אווירה של שוק

חידוש המשא-ומתן לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט, השבוי בעזה, מחזיר את עניינו לסדר היום לאחר שנעדר ממנו בחודשים האחרונים. "החמאס: התחדשו המגעים לשחרורו של גלעד שליט", לשון הכותרת הראשית של "הארץ". "חמאס התפשר: מוכן לחדש את המו"מ", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "הארץ" מתהדר בידיעה הראשית כי הוא זה שחשף את דבר התחדשות המגעים לפני שבועיים, בדיווח שראשי חמאס הכחישו.

כעת, עם הודעתו של סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס מוסא אבו-מרזוק, בעיתון הלונדוני "אל-חייאת", בדבר חידוש המשא-ומתן, כותבים ב"הארץ": "מדבריו של אבו-מרזוק עולות שתי אפשרויות לא מחמיאות לחמאס: או שבכירי הארגון שיקרו באופן בוטה או שלא ידעו כלל על בוא המתווך לעזה". יש משהו מטריד בכך שהאפשרות הראשונה נחשבת בעיני "הארץ" כאפשרות מפתיעה.

בעוד חידוש המשא ומתן נתפס אצל "ידיעות אחרונות" כפשרה מצד חמאס, ב"הארץ" מדווחים כי מדובר דווקא בפשרה מצד ישראל: "המגעים מתנהלים בחסות מצרים באופן חשאי וישראל מפגינה גמישות בנושא השמות שבעבר הכשילו את השלמת העסקה". "הארץ" מסתמך בדיווח זה על אתר אינטרנט פלסטיני בשם קודס.נט, היושב בעזה.

הדיווח על חידוש המשא-ומתן לשחרורו של שליט מעלה לכותרות שבוי אחר, שגורלו לא נודע ואתמול נערך טקס לציון 24 שנים לנפילתו בשבי. "כבר לא כועסת. רק עצובה", היא הכותרת הראשית של "מעריב", ציטוט של תמי ארד, אשתו של הנווט הנעדר רון ארד ("24 שנה בלי רון: תמי ארד פותחת את הלב"). הדברים מצוטטים בכל העיתונים. ב"ידיעות אחרונות" הם מובאים על שער העיתון, במסגרת בחתימתה של ארד, כאילו הדברים נכתבו במיוחד לעיתון הזה.

"השוק שמתנהל סביב גלעד שליט מביש בעיני", מצוטטת ארד על שערי "ישראל היום" ו"הארץ". ארד כיוונה לא לאווירת השוק של דיווחי הטבלואידים בעניינו של שליט, אלא לכך שהמדינה מנהלת מיקח-וממכר עם חוטפיו.

מה רוצים היהודים

"כבר אמרנו: אין הקפאת בנייה בירושלים", לשון הכותרת הראשית המוקפת במרכאות של "ישראל היום". "כך הגיבה לשכת רה"מ לביקורת על הוצאת מכרזים ל-238 דירות חדשות במזרח ירושלים", נכתב בכותרת המשנה. ב"הארץ" מגיעה לשער רק הביקורת, בכותרת קטנה בתוך הידיעה המרכזית: "ממשל אובמה: אנחנו מאוכזבים מההחלטה על הבנייה בירושלים" (כנראה בשל הצורך לעדכן את הכותרת הראשית בדיווח על חידוש המו"מ בעניינו של שליט), אך כותרת הידיעה המרכזית בעמוד הפותח היא "ביקורת בעולם על פרסום מכרזי בנייה בצפון ירושלים".

כותרת דיווח של יהונתן ליס באותו עמוד היא "בלבול במערכת הפוליטית: נתניהו שובר ימינה?". כותרת של ידיעה צמודה היא "אלפים הפגינו בתל-אביב נגד 'החוקים הגזעניים'". כותרת הגג המובאת במרכאות היא "מנציחים שלטון אתנוקרטי". הידיעה מקבלת הפניה בשער.

"תוצאות הסקר שקיים באחרונה הוועד היהודי-אמריקאי בעניין עמדותיהם של יהודי ארה"ב כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני והממשל האמריקאי אינן מותירות מקום לספק", כותב ד"ר אבי בקר בטור במדור הדעות של "הארץ", המביע עמדה לא אופיינית לעיתון ביחסו ליהדות ארה"ב. "95% מהיהודים שהשתתפו בסקר סבורים שהדרישה המופנית לפלסטינים להכיר בישראל כבמדינה יהודית במסגרת הסדר שלום – מוצדקת. 76% סבורים שהיעד האמיתי של הערבים הוא השמדתה של מדינת ישראל".

בקר ממשיך להתייחס באופן שונה לדרישה של נתניהו מהפלסטינים להכיר בישראל כבמדינה יהודית, דרישה שנתפסה בעיתונות, למעט "ישראל היום", כתרגיל, וכזה המכוון לצורכי פנים. "לתפנית שיצר המהלך של נתניהו יש השלכות על סדר היום של השיחות גם בעתיד, וגם לממשל האמריקאי ברור שהתמקדות בלעדית בשאלת ההתנחלויות וההקפאה לא תצלח. בעיני יהודי ארה"ב, התביעה להכרה במדינה יהודית אינה נתפסת כניסיון להחדיר מקלות בגלגלי השלום, אלא כתביעת ליבה לגיטימית לפתרון הסכסוך".

אווירה אנטי-עסקית

התקפה משמאל על המאבק בריכוזיות נדירה במחוזות העיתונות הישראלית, לכן כותרת המאמר "קשקושי הריכוזיות" במדור הדעות של "מעריב" עלולה להטעות. הכותב, אודי מנור, אינו סבור שיש עיתונאים הרודפים את הטייקונים אלא להפך, קורא להלאים את "כל הנכסים הלאומיים של מדינת ישראל" או לפחות את כל המערכת הפיננסית.

גדי טאוב, בטור במדור הדעות של "ידיעות אחרונות", קיצוני פחות, אולם מציג עמדה ברורה ומפורשת בעניין אחר, דומה, המפלג את העיתונים הכלכליים: תמלוגי הגז. "הוויכוח על תמלוגי הגז מביא את הדברים לקו פרשת מים, ומציב בחדות את השאלה בשירות מי פועל השלטון – בעלי ההון או כלל האזרחים". טאוב מצטט את ד"ר מומי דהן, הדוחה את טענת חברות הגז בדבר ה"רטרואקטיביות" של העלאת התמלוגים (על קידוחים קיימים), ומזכיר מי דאג לכך שהחוק הקובע את התמלוגים לא שונה מאז 1952: הלוביסטים של חברות הגז.

"אני מציע לכל אזרח לעקוב אחרי ההצבעות בעניין הזה, ולשנן טוב-טוב את שמותיהם של אלה שמרימים בעד מסירת הנכס הלאומי הזה לעשירים", מסכם טאוב. "אני מציע לזכור את השמות האלה לפריימריז הבאים, לבחירות הבאות. כי פוליטיקאי שיתמוך בדבר השערורייתי הזה מאבד את זכותו לייצג אותנו".

טורו של סבר פלוצקר ב"ממון" של "ידיעות" מתנפח היום ותופס עמוד שלם: "מכירת מכתשים-אגן לחברה סינית תעביר נכסים עצומים של ידע ישראלי לידיים זרות, אבל אולי זה מה שרוצים מתנגדי ה'ריכוזיות' למיניהם", נכתב בכותרת המשנה. "על-ידי מכירת מכתשים-אגן, דנקנר [בעל השליטה בחברה] עושה בדיוק את מה שרצו שיעשה כפטריוט ישראלי: הוא מצמצם את ה'ריכוזיות'. אבל מישהו בכל זאת צריך לעצור ולשאול אם זה טוב גם למשק וגם לעובדים", כותב פלוצקר, ומתנדב לתפקיד בעצמו. פלוצקר מביא דברים בשם ועד עובדי המפעל, החושש מפיטורים המוניים לאחר שהסינים "ישתלטו עלינו, יעבירו, טיפין-טיפין, את הטכנולוגיות הייחודיות שפותחו בארץ למפעליהם בסין, אחר-כך ישתמשו ברשיונות שמכתשים-אגן השיגה בזיעת אפה כדי לחדור למדינות שלא הסכימו עד כה לתת דריסת רגל לכימיקלים מסין".

פלוצקר מתנדב לשאול, אבל לא לענות. הדבר הכי קרוב למענה הוא תשובה המובלעת בסיכום אנונימי המיוחס למישהו אחר: "העובדים, בכל הדרגים, מסכימים: בכל אשמה הבורסה, ובמידה לא מבוטלת גם האווירה האנטי-עסקית השוררת בארץ". הידיעה הראשית בעמ' 12 ב"כלכליסט" מוכתרת כך: "מלך שוק הסאב-פריים חמק ממשפט וישלם קנס". אנג'לו מוזילו הואשם בסחר במידע פנים ובהונאת בעלי מניות ונחשב לאחד האחראים הראשיים להתמוטטות שוק הנדל"ן בארה"ב. ידיעה נוספת בעמוד: "זוג מקליפורניה קנה את הבית האחרון של מאדוף".

בחזית הכסף

הכותרת הראשית של "עסקים" ב"מעריב" מוקדשת ליחסים בין משרד האוצר לבנק ישראל. לפי העיתון, היחסים, שהיו מתוחים ונרפו, נמתחו שוב: "בכיר באוצר: 'מדיניות פישר תגרום למיתון ולאבטלה גבוהה'"; "בסוף-השבוע המשיך הדולר לצנוח לשפל חדש – ובכיר באוצר תקף בחריפות את הנגיד: 'פישר מבין שעשה טעות קריטית כשהעלה את הריבית – אך מסרב להודות בכך'. לדברי הבכיר, 'הנגיד לא יוכל לרכוש דולרים ללא גבול בלי אישור משרד האוצר'. באוצר חוששים: הדולר יירד עד 3.30 שקלים".

כותרת הדיווח של יוסי גרינשטיין בכפולה הפותחת, הנתונה במרכאות, היא "פישר רוצה להראות לאוצר מי הבוס".

ונותרה חסויה עד היום

"לא תמצאו דוגמאות רבות לרוצח שמעיד כי המעשה שביצע ואשר גרם לקיפוח חייו של אדם אחר היה למעשה התרופה שהבריאה אותו", כותב שמעון איפרגן בפתח כתבה במוסף "המגזין" של "מעריב", המוקדשת לדברים שאמר הרוצח דניאל עוקב לפני ועדת השחרורים. "תתקשו עוד יותר למצוא רוצח שמתבטא כך ובכל זאת עונשו מקוצר והוא יוצא לחופשי מוקדם מהצפוי, בניגוד לחוות דעת של גורמים רבים", ממשיך איפרגן.

עוקב ירה, ללא סיבה נראית לעין, בזוג טרמפיסטים שלקח במכוניתו, הרג אחד ופצע קשה את השנייה. במשפטו טען כי ביצע את הירי בשל טראומות מהשירות הצבאי בסיירת רימון, יחידת מסתערבים צה"לית. איפרגן מציין כי מאיר דגן, כיום ראש המוסד ומי שהיה מפקד הסיירת בתקופת שירותו של עוקב, "מסר בבית-המשפט עדות אופי על עוקב ועל פעילותו הנועזת ביחידה, שכללה את השתתפותו בעשרות מבצעים מסוכנים לחיסול ראשי ארגוני מחבלים ברצועה".

איפרגן מוסיף כי "מרבית עדותו של דגן ניתנה בדלתיים סגורות ונותרה חסויה עד היום", אולם מאיר תורג'מן, שדיווח ביום שישי ב"ידיעות אחרונות" על מפגש עם עוקב עם צאתו מהכלא לאחר 13 שנות מאסר, כתב גם כי "מקורבים לדגן הבהירו אתמול כי במשפט הוא העיד נגד עוקב כדי להגן על כבודם של הלוחמים ביחידה. לדברי מקורבי דגן, עוקב מעולם לא היה קצין או לוחם ביחידה, אלא נהג ואפסנאי".

האם דגן העיד לטובת עוקב או נגדו? האם עוקב היה לוחם ברימון או לא? האם דגן הניח לדיווחים שקריים על עדותו להיות שרירים במשך שנים, או שדווקא כעת הוא עצמו אינו אומר אמת כדי להגן על כבוד לוחמי רימון? נראה כי האפשרות לחשוף את האמת מאחורי דבריו של ראש המוסד אינה מסעירה דיה את העיתונים כדי לטפל בנושא ולהיאבק להסיר את החיסיון שהוטל על העדות.

כותרת המשנה על שער מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" היא "אמריקאים? עשירים? יהודים? צה"ל רוצה אתכם ואת הכסף שלכם. אנשי עסקים בני 50 פלוס מארצות-הברית תרמו לצבא 10,000 דולר תמורת הזכות לאכול אבק בטירונות מקוצרת בבסיס אי שם בנגב. יש מחיר לסבל". לפני כמה חודשים פירסם אמיר בוחבוט ב"מעריב" כי בכוונת צה"ל להקים מחדש יחידה מובחרת בשם "סיירת רימון".

לא ייכנסו לכלא

"דה-מרקר" מקדיש היום את הכותרת הראשית שלו למהלך צפוי של הממשלה לטיפול בשוק התקשורת, שעבר לאחרונה כמה טלטלות בתחומי הרגולציה ושינויי בעלות. "הדיל שיבנה מחדש את שוק התקשורת", לשון הכותרת, וכותרת המשנה מפרטת: "במשרדי התקשורת והאוצר מגבשים עסקת חבילה: לאפשר את ההקמה של ארבע קבוצות תקשורת גדולות – בתמורה לקידום הרפורמות להגברת התחרות בשוק. בכיר במשרד התקשורת: 'החברות לא יקבלו מתנות כל עוד הן מסכלות את הרפורמות ותוקפות באמצעות בג"ץ" (אמיתי זיו).

אינפוגרפיקה המופיעה על השער מביאה בקיצור את פרטי ה"דיל": חברות התקשורת לא יתנגדו בבג"ץ להפחתת דמי הקישוריות, יאפשרו מכירת דקות למפעילים וירטואליים ולא יסכלו רפורמה להכנסת מפעיל חדש, ובתמורה יקבלו אישור למיזוג החברות פרטנר וסמייל וסלקום ונטוויז'ן, הקלות בהפרדה המבנית בקבוצת בזק והיתר לחברת הכבלים הוט להציע שירותי אינטרנט ושיחות לחו"ל.

בטור פרשנות דן אמיר טייג בתמיהה העולה מיניה וביה מהמידע שבכותרת – וכי מדוע צריכה הממשלה להתמקח עם חברות מסחריות? "בישראל היכולת של משרד התקשורת לאכוף את החלטותיו היא נמוכה מאוד עד בלתי קיימת", כותב טייג. "בניגוד לתחומים כמו ניירות ערך והגבלים עסקיים, בענף התקשורת אף מנהל של חברה לא נכנס וגם לא ייכנס לכלא כתוצאה מהפרת החלטותיו של הרגולטור".

סמל טעון

"הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח-תקווה, הצטרף לפני כחודש לח"כים מהימין, אישי ציבור וכמה ארגוני ימין שפנו ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בבקשה לבטל כליל, למפרע, את הרשעתה של מרגלית הר-שפי", פותח יאיר אטינגר את הראיון עם שרלו בחלק ב' של "הארץ".

"הר-שפי, שהיתה מיודדת עם יגאל עמיר בתקופת לימודיהם באוניברסיטת בר-אילן, הורשעה באי-מניעת פשע, בכך שידעה ולא דיווחה על כוונת עמיר לרצוח את ראש הממשלה. אחרי שריצתה עונש מאסר ב-2001, היא חזרה לאנונימיות אך נשארה סמל טעון של פרשת הרצח, הן בימין והן בשמאל. כעת מבקשים הרב שרלו ושותפיו לעורר את הדיון בתיק הר-שפי מחדש".

"ראיתי אז את החומר שהביא להרשעתה. מאוד לא השתכנעתי, לא מהעובדות ולא מהפעלה של סעיף ביזארי של אי-מניעת פשע. אני חושב שהיתה התלהמות של מערכת המשפט גם בעובדות וגם במשמעות המשפטית שלהן. אני באמת חושב שנעשה לה עוול", אומר שרלו לאחר שהוא מדגיש כי הוא רחוק מעמדותיה של הר-שפי.

ב"מעריב" מתייחסים להתרחשות כאל "סערת הר-שפי", בכותרת ידיעה בנושא בעמ' 5, כאילו ניצב בבית "מעריב" מאוורר ענק ההופך כל התרחשות המגיעה לפתחו לסערה.

עניינה של הר-שפי מגיע גם לשער "ידיעות אחרונות". "בעקבות חשיפת 'ידיעות אחרונות': התבטאות נדירה של מרגלית הר-שפי: 'עשו לי עוול נוראי. הגיע הזמן שהצדק ייעשה'". ברוח יום השנה לרצח רבין ההולך ומתקרב, מוקדשת כל כפולת העמודים הראשונה של העיתון לנושא. "אם שואלים את מרגלית, היא בכלל נגד הדברים האלה", מצטט עקיבא נוביק את אביה של הר-שפי, "אין לה אמון במערכת המשפט".

ענייני תקשורת

שער "ישראל היום" נמכר היום כולו לחברת סלולר.

אופיר בר-זהר ואמיר טייג מדווחים ב"דה-מרקר" כי "מוזס ימכור את מניותיו ב-HOT לדרהי – ויישאר עם אחזקה של 5% בלבד".

"בזמן ששני ניצולים מתאוששים בבית-החולים בצ'ילה, בסין נהרגו 20 כורים בפיצוץ", לשון כותרת במדור חדשות החוץ של "מעריב".

במוסף "ממון" מביא איתי שמושקוביץ דיווח של cnet ולפיו "חלקים גדולים מתנועת המידע באינטרנט הופנו לפחות פעמיים בחצי השנה האחרונה דרך שרתים שנמצאים בסין", ולכן גולשים רבים סבלו למשך פרקי זמן "לא ידועים" מאותן מגבלות צנזורה חריפות שמטיל השלטון הסיני על האינטרנט, והיו חשופים לאפשרות של אותו שלטון לחדור, בין השאר, לתיבות הדואר האלקטרוני שלהם.

ידיעה לא חתומה ב"כלכליסט" מדווחת כי "בעקבות מחלוקת כספית בין רופרט מרדוק לכייבלוויז'ן נותרו שלושה מיליון מנויים של חברת הכבלים ללא שידורי ספורט ואמריקן-איידול. כייבלוויז'ן: 'אפשר לצפות בפוקס באינטרנט'". החשכת המסך אירעה בניו-יורק ובפילדלפיה.

תחנת הרדיו הצבאית גלי-צה"ל חוגגת היום 60 שנה להיווסדה. ב"מעריב" מציינים זאת באמצעות שני קטעים בשער האחורי, אחד מהם הוא מונולוג קצר של רבקה מיכאלי, הנזכרת בימיה כשדרית בתחנה בשנות החמישים. "אני זוכרת במיוחד את המפקד מאותה תקופה, רס"ן בנו צור, איש משכיל ומופלא. היתה אז תוכנית בשם 'דואר צבאי 1005' [...] והוא היה מביא תקליטים קלאסיים ודברים מדהימים. הוא היה אספן נדיר ונתן ניחוח של תרבות לכל מה שקרה שם. אני זוכרת שבאחד הימים, קצינת הניהול דרשה ממני לטאטא את המרפסת ואני מאוד נעלבתי ולא הסכמתי כי באתי כבר מהרדיו [מקול-ישראל]. כשהוויכוח התלהט לקח בנו את המטאטא והתחיל לטאטא. אז לקחתי מידיו את המטאטא וניקיתי".