איזי כהן, מנכ"ל אפריקה-ישראל (משמאל), אוחז בידו של בעל השליטה בחברה, לב לבייב, במהלך מסיבת עיתונאים שבה הודיעו כי החברה הפסידה 5 מיליארד שקל. 30.3.07 (צילום: רוני שיצר)

הכותרות

המשך חשיפת מסמכי הרשות הפלסטינית ברשת אל-ג'זירה, המתיחות בלבנון ובעולם הערבי ופיגוע טרור אתמול במוסקבה עומדים בראש סדר היום של עיתוני ישראל. "המפה הסודית" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ("ישראל והפלסטינים דנו בוויתורים דרמטיים"; "על מפית נייר שירטט אבו-מאזן את מה שהציע אולמרט בתמורה לוויתורים הפלסטיניים מרחיקי הלכת"). "טרור ברוסיה", נכתב בכותרת אחרת, ו"הפגנות בלבנון" בשלישית ("אלפי לבנונים יצאו אמש לרחובות ביירות וטריפולי והפגינו נגד מנכ"ל חיזבאללה, שאותו האשימו בהרס מדינתם. המפגינים קיללו את נסראללה וכינו אותו 'הפחדן המסתתר'").

גם ב"מעריב" שלוש כותרות על השער. אחת, בתחתית העמוד, כמו ב"ידיעות", היא "טרור במוסקבה". לצדה הכותרת "מחכה למבקר", מלווה בתמונה של הרמטכ"ל המיועד יואב גלנט (ועליה הסרט האדום, "בעקבות תחקיר 'מעריב'"). הכותרת הראשית, "מתח גבוה", מאחדת כמה עניינים המתרחשים באותו מרחב גיאוגרפי, אף שאין ביניהם קשר בהכרח: "כוננות בירושלים" (צפי למהומות בעקבות חפירות של רשות העתיקות בהר-הבית), "זעזועים ברמאללה" ("אל-ג'זירה ממשיך להביך את הרשות") ו"עימותים בביירות" ("תומכיו של סעד חרירי יצאו לרחובות לאחר שהתברר כי ראש הממשלה הבא של לבנון יהיה ככל הנראה מועמד חיזבאללה שנתמך על-ידי איראן").

"ישראל היום" מעדיף להדחיק את האירועים בלבנון ולהתעלם ממבוכת הרשות הפלסטינית (אך לא ממבוכת האופוזיציה הישראלית), והוא מקדיש את הכותרת הראשית ל"מוסקבה: טרור באולם הנוסעים הנכנסים" (ודוק: הנכנסים ולא היוצאים). שאר הכותרות: עליית מחירי הדלק, "לבני הציעה לרשות יישובים ליד ואדי עארה" ("חושפים מסמכי אל-ג'זירה; מקורביה: התכוונה ליישובים שנחצו בגבולות 67'"), ואירוע דקירה. ברצועה בראש הדף נכתב "נסראללה ואיראן משתלטים על לבנון".

"35 הרוגים בפיגוע התאבדות בנמל התעופה במוסקבה", נכתב על הקפל של שער "הארץ" ("דיווח ברוסיה: המחבל הגיע מצפון קווקז"). ידיעה בתחתית העמוד מדווחת על הפגנות גדולות הצפויות היום, של מתנגדי המשטר במצרים ושל מתנגדי חיזבאללה בלבנון. בראש העמוד מדווח ניר חסון על השלמתה של חפירת תעלה על-ידי רשות העתיקות ליד הר-הבית והיערכות כוחות הביטחון למהומות באזור. הכותרת הראשית של "הארץ" היא "לבני הציעה להעביר לשליטה של הרשות כפרים ערביים-ישראליים", והיא נשאבת כמובן מחשיפת המסמכים של אל-ג'זירה.

יש פרטנר, אין פרטנר

כאמור, הג'ונגל שבו שוכנת הווילה שלנו ושל האלוף גלנט כמרקחה. "הנה סיכומו של יום עבודה פורה אחד במזרח התיכון", כותב בן כספית ב"מעריב" תחת הכותרת "המתונים בסכנה". "חיזבאללה משלים את ההשתלטות על לבנון בשליחות איראן. קטאר, באמצעות אל-ג'זירה, תוקפת את אבו-מאזן בשליחות חמאס". אגב, אתמול העריך עמית כהן באותו עיתון כי מקור ההדלפה הוא דווקא ברשות עצמה, על-ידי מוחמד דחלאן, יריבו של אבו-מאזן.

בהמשך הטור מנבא כספית את "הספין שישודר הבוקר ברשתות חמאס ואל-ג'זירה: תראו את הרשות הפלסטינית הבוגדנית, הם מוותרים והישראלים חופרים". בידיעה של דליה מזורי ואבי אשכנזי באותה כפולת עמודים, הפותחת את העיתון, נכתב בשם "גורמי ביטחון" כי הרשות הפלסטינית עלולה לפתוח במהומות ו"לנצל את הגילוי על החפירה כדי להוכיח שהיא לא ויתרה על המקומות הקדושים". אגב, נכון לשעת בוקר זו, לא מצאתי באתר אל-גז'ירה באנגלית ידיעה על החפירה בהר-הבית. ערוץ המזרח התיכון שלו מתמקד דווקא בנעשה בלבנון ובמצרים.

ב"ידיעות אחרונות" מוקדש עמ' 4 כולו למפה, "מפת הכמעט" כדבר הכותרת, ש"שורטטה בשנת 2008 על-ידי יו"ר הרשות אבו-מאזן – על מפית", ופורסמה אתמול באל-ג'זירה וב"גרדיאן". אבו-מאזן העתיק את המפה ממפה גדולה שהציג לו ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט.

"ההצעה הישראלית כוללת פינוי מהבית של 65 אלף מתנחלים – המהווים 12 אחוז מכלל התושבים ביהודה ושומרון ומזרח ירושלים – והשארתם של 413 אלף מתנחלים ותושבים יהודים ממזרח ירושלים תחת ריבונות ישראלית", כותב איתמר אייכנר. "בין היישובים שאמורים היו להיות מפונים נמנים כמה מסמלי מפעל ההתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון ו'אצולת ההתנחלות', כמו קריית-ארבע, אלון-מורה, שילה ועופרה, אך מנגד מוצע שישראל תשמור בידיה את גושי ההתנחלויות הגדולים של מעלה-אדומים, גוש עציון ואריאל ואת כל השכונות היהודיות במזרח ירושלים".

בהמשך מצטט אייכנר "גורמים המקורבים לאולמרט": "היינו קרובים יותר מאי-פעם, זו היתה החמצה. החמצה שגם בצד הפלסטינים מצטערים עליה". ב"הארץ" מתייחס אלוף בן למפות שהוצגו במסגרת השיחות בין הרשות לממשל אולמרט: "המסמכים מלמדים שבניגוד לתדמית האין-פרטנר שנוצרה להם בישראל, הפלסטינים ניהלו מו"מ רציני על גבולות מדינתם העתידית, והציגו מפה מפורטת של חילופי השטחים". בן כותב כי היה ידוע שאולמרט הציג מפה לפלסטינים, אולם כעת נחשף כי הפלסטינים הגישו לישראלים מפה משלהם עוד לפני כן. "המפות מבהירות מדוע לא הושג הסכם, ומדוע יהיה קשה להשיגו גם בעתיד: בגלל המחלוקת על גושי ההתנחלויות", כותב בן.

"ברמאללה לא חוששים: לא תהיה כאן טוניסיה", נכתב בעמוד הבא של "הארץ", בכותרת ידיעה של אבי יששכרוף ("אבי יששכרוף, רמאללה", ליתר דיוק). "המשדרים הדרמטיים באל-ג'זירה לא מותירים ספק", נכתב בכותרת המשנה, "הרשת גמרה אומר להפיל את היו"ר עבאס. אלא שבעוד שבמצרים ובלבנון סוערות הרוחות, הרחוב הפלסטיני נותר די אדיש". לפי נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", "התשובה האמיתית לשאלה אם יש לנו פרטנר לא נמצאת במסמכים שמפרסמת אל-ג'זירה, אלא ברחובות הגדה המערבית. אם השקט האולימפי שנשמר שם אתמול יימשך, סימן שהרשות של אבו-מאזן וסלאם פיאד היא ריבון של ממש, והמדיניות שלה נתמכת על-ידי רוב הציבור". "הגדה איננה טוניסיה", קובע ברנע.

"העיתון הבריטי 'גרדיאן', השותף לאל-גז'ירה בחשיפת מסמכי המו"מ, קובע במאמר מערכת כי ישראל היא האשמה בכשלון השיחות עם הפלסטינים", מדווח ב"ידיעות אחרונות" יניב חלילי. "המסמכים הפלסטיניים שהודלפו מוכיחים כמה מזערי הפער בין ישראל לרשות. כנראה שבשני הצדדים לא רוצים לקבל החלטה על הסדר אמיתי", נכתב בכותרת המשנה לטור של עפר שלח במדור הדעות של "מעריב".

מעמיקים

"מבקר המדינה לינדנשטראוס יעביר ליועץ המשפטי לממשלה את הדו"ח, מבלי שיחווה דעה אם האלוף ראוי לכהן כרמטכ"ל", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של טובה צימוקי בתחתית עמ' 10 ב"ידיעות אחרונות", העוסקת בפרשת הקרקעות של האלוף יואב גלנט במושב עמיקם.

"מעמיקים בבדיקה", נכתב בכותרת עמ' 10 של "מעריב", המוקדש כולו לפרשה. "במשרד מבקר המדינה יוקדש היום רוב הזמן לגיבוש חוות הדעת שתוגש בקרוב ליועץ המשפטי בנושא פרשת הקרקעות של יואב גלנט. לאור השימוע: צוות הבדיקה החליט כי יש להעמיק את בחינתם של חלק מהנושאים". לדיווח היום לא מצורף טור של קלמן ליבסקינד. מה שאומר כנראה שב"מעריב" החליטו להניח לו להמשיך הלאה בחייו המקצועיים, ולעסוק בתחקירים אחרים. אם אכן הוחלט כך, נדמה שכל הצדדים ייצאו נשכרים.

ששינסקי נייט

"ליברמן לא מרפה מששינסקי", נכתב בכותרת הראשית של המוסף "עסקים" ("מעריב"). "לאחר שנכשל בהצבעה בממשלה על המלצות ששינסקי, פותח שר החוץ אביגדור ליברמן במאבק להכנסת שינויים בהחלטה. הנימוק: המלצות הוועדה מעודדות רכישת גז ממדינות ערב ופוגעות ביחסי החוץ. מקורבי שר החוץ: אנחנו עומדים מאחורי שר התשתיות עוזי לנדאו".

לפי רונית מורגנשטרן, "גורמים ממשלתיים טוענים כי בעקבות גידול במשקלו של ליברמן בקואליציה – עם פרישתה והתפלגותה של מפלגת העבודה – הוא ילחץ על נתניהו להביא לשינויים לטובת הגז מתמר וגם לטובת מאגר לווייתן, וזאת בתהליך חקיקה שאמור לעבור דרך ועדת הכספים, כלכלה או ועדה מאוחדת אחרת". מורגנשטרן כתבה אתמול ב"עסקים": "שותפות תמר, הכוללת את החברות נובל-אנרג'י, דלק וישראמקו, היתה מרוצה אתמול לאחר ישיבת הממשלה [...] בשותפויות נרגעו, שכן ראש הממשלה מינה צוות שילווה את העבודה בקידוח תמר". לפי מורגנשטרן, בצוות רק נציג אחד למשרד האוצר ורוב לנציגי משרדים התומכים באינטרסים של חברות הגז.

אפריקה? ישראל!

כל העיתונים הכלכליים מדווחים על הבונוס שקבע דירקטוריון אפריקה-ישראל לאיזי כהן, מנכ"ל החברה, בגובה 6.5 מיליון שקל. ב"עסקים" נכתב כי "באפריקה חוששים כי הבאת נושא הענקת הבונוסים לאישור האסיפה הכללית עלולה לגרור ביקורת ציבורית קשה". מדוע, בעצם?

קריאה של הידיעות על הבונוס ברוב העיתונים הכלכליים אינה מספקת תשובה לשאלה. ב"ממון" כותבים כי הבונוס "חריג בכל קנה מידה", ומצטטים באריכות מהודעת הדירקטוריון המפארת ומשבחת את כהן, אולם לא מסבירים לקורא מדוע הענקת בונוס, גם אם חריג, תעורר ביקורת ציבורית קשה.

ב"כלכליסט" מקדישים עמוד שלם לבונוס של מנכ"ל אפריקה-ישראל, אולם עוסקים בעיקר בכך שלמרות הבונוס (החריג בגודלו, כאמור), כהן "לא מתחייב להישאר באפריקה". האם בשל כך עלולה החברה הציבורית אפריקה-ישראל לספוג ביקורת ציבורית קשה? כנראה שלא. פרשני "כלכליסט" מותחים ביקורת על לבייב דווקא משום שלא הצליח להבטיח את הישארותו של המנכ"ל, וקוראים לו לעשות חשבון נפש מדוע "מנהלים בכירים לא מחזיקים אצלו מעמד".

גם ב"גלובס" נשזרת נימה של ביקורת בדיווח הניטרלי על מתן הבונוס לכהן, ביקורת על כך שחרף העובדה שבראיון שהעניק ביום שישי ל"גלובס", ובו אמר כי לא יבקש בונוס – הנה החליט הדירקטוריון לתת לו את הבונוס אף שלא התבקש. לפחות לא מעל דפי "גלובס". האם זו סיבה לביקורת ציבורית קשה? ואולי יש סיבה אחרת? אולי יש למעלה ממיליארד סיבות, כגודל הסכום שאפריקה-ישראל הכריזה כי לא תחזיר למשקיעים בה אחרי המשבר ב-2008?

"המשקיעים מופסדים ובאפריקה מחלקים בונוס שמן למנכ"ל", דבר הכותרת בשער האחורי של "דה-מרקר". "אתמול הודיעה אפריקה-ישראל על מענק של 6.5 מיליון שקל לאיזי כהן. המוסדיים חלוקים: 'כהן כנראה אינו מאמין בחברה, ולכן הוא מעדיף מזומן על עדכון האופציות', אמר בכיר מוסדי. לעומתו ציין פעיל בשוק כי 'כהן הציל את אפריקה מפשיטת רגל'".

מדובר במענק בהיקף חריג, המצטרף למענקים בהיקף של כ-7 מיליון שקל שניתנו בחודשים האחרונים למנהלים נוספים באפריקה", כותב מיכאל רוכוורגר. בטור פרשנות מזכיר רותם שטרקמן את הסדר החוב השנוי במחלוקת של אפריקה-ישראל, שבמהלכו ביצעה "תספורת", על-פי הז'רגון האהוב על עיתונאי הכלכלה, למשקיעים בחברה. או במלותיו של שטרקמן: "תספורת חסרת תקדים על חשבון הפנסיה שלנו". אם כן, נמצאה הסיבה לביקורת ציבורית קשה על מיליוני השקלים שיקבל מנכ"ל אפריקה-ישראל, והתברר גם כי העיתונים האחרים מניחים למושג "ביקורת ציבורית" להיות נחלתו של "דה-מרקר". מה זה אומר על התפיסה שלהם של ביקורת, או של ציבור?

"דה-מרקר", אגב, הוא היחיד שמתייחס היום לוועדה לבחינת שכר הבכירים שעומדת להגיש את המלצותיה: "ועדת נאמן: יש לקשור בין שכר המנהלים לשכר עובדי הקבלן", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. מירב ארלוזורוב מדווחת באופטימיות על ההמלצות הצפויות, ש"עשויות לעצור את חגיגת השכר במשק", ומדווחת כי כדי למנוע מצב שבו חברות ייפטרו מעובדים בעלי שכר נמוך וישכרו שירותי חברות קבלניות, הוחלט להצמיד את השכר לא לשכר הנמוך בחברה, אלא לזה של עובדי הקבלן.

מצוין אבל

"התערבות בשוק המט"ח היא לא פתרון", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", המצטט מניתוח של כלכלת ישראל שערך ארגון ה-OECD [תיקון: קרן המטבע הבינלאומית]. כותרת הגג היא "הטיפול של ישראל במשבר היה מצוין, אבל". זו גישה המאפיינת את הארגון הכלכלי הבינלאומי. אולם אף שישראל נמנית עם שורותיו, לא בטוח שהאינטרסים שהוא מייצג הם גם האינטרסים של מדינת ישראל. לאפשרות זו לא ניתן הד בסיקור הנרחב שמציע "כלכליסט", המתייחס לדו"ח כאל אורים ותומים.

"התערבות בנק ישראל בשו"ק המט"ח לא צריכה להיות כלי מרכזי לטיפול בבעיית התחרותיות של המשק עקב השקל החזק", נכתב בכותרת אחת הידיעות בכפולת העמודים 3–4. "הריבית הריאלית במשק עדיין שלילית, כך שהמדיניות המוניטרית של בנק ישראל עדיין מרחיבה", נכתב בידיעה המדווחת כי קרן המטבע ממליצה להעלות את הריבית גם במחיר "של פגיעה בתחרותיות המשק", כלומר התחזקות השקל.

האופן שבו ארה"ב, או מדינות היורו, רואות את דרך הטיפול הנכונה בשוק המט"ח וב"מלחמת המטבעות" אינו חייב לעלות בקנה אחד עם זה של קברניטיה הכלכליים של ישראל. אלא שבעוד שנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, צמח בשדות המרעה של ארגונים כמו קרן המטבע, לא כך עיתונאי הכלכלה של ישראל. למרות זאת, לעתים נדמה שכשהם מסקרים את המדיניות הכלכלית של ישראל ואת ההערות של ארגונים כמו קרן המטבע וה-OECD על אודותיה, הכתבים הכלכליים המקומיים מפגינים פחות עצמאות מחשבתית מזו שמפגין פישר כשהוא קובע את המדיניות.

כך או כך, "הדו"ח של קרן המטבע נכתב ב-21 בדצמבר, ועל כן לא התייחס להעלאת הריבית שבוצעה אתמול ולשני המהלכים המשמעותיים שביצע בנק ישראל בשוק המט"ח בשבוע האחרון", נכתב בסופה של הידיעה ב"כלכליסט". "הטלת חובת דיווח על עסקות מט"ח מעל 10 מיליון דולר; והטלת חובת נזילות בשיעור של 10% על עסקאות בנגזרות מט"ח מול תושבי חוץ".

שוות ושוות פחות

"תחילה, וידוי מזעזע באמת: אני אשמה. אני בחרתי ביוליה שמאלוב-ברקוביץ' לכנסת, כלומר, הצבעתי בבחירות האחרונות למפלגת קדימה", פותחת צפי סער את מדורה "גברת מג'ונדרת" במוסף "גלריה" של "הארץ", המוקדש לענייני מגדר ועוסק היום, בחלקו הראשון, בהתבטאויות של ח"כ שמאלוב-ברקוביץ בגנות נשים.

"אבל מה בעצם רוצים מיוליה שמאלוב-ברקוביץ?", ממשיכה סער ומזכירה את דבריה של חברת-הכנסת ("יש בון-טון להיות חד-הורית ולבקש הטבות"; "בלי בעלי לא הייתי מגיעה לשום מקום"; "מעולם לא הטרידו אותי מינית. זה לא שאני מכוערת"), "הרי בעצם אמירותיה היא מגלמת התקדמות מרשימה לקראת שוויון בין המינים: יש לא מעט חברי-כנסת שמשמיעים אמירות טיפשיות, הנובעות מבורות, יש גם לא מעט שוביניסטים; אז הנה, יש גם חברת-כנסת כזאת. רצינו שוויון, לא?".

סער מתייחסת גם להקשר שבו אמרה שמאלוב-ברקוביץ את מה שאמרה, בכנס של ארגון חדש בשם "פמיליסטים". "מכל הגילויים הרבים והמגוונים של תגובת-הנגד לפמיניזם, הבקלאש – בעיני זהו הבוטה ביותר, הגלוי ביותר, חסר הבושה [...] הגרעין הקשה של הקבוצה מוכר מן העבר: מדובר בכמה גברים שחלקם מטיפים זה שנים לשנאת נשים, לנחיתותן ולדיכוין, טוענים שמטרתן של פמיניסטיות היא להרוס את החברה והמשפחה, ובאופן קומי כמעט, אף טוענים שגברים הם המקופחים בחברה. נתונים סטטיסטיים (על אלימות, על פערי שכר ועוד ועוד) הם כנראה לא ממש הקטע החזק שלהם.

"על-פי תפיסת העולם של אחד מראשי החבורה המיזוגנית הזאת, כפי שעולה מהבלוג שלו, נשים הן שאשמות בתקיפה מינית שלהן, מפני שהן מתלבשות 'לא צנוע', והן עושות זאת במתכוון כדי 'להפיל' גברים; והפמיניזם הוא בעצם מזימה קומוניסטית (כן כן). וזו רק טעימה קטנה. מצחיק למדי, הזוי לגמרי, אבל לא מדובר בהכרח באנשים טיפשים, כפי שמעיד הלבוש החדש שלהם, ה'פמיליסטי', המאותת על ניסיון להיחלץ מהדימוי שעלול להיתפס כתמהוני ולרכוש לגיטימציה.

"[...] ומתברר שעדיין צריך להזכיר: יידע כל גבר ותדע כל אשה, שהפמיניזם מיטיב לא רק עם נשים, אלא גם עם גברים. גם הם קורבנות הפטריארכיה, גם אם בדרך שונה מהנשים. ובכלל, לא מדובר במלחמה בין המינים: מדובר ברצון כן לחיות יחד, בלי הייררכיה של שולטים ונשלטות, שווים ושוות פחות".

סוד הפשטות

"בתוך כמה עשורים צפויה סין להפוך למנהיגה הכלכלית העולמית, אך השפה הבינלאומית תוסיף להיות אנגלית", נכתב בכותרת המשנה לכתבה מתורגמת מ"ניוזוויק" המתפרסמת ב"כלכליסט". "מלבד העובדה שאנגלית נהנית מבסיס עולמי איתן, נדרשות שנתיים כדי להתחיל להבין שיחה פשוטה בסינית".

ענייני תקשורת

"השר בני בגין (ליכוד) מבקר בחריפות את החלטת ועדת השרים לחקיקה להעביר לקריאה טרומית את הצעת החוק של ח"כ יריב לוין (ליכוד) לביטול ההשפעה של נציגי הציבור בדירקטוריון חברות החדשות (חדשות ערוץ 2 וחדשות ערוץ 10) בבחירת מנהליהן", מדווח לי-אור אברבך ב"גלובס".

מורן שריר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ", כותב על משדר התרמה לארגון וראייטי שערכה זכיינית ערוץ 2 רשת במסגרת תוכנית הבידור "רוקדים עם כוכבים". שריר מונה את רשימת הגופים המסחריים והסלבריטאים שהשתתפו באירוע תמורת קידום אגרסיבי של עסקיהם ותדמיתם המסחרית, ומזכיר את ההגדרה המילונית של "תרומה": נתינת דבר ללא קבלת תמורה.

"מבקר הקולנוע שלנו ראה את הסרט של בר והתעצבן", נכתב בפמיליאריות בהפניה למוסף היומי על שער "ידיעות אחרונות", לצד תצלום של הדוגמנית בר רפאלי. "המבקר שלנו שוב עצבני. חושבים ללכת לסרט החדש של בר רפאלי? תחשבו שוב", נכתב בהפניה על שער המוסף, לצד אותו תצלום. "סרט חובבני המתקשט בשמה, שנוצר בחוסר השראה ובטעם רע בידי התסריטאי/מפיק/במאי חיים בוזגלו". רפאלי, אגב, אינה חתומה בסוכנות ADD, השייכת לחתנו של מוזס.