גרפל
"מדבר שהאביב האמיתי מסרב להכות בו שורש", שקוע ב"בצה שבטית חשוכה" ולכוד "מאות רבות של שנים" ב"נחשלות כרונית", כך תיאר אתמול סלמאן מצאלחה ב"הארץ" את העולם הערבי (על רקע הלינץ' בקדאפי), כשהוא מציין כי בתרבות הערבית המוסלמית אין "מנגנון תרבותי או דתי לתיקון עצמי" ("די אם נזכיר כי מתוך אלפי המסורות המיוחסות לנביא מוחמד, אין ולו מסורת אחת הדורשת מן האדם לערוך חשבון נפש על מעשיו").
"חורף אסלאמיסטי" היא אחת הכותרות הבולטות על שער "ישראל היום", המפנה לסיקור על פני כפולת עמודים של הבחירות בתוניס – בחירות דמוקרטיות ראשונות בארץ שבה החל "האביב הערבי", שבמהלכו פנה הציבור נגד הרודנים השולטים בו שנות דור. "מתונים? טעיתם", היא כותרת טור הפרשנות של בועז ביסמוט, שאמנם עורך את מדור חדשות החוץ השטחי ביותר בעיתוני הזרם המרכזי בישראל, אולם לפחות מצטיין בעקביות שבה הוא שוטם את ההתפתחויות בעולם הערבי. ביסמוט מתייחס למפלגה האסלאמית התוניסאית, שניצחה בבחירות לפי הערכות (תוצאות האמת יתפרסמו רק היום), וקובע כי אנשיה "מדברים על המודל הטורקי, אולם חולמים על המודל האיראני". הוא מזכיר גם את הידיעה שלפיה השלטון החדש בלוב יקבע חוקה המבוססת על חוקי השריעה.
"משתחרר", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "גרפל משתחרר", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". גם "הארץ" ו"מעריב" מקדישים כותרות על השער לידיעה על שחרורו הצפוי של אילן גרפל, האזרח הישראלי שנעצר במהלך ביקור במצרים בחשד שהוא מרגל ישראלי. איתמר אייכנר וצביקה ברוט כותבים על הנושא בעמוד הפותח של "ידיעות אחרונות":
"כבר בתחילת החודש הודה גורם מצרי בכיר בשיחה עם העיתון הלונדוני 'אל-חייאת' כי גרפל אינו מרגל", כותבים השניים, וגם "במגעים מול הישראלים הודו המצרים כי הם מבינים שגרפל אינו מרגל". אותם גורמים, ממשיכים אייכנר וברוט, "הבהירו" לישראלים כי "כדי להשקיט את דעת הקהל המצרית, הם יהיו חייבים להציג הישג בדמות שחרור אסירים".
ואכן, כל העיתונים מציינים כי "בתמורה" לשחרור גרפל תשחרר ישראל 25 אסירים מצרים. כל האסירים הם עבריינים פליליים, כותבים ב"ידיעות". ב"הארץ" כותבים כי רובם הורשעו בגין הברחה או הסתננות, ומשמע שאולי מיעוטם "אסירים בטחוניים". ב"ישראל היום" מצטט שלמה צזנה את לשכת ראש הממשלה המצהירה כי אף אחד מהאסירים אינו אסיר בטחוני. ב"מעריב" מדגיש ח"כ ישראל חסון, אחד הנושאים ונותנים עם המצרים, כי אין מדובר בעסקת חילופין, אלא ב"הבנות שנועדו לפתור את הבעיה שנוצרה עם מעצרו של גרפל". ובקיצור, מפחד דעת הקהל הערבית, השלטון המצרי דורש להעניק חופש לפושעים כדי שיוכל לשחרר אדם חף מפשע.
כסף
"וכך, במהלך חתרני שספק אם תוכנן מראש, במקום לשלוח אותנו לקניון לרכוש את תיק הפראדה האחרון, 'מעושרות' גורמת לנו, אנשי התשיעון העשירי ומטה, ללגלג על כסף. העושר מוצג כמצב של הפרעה נפשית, שנגרמת עקב הבלבול ועודף האפשרויות שיוצר השפע המוגבר. במקום לכעוס, כמעט מרחמים על הנשים הללו", מסכם מאמר המערכת של "ז'ורנל", מוסף התרבות היומי של "מעריב", המוקדש לתוכנית הטלוויזיה "מעושרות" (ערוץ 10), העוקבת אחר חייהן של נשים עשירות.
הכותב האנונימי של מאמר המערכת ודאי לא תיכנן זאת מראש, אך הביקורת שלו חושפת, אם כבר, את השינוי (הכנראה לא תמיד מודע) בעיתונות, לא בתוכניות הבידור. בעוד תוכניות כמו "מעושרות" (ריאליטי עושר, ריאליטי יופי כמו "הדוגמניות", וכל "ריאליטי" שאינו מבוסס על תחרות כשרונות) ממשיכות לעשות את מה שטבוע בדי.אן.איי שלהן, הווה אומר להציג את גיבוריהן באופן מגוחך, העיתונות מתחילה להתייחס לכך כאל דבר שלילי ולא רק כאל בידור לא מזיק.
כמובן שאם מציגים את הדברים כך, הרי שאין כאן למעשה שום שינוי: השיטה הנצלנית הנוכחית נסמכת על הטמעה תרבותית של טראש מחד ועל ביקורת גבוהת מצח המוגבלת לגטאות תרבותיים מאידך. כלומר, כדי שההבנה העמוקה של העושר כמצב של הפרעה נפשית תחלחל לציבור, היא צריכה להיות נידונה לא ביחס לריאליטי, שהוא דימוי של המציאות, אלא ביחס למציאות עצמה.
"כמה שעות צריך לעבוד בישראל כדי לקנות זוג קרוקס?", שואלת כותרת על שער "דה-מרקר", המפנה למדור קבוע הבוחן את יוקר המחיה ההולך ומאמיר בישראל, גם לעומת העולם. מדור דומה מתפרסם גם ב"ישראל היום". הכותרת הראשית של "דה-מרקר" היא "על הכוונת: טיפול בעושק של משקי הבית בבנקים". גם ב"גלובס" ממשיכים לתקוף את גובה העמלות שגובים הבנקים.
"טבע מכריזה מלחמה", נכתב בכותרת הראשית של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", "שבוע לפני ההשקה: טבע מורידה את מחיר תחליף החלב ל-60 שקל לאריזה – ותציע לאמהות התחייבות למחיר זה לשנה שלמה. מטרנה הגיבה מיד: מורידה מחירים ומצרפת קופונים לאריזות". "אוסם מורידה מחירים של 35 מוצרים", נכתב בכותרת הראשית של "עסקים", המוסף הכלכלי של "מעריב". "הוטל על התעשייה רפש, אני מקווה שהמהלכים שעשינו ירגיעו", מצטטת כותרת המשנה את מנכ"ל אוסם.
"כדאי שתעשיית המזון תרד קצת מהכותרות" הוא ציטוט אחר של אותו מנכ"ל, גזי קפלן שמו, והוא מופיע ככותרת הכתבה. ב-2008 היתה עלות שכרו של קפלן 2.7 מיליון שקל, בשנה שעברה קיבל "אופציות פאנטום" בשווי שכרו השנתי, השנה עלות השכר הגיעה ל-5.1 מיליון שקל. "לא נוכל לספוג הוזלות מחירים ללא גבול", הוא אומר עוד ל"עסקים".
"ההוריקן החברתי מאיים על כל הפוליטיקאים", נכתב בכותרת הראשית של "לובינג", "מגזין לענייני רגולציה וממשל", המצורף היום ל"דה-מרקר". "שירותי לובינג – לא רק לטייקונים", נכתב באחת ההפניות בשער. המוסף, פרסומת לאחת מחברות השתדלנות הישראליות הגדולות, מלא ב"אנרגיה מתחדשת", "חינוך", "צדק חברתי" ו"צדק בריאותי". אף מלה על עסקים, רווחים, רגולציה מפריעה, ובכלל – על כסף.
וב"גלריה", מוסף התרבות היומי של "הארץ", כתבת השער מוקדשת למעצב אופנה מניו-יורק שיישא מחר הרצאה בישראל ו"יסביר למה עיצוביו האקסטרווגנטיים הם בעצם צורת הלבוש החתרנית החדשה". אחד המשפטים בכתבה הוא "הרעיון של רוח חדשה, צעירה ויאפית נראה רענן ומלהיב". ציטוט אחר של המעצב הוא "כרגע נראה לי יותר חתרני ללבוש פריטי קוטור ביום-יום מאשר מכנסי ג'ינס וחולצת טי רחבה. האחרונים הפכו למדים של ההמונים".
תקופה משונה היא תקופתנו, שבה מוספי התרבות מפגרים בהבנת המציאות אחרי המוספים הכלכליים. העובדה שהמוספים הפרסומיים מעודכנים גם הם בהתפתחויות האחרונות לא צריכה להפתיע: שם משקיעים כסף גדול.
שביתה
אחרי החגים כבר כאן, זה היום השלישי. לפני החגים הובטח כי המחאה החברתית תחזור אחרי החגים, ואיתה גם ההסתדרות, בראשותו של עופר עיני, שתכריז על שביתה כללית. הנושא שנבחר על-ידי ההסתדרות: הטבת מצבם של עובדי הקבלן.
"עיני הקפיא את איומי השביתה", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "עיני הקפיא לפי שעה את האיום לפתוח בשביתה כללית במשק בעניין עובדי קבלן. זאת, בעקבות מגעים רציניים שהתקיימו בימים האחרונים עם גורמים בכירים בממשלה וכן בסקטור העסקי", כותב שי ניב. "תקופת הצינון מאז הכרזת סכסוך העבודה מסתיימת מחר (ג') בלילה, כך שההסתדרות רשאית לנקוט בצעדים ארגוניים כבר ביום רביעי הקרוב. ואולם, לאור ההתפתחויות האחרונות, לא צפויים השבוע כל צעדים, וככל הנראה גם לא בשבוע הבא".
הצעה ללא מום
"הצעה אמריקאית לחידוש השיחות: הקפאה 'שקטה' של הבנייה עד סוף המו"מ", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". כותרת המשנה: "ביום רביעי ייפגשו חברי הקוורטט בירושלים בנפרד עם נציגים מישראל ומהרשות הפלסטינית כדי להתניע את המו"מ. לפי ההצעה, ישראל לא תבנה מחוץ לגבולות הנוכחיים של ההתנחלויות, אך לא תכריז על כך רשמית". "הרשות: שחרור ברגותי וסעדאת עם חידוש המו"מ", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". כותרת המשנה: "עריקאת: כמו הקפאת הבנייה בהתנחלויות, מדובר בעמידה בהתחייבות. ליברמן: התפטרות עבאס תהיה ברכה לישראל".
"אחרי המתמחים: גם מנהלי מחלקות מאיימים להתפטר", נכתב בכותרת אחרת על שער "מעריב".
רוזנשטיין
אתמול פירסם "הארץ" בשערו ידיעה בדבר בקשת החנינה של זאב רוזנשטיין, פושע שהורשע בסחר עצום היקפים בסמים ובמעורבות ברצח משולש ונשפט ל-17 שנות מאסר. היום מוקדשת לבקשה כתבת השער של "המגזין", מוסף "מעריב", ובמסגרתה מדובב אבי אשכנזי קציני משטרה המפרטים מקצת מהרוע והעוול שרוזנשטיין עולל לבני-אדם, מזכירים כי הוא היה הפושע המבוקש ביותר על-ידי משטרת ישראל במשך שנים רבות, ומתחלחלים מהאפשרות שישוחרר לפני שירצה את מלוא עונשו.
בפרסומים העכשוויים על אודות בקשת החנינה יש משום כפרה: בשנותיו החופשיות האחרונות של רוזנשטיין (שכזכור, גבו את חייהם של שלושה בני-אדם בבת אחת רק כנזק היקפי מנסיון חיסול של יריביו של העבריין), ירדה העיתונות הישראלית לביבים כשהפכה את רוזנשטיין לסלבריטאי שכיכב במדורי הרכילות במקום במדורי הפלילים. זה היה אחד מתהומות השפלות בהיסטוריה של העיתונות העברית.
"אתמול ביקשו בני משפחתו של רוזנשטיין לשמור על פרופיל נמוך סביב סוגיית בקשת החנינה מהנשיא", כותב אשכנזי. "אנחנו רוצים את השקט שלנו", הוא מצטט את איבון רוזנשטיין, אשתו של הפושע. "אנחנו מקווים שהאנשים שצריכים לעשות את העבודה יעשו אותה ושזאב ייצא לחופשי". על העיתונאים לעשות גם הם את עבודתם, הפעם על הצד הטוב, ולא להניח לעבריינים המנסים לחמוק מעונש לפעול מחוץ לאור הזרקור הציבורי.
טבע
"רעידת אדמה בטורקיה, ובישראל לא נעשה דבר" היא כותרת ידיעה במוסף "עסקים". "מבדיקת 'עסקים' עולה כי תוכנית תמ"א 38 לחיזוק מבנים לא יעילה והבקשות לאישורי פרויקטים מוקפאות", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של שלומית צור. "היזמים עדיין מחכים לתיקון בתוכנית שיאפשר הוספת 2.5 קומות לבניינים ויהפוך אותה לרווחית יותר".
ב"גלובס" מדווח משה ליכטמן על עיוורון התוקף את דגי הכינרת.
ענייני תקשורת
"יוזמה: פרס ישראל לאורי אבנרי", נכתב בהפניה למוסף "ז'ורנל" בראש שער "מעריב". "צחקתי. אני מאוד מעריך את זה ואת היחס שלהם", אומר אבנרי לאלעד בילו ב"ז'ורנל" כשהוא מתייחס להחלטתם של רינו צרור, דורון צברי ויאיר לב להגיש את מועמדותו. הם מצטרפים לאנשים שהציעו אותי בעבר, וזה נדחה על הסף בכל פעם. אני דווקא מקבל את זה כמחמאה שדוחים את הבקשה בכל פעם. הסיכוי שאני אי-פעם אקבל את פרס ישראל הוא בערך כמו הסיכוי שלי להגיע לירח. את הפרס נותנים ליריבי הממסד רק כשנפלו להם השיניים, וכנראה החליטו שלי עדיין לא נפלו השיניים. מדובר בוועדה של הממסד, ועדה שתמיד מתייחסת לדעות הפוליטיות של המועמד בלי יוצא מן הכלל. כשיש שלטון ימני הוועדה ימנית, וכשהשלטון שמאלני הוועדה היא שמאלנית".
ב"גלובס" מעיר דרור פויר הערה על ההערה של בכיר בגוגל על אודות מערכת הדיבור החדשה של אייפון.