חוף בצת, ללא משפחת שליט (צילום: דויד קינג, cc-by-nc-nd)

רעידת אדמה

"חשש לחיי מאות בעקבות רעש בטורקיה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "הרעש, בעוצמה 7.3 בסולם ריכטר, הרס עשרות בניינים ועד כה דווח על יותר מ-100 הרוגים", נכתב בכותרת המשנה. "מניין ההרוגים עמד אמש על 85, אך במדינה למודת רעידות האדמה מעריכים: האסון גדול בהרבה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה ב"מעריב".

הרעידה אירעה באזור מיושב בכורדים ובארמנים. מה יהיו השפעותיה על הסכסוך הטורקי-כורדי שהתלקח לאחרונה בעוצמה? האם טורקיה למודת הרעידות אינה נערכת להן? ומה משמעותה הגיאופיזית האזורית של הרעידה? העיתונות הישראלית טרודה היום בעניין אחר הנוגע לאסון הטבע בטורקיה.

כותרת המשנה לראשית של "הארץ" מסתיימת בדיווח כי "טורקיה דחתה את הצעות הסיוע הבינלאומיות, כולל זו של ישראל". ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" זו הזווית שדרכה מסוקר האירוע כולו: "טורקיה: תודה, נסתדר לבד", נכתב בכותרת מרכזית על שער "ידיעות", ו"העולם מציע עזרה; טורקיה: מסתדרים לבד" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום". ב"מעריב", שם הכותרת על השער היא "חשש: מאות הרוגים ברעידת אדמה בטורקיה", מוכתרת אחת משלוש הידיעות בכפולת העמודים העוסקת ברעידה בכותרת "טורקיה סירבה לקבל משלחת סיוע מישראל".

"צפון אנטוליה הוא אזור המועד מאוד לרעידות אדמה, עם היסטוריה ארוכה של אירועים כאלה הפוקדים אותו במחזוריות של כמעט אחת לעשור. האזור פעיל מאוד מבחינה סיסמית, אלא שהפעם תנועת הלוחות היתה באופן מוזר בכיוון מזרח, בעוד שבעבר בדרך כלל היא בכיוון מערב. אין לנו שום הסבר מדוע", מצטטים ב"מעריב" את דב זקובסקי, "ממלא-מקום מנהל אגף הסיסמולוגיה במכון הגיאופיזי".

התנועה של עורכי החדשות הישראלים היא בדרך כלל מתל-אביב החוצה, במעגלים מתרחבים. כך היה גם הפעם, וממילא נראה כי אין צורך בהסבר מיוחד. אולם בכל זאת כדאי לשים לב לאופי הסיקור היום, משום שהזווית הישראלית המובילה נבחרה על פני זווית ישראלית אחרת:

"זו לא שאלה של אם, אלא של מתי", מצטט יוסי יהושוע "מומחים" ביחס לאפשרות שגם בישראל תתרחש רעידת אדמה חזקה. הדברים מובאים בידיעה קטנה בשולי עמ' 6 של "ידיעות אחרונות". בעיתונים האחרים האיום על ישראל נדחק עוד יותר לשולי הדיווח. מדוע ל"זווית הישראלית" המובילה את הסיפור נבחר העיסוק בשחצנות של הטורקים עוכרי ישראל, ולא בלקחים להיערכות מדינת ישראל לקראת רעש אדמה? (שאלה רטורית, אפשר להתפזר ולתת לכוחות ההצלה לעבור, תודה).

עוד כותרות ראשיות והפתעות מתוקות

"חגיגת הג'ובים בלשכת רה"מ", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" תחת החותמת על רקע צהוב: "הסערה הבאה". לידה נכתב על רקע שחור: "מבקר המדינה עומד לפרסם דו"ח חמור". "הערכה", נכתב בכותרת המשנה על השער, "המבקר לינדנשטראוס יתריע כי מספר התפקידים שחילקו ראשי הממשלה למקורבים בקדנציות האחרונות עלה מ-5 ליותר מ-50". "גורם המעורה בדו"ח הסביר כי כל היועצים והעוזרים שמונו תחת ההגדרה 'משרת אמון' לא עברו כל מכרז, כנהוג בשירות המדינה", כותבת טובה צימוקי בידיעה עצמה.

"הדו"ח צפוי להטיל אחריות על שבעת ראשי הממשלה בתקופה זו, ובראשם ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו ונציב שירות המדינה לשעבר שמואל הולנדר, שכיהן תחת כל הממשלות הכלולות בדו"ח", נכתב עוד בידיעה, המדווחת כי "לשכת נתניהו 'נלחצה' מהדו"ח" ומביאה את תגובת הלשכה שלפיה כל תוספות המשרה נעשו על-ידי ראשי הממשלה הקודמים. על אף שהיא זוכה לכותרת ראשית, הידיעה ממוקמת בעמ' 10, ללא כל הרחבה או פרשנות. אולי כתחליף, מופיעה לצדה ידיעת כיתוב תמונה שבה נראים נתניהו ורעייתו מחייכים מאוזן לאוזן לצד עוגת יום-הולדת המוקדשת לראש הממשלה. הכותרת היא "הפתעה מתוקה".

גם ב"מעריב" כותרת ראשית בלעדית: "רוב משוחררי עסקת שליט סירבו לחתום על הימנעות מטרור", נכתב בה. עמיחי אתאלי מתאר בפתח הידיעה כיצד האסירים סירבו לחתום על התחייבות שלא לבצע שוב מעשי טרור, ואנשי השב"כ שאמורים היו להחתים אותם נשארו "חסרי אונים". "החתימה על המסמך היתה אחד הסעיפים שהציבה ישראל לאסירים עצמם כתנאי לשחרורם", כותב אתאלי, אולם מביא את תגובת לשכת ראש הממשלה המכחישה את הדברים וטוענת כי החתימה לא היתה חלק מן ההסכם. האם לשכת ראש הממשלה משקרת או ש"מעריב" מבלף? שתי הגרסאות אינן יכולות לחיות בשלום זו לצד זו. כך או כך, "זהו גם המסר שהועבר לציבור בישראל כדי שיתמוך בעסקה", נכתב עוד ב"מעריב". אולם אחרי ההפצצות הרגשיות של "ידיעות אחרונות" ושל "מעריב", ממילא לא נשאר מי שיעז להתנגד לה. תשאלו את ציפי לבני.

יו"ר האופוזיציה

"עכשיו באים?", שואל עו"ד גיא משיח, תל-אביב, אחד מכותבי המכתבים הקבועים של מדור המכתבים למערכת ("תגובות") במוסף היומי של "ידיעות אחרונות". המכתב, המתפרסם במדור היום, דן בראיון עם יו"ר האופוזיציה ציפי לבני, שפורסם אתמול בהבלטה בפתח העיתון ועיקרו התבטאות של לבני בגנותה של עסקת שליט.

בעיתונים מתפרסמות תגובות שונות לראיון גם מחוץ למדורי המכתבים למערכת, מרוסנות יותר ("חברי-כנסת באופוזיציה ובקואליציה מחו על כך שיו"ר קדימה החליטה לשתוק בזמן אמת ולהסתיר את עמדותיה הלא פופולריות", נכתב בתוככי ידיעה בעניין אחר בעמ' 4 של "הארץ") ופחות ("זעם על ציפי לבני - לא אחראית", כותרת ידיעה בעמ' 9 של "ישראל היום"), אולם נדמה כי ההערה של עו"ד משיח ממצה את העיסוק בנושא.

שיטיון

"לא שוכחת ולא סולחת", נכתב בהפניה על שער "מעריב" לכתבת השער של "ז'ורנל", שם משרטט הילו גלזר תמונה תמציתית ומרתקת של תופעת ההערצה. דרך הפריזמה של אביגיל אייזנבך, מעריצה (בת 28) של הזמר המנוח מייקל ג'קסון, מוסר גלזר דין-וחשבון יבש ומאופק על החולניות והעליבות של אחת מתת-התרבויות של עולם הידוענות.

"זמן קצר אחר-כך הגיעו ארבעה תושבי ראשון-לציון ונכנסו באין מפריע לבית", כותבים עדי חשמונאי ואריק בנדר בידיעה בעמ' 6 ב"מעריב", אחרי שהם מתארים כיצד המשטרה פירקה את המחסומים בכניסה לרחוב שבו מתגוררת משפחת שליט במצפה-הילה, במועד מוקדם מזה שהצהירה עליו. "דפקנו על הדלת ונכנסנו", מצטטים הכתבים את הארבעה. "אמרנו שבאנו רק להביא פרחים לרגל שובו של גלעד. אז הנחנו אותם על השולחן ואביבה הודתה לנו".

"אשה אחרת שהגיעה למקום עם בעלה", נכתב עוד בידיעה, "נכנסה אף היא לבית המשפחה וסיפרה כי ראתה את גלעד סועד את ארוחת הערב. 'שאלתי אם אפשר ללחוץ לגלעד את היד', סיפרה. 'היא סירבה, אבל הודתה מאוד על התמיכה'". יו"ר ועד היישוב אמר לכתבים כי המועצה האזורית שכרה חברת אבטחה פרטית שתחסום את הכניסה לרחוב.

כותרות נוספות

"מצטופפים בכיתות" היא אחת הכותרות המרכזיות על שער "מעריב". "חשיפה", נכתב בתחילתה של כותרת המשנה, לידיעה של עמרי מניב, "מדד הצפיפות בכיתות לפי יישובים. המרווח: עמנואל עם 12 תלמידים בכיתה. הצפוף: הר-אדר עם 33.5". כדי לחדד את המסר נכתב בכותרת הגג לידיעה בכפולה הפותחת כי "במגזר החילוני נדחקים, במגזר החרדי מתרווחים". בידיעה עצמה לא מובאים לקביעה הזו סימוכין חד-משמעיים (הנתונים ממילא לא מפולחים לפי אוכלוסיות, אלא לפי רשויות מקומיות). "בדומה לשנים קודמות, היישובים הערביים הם הצפופים ביותר בחתך הכללי", נכתב עוד בידיעה. קביעה זו אינה מוצאת דרכה לכותרת.

"מפקד רשת סמים" הוא הניסוח המוזר של כותרת מרכזית על שער "ידיעות", המפנה לידיעה על "קצין מצטיין, ששירת בגבול הרגיש עם מצרים, החרים סמים מוברחים בשווי מיליונים וסחר בהם מלשכתו". "תחת פיקודו נהרג בתחילת השנה צנחן מאש כוחותינו", מוסיפה הכותרת, שבתחילתה נכתב גם "תדהמה בצה"ל".

תאונת דרכים

"עונשו של טל מור מהווה החמרה נוספת ברף הענישה בעבירות הריגה בתאונות דרכים ובעבירות הפקרה, אם כי מדובר בהחמרה מתונה ומידתית", קובע נועם שרביט בטור פרשנות בעמ' 11 ב"מעריב". "סביר להניח שעונשו של טל מור לא היה שונה משמעותית אם הקורבן לא היה בנו של שופט בדימוס", הוא מוסיף.

על מור נגזרו אתמול 12 שנות מאסר לאחר שדרס למוות והפקיר את שניאור חשין, בנו של המשנה לנשיא בית-המשפט העליון לשעבר, מישאל חשין. מור הורשע בשש עבירות, ביניהן הריגה. "מעריב" גם מספק אינפוגרפיקה על אודות "הרשעות בולטות של נהגים עבריינים"; ירון ברכה נידון לעונש של 16 שנות מאסר, אסעד שיבלי לתשע שנות מאסר, שי סימון ל-14 שנה ועמרי נתן ופנינה תורן ל-3 שנות מאסר.

"העונש כבד: על הריגה בכביש מרצים עד תשע וחצי שנות מאסר", נכתב בכותרת טור הפרשנות של תומר זרחין ב"הארץ", המספק כמה דוגמאות לקביעתו. בטור עצמו מצטט זרחין את עו"ד אילון אורון, "המתמחה בייצוג עברייני תנועה", ש"סבור שהעונש שניתן אתמול בעניין מור עולה בקנה אחד עם מגמת ההחמרה בפסיקה".

ענייני תקשורת

"פשרה בין הסופר ליאור עזיז לפרופ' מנחם פרי", נכתב בכותרת בתחתית עמ' 17 של "מעריב". מתחת לה טקסט שנראה שנכתב על-ידי עורכי-דין (או על-ידי סופר בינוני), המביא לידי גמר פרשה מוזרה: "ב-14 באוקטובר 2005 פירסמנו ידיעה על מעצרו של הסופר ליאור עזיז בחשד לאיומים כלפי פרופ' מנחם פרי ובתו. הרינו לעדכן כי התיק בעניינו של ליאור עזיז נסגר במשטרה. כמו כן, פרופ' מנחם פרי והסופר ליאור עזיז הודיעו בזאת כי הם מוחלים זה לזה ומוותרים על טענותיהם זה כנגד זה, בין בעניינים שהיו ובין בעניינים שלא היו, ואיחלו זה לזה המשך עבודה פורייה ומוצלחת. השניים אף קיבלו על עצמם להימנע כליל מלעסוק זה בזה באמצעי התקשורת, כולל בבלוגים ובטוקבקים בתקשורת". חכו ליונת הדואר.

"לא עשיתי את זה מרוע לב אלא מהאישיות שלי", מצטט יורם ירקוני ב"ידיעות אחרונות" את מיכל אלוני, המואשמת ברצח שתי בנותיה הקטנות. בביקורת הטלוויזיה היומית של "הארץ", המוקדשת, כמו בעיתונים האחרים, לפתיחת העונה החדשה של סדרת הטלוויזיה "סרוגים", שגיבוריה הם דתיים, כותב מורן שריר: "גיבורי 'סרוגים' הם הכל מלבד גיבורים. בגיל 30 הם כבר יודעים שהם לא יציתו מהפכות או מסגדים והם משלימים עם החיים הקטנים והשקטים שלהם ומנסים להתקדם עד כמה שאפשר בליגה הבינונית והנעימה בה התמקמו. גיבורי 'סרוגים' לא חובשים את הכיפות הסרוגות שמשמשות את מפגעי 'תג מחיר'. אין להם שום תוכניות לפוצץ את הר-הבית, אלא רק למצוא שידוך טוב וג'וב טוב ולחזור הביתה בשלום לפני צאת השבת". עורך העמוד האחורי, היכן שמודפסת הביקורת, הוא אורן אלדר, נכתב לצד הביקורת.

בעמוד הראשי של "הארץ" הפניה למאמר המערכת: "מי צריך רבנות. הגיעה העת לשים קץ לחיבור הקלוקל בין דת למדינה, הבא לידי ביטוי ברבנות הראשית, מוסד הגורם סבל רב לאזרחים".

"מה היה קורה אילו גלעד היה חייל דרוזי, בן למשפחת עולים פחות רהוטה או גשש בדואי. האם גם אז היתה התקשורת מעניקה רוח גבית לעסקת שחרורו? האם הקמפיין היה עוצמתי באותה מידה?", תוהה קובי אוז בטור במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "אני לא בטוח, אני ממש מקווה שכן", הוא מוסיף. "התמיכה הגורפת בעסקת שליט לא נבעה מאחדות גורל. רגש האשמה הוא שהדריך את רובנו", כותב ירון לונדון באותו עמוד.

"עיתון 'הארץ' הפר את האמנה לשמירת פרטיותו של גלעד שליט", נכתב בכותרת ידיעה בעמ' 21 ב"מעריב". בכותרת המשנה מוסיפים: "כך טוענים במשפחת שליט וביחידת דובר צה"ל". "הארץ" מכחיש כי חתם על האמנה. אם הדברים נכוחים, ממילא הפרסום המציצני והסנסציוני של תצלום הפפרצי של נועם וגלעד שליט בחוף הים, אתמול ליד הכותרת הראשית של העיתון, לא נעשה תוך הפרה של הסכם אחר מזה הבלתי כתוב שקוראי "הארץ" חשבו שחתמו עליו עם העיתון שהם קוראים.

"גלעד עלה במשקל", היא כותרת הידיעה הראשית בעמ' 9 של "ישראל היום". מעל לידיעה, תצלום של שליט מצדיע. ביבי אינו מופיע בתמונה.