. יש פה מאבק חשוב מדי וגדול מדי בשביל להתעסק בהתנצחויות".