גופותיהם של שבעה בני משפחת סלחה שנהרגו מאש צה"ל ברצועת עזה (צילום: פאדי עדוואן)
כאן מוטלות גופותינו
"אמש הוקפאה העברת גופות המחבלים לרשות", נכתב בכותרת על פני רצועה צרה בשער "מעריב". "84 גופות מחבלים היו אמורות לעבור בימים הקרובים לידי הפלסטינים. אבל ברגע האחרון, בלחץ המשפחות השכולות ובשל החשש לאבד קלפים במו"מ על שחרור שליט, הוחלט על עצירת התהליך", נכתב בכותרת המשנה לידיעה, אחת משלוש בכפולה הפותחת של העיתון.
"ברגע האחרון", נכתב בתווית צהובה אלכסונית על המשבצת השחורה התופסת את מרכזו של שער "ידיעות אחרונות": "ברק הקפיא החזרת הגופות", נכתב בכותרת הראשית. "עוד זיגזג בממשלה: אחרי שנתניהו אישר להעביר 84 גופות מחבלים כמחווה לאבו-מאזן, נבהל שר הביטחון מהביקורת. אחר חצות הורה לעצור הכל מחשש שישראל תאבד קלפי מיקוח לעסקת שליט".
"ברק הורה: לעכב החזרת גופות מחבלים", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "המטרה", נכתב בכותרת המשנה, "לוודא שלא יוחזרו גופות שעשוי להיות להן קשר למו"מ על גלעד שליט. לפני כן הודיעה ישראל: נחזיר 84 גופות, כולל של מתאבדים, כמחווה. משפחות נפגעי הטרור זועמות".
"צריך להשליך את הגופות לים כמו שעשו לבן-לאדן", נכתב, כציטוט, בכותרת טור העוסק ב"זעם המשפחות השכולות" ומתפרסם צמוד לידיעה החדשותית בנושא בעמ' 5 של "ישראל היום". "זו בושה שאנחנו עושים להם מחוות שכאלה ומוסרים להם גופות של מחבלים שיעשו להם אנדרטאות וטקסי זיכרון וינציחו את הטרור. הם הרי לא היו חיילים במדים שנהרגו בלחימה ושצריך לפעול בעניין הגופות שלהם לפי אמנת ז'נבה", אומר לכתבי העיתון דני בהט, שאיבד את בנו בפיגוע טרור.
"ברגע האחרון: ברק הקפיא החזרת גופות 84 מחבלים", נכתב בהפניה על שער "הארץ". בעמ' 2 כותב עמוס הראל כי ברק הקפיא את המהלך אחרי שהתברר כי בין הגופות גם אלו של האחים עדאל ועימאד עוודאללה, בכירי חמאס שהמדינה הודיעה בעבר כי לא תאפשר החזרת גופותיהם משיקולים הקשורים לעסקת שליט.
"ברמאללה תיכננו קבלת פנים וטקס ממלכתי לגופות, שיחלו במוקטעה בנוכחות יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. לאחר מכן היו הגופות אמורות לעבור לבני משפחותיהן", כותב הראל. בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתפרסמים, לצד הידיעה הביקורתית ("כך מתנהלת ממשלת ישראל"), שני טורי דעה ("בעד" ו"נגד") וידיעה תחת הכותרת "נועם שליט: לא מגיבים לגופות".
בוקר בא
"סוף-השבוע החדש: שבת – וגם יום א'?", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום" (מדוע עורכי העיתון נותנים לילדים שלהם לכתוב את הכותרות? הגנים עוד לא יצאו לחופש), וממעל לה: "ראש הממשלה הקים ועדה: תוך 4 חודשים – החלטה אם גם יום א' יהיה חופש". "המשמעות", נכתב בכותרת המשנה: "עבודה גם ביום שישי – ולאחר מכן יומיים מנוחה. השר סילבן שלום המריץ את ההצעה כבר זמן רב: ב-75% ממדינות העולם סוף-השבוע הוא בן יומיים: הגיע הזמן שניישר קו". אני לא בטוח שאפשר להמריץ הצעה, אבל נראה שסילבן שלום, יריבו של ראש הממשלה בליכוד, יכול להוציא מספריים כדי לגזור ולשמור את האזכור החיובי שלו בעיתון של נתניהו.
העיתון מספק שני טורים במיטב המסורת הדמוקרטית, בעד ונגד ההצעה. בעד ההצעה כותב יהודה שלזינגר, "חובש כיפה", שהיה שמח לעוד יום חופש נטול איסורים דתיים שישלים את השבת. הנימוק שלו: "מה בן-אדם יכול לבקש יותר מזה בחיים?!". נגד כותב חזי שטרנליכט תחת הכותרת "לא צריך עוד יום בטלה", ומציע "להוריד את נטל המס" במקום להוסיף יום חופשה אם רוצים "להיטיב עם העם".
ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת על השער תמצית מטור של סבר פלוצקר, תחת הכותרת "אנחנו עובדים יותר מדי שעות". על ההצעה לקצר את שבוע העבודה הוא כותב כי "אינה מופרכת" וכי יש מקום להשוות את שעות העבודה בישראל לאלו הנהוגות בעולם המפותח. בטור עצמו נכתב: "אינה מופרכת סטטיסטית". ומה באשר לסוגים אחרים של פרכות? "קיצור מספר שעות העבודה בשבוע עלול להוביל לעיוותים חמורים, כפי שקרה בצרפת כשממשלתה אסרה על יום עבודה ארוך. התפוקה ירדה, חברות פיטרו עובדים, האבטלה עלתה, המיתון הופיע באופק, והממשלה נסוגה, הלכה למעשה, מהאיסור". אולם מהלך דומה בהולנד הוביל דווקא לתוצאות חיוביות.
סילבן שלום עצמו כותב על תוכניתו שלו במדור הדעות של "מעריב". לפי שלום, קיצור שבוע העבודה "יביא עימו מהפכה חברתית, כלכלת ותרבותית שישראל זקוקה לה כאוויר לנשימה". לא פחות.
"נתניהו הקים ועדה לבחינת האפשרות להפוך את יום א' ליום חופש נוסף, אך רוב הנציגים בה צפויים להתנגד ליוזמה. בכירים בליכוד: המלצות הוועדה ידועות מראש, זה ספין שנועד לקבור את התוכנית שיזם סילבן שלום", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של איתמר אייכנר ויובל קרני ב"ידיעות אחרונות". סילבן יכול להחזיר את המספריים למגירה.
האם הוועדה התכנסה רק כדי לעקוץ את סילבן? גם ב"ידיעות אחרונות" אפשר למצוא דעה אחרת: "הוועדה עוד רחוקה מלהתכנס, והמלצותיה הן חזון למועד", כותב פלוצקר, "אבל בין כה וכה, ביבי כבר השיג את שלו: הוא שינה את סדר היום הכלכלי. במקום לדבר על יוקר מחיה, כולם מדברים על קיצור שבוע העבודה. שכחו מקוטג', קיבלו צ'ופר".
העיתונים הכלכליים
מהו סדר היום הכלכלי? האם יוקר המחיה ירד מסדר היום והוחלף בדיון על קיצור שבוע העבודה? התיאוריה של פלוצקר לא הגיעה לאוזניהם של העורכים הכלכליים.
"המרד החברתי יתפרץ בסוף בצורה אלימה", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס", מתחת לכותרת הגג "בעלים של אחת מחברות מוצרי הצריכה הגדולה בישראל מזהיר בשיחה עם 'גלובס'". "הכספת נעלמה, העמלה עדיין כאן", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", תחת כותרת הגג "כך נוגסים הבנקים בתיקי ההשקעות של הלקוחות".
"רוב בוועדת הכלכלה: לטפל בהתייקרות המזון, המשק ריכוזי מדי", נכתב בכותרת על שער "דה-מרקר" (הכותרת הראשית מוקדשת לחברת סרגלי הכלים קונדואיט, "ענקית האינטרנט הישראלית החדשה"). ואפילו במוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות" יש זכר לסוגיית יוקר המחיה שעוררה מחאת הקוטג': "נטוויז'ן העלתה מחיר – והתחרטה".
בקרוב אצלכם
"המחאה הזאת היא התחלה של מרד חברתי הרבה יותר נרחב ורציני. זה ביטוי לכעס נורא שיתפרץ בסוף בצורה אלימה", מצטטת אילנית חיות ב"גלובס" "בעלים של חברת מוצרי צריכה גדולה" בכתבה הראשית בכפולה הפותחת של העיתון. "ביבי, בחור נחמד, עשה כלכלה חופשית, פורחת, אבל השותפים לשגשוג הם בעלי ההון ושכבה מאוד מצומצמת של אנשים מוכשרים וצעירים בעמדות בכירות בהייטק, בתעשייה ובבנקים. 50% מהאוכלוסייה נמצאת בתת-רמה של שכר, והם לא משתתפים בחגיגה. בסוף זה יבוא כבומבה על הראש. לא יכול להיות ש-10% מהאוכלוסייה יחיו, ו-50% מהאוכלוסייה ירוויחו שכר מינימום פלוס קצת. מדינה דמוקרטית תחיה הרבה שנים אם תהיה שכבת ביניים חזקה מאוד. לא יכול להיות קיטוב של עשירים כשרוב האוכלוסייה עם ראש באדמה. אני כואב", נמשך הציטוט.
אותו "בכיר" מסביר מדוע הוא חושש שאי-שינויה של המדיניות הכלכלית יוביל לכך שגם ילדיו יושפעו מהמצב למרות הונו של אביהם, זאת משום שהמרד החברתי שיתחולל יביא לכך שיוטלו מסים כבדים על ירושה. עיקר הביקורת של בעל ההון מופנה, מן הסתם, כלפי הממשלה, והוא קורא להוריד מסים, אבל גם להעלות את שכר המינימום (הוא גם מציע מספר: 5%. כלומר: בערך 200 שקל). האם מאבק הצרכנים הועיל? שואלת חיות, "בטח", עונה הבכיר, "כל מי שהיו לו מחשבות להעלות מחיר יחשוב עכשיו 80, 90 ו-100 פעם".
ב"כלכליסט" לא מצאו בכיר שימתח בעילום שם ביקורת על המדיניות הכלכלית של הממשלה, ונאלצו להסתפק בבדיקה עיתונאית של אותה מדיניות. "המיתוסים של נתניהו מתנפצים", נכתב בכותרת על שער העיתון, ולצדה ארבע כותרות ממוספרות של "מיתוסים" ושברם:
1. מדיניות המס הנוכחית מקטינה את אי-השוויון החברתי. המציאות: בניכוי המסים הישירים והקצבאות, אי-השוויון גדל. 2. נטל המס בישראל דומה לממוצע ב-OECD. המציאות: לפי החישוב המקובל ב-OECD, הנטל בישראל גדול ב-2%. 3. הפחתת מס הכנסה מגדילה צמיחה. המציאות: רוב הצמיחה נובעת ממשתנים חיצוניים. 4. מדיניות המסים מוכתבת על-ידי העולם. המציאות: נכון, עד שזה מגיע למס על מכוניות.
ירכית צמודה
המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדש היום כולו למתגייסים החדשים לצה"ל, תחת הכותרת "צה"ל קורא לך" והלוגו "מתגייסים 2011". "מתייחס למתגייס כמו אל לקוח", נכתב ליד תצלום של אל"מ גדי אגמון, מפקד הבקו"ם. בעמוד "חיל החיסכון" נכתב כי ההוצאה השנתית הגדולה ביותר של חיילי החובה, על סך של 186 מיליון שקל, היא על "אופנה". אחריה באה הוצאה על "מסעדות ובתי-קפה" (174 מיליון).
"ירכית צמודה לגוף להעלאת המורל", נכתב ליד תצלום של בחורה נאה לבושה חצאית וחולצת חאקי, המופיע בכפולת האופנה הסוקרת את תולדות המדים הישראליים. "בשנת 1988", כותבת מיכל לוי, "כשפרצה האינתיפאדה, הוצעו מדי ייצוג חדשים כדרך לעידוד החיילים, בהם ירכית קרובה לגוף וחצאית צמודה יותר לחיילות".
"15 שנה אחרי בג"ץ מילר, התוכנית לעידוד טייסות מתקשה להמריא", נכתב בכותרת ידיעה של אנשיל פפר על שער "הארץ". "לקורס הטיס האחרון של חיל האוויר התגייסו 15 בנות, אך אף לא אחת מהן סיימה אותו בהצלחה", מדווחת כותרת המשנה. "אחת המודחות: הבנים פוחדים שהקורס יהיה 'נשי'".
"כשהתקבלתי ליחידה שרציתי היו בבית צרחות מרוב אושר. בגלל שהייתי היסטרית, התקשרתי יום אחרי זה לבדוק אם זה אמיתי", אומרת ניצן לייטנר, שיחד עם אחותה התאומה התגייסה לשירות קרבי, לכתבת אדוה כהן במוסף "24 שעות".
כפולת העמודים 27-26 של המוסף מוקדשת לחוויות הגיוס של "שבעה מפורסמים". "במהלך השירות התחזקו בי ערכים של נתינה ואהבת המולדת", אומר למוסף יון תומרקין, שחקן סדרות הילדים ש"עדיין משרת בצה"ל, בענף התכנון של זרוע היבשה". "אני זוכרת מיום הגיוס בעיקר את הצלמים והכתבים הרבים שהגיעו לסקר את המאורע", אומרת הדוגמנית אסתי גינזבורג, שזה עתה השתחררה.
"קיר דמיוני בין הרקדנים לקהל עמד השנה במרכז פסטיבל 'אינטימדאנס'", נכתב בכותרת המשנה לביקורת המחול של רות אשל במוסף "גלריה" של "הארץ". "למרות שפע האביזרים, לרוב היצירות נדרש הסבר".
ספטמבר המר
"צה"ל: עלייה חדה באלימות בגדה לקראת ספטמבר", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "על רקע המשבר המדיני, מתרבים בעת האחרונה העימותים בין מתנחלים לפלסטינים. חשש גם מפיגוע ירי בקרוב במאחז", נכתב בכותרת המשנה לדיווח שחתומים עליו עמוס הראל וחיים לוינסון.
צמוד לידיעה מתפרסמת ידיעה של יאיר אטינגר שכותרתה "כ-1,500 הפגינו מול בית-המשפט העליון: התורה מעל לחוק". "הארץ" הוא העיתון היחיד שנותן להתרחשות הזו ביטוי בשער.