פוסט-טראומה

"מיד עם חזרתו: גלעד יוכר כנפגע פוסט-טראומה", מבשרת כותרת בשער "ישראל היום" הבוקר. "גלעד" הוא, כמובן, החייל גלעד שליט, שנשבה לפני למעלה מחמש שנים על-ידי ארגונים פלסטיניים, ובימים האחרונים, מאז פורסם כי הושגה עסקה לשחרורו תמורת כאלף אסירים פלסטינים, נמצא שוב במוקד ההתעניינות התקשורתית. השימוש בשם הפרטי בלבד הולם את המיתוס שנוצר במהלך תקופת שביו בדבר היותו בנו האבוד של עם ישראל כולו, אבל ממילא ל"ישראל היום" אין צורך לציין את שם המשפחה: בחמש השנים האחרונות, ובעיקר בחמשת הימים האחרונים, יש רק "גלעד" אחד.

לפי הדיווח מאת גדעון אלון ולילך שובל, ההחלטה להכיר בשליט כנפגע פוסט-טראומה התקבלה בעקבות בקשתו של ח"כ ישראל חסון. "אין זה ראוי שפדוי ייאלץ להילחם פעם נוספת לאחר שחזר מהשבי, הפעם על זכויותיו הבסיסיות, מול ועדות ביורוקרטיות כדי להוכיח שהוא אכן ראוי להיות מוגדר נכה", מצוטט חסון.

בעוד ח"כ חסון דואג לשליט, לא נמצא נבחר הציבור שידאג להכרה במצב הנפשי הרעוע של קהל צרכני התקשורת בישראל. אותם אנשים שמטולטלים בוקר-בוקר, ערב-ערב, משמחה ליגון, מבכי לגאווה. אותם מכורים להפיכת הקרביים הבלתי נפסקת שמבצעת בהם התקשורת, לסחיטה המתמדת של בלוטות הרגש, למידע הפורנוגרפי שמופץ על אודות בני-אדם פרטיים שנקלעו לאירוע ציבורי – הכל כדי לגרות את היצר, הכל כדי לקבל איזושהי תגובה (במטרה למכור את המודעות והפרסומות הנלוות, כמובן).

אותם צופי טלוויזיה שנצמדו לפני חמש שנים למקלטים כדי לעקוב אחר הדיווחים על המבצע הצבאי שיצא לדרך מיד לאחר לכידתו של שליט (כ-400 הרוגים פלסטינים), קוראי עיתונים שבלעו בשקיקה את הדיווחים מצעדת ההמונים שחצתה את המדינה למען שחרורו של החייל השבוי, ישראלים מן המניין שמופצצים בימים אלה במידע רלבנטי ולא-רלבנטי לקראת הרגע שבו ישוב לישראל. "היסטריה", הגדיר אמש עוזי בנזימן, עורך אתר זה, את תגובת התקשורת לבשורה על שחרור שליט. דומה שלא רק התקשורת בהיסטריה, גם צרכניה. תגובה אופיינית של נפגעי טראומה.

"כל הארץ גלעד שליט", קוראת כותרת ידיעה חדשותית בכפולה הפותחת של "ישראל היום". דני ברנר מדווח על המבקרים הרבים ביישוב ומגדיר את האירוע "התנפלות המונית" על "אתר תיירותי". "רבים מהמבקרים שלפו מצלמות, אייפונים וטלפונים סלולריים והצטלמו על רקע הבית", כותב ברנר, ובהמשך מדווח כי היו גם "תיירים לא מרוצים". ג'וליה ניסנוב ממושב חצב שבדרום, לדוגמה, מצוטטת כאומרת: "אני קצת מאוכזבת מזה שאביבה לא יצאה אלינו. עשינו דרך ארוכה עד לכאן רק כדי לחבק אותה".

מעל דיווח זה, תצלום [אנצ'ו גוש – ג'יני] של "יואל ונועם שליט עושים קניות". פשוטו כמשמעו: בתצלום נראים יואל ונועם שליט במרכול, מגיעים עם מוצרים לקופה. ברקע נראית צלמת וידיאו המתעדת את האירוע.

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום [אבישג שאר-יישוב, ynet] שככל הנראה לכד רגע בחיי יואל שליט, אתמול לאחר שיצא מהמרכול. "יואל שליט והקורנפלקס, אתמול", נכתב מתחת לתצלום. בידיעה הצמודה, תחת הכותרת "הקול של אמא, במבה וקורנפלקס", מדווחים איתמר אייכנר ויוסי יהושוע על מה שמצפה לשליט ברגע שיעבור לידיים ישראליות. "'הלו גלעד, זאת אמא' – זה יהיה המשפט הראשון שישמע החייל השבוי גלעד שליט ביום שלישי", הם חוזים. פרט לשיחת טלפון מאמו, יקבל שליט תיק ובו פריטים אישיים, ובהם "הקורנפלקס שאהב ושקית במבה" (אזכור מוצר בשווי זהב טהור).

בראש עמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" המוקדשים לסיקור העסקה מתפרסמים ציטוטים ממכתבים שנשלחו לעיתון/לגלעד שליט במסגרת מבצע "כותבים לגלעד – קוראי 'ידיעות אחרונות' שולחים מכתבים לגלעד שליט". מעל הידיעה על הקורנפלקס והבמבה, תחת הכותרת "ג'סטין ואתה", מצוטטות כמה מלים ממכתב ששלחה מישהי המכונה נוי "ביבר": "אני מעריצה את ג'סטין ביבר, אבל כששאלו אותי מי אני רוצה שיבוא לארץ, הוא או אתה, ביקשתי שאתה. לך מגיע יותר!!".

"שליט ישוב מחרתיים לביתו, כמקווה וכמיוחל", כותב הבוקר גדעון לוי בחלק ב' של "הארץ". "הוא לא יחזור למדינה, הוא יחזור לטלנובלה, שבה לעולם רק הרגש מדבר. צריך לקוות שיחזור בריא בנפשו, אבל הוא לבטח לא יחזור לחברה בריאה – הוא יחזור לחברה בפסיכוזה".

לוי פותח את טורו בתיאור נלעג של דיווחים תקשורתיים על פרטי הפרטים בעסקת החליפין, עד כדי עיסוק "במי הגילוח של גלעד שליט". בכפולה הפותחת בעיתונו שלו, "הארץ", מתנוססת הבוקר כותרת בזו הלשון: "אחרי 5 שנים, התריסים הורמו בחדרו של גלעד". ג'קי חורי מדווח על ההכנות ביישוב מצפה-הילה לשובו של שליט ומציין, בין היתר, כי "החלונות והתריסים בבית, בעיקר בחדר של גלעד, שהיו סגורים כשהמשפחה שהתה במאהל המחאה בירושלים, נפתחו מפעם לפעם".

"הניחו לו", מבקש עפר שלח ב"מעריב" מכלי התקשורת בישראל. "לאור מה שמונח על כף המאזניים השנייה, מתבקשת כאן שביתת נשק תקשורתית, הסכם כללי להניח לשליט ולמשפחתו בחודשים הבאים", הוא כותב. ומיד מוסיף: "מנסיון העבר, כלי התקשורת בישראל או בעולם יתקשו לקיים את שביתת הנשק הזו". יודע צדיק נפש בהמתו.

גואל בנו ואושר נגר-לויט מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי "במדרכה הקטנה שממול לביתם של משפחת שליט נאספו עיתונאים מכל רחבי העולם". אחד הצלמים מצוטט כאומר: "אני מעריך כי עד ליום ראשון לא יהיה מקום פנוי ברחוב. עוד עיתונאים יגדשו את המקום ולא יהיה מקום לזוז". ג'קי חורי מדווח ב"הארץ" כי בצה"ל שוקלים לסגור לתנועה את כביש הגישה לבית משפחת שליט ביום חזרתו, ולא לאפשר גישה של עיתונאים ואורחים לבית. לו יהי.

ארבעת המינים

"בצל העתירות לבג"ץ: ישראל מתחילה בהיערכות לביצוע חלקה בעסקת שליט", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ", מעל ידיעה המתמצתת שלל דיווחים המובאים בהרחבה בשלושת העמודים הפנימיים הראשונים: מבצע העברת האסירים הפלסטינים מכונה מבצע "ארבעת המינים"; בג"ץ צפוי להחליט היום אם לדון בעתירה שכבר הוגשה נגד העסקה; דוד מידן, שליח ראש הממשלה, יצא אתמול לקהיר לסבב אחרון של תיאומים; חמאס מבקש תיקונים של הרגע האחרון ושחרור עוד אסירות; בבסיס תל-נוף של חיל האוויר החלו בהיערכות לקליטת החייל המשוחרר. במרכז שער "הארץ" תצלום [חגי פריד] של האטרקציה התיירותית נועם שליט, בחולצת טי ומכנסיים קצרים, מוקף ילדים, סקרנים, ומצלמות – מאייפון ועד מצלמת כתף מקצועית.

"48 שעות לחזרת גלעד: השליח מידן יצא לקהיר", קוראת הכותרת הראשית של "מעריב", מעל ידיעה קצרה ואינפורמטיבית: מידן הגיע לקהיר; נדחתה בקשת חמאס לשחרור עוד אסירות; הבוקר יחל הליך שחרור האסירים הפלסטינים תחת אבטחה כבדה. לצד הידיעה, תצלום [חמד אלמקת] של נועם שליט על גג ביתו, מניף מחדש את דגל מדינת ישראל.

תצלום דומה, אבל הירואי הרבה יותר [אביהו שפירא], תופס כמחצית משער "ידיעות אחרונות". המחצית השנייה תפוסה על-ידי כותרת שמובאת מפי ראש המוסד: "ישראל מספיק חזקה לשחרר אלף אסירים". אין ידיעה בשער, רק כותרת משנה.

ל"ישראל היום" הכותרת הפתטית ביותר הבוקר. בעוד ש"ידיעות אחרונות" מרגיע את החשש האפשרי בקרב הקוראים באמצעות ציטוט מפי בכיר במערכת הביטחון, "ישראל היום" מפעיל טיל רגש-נגד-רגש: "חותם, לא סולח", ציטוט של מה שעתיד נשיא המדינה שמעון פרס להודיע במכתב שיוצמד לבקשות החנינה של האסירים הפלסטינים שישוחררו.

יורי ילון מדווח בעמ' 4 של העיתון כי "בבית הנשיא ציינו אתמול כי פרס אינו מתכוון לשמש חותמת גומי, והוא נערך לבחון כל בקשה שתוגש אליו במלוא הרצינות ואף לבקש הבהרות והשלמות במידת הצורך". אף שפרס לא יהיה חותמת גומי, אין פרשן אחד בעיתונים שמעלה את האפשרות שידחה אפילו בקשת חנינה אחת.

ובינתיים, מעבר למתרס

בכל העיתונים מדווחים הבוקר על המתנגדים לעסקה: הכפולה הפותחת ב"ידיעות אחרונות" ועוד עמוד בהמשך העיתון; כל הכפולה השלישית ב"מעריב"; שני עמודים ב"ישראל היום", מחצית עמ' 4 ב"הארץ".

בין היתר מוזכר כי שבואל סחיווסחורדר, שבני משפחתו נהרגו בפיגוע בירושלים, השחית בסוף-השבוע את האנדרטה לזכר יצחק רבין, ליד בניין העירייה בתל-אביב, במחאה על שחרורה של אחלאם תמימי, שהסיעה את המחבל המתאבד לפיגוע שקטל את בני משפחתו. "רציתי שיתפסו אותי כי אם לא הייתי עושה את המעשה, לא הייתי נכנס לפריים-טיים", הוא מצוטט בידיעה מאת אבי כהן ב"ישראל היום".

ב"ידיעות אחרונות" [צביקה ברוט ואדווה כהן] מתייחס סחיווסחורדר לדברי ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי, שאמר כי צריך לגדוע את ידי הפוגעים באנדרטה. "מעניין מה היו עושים לי אם הייתי אומר שצריך לגדוע את הידיים של מי שהצביע בעד עסקת שליט. הרי מיד היו עוצרים אותי בחשד להסתה לאלימות", הוא אומר.

הסכסוך בחברה בישראל אינו היחיד שעומד ברקע העסקה, ישנו כמובן גם הסכסוך הישראלי-ערבי. מחמאות מגיעות הבוקר לעורכי "מעריב", שמתעקשים לסקר את העסקה כאילו יש בה שני צדדים, גם מעבר ליהודים תושבי המדינה.

כפולת עמודים שלמה מוקדשת ב"מעריב" לתגובות בקרב משפחות אסירים פלסטינים לעסקה המתקרבת. רימון מרג'ייה נפגש עם בני משפחת סאמי יונס, "זקן האסירים", שנעצר בגיל 51 בגין רצח החייל אברהם ברומברג וצפוי להשתחרר מחרתיים, בגיל 80.

"אני עדיין לא מאמינה שבעלי ישתחרר", אומרת אשתו, חלימה, הממתינה בביתם בוואדי ערה. מרג'ייה משוחח גם עם אחד מנכדיו של יונס, עבד אל-רחמן, בן 23, שנולד כשסבו כבר היה כלוא. "מאז שהייתי קטן שמעתי שהוא ייצא, אבל בסוף הוא נשאר, כך שקשה לי להאמין שהפעם זה יקרה", אומר הנכד. בתו של האסיר, קואתר, טוענת: "אבא לא רוצח, הוא הגן על האדמה שלו".

באותה כפולת עמודים מדווח סאמי עג'רמי מרצועת עזה: "שמחה גדולה מהולה כאן באכזבה לא פחות גדולה". לפי דיווחו, אוהל מחאה הוקם מול משרדי הצלב-האדום בעיר, שם מתכנסות משפחות האסירים שלא ישוחררו. "בצד של המאוכזבים נמצאת אום-אבראהים בארוד, בת 78 ממחנה הפליטים ג'בליה", כותב עג'רמי, "שמחכה לבנה אבראהים כבר 25 שנים. [...] בכל יום שני היא מתייצבת במשרדי הצלב-האדום כדי למחות נגד איסור ביקורי משפחות אסירים שעליו החליטה ישראל מאז חטיפת שליט". לא נכתב באיזו עבירה הורשע בנה. במקביל, כך מדווח, במרחק של כ-100 מטרים ממאהל המחאה נשלמת הקמת הבמה המרכזית לאירוע חגיגות שחרור האסירים.

אבי יששכרוף מדווח ב"הארץ" על מצב הרוח בגדה המערבית, לאור העסקה. הוא נפגש עם האדי אל-ברגותי, בן 33, שנולד כשאביו, פחרי, כבר היה בכלא הישראלי, לאחר שהורשע ברצח ישראלי. במשך 26 שנה, מספר לו אל-ברגותי, לא ממש הכיר את אביו. רק בשנת 2004, כשהורשע בעצמו בעבירה שגררה מאסר של שלוש שנים וחצי (לא מצוין מה העבירה), נשלח לבית-הכלא והכיר מקרוב בפעם הראשונה את אביו. פלסטינים אחרים, שקרוביהם אינם צפויים להשתחרר השבוע, משתפים את יששכרוף באכזבתם.

ידיעה מאת דניאל סיריוטי ב"ישראל היום", המתפרסמת בעמ' 11, מסכמת את ההכנות בעזה לשחרור. ב"ידיעות אחרונות" מקדישים את רוב התוכן המערכתי מעמוד השער ועד עמ' 16 לסיקור שחרורו הצפוי של שליט. המתרחש מעבר למתרס מצטמצם לידיעה קצרה מאת רוני שקד, המתפרסמת בתחתית עמ' 4 תחת הכותרת "התייחסנו לשליט טוב", ציטוט מפי מחמוד א-זהאר, בראיון שהעניק לעיתון.

מהפך

ביום ראשון שעבר החזיק "ז'ורנל", מוסף "מעריב", 16 עמודים. הבוקר מחזיק המוסף 8 עמודים בלבד. שבועיים וחצי לאחר צאת גליון הבכורה המרשים, כרסום ראשון. בזמן הקצר של קיומו הספיק "ז'ורנל" למצב את עצמו כמה רמות מעל כל חלק אחר בעיתון "מעריב". הוא מתעקש להתייחס לקוראיו כאל אנשים בוגרים, בעלי יכולת חשיבה – וכל היתר נגזר משם. יש לקוות שהקיצוץ הבוקר נובע מחול-המועד סוכות או מהעובדה שהשבוע רק נפתח, ולא מהחלטה עקרונית, המסמנת את תחילת הסוף של המוסף.

למרבה הצער, העדויות מצביעות שיש מקום לספקות. ביום ראשון שעבר החזיק המוסף "המגזין" 8 עמודים בלבד. הבוקר תפח המוסף לכדי 12 עמודים. מה הרוויחו הקוראים? תצלום גדול בעמוד השער, שקודם לכן הוקדש למדור רכילות, כתבה מאת אלעד בילו על "20 הזיווגים הטלוויזיוניים הכי מוצלחים שראינו פה. כן, כולל רגע ודודלי", וכתבה מתורגמת מאת ג'יל לנלואה מ"גלובל פוסט" על החלטת ממשלת ברזיל ללמד את אזרחיה אנגלית, לקראת אירועי המונדיאל ב-2014.

כבר לא קוריוז, עדיין לא אייפון

"הארץ" מסקר בהרחבה יחסית את ההפגנות החברתיות שנערכו אתמול בארה"ב ושאר העולם. "כבר לא מדובר בקוריוז, זה ברור, אלא בתופעה שהולכת וצוברת תנופה, אף שזו עדיין רחוקה מלהשתוות, מבחינת היקפה היחסי והשלכותיה האפשריות, להפגנות הקיץ בשדרות רוטשילד בתל-אביב", כותב מניו-יורק חמי שלו, עד לאחרונה עורך בכיר ב"ישראל היום", בדיווח המתפרסם במלואו בשער "הארץ". הכפולה השלישית של העיתון מוקדשת כולה לסיקור המחאה העולמית.

גם העמודים הראשונים של "דה-מרקר" מוקדשים לסיקור המחאה. סיון קלינגבייל מדווחת מניו-יורק כך: "אם לשפוט על-פי השיחות ברכבת התחתית, מרבית ההתעניינות הציבורית נגעה לאייפון החדש. בניגוד לסיקור התקשורתי המסיבי של תנועת האוהלים בישראל מראשיתה, התקשורת בארה"ב כיסתה באופן מצומצם ביותר את המחאה בוול-סטריט. [...] נראה כי העיתונים היחידים הנדרשים לנושא בצורה בולטת יותר הם החינמונים המחולקים ברכבות". בהמשך העיתון מתורגם טור מאת בריאן סטלטר מ"הניו-יורק טיימס" על הסיקור ההולך וגובר של תנועת המחאה החדשה.

"ישראל היום" נלחם על חופש העיתונות

מאמר המערכת של "הארץ" תוקף את שתי ההצעות לתיקון חוק איסור לשון הרע. "במסווה של דאגה לזכויות האזרח כביכול, הצעות החוק שלהם מבטאות ניסיון להשתיק את העיתונות ולמנוע ממנה לחשוף ולבקר את אנשי השלטון, מקורביו ובכירי הקהילה העסקית", נכתב במאמר.

במדור הדעות של "ישראל היום" מצטרף אהרון לפידות למבקרים את הצעות החוק. "מציעי החוק טענו כי הם מגינים על האזרח הפשוט ועל זכותו לשמו הטוב, שאינה נופלת מהזכות לחופש דיבור. אבל נראה כי התיקון לחוק יעיל מאוד דווקא כאמצעי הרתעה מפני פרסום תחקירים עיתונאיים מביכים. בדיון צוטט מחקר שנעשה באנגליה והוכיח כי כמות התחקירים בעיתונות האנגלית הצטמצמה מאוד כתוצאה מסכומי הפיצויים הגבוהים הנפסקים בתביעות דיבה שם", כותב סגן עורך "ישראל היום", העיתון שמממנו, איל ההון שלדון אדלסון, אילץ לאחרונה את ערוץ 10 לפרסם התנצלות חריגה ביותר, שבעקבותיה התפטרו מנכ"ל חברת החדשות של הערוץ ועורכת מגזין סוף-השבוע. ברקע דרישת ההתנצלות – פרסום של תחקיר עיתונאי שהסב מבוכה לאחד האנשים העשירים בעולם ואיום בתביעת דיבה בהיקף שעלול היה למוטט את הערוץ.

מובן שאין מקום להשוואה, הרי במקרה של ערוץ 10 באמת הוצאה דיבתו של אדלסון על לא עוול בכפו. עובדה, ב"ישראל היום" דווח כך: "חדשות 10 הודו והתנצלו: 'ההאשמות ששידרנו נגד אדלסון כוזבות לחלוטין; לא בדקנו אותן לפני ששידרנו'".

ביקורת העיתונות בעיתונות

מיה מנע, כתבת הברנז'ה החדשה של "מעריב", מדווחת הבוקר בהרחבה בכפולה הפותחת במוסף "עסקים" של העיתון על האופן שבו סיקר אתר "דה-מרקר" את תגובת עובדי שופרסל להודעת נוחי דנקנר (הבעלים של רשת השיווק, כמו גם של העיתון "מעריב") כי הוא עתיד למכור את מניותיו בחברה.

בעוד "כלכליסט" ו"גלובס" דיווחו על התנגדות ועד העובדים למכירה, וכללו בדיווחם מחמאות שניתנו לדנקנר, ב"דה-מרקר" הדגישו בכותרת את הגדרת המעשה כ"הפקרת עובדים" ונמנעו מלצטט מחמאות לבעל ההון. לטענת מנע, "ההבדל התהומי בין האופן המוטה שבו הגיש אתר 'דה-מרקר' את המידע הנ"ל לקוראיו לבין הטיפול העיתונאי הרגיל והמאוזן של 'כלכליסט' ו'גלובס' מעלה תהיות לגבי האינטרסים שעומדים מאחורי הסיקור המגמתי ב'דה-מרקר'".

לפי מנע, "אילו היה מדובר במקרה בודד, ניחא. הבעיה היא שהטיית דיווחים עיתונאיים לטובת האג'נדה של ראשי 'דה-מרקר' הפכה לתופעה כאשר מדובר בסיקור של בעלי השליטה ב'מעריב': נוחי דנקנר וקבוצת אי.די.בי". היא מעלה את האפשרות ש"יש לכך קשר לעובדה ש'מעריב' שוקד בימים אלה על הרחבת המוספים הכלכליים ומתכנן אתר אינטרנט כלכלי שיתחרה ב'דה-מרקר'" או ל"מוסף התרבות היומי החדש של 'מעריב', 'ז'ורנל', שביטל את הבלעדיות של 'גלריה' בתחום זה". כמו כן תוהה מנע "האם ייתכן שעיתון 'דה-מרקר', אשר חרת על דגלו מלחמה בריכוזיות, מפחד מכינונה של תחרות בענף העיתונות?".

יש אמת בטענות של מנע. "דה-מרקר" אכן מדווח בביקורתיות גלויה, כמעט אובססיבית, על עסקיו של נוחי דנקנר. מבחינת "דה-מרקר", דנקנר מסמל פגם עקרוני בכלכלה הישראלית. אך התחושות הדדיות: מאז כניסת דנקנר ל"מעריב" מסמל "דה-מרקר" את האויב.

אגב, עד כניסת דנקנר נאלץ העיתון מקוצץ התקציב להסתדר בלא כתב ברנז'ה במשרה מלאה. ההשערה שדנקנר רכש את "מעריב" כדי להילחם בביקורת שנמתחת עליו ב"דה-מרקר" מקבלת חיזוק לאור העובדה שהידיעה החדשותית הבולטת הראשונה שחתומה על-ידי כתבת הברנז'ה החדשה בעיתון מוקדשת לניגוח "דה-מרקר".

הבוקר מסתתרת גם מחמאה לדנקנר בין דפי "דה-מרקר". "הוא מכר גם כדי לפרוע את החוב, מה שטייקונים אחרים לא עשו", כותב רותם שטרקמן, בעקבות מכירת שופרסל.

ענייני תקשורת

אחיקם משה דוד מדווח ב"מעריב" כי גלעד שליט יצולם במצרים מיד לאחר שחרורו ותצלומיו יופצו על-ידי המצרים לכל העולם. על-פי הדיווח, יש גם אפשרות שחמאס יפיץ עוד קודם לכן תצלום של שליט. "את התמונה הראשונה של שליט בשטח ישראלי יצלם צלם מטעם דובר צה"ל", מדווח.