אוהדים חוגגים את נצחון ספרד בתחרות המונדיאל, אתמול בבריסל שבבלגיה (צילום: Ingvar Sverrisson, רשיון cc)
כותרות היום
"בדקה ה-116: ספרד זכתה במונדיאל" ("הארץ", כותרת כמעט ראשית); "ספרד" ("ידיעות אחרונות", כותרת ראשית באותיות זהב); "ויווה אספניה" (כותרת ראשית ב"מעריב", אחת הראשיות ב"ישראל היום"). לספורט "מעריב" מצורף "פוסטר של אלופת העולם", לזה של "ידיעות אחרונות" מצורף "פוסטר ענק של אלופת העולם". "זה היה משחק פיזי, לא מלהיב ומשעמם לפרקים, אבל בסוף תיזכר רק השורה התחתונה", נכתב בכותרת המשנה על שער ספורט "הארץ".
"קבוצת שוטרים כותרה על-ידי המון זועם במג'דל שמס", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "כוחות הביטחון עמדו מול 1,500 תושבים וחולצו רק לאחר שעות". "קצין בכיר סיפר ל'הארץ'", כותבים שי פוגלמן וג'קי חורי, "כי האירוע יכול היה להסתיים בצורה הרבה יותר קשה, אם חילוץ השוטרים היה נעשה בכוח. אחד הקצינים הסביר כי משחק הגמר בגביע העולם הוא שסייע בעקיפין בהתפזרות האנשים, שרובם היו צעירים וחובבי כדורגל".
כותרות המחר
"דו"ח איילנד: 'שגיאות בצה"ל בכל הרמות" (אחת הכותרות הראשיות ב"ישראל היום"); "נערכים לביקורת" (כותרת הרבע התחתון של שער "מעריב"); "האלוף איילנד יפרסם היום דו"ח חמור על המשט" (כותרת מתחת לקפל שער "הארץ"); "מתח בצה"ל: היום דו"ח איילנד על המשט לעזה" (כותרת בתחתית שער "ידיעות אחרונות"). מה יהיה בדו"ח? לא יהיו מסקנות אישיות, תהיה ביקורת אישית. עוד מעט תוכלו לקרוא לבד. העיתונים ידווחו על כך מחר.
הכותרת הראשית של "הארץ" היא "חשש מקרע עם יהודי ארה"ב בשל רפורמת הגיור". כאילו דייוויד לנדאו מעולם לא עזב. כותרת המשנה היא "הצעתו של ח"כ דוד רותם תעלה היום לדיון ראשון בכנסת. במרכזה: לרבנות הראשית תהיה סמכות בלעדית לגייר". בידיעה הראשית מצטטים יהונתן ליס ונטשה מוזגוביה את רותם, שאומר: "במהלך הזה, אני פותר בחוק אחד את נושא הגיור, ביטולי הגיורים והנישואים בישראל". הידיעה נפתחת במלים "סערה בקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות בישראל ובחו"ל".
דיווח דומה מופיע גם בעמ' 8 של "מעריב". "הצעת חוק מאיימת לפגוע ביחסים עם הקהילות בארה"ב", נכתב בכותרת הגג לידיעה של נועם שרביט ויצחק טסלר. "החוק צפוי להיתקל בהתנגדות קשה גם מצד החרדים", השניים כותבים, "משום שהוא יאפשר גיור המוני של עשרות אלפי עולים מחבר המדינות, בהליך מזורז ומקל".
לוחות טקטוניים
משה ארנס כותב במדור הדעות של "הארץ" על "החלום של אובמה ונתניהו": הקמת מדינה פלסטינית, חלום שלפי ארנס הוא גם חלומם של "מיליוני פלסטינים, ישראלים ורודפי שלום בעלי כוונות טובות". לפי ארנס, "אין ראיה לכך שמדובר בחלום באספמיה, והוא עלול אפילו להתגשם", אלא ש"מתחת לפני השטח קיימות מגמות תת-קרקעיות שנראה כי אינן נקלטות על-ידי הפוליטיקאים והפרשנים שכותבים על ההתפתחויות במזרח התיכון" ו"המגמות הסמויות האלה עלולות להכשיל את התוכנית כולה".
המגמות הסמויות, לפי ארנס, הן "הפלסטינים מתפלגים. במקום להוות ישות הומוגנית, תשתית למדינה העתידית, המרכיבים הפלסטיניים – שהגיאוגרפיה מפרידה ביניהם – הולכים ומתרחקים זה מזה כמו לוחות טקטוניים".
תומר פרסיקו כותב היום בבלוג שלו, "לולאת האל", על הודעתו של יו"ר מפלגת הבית-היהודי כי הסכם האיחוד עם האיחוד-הלאומי כנראה יסוכל משום שהוא נחתם עם אנשי תקומה, אולם הסיעות התקווה וארץ-ישראל-שלנו מתנגדות. פרסיקו קושר בין הפלגנות הזו להתפלגות הכיתות באסלאם ולהתפצלויות בשמאל האידיאולוגי.
"גישת חווארג' לא תאפשר לימין הדתי ללכת יחד. לעולם", מסכם פרסיקו כשהוא מתייחס לכת הפורשים האסלאמית הראשונה, "כי יש שם אנשים שמוכנים להתפשר, ויש כאלה שאינם. והפנאטים יפרישו עצמם מתוך המתונים. זה רק עניין של זמן. לא במקרה לא היו אלה חובשי כיפות שעלו ארצה במטרה להקים מדינה, שהקימו את ההגנה ואז את הפלמ"ח, ולבסוף אכן הקימו את המדינה. כי כדי להקים מדינה צריך להיות בקשר עם המציאות. כדי להרוס אותה צריך קודם כל להרפות".
חוף פלמחים
"נגד כל הסיכויים" היא כותרת טורו של אביב לביא היום בעמ' 17 של "מעריב". הטור מלווה ידיעה בדבר ההחלטה לבטל את התוכנית להקמת כפר נופש בחוף פלמחים. "שלוש שנות מלחמה הסתיימו אתמול בנצחונם של התושבים והארגונים הירוקים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של אלי ברדנשטיין ועדי חשמונאי. "כשהמחאה הספונטנית של הצעירים בחוף יצאה לדרך לפני שנתיים וחצי, איש לא נתן לה סיכוי", נכתב בציטוט מודגש מטורו של לביא.
ההחלטה מקבלת את הכותרת הראשית של "ממון": "סודות ירוקים"; "תקימו קבוצה בפייסבוק, תשכרו לוביסט, צאו להפגנות מתוקשרות. פעילי הסביבה שהצליחו לעצור את הבנייה בחוף פלמחים מציגים: כך מנצחים מאבק ירוק בישראל".
ראש הממשלה נדהם
"הפחתת דמי הקישוריות לא תספיק" היא הכותרת הראשית של "עסקים", המובילה למאמר של הדר חורש. "התוצאה המסתמנת של המאבק על דמי הקישוריות היא פשרה מחויכת", הוא כותב. "מצד אחד, במשרד התקשורת ובאוצר לא חשבו לרגע שיצליחו להוריד את דמי הקישוריות בשיעור שהציעה חברת נרה – 86% – ל-4 אגורות בלבד. מצד שני, בחברות הסלולר יודעים שדמי קישוריות של 29 אגורות לדקה הם חגיגה שצריכה להסתיים מתישהו".
כותרת הטור, המתפרש על פני רוב הכפולה הפותחת, היא "בסוף אנחנו נשלם", וכותרת המשנה שלו היא כדלקמן: "המאבק הפופוליסטי על הפחתת דמי הקישוריות יוכרע בפשרה ידועה מראש, שממנה כולם ייצאו מחייכים. כולם חוץ מהלקוחות, מישהו הרי צריך לשלם על אובדן ההכנסות של החברות הסלולריות. אם לא נשנה את הרגלי השימוש בסלולרי, נגלה שהפחתת הקישוריות רק תייקר את החשבון החודשי, כמו בהפחתה הקודמת".
"נוזיל את מחירי הסלולר ב-25%" היא אחת הכותרות על שער "ממון", ציטוט של שר התקשורת משה כחלון. השאלה האחרונה בראיון של נופר סיני היא כיצד משרד התקשורת ידאג לכך שחברות הסלולר לא יפצו עצמן על אובדן ההכנסות על חשבון הצרכן. "אם יסתבר שבעקבות הרפורמות חברות הסלולר יפגעו בצרכנים בצורה לא מידתית, אנחנו לא נהסס להתערב", אומר כחלון. כחלון מדגיש כי התוצאה המשמעותית של הפחתת דמי הקישוריות לא תהיה הקלה ישירה בחשבון החודשי, אלא הכנסתו של מפעיל סלולרי נוסף והגדלת התחרות.
הכותרת הראשית של "דה-מרקר" היא "נתניהו: 'לא צריך מפעיל סלולר חדש אחד – אלא שניים'". כותרת המשנה: "קונסנזוס נדיר מסביב לשולחן הממשלה בדיון בהכנסת תחרות לשוק הסלולר. ראש הממשלה נדהם מרמת הרווחיות של החברות בענף כפי שהשתקפה במצגת שהכין שר התקשורת משה כחלון. לימור לבנת נזכרה כיצד הזהירו אותה כשרת תקשורת שכניסת פרטנר תמוטט את השוק – ודן מרידור קרא להורדת חסמי מעבר בין החברות".
"תעודת העניות של נתניהו" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט". "כך מגדילה הממשלה את אי-השוויון במשק" היא כותרת הגג. כותרת המשנה היא "הממשלה דחתה אתמול את ההכרעה בנוגע להגבלת שכר הבכירים בשלושה חודשים. רק בשבוע שעבר סיכלה את ההצעה להעלאת שכר המינימום. בדיקת 'כלכליסט' מראה כיצד התקציב הדו-שנתי של בנימין נתניהו ויובל שטייניץ יפגע בשכבות החלשות וייטיב עם העשירים. כך מרחיבים פערים בחברה". כותרת הגג של הידיעה הקצרצרה בשולי עמ' 20 של "ידיעות אחרונות", שמודיעה כי "הדיון בשכר הבכירים נדחה", היא "לטובת העשירים".
משעשע ומטורף
אורי קליין מראיין בכתבת השער של "גלריה" את הבמאי קלוד לנצמן ("שואה"), שהגיע לירושלים לרגל הקרנת סרטו "דו"ח קרסקי" בפסטיבל הקולנוע של סינמטק ירושלים. קליין שואל את לנצמן לדעתו על סרטים ש"הופכים את השואה למקור למלודרמות סוחטות דמעות" והאם הם "תופעה חיובית, כיוון שהם מלמדים את הציבור ומשמרים את זכרון השואה". זו הרמה להנחתה, ולנצמן משיב:
"'זה לא נכון. הם לא תופעה חיובית; הם אינם משמרים את הזיכרון אלא הורסים אותו בכך שהם מטייחים את העבר. אמרתי את זה כבר עם צאתו לאקרנים של 'רשימת שינדלר' של סטיבן ספילברג, שהציג את אוסקר שינדלר כגיבור. אבל זו כנראה תופעה בלתי נמנעת בגלל הזמן שעבר מאז מלחמת העולם השנייה ומפני שהשואה נמצאת כעת בידי ביורוקרטים. יש לי ביקורת חריפה נגד כל אותם מוסדות ואירועים שמבקשים לשמר את זכרון השואה, כמו יד-ושם, שעבר תהליך של אמריקניזציה, או מוזיאון השואה בוושינגטון. אני גם מתנגד לאותם מסעות של בני נוער למחנות ההשמדה בפולין, שלדעתי אינם תורמים דבר לשימור הזיכרון של השואה בצורה רצינית ואחראית. יש בתוכי המון ביקורת, והייתי רוצה להיות מסוגל להביע את הביקורת הזאת כלפי כולם, אבל זה בלתי אפשרי להיות המבקר של כולם', הוא אומר, כשנימה של אנחה נשמעת בקולו".
וכך מסתיים הראיון: "בהיסוס מסוים אני שואל את לנצמן מה דעתו על סרטו האחרון של קוונטין טרנטינו, 'ממזרים חסרי כבוד', ששיכתב את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה. תשובתו מפתיעה ואינה מפתיעה אותי בעת ובעונה אחת. 'אהבתי את הסרט', אומר לנצמן כשחיוך נדיר מאיר את פניו, 'הוא משעשע ומטורף. בכלל, אני אוהב את טרנטינו'".
אחריות למעשיו
"שתיקת האינטלקטואלים הפלסטינים סביב הפרשה צורמת", כותב סלמאן מצאלחה על גלעד שליט במדור הדעות של "הארץ". "[...] בולטת גם שתיקתם של חברי-הכנסת הערבים בישראל [...] הם צריכים לקום ולומר בפה מלא לממשלת חמאס [...] שיש דברים שאי-אפשר לקבל אותם. הם יכולים, צריכים וחייבים לומר, כי מניעת ביקור של הצלב-האדום אצל השבוי הישראלי מטילה כתם מוסרי על המאבק הפלסטיני בכלל. אם שליט הוא שבוי מלחמה, והוא אכן שבוי מלחמה, אז ודאי שהוא ראוי לכל הזכויות המוענקות לשבויי מלחמה על-ידי החוק הבינלאומי.
"מעולם לא הבנתי מדוע הצד הערבי נוטש את הזירה המוסרית ומפקיר אותה לאחרים. הוא מתנהג כאילו ענייני מוסר לא נוגעים לו בכלל. מי שבוחר לנטוש את הזירה המוסרית בל יתרעם על תדמיתו הירודה בעיני העולם", מסכם מצאלחה. כותרת הטור היא "הזדמנות לניצחון מוסרי".
"פגעתי וברחתי" היא הכותרת שניתנה לטור של ירון לונדון במדור הדעות של "ידיעות אחרונות", וזו גם לשון ההפניה אל הטור משער העיתון. מדובר, כמובן, בכותרת מטעה, שכן לונדון מתאר תאונה שהיא בדיוק ההפך מ"פגע וברח"; לונדון פגע באדם – ולא ברח (הלה, שכנראה לא נפגע, התנצל ונעלם אל חשכת הליל).
ההטעיה הקטנה הזו מדליקה אור אדום ביחס לכנות הטיפול שמעניק "ידיעות אחרונות" לנושא תאונות הדרכים. אתמול העיר כאן אורן פרסיקו כיצד הכתבה הפותחת במוסף של העיתון הוקדשה כולה לעידוד חקיקת חוק דרקוני באשר לנהיגה בשכרות, ורק בסופה הוסיף ביושר הכתב אודי עציון את דעתו של מומחה שהעיר כי נהיגה בשכרות אינה גורם מרכזי לתאונות והמליץ "לתת לאנשים לחיות" ו"למקד את האכיפה בעבירות שגורמות ליותר תאונות ונפגעים". אבל יותר קל למכור עיתונים עם כותרות כמו "פגעתי וברחתי" ועם קמפיינים כמו זה נגד האלכוהול.
ואם כבר, הנה הפסקה האחרונה בטורו של לונדון: "אני חושב על האחריות הכרוכה בהסעת טונות של מתכת במהירות גבוהה, בין גושי מתכת רבים אחרים שאת חישובי הנוהגים בהם יכול אדם רק לשער, וזו פעילות שאינה טבעית למוח האנושי והיא מועדת לפורענות. אני חושב על הקושי בעיצוב אישיות אשר ברגע המבחן, כאשר נדרש אדם לסייע לקורבנו, הוא מתגבר על הדחף לברוח ומקבל על עצמו אחריות למעשיו".
הכיוון מזרח
הספינה הלובית שיצאה מיוון בשבת לכיוון ישראל וכיכבה אתמול בכותרות הראשיות של העיתונים נדחקת הבוקר לתוככי העיתונים. האם הספינה אמלתיאה (ב"מעריב", וב"ידיעות אחרונות": אמל), שמאחורי הפלגתה עומד סייף אל-אסלאם קדאפי, אחד מבניו של הרודן הלובי, היא ספינה המובילה ציוד לתושבי עזה, או שמטרתה לעורר פרובוקציה? התרגום המעשי של שאלה זו הוא האם הספינה תפנה לחופי אל-עריש או תנסה לעגון בחופי עזה, בניגוד לרצונה של ישראל.
כתבי "מעריב" כותבים היום כי יוסוף אל-סוואני, "מנהל מוסד קדאפי לארגוני צדקה", אמר אתמול כי "הדיווחים על כך שהספינה תעגון באל-עריש הם שמועות שנועדו לשבש את ההפלגה". גם סמדר פרי ב"ידיעות אחרונות" מביאה את הציטוט הזה, ומתקנת את הדיווח שלה מאתמול, שלפיו בנו של קדאפי נמצא על הספינה. קדאפי אינו על הספינה, "בניגוד לפרסומים שונים", כלשונה. כותרת דיווחה היא "נוסע בספינה הלובית: 'לא פוחדים מהמוות'". כותרת הגג, "פעילי שלום", נתונה במרכאות.
ענייני תקשורת
"גלב לא לבד: שורה של כותבי טורים בעיתונות המערבית תקפו את אובמה על מה שנתפס בעיניהם כזיג-זג, כפליק-פלאק אדיר לאחור", כותב נחום ברנע במאמרו היום במדור הדעות של "ידיעות אחרונות", אחרי שהוא מציג את עמדתו של לסלי גלב, "מי שמילא תפקידים בכירים בממשל האמריקאי והיה מעורכי ה'ניו-יורק טיימס', מכהן היום כנשיא כבוד של המועצה האמריקאית ליחסי חוץ". עמדתו של גלב הוצגה, כותב ברנע, ב"מאמר שוצף נגד הנשיא אובמה וצוותו", ואת המאמר השוצף כתב גלב ב"אתר הבלוגים 'דיילי ביסט'".
באותו טור מציין ברנע כי אובמה העניק ל"ידיעות אחרונות" שני ראיונות מאז שנבחר. כלומר, הטענה שהראיון של אובמה ליונית לוי היה הראשון לכלי תקשורת ישראלי מאז היבחרו – אינה נכונה.
"יד2 מחליפה ידיים פי 2 תוך שנתיים" היא הכותרת הראשית הטרחנית של "גלובס". ב"דה-מרקר" מסתפקים בחידוד לשון מתון יותר בכותרת על השער: "יד 2? פי 2!". כותרת המשנה: "עסקת ענק באינטרנט הישראלי: וואלה רוכשת את השליטה באתר יד2 לפי שווי של 156 מיליון שקל – פי שניים משוויו לפני שנתיים". נעה פרג כותבת טור פרשנות ב"גלובס".
הנה ציטוט מידיעה של לילך ויסמן ב"גלובס": "'אף גורם לא יקבל אצלנו הנחות', כך אמר היום ל'גלובס' יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, שהכריז בשבוע שעבר כי ירכז את המאבק בנושא הריכוזיות במשק בדיוני ועדת הכספים של הכנסת. 'בניגוד למה שפורסם, אף גורם, ואני מדגיש, אף גורם רלבנטי הקשור לנושא הריכוזיות והשליטה במשק לא יזכה אצלנו להנחות'.
"לשאלת 'גלובס' אם בדבריו הוא מתייחס גם לשלדון אדלסון ולעיתונו 'ישראל היום', ענה גפני: 'נכון, גם אליו אני מתכוון. אף גורם לא יקבל אצלנו הנחות, כולל שלדון אדלסון ועיתונו. אין לי דבר וחצי דבר נגדם, אך כאשר נבחן את כל נושא הריכוזיות במשק, לא תהיה אצלי הבחנה או הנחה לאף גורם רלבנטי בנושא'. גפני הוסיף כי המאבק הוא עקרוני ולא אישי נגד גורם עסקי זה או אחר". ומה "גלובס" הוסיף? שהמאבק אינו עקרוני אלא אישי נגד גורם עסקי כזה או אחר? לא, אין תוספת כזו.
"מעריב" מקדיש את הכפולה האמצעית שלו לשני דיווחים של ערן סויסה: האחד על חילופי דברים בין ירון לונדון לאשת השר ג'ודי ניר-מוזס-שלום (לונדון מצא טעם לפגם בחגיגות הבר-מצווה של בנה של אשת השר, ואילו זו גידפה אותו בפייסבוק), והשני על דברים שאמר מנחה השעשועונים אברי גלעד על מנחה תוכניות הבידור ארז טל (גלעד יצא נגד הגידופים שבתוכנית "מועדון לילה" שמנחה טל). "הגיע הזמן שעיתונאים סוג ז' יפסיקו לזרוק רפש" הוא הציטוט של ניר-מוזס-שלום שבחרו עורכי "מעריב" להבליט בכותרת המשנה, ושמתאים גם ככותרת לשיקולים העריכתיים שמאחורי כפולת העמודים הזו.
היום הגיע אלי בטעות, מצורף לגליון "מעריב", עותק של המגזין "את" (מייסודו של טומי לפיד). מי ששייך לו העותק הזה יכול לקבלו אצלי בשעות העבודה.