ראש הממשלה בנימין נתניהו אתמול בכנסת; הפגנת מחאה אתמול מול הכנסת (צילומים: משה מילנר, לע"מ ודוד ועקנין)
מקור הבעיה
"מאות חסמו את הכנסת; עלייה במספר האוהלים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "לחץ", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". תצלום של מפגינים ליד הכנסת מודפס גם על שער "מעריב". על שער "ידיעות אחרונות", ליד תצלום דומה, מודפס גם תצלום של נתניהו כשהוא חוכך בראשו וארשת פניו מודאגת. כותרת המשנה טוענת שנתניהו נתון בפאניקה מסוימת והליכוד בחוסר מעש מסוים: "'תעזרו לסחוב את האלונקה בעלייה', זעם נתניהו בתסכול על שרי הממשלה. בכירים בליכוד: נאבד את השלטון אם לא נתעשת".
תצלום של המפגינים ליד הכנסת מעטר גם את שער "ישראל היום", שממשיך באסטרטגיה מס' 3: לא עוד התעלמות, ולא טענה כי מדובר במחאה "שמאלנית", אלא דברור של הממשלה: "הממשלה: להכניס לחוק סעיף 'דיור בר-השגה'". "לבנות הרבה – ומהר", נכתב בכותרת הפניה לטור פרשנות (גאוני).
במרכזה של תמונה הנפרשת לרוחב חלק גדול מהכפולה הפותחת של "מעריב" ניצב צעיר פעור חולצה המניף שלט גדול שעליו נכתב באותיות ענק: "מובארכ, אסד, נתניהו". מיותר לציין שמדובר בהשוואה נואלת. לדעתי היא גם מעידה על קהות חושים מעציבה. ביבי שתק כשהניפו כרזות של רבין במדי אס.אס, וכעת שותקים כשמשווים את נתניהו לרודנים רצחניים.
ממשלת נתניהו גם לא אשמה במשבר הדיור. כשם שהיא לא אשמה במחדל המתמשך של מערכת הכיבוי או התייקרות מוצרי המזון, מציין יהודה שרוני ב"עסקים". הניסיון להטיל עליה את האשמה הזו מעורר, בין היתר, תגובות כמו אלו של סגל את סג"ל או של ליבסקינד. אבל בעוד שהממשלה, כל ממשלה, אינה אחראית למחדלי קודמותיה, היא בהחלט אחראית על תיקונם. בדיוק כשם שהיא יודעת להשתבח בהישגים שהנחילו לה ממשלות קודמות (נכון לעכשיו: כלכלה שחמקה מההשלכות ההרסניות הישירות של המשבר הכלכלי, רגיעה בטחונית).
"מחאת הצביעות", כותרת ההפניה למאמר של קלמן ליבסקינד על שער "מעריב". ליבסקינד ממשיך לצלוף במחאת הדיור גם היום, אחרי שהקדיש לה מאמר עוין ביום שישי. היום הוא מתקומם על כך שנותנים, לדבריו, למפגינים לחסום כבישים ולפלוש ל"גינות של עשירים". כשמתנחלים הפרו חוק בצורה דומה בעת הפגנות, מלין ליבסקינד, טיפלו בהם ביד קשה.
אפשר להתווכח עם העובדות של ליבסקינד (המשטרה פיזרה את ההפגנה בתל-אביב באמצעות פרשים, ועצרה עשרות מפגינים, לדוגמה – עובדה שליבסקינד אינו מזכיר), אבל כדאי יותר לפנות ללב שלו: האם נכון לנצל התעוררות חברתית רחבה לצורכי ניגוח פוליטי? הרי האפליה שקיימת או לא קיימת לא תשתנה בעקבות מאמרים מהסוג הזה, ואילו מאמרים כן מסוגלים להפיח רוח במחאה ולכוון אותה לכיוונים רצויים. ליבסקינד, וחבריו נציגי הימין בעיתונות הכללית, אינם שונים מקיצוני-מקלדת המנצלים את האוהלים כמחסה למטחי שנאה נגד מתנחלים והתנחלויות.
"עוד בתוכנית: הוזלת קרקעות והקלות במשכנתאות", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ישראל היום". "תוכנית הדיור המתגבשת: קרקעות כמעט בחינם למי שיבנה דיור מוזל ובנייה בהליך מזורז", נכתב בכותרת גג על שער "ידיעות אחרונות". תחת הכותרת "הפתרון של נתניהו" מוסיף מוסף "עסקים" של "מעריב" גם "הקמת מעונות לסטודנטים בשכר דירה מוזל" והעלאה אפשרית של הריבית.
תפסיקו לפחד
"מתעורר חשש מפני הליך פזיז שירמוס את התנגדותם של תושבים לתוכניות בנייה ויתעלם משיקולים של פגיעה בסביבה, תכנון לא מאוזן מבחינה חברתית והיווצרות שחיתות בחסות החיפזון", כותבת רותי סיני על חוק ועדות דיור לאומיות (וד"לים). המשך טורה מוצא כשלים אחרים בגישתה של הממשלה לפתרון משבר הדיור. אולם די במלים האלה: הרפורמות המוצעות כעת עשויות ליצור מציאות שבה בשביל להרים הולילנד חדשה לא יהיה צריך כבר לשחד אף אחד.
"על המזבח של השוק החופשי", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "הרצון להניע את הבנייה החדשה בתל-אביב הביא לבניית דירות גדולות, חיסול המוצר הפנסיוני 'קופת גמל' גרם לרבים לוותר על פנסיה, הוצאת מוצרי החלב מפיקוח כדי להגביר תחרות הביאה לזינוק מחירם. כך שכחה המדינה את מעמד הביניים ברפורמות החשובות", נכתב בכותרת המשנה.
הצפת הכשלים שמתחוללת עכשיו במציאות – ובעיתונים – היא רק צעד אחד בדרך לפתרון. הפתרון עצמו יכול להיות עוד מאותו דבר (שהביאנו עד הלום), או ניסיון לתיקון. קשה לצפות מהמוחים שיכתיבו את הדרך הנכונה. העיתונאים צריכים לקחת את המשימה הזו על עצמם, ולהתעלות מעל החשבונאות הפוליטית והאישית שמניעה כמה מהם. אגב, אין חשש לפתרון שלישי, כלומר הליכה בדרך ההפוכה לזו שצעדנו בה בעשוריים ומשהו האחרונים.
"האם הקפיטליזם פשט את הרגל?", שואלת גלית חמי, עורכת "כלכליסט" והסמן הימני של העיתון, בטור המופיע על שערו. "לא, הוא לא", היא עונה. אלא מה? מדיניות השוק החופשי וההפרטה של נתניהו לא בוצעה בצורה טובה דיה ("שכחו את האזרחים", בסגנונה של חמי). "כלכליסט", יחד עם "דה-מרקר", הוא המוביל הנחוש של הצפת סוגיית יוקר המחיה. אם ציפיתם, או חששתם, מכך שמנהיגים אותה מרקסיסטים עזי מבט, אתם מוזמנים להתאכזב ויכולים להירגע.
מדובר בסך-הכל ברוח שמנשבים עיתונאים שנמאס להם, באמת נמאס להם, מהמחיר המאמיר של הקוטג' (למשל). פשוט משום שהמשכורות שלהם, אף שהם עורכים "בכירים", נמוכות דיין כדי שהגרושים הנוספים האלה יעשו להם חור בכיס. למזלכם המשכורות שלהם נמוכות דיין. אחרת הכשלים והעיוותים של המשק שלנו היו מתפוצצים לנו בפרצוף עוד כמה שנים באמת, לא במאמרים בעיתונים ובמחאות אוהלים.
"אם מישהו חושב שהרוח הסוציאל-דמוקרטית, האדומה, שמנשבת ברחבי הארץ, חדרה גם ללשכת ראש הממשלה – טעות בידו", כותב יוסי ורטר. "נתניהו הבהיר אתמול לשריו כי מקור הבעיה אינו בשוק החופשי, אלא בהעדר שוק חופשי. כלומר, בביורוקרטיה של ועדות התכנון והבנייה ובמונופול של מינהל מקרקעי ישראל".
ורטר אינו מציין זאת לשלילה, להפך. הביקורת נמתחת רק על כך שנתניהו כשל מלפעול עד כה בכיוון הזה. כשנזכרים בכך ש"הארץ", הסמרטוט האדום של ליבסקינד ודומיו, מוביל כל השנים אג'נדה כלכלית ימנית, שמשתנה כעת מימנית קיצונית לימנית מתונה ("אנחנו לא סוציאליסטים", מזכיר מדי פעם גיא רולניק, העורך המייסד של "דה-מרקר") – ההתנפלות של עיתונאים ימנים על המחאה הנוכחית נראית תלושה עוד יותר. פוליטית במובן השטחי והעלוב של המלה.
קרמי, קרמיקה
"נתניהו שוקל להחליף את שטייניץ", נכתב בכותרת הראשית של גליון "גלובס" שיצא אמש. זה היה אתמול. סמוך לזמן חלוקת העיתון הודיע נתניהו כי הוא אינו מתכוון לפטר את שר האוצר שלו, ובכך חתם "למעלה מ-14 שעות שחלפו מאז שנחתו עיתוני הבוקר אתמול על מפתן דלתם של מאות אלפי הקוראים ובהם הערכות על החלפתו הקרובה של שר האוצר, ועד שלשכת ראש הממשלה פירסמה אמש, סמוך לשמונה בערב, הודעת תמיכה ביובל שטייניץ", כותב היום יוסי ורטר ב"הארץ".
לפי ורטר, העיכוב בתגובת נתניהו היה "תוצר של רשלנות וחוסר תשומת לב", ו"נתניהו אינו מרוצה משר האוצר שלו, אך הוא לא יפטר אותו". לפי ורטר, שטייניץ אינו שר אוצר גרוע או שנוא, וזו בדיוק הבעיה: "הוא אינו השכפ"ץ של נתניהו, כפי ששר האוצר נתניהו במקום שרון ספג את הזעם על הגזירות. שטייניץ מותיר את נתניהו חשוף בצריח, מטרה לזעמם של הצעירים, שלשום במרכז תל-אביב".
ורטר מוסיף גם כי "שטייניץ נטול מעמד פוליטי וציבורי". אם מחברים את העובדות – ביבי הוא מי שבזמן שרון נוצרה לו תדמית של "אנטי-חברתי" ולשטייניץ אין פרסונה ציבורית – ממילא ברור ששר האוצר של ביבי אינו יכול לספוג את האש במקומו, גם אם היה רץ אחוז להבות לאורך שדרות רוטשילד.
אחוז להבות אולי לא, אבל מאוים בפיטורים, אולי כן. "שר האוצר יישאר בתפקידו, לפחות בזמן הקרוב, אבל הדיון בהתרסקות הפוליטית שלו נתן לראש הממשלה מרווח נשימה", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "מעריב" ("נתניהו: לא מתכוון לפטר את שטייניץ"), מעל למאמר של בן כספית (שנפתח בשורה כספיתית אופיינית: "אפשר להירגע, או להיבהל").
והבעיה היהודית
"הטבח בנורבגיה מעורר באירופה דיון על התעצמות הימין הקיצוני", נכתב בכותרת בשער "הארץ". האסון הנורבגי מגיע גם לשערי "מעריב" ו"ישראל היום", אולם אלה עוסקים בפרטי המקרה עצמו. "משנתו של הרוצח מנורבגיה: אירופה נקייה ממוסלמים", נכתב בזו של "ישראל היום", ו"יומנו של רוצח" בזו של "מעריב".
בשער "ידיעות אחרונות" אין הפניה לידיעה על הטבח. נוסף לכותרת הראשית וספיחיה, העוסקים במשבר הדיור ובמשבר האמון בין נתניהו לשטייניץ, ותופסים את רוב השער, מופיעות שתי כותרות: האחת, "חברים הכי טובים", על "ידידות נדירה בין צנחן שנפצע מכוחותינו וטנקיסט שהורה לירות בטעות", והשנייה, "היום: עומס חום כבד", המודיעה על אפשרות להפסקות חשמל יזומות.
גם "הארץ" עוסק בפרטי יומנו של הרוצח, אנדרס ברייוויק, שרצח ביום שישי 93 בני-אדם, רובם בני נוער. ברייוויק פירסם את היומן בן 1,500 העמודים ברשת, סמוך לביצוע הרצח. "כמו כן, ברייוויק מתייחס לישראל כמה פעמים במניפסט כאל מדינה השותפה לערכים התרבותיים הרצויים, וקורא למדינות אירופה להפסיק את תמיכתן 'המטומטמת' בפלסטינים", נכתב בדיווח של דנה הרמן. אחת מארבע הציטטות מהיומן המוצגות ב"הארץ" היא "אירופה צריכה להפסיק מיד את תמיכתה המטומטמת בפלסטינים, ולתמוך בבת דודתנו התרבותית ישראל. קו ההגנה של אירופה מתחיל בירושלים".
"באחד מתוך 1,500 העמודים שניסח, מפרט אנדרס ברינג ברייוויק את תוצאות הבחירות לכנסת הישראלית. הוא כותב על מספר המנדטים שקיבלה כל מפלגה ומהי עמדתה – ומביע את דעתו על ממשלת נתניהו", נכתב בפתח דיווחו של יגאל רום ב"ידיעות אחרונות". "אך אין זה קטע נדיר בספר השנאה של רוצח ההמונים: בכל כמה פסקאות מתעסק ברייוויק בישראל, ביהודים ובסכסוך הישראלי-פלסטיני".
ב"מעריב" מבליטים מתוך היומן את הצהרתו של ברייוויק כי ישכור "זונת צמרת" לפני שיבצע את הרצח הסיטונאי. ב"ישראל היום" מציגים ארבעה תצלומים של "ברייוויק במגוון תלבושות". בשני העיתונים לא מזכירים במלה את המקום הנכבד שיש לישראל בהגותו המעוותת של הרוצח מנורבגיה. אם לא נדווח על כך, אולי זה ייעלם, חלף אולי הרהור במוחם של העורכים. [תיקון, 25.7.11] בעמוד אחר ב"ישראל היום" כן מדווח על הנקודה הישראלית של ברייוויק: "הרוצח מחלק שבחים – לישראל".
לפי ניקולס קוליש מ"הניו-יורק טיימס", שכתבתו מופיעה בעמ' 7 של "הארץ", "מתקפת הטרור ביום שישי הפנתה את תשומת הלב לימין הקיצוני. לא רק בנורבגיה, אלא ברחבי אירופה כולה, שבה התנגדות למהגרים מוסלמים, לגלובליזציה, לכוחו של האיחוד-האירופי ולמגמת הרב-תרבותיות התגלתה ככוח פוליטי עצום – ובמקרים מסוימים כגורם מדרבן לאלימות".
הכיתוב המוצמד לתצלום של מפגין מהימין הקיצוני הבריטי, "מומחים טוענים שאווירת השנאה באירופה מעודדת אלימות", מגוחך משהו. אולם כך גם הניסיון להשוות בין הטרור הנקודתי והרנדומלי של הימין הקיצוני ובין הטרור המאורגן והקטלני בשם האסלאם. העובדה המסתמנת כי ברייוויק פעל לבדו, ולא היה שייך לארגון ימני זה או אחר, מוסיפה עוד סימן שאלה מעל ה"דיון בהתעצמות הימין".
אולם האם הטרור האסלאמיסטי אכן רחב היקף הרבה יותר מזה הימני הקיצוני? "מי שלמעשה עומד מאחורי רוב התקפות הטרור בצפון אירופה ובאירופה [כך במקור] נגד אזרחים חפים מפשע הם לאומנים אירופים קיצונים", מצטט דניאל סיריוטי ב"ישראל היום" את ד"ר רוברט למברט, שכתב את הדברים ב"מאמר מערכת"(?) באתר אל-ג'זירה.
למברט נשען על מאמר של מנדי חסן מה"ניו-סטייטמן" הבריטי, שמצדו נשען על נתונים של היורופול, "סוכנות המשטרה האירופית". עיון שטחי בנתונים מעלה כי תנועות לאומניות, כמו ארגון הטרור הבסקי, נכללות תחת הקטיגוריה "טרור לאומני". האם יש קשר בין בסקי הנלחם לעצמאות מהספרדים לניאו-נאצים המעוניינים בהקמת הרייך השלישי? על פניו, לא.
על כל פנים, "העונש המקסימלי שבית-המשפט בנורבגיה יוכל להטיל על הרוצח הוא 21 שנות מאסר", מדווח רום ב"ידיעות". ב"מעריב" כותב לירן לוטקר כי נשמעים כבר קולות הקוראים לשינוי החוק.
הגברת הלחץ
שבוע לא פשוט עובר על נורבגיה: "יועצו של נתניהו לביטחון לאומי, יעקב עמידרור, בוחן את האפשרות לבטל את הסכמי אוסלו", נכתב בכותרת על שער "הארץ", מעל לכותרת הראשית. על-פי ברק רביד, "המהלך נבחן כתגובה למהלכים חד-צדדיים שתבצע הרשות ביום שאחרי ההכרה הצפויה של האו"ם במדינה פלסטינית". רביד מציין גם כי הצעה ברוח זו כבר הוצעה בעבר על-ידי אביגדור ליברמן.
משרדי הממשלה הרלבנטיים, מציין רביד, מתנגדים למהלך, ובכל מקרה, "לא מדובר בחלופה מובילה". תחת סעיף "משמעויות אפשריות" נכתב: "החלוקה הנוכחית של הגדה המערבית לאזורי B ,A ו-C עשויה להתבטל. המשך שיתוף הפעולה הבטחוני של ישראל עם הרשות מוטל בספק, חשש מקריסת הכלכלה הפלסטינית בעקבות ביטול העברת כספי המכס לרשות, פגיעה בהסכמי הסחר של ישראל עם האיחוד-האירופי והגברת הלחץ הבינלאומי".