המטוטלת

כמו בפעם שעברה שעניינו של החייל השבוי גלעד שליט עלה לכותרות, גם הפעם מתאפיין הסיקור בתנועת מטוטלת – מן הקיצוניות של תמיכה עיוורת בצד אחד אל הקיצוניות ההפוכה. ודוק: הקיצוניות ההפוכה אינה תמיכה עיוורת בצד השני (במקרה זה, המתנגדים לעסקת החלפת שבויים), אלא קריאה נזעמת להענשת האחראים למחדל (לכשיתרחש).

לאחר ששהתה במשך כל השבוע שעבר – ככל שהדברים אמורים בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" – בשיא הגובה של התנועה לכיוון אחד, נמצאת כעת המטוטלת בדרכה לצד השני של הפופוליזם. כך שהיום ניתן ליהנות מעיתונות המדווחת – באופן יחסי – על מציאות מגוונת ולא בעלת גוון אחד בלבד (במקרה שלנו: צהוב).

"מעריב", העיתון שאיבד את הצפון מבחינה מוסרית ועיתונאית בדרך שבה כיסה את הצעדה המתוכננת (שיצאה אתמול לפועל) של מטה שליט, מתעשת מעט היום. הכל, כמובן, יחסי. השער עדיין מוקדש כמעט כולו לצעדה, לוגו הסמל הצהוב עדיין מעטר את הכותרת הראשית ("10,000 למען אחד"), הפרשנית לענייני סחטנות רגשית של מדור גלעד שליט בעיתון, חן קוטס-בר, מספקת גם היום טור מביך, והכתב לענייני ידיעות-פח של המדור, אלי לוי, מדווח תחת הכותרת "ציפו ל-1,000, הגיעו 10,000".

מצד שני, והיום יש גם צד שני, בן כספית – הפרשן הבכיר של העיתון ומי שבכיריו נופפו בו בהתגוננות לאמור: הנה בכיר פרשנינו אוחז בגישה הפוכה מזו של העיתון – מצא סוף-סוף את הלשון (או שאולי עורכיו ניאותו לשחררה) והוא מקבל עמוד (5) והפניה מהשער כדי לנגח את התנהלות "התקשורת" בעניינו של שליט.

"משפחת שליט היא היחידה שמתנהגת, בינתיים, כפי שהיא אמורה לנהוג", פותח כספית את המאמר. "[...] למרבה הצער, חוץ מהמשפחה, כל השאר ירדו מהפסים. בראש וראשונה התקשורת, ברובה הגדול. מכיוון שזה סיפור שיש בו לא מעט יצרים, אז מלבים יצרים. מכיוון שזה סיפור שיכול לייצר רייטינג, אז מייצרים רייטינג. מכיוון שזה סיפור שדורש הרבה מאוד אחריות, אז מתנערים ממנה לגמרי".

יש לציין לשבח את הפתיחות של "מעריב", שמאפשר לעיתונאיו לבקר את העיתון בחריפות מעל דפי העיתון עצמו (היום בן כספית, בשבוע שעבר בן-דרור ימיני). זו התנהלות נדירה והיא מצביעה על גדלות נפש של העורך הראשי והעורכים הבכירים, שהם מי שהחליטו על המהלך המבוקר. מובן שהיה עדיף שלא לרתום את העיתון למטרה בצורה מפוקפקת ופסולה, וממילא לייתר את הצורך בביקורת חריפה.

לא רק כספית, גם ארן ירדני, דוקטור לפילוסופיה, מבקר את "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" על דבקותם "בהיבט הרגשי של סיפור שליט, בשעה שהשלכות העסקה יחרגו הרבה מעבר לגבולות ביתה של משפחת החטוף", בטור אורח שמתפרסם במדור הדעות של "מעריב". חשוב מכך, עמודי החדשות של "מעריב" מדווחים היום גם על חדשות עיתונאיות הנוגעות לעניינו של גלעד שליט:

"מתח בין משפחת שליט ללשכת רה"מ", מדווחים מיה בנגל ואלי לוי. "גורם בטחוני: הדס לא מספיק יצירתי" היא כותרת דיווח של אמיר בוחבוט. עמ' 8 מוקדש לידיעה על "המחיר שנתניהו מסרב לשלם" (מיה בנגל ועמית כהן) ולתצלומים של הרוצחים עבאס אל-סייד, חסן סלמה, עבדאללה ברגותי ומרואן ברגותי. כמו כן מתפרסמת ידיעה של עמית כהן תחת הכותרת "החמאס מאשים: שליט לא מעניין את נתניהו".

גם "ידיעות אחרונות" מציע היום לקוראיו, לצד הבעות תמיכה במצעד וכפולה פותחת המוקדשת לו, מידע על עמדות אחרות: "המחבלים שרצחו עשרות ישראלים" היא הפניה בשער לכפולה מצולמת החתומה על-ידי רוני שקד, ובה תמונותיהם של "40 רוצחים פלסטינים שחייבים להישאר בכלא על-פי הרף שקבע נתניהו". בשולי הכפולה טור של אלכס פישמן תחת הכותרת "קריטריון חסר משמעות".

עמ' 6 מוקדש לראיון של גואל בנו עם חיים אברהם, אביו של החייל החטוף בני אברהם, שגופתו הוחזרה על-ידי החיזבאללה לפני שש שנים וחצי. "לא ללחוץ על הממשלה" היא הכותרת. עוד בעמוד: טור של האלוף במיל' אלעזר שטרן, המסתיים במלים: "חינכתי בצה"ל עשרות אלפי לוחמים ומפקדים. הבטחנו להם תמיד שאם יפלו בשבי נעשה כל שביכולתנו כדי להביא לשחרורם. מעולם לא הבטחנו להם שנעשה הכל".

הכותרת הראשית של "הארץ" היא "שלושה שרים הודיעו שיצטרפו לצעדת המחאה למען שליט"; "השרים אלי ישי, מיכאל איתן ויעקב מרגי ייקחו חלק בצעדה למרות דרישת ראש הממשלה לשמור על 'עמידה איתנה' מול המחאה. אתמול השתתפו יותר מ-10,000 תומכים בקטע הראשון. נועם שליט: הגיע הזמן למעשים" (ג'קי חורי, ברק רביד ומזל מועלם).

מאמר המערכת של "הארץ" הוא טור פרשנות לכותרת הראשית של העיתון, והוא מתמקד באחד משלושת השרים המוזכרים בה, היחיד החבר ב"שביעייה" – שר הפנים אלי ישי. "שר בכיר וחבר 'השביעייה', זו שגורל עסקת שליט נתון להכרעתה, אינו יכול ליהנות משני העולמות: גם להיות שר ושותף לקבלת החלטות, וגם להיות אזרח מודאג המוחה נגד הממשלה שבה הוא עצמו חבר בכיר. אחרי הפגנתו של סגן שר החינוך, מאיר פרוש, שנטה את אוהלו-משרדו מול כלא מעשיהו כצעד של מחאה נגד פסיקות בית-המשפט העליון בפרשת עמנואל, בא שר הפנים והרחיב עוד יותר את טירוף המערכות.

"[...] אלי ישי לא יכול לטבול ושרץ בידו: גם להיות שותף למדיניות שבעיניו היא שגויה ואולי אפילו חמורה, וגם למחות נגדה יחד עם הציבור. זהו צעד פופוליסטי של מי שרוצה להישאר יושב בממשלה, אך בה בעת לחמוק מאחריותו המיניסטריאלית לגורלו של גלעד שליט ולנופף לציבור שהוא שותף למאבקה הפופולרי של משפחת השבוי. על ישי להחליט: שר או מפגין. שניהם יחדיו אינם נסבלים".

שלטון החוק

כל העיתונים מדווחים על דו"ח מבקר המדינה בעניין האזנות הסתר של המשטרה בפרשת חיים רמון, שיוגש היום (וזמין כעת באתר המבקר). ב"מעריב" מוקדש עמוד שלם לדיווח בהיר וענייני של נועם שרביט. כותרת הגג היא "לינדנשטראוס צפוי לקבוע: החוקרים פעלו ברשלנות אך לא בזדון". כותרת הידיעה המצומצמת הרבה יותר של "ידיעות אחרונות" באותו עניין היא "הפרקליטות: נעתור לבג"ץ"; "התובעת עו"ד אראלה אנטלר-סגל ועו"ד רות דוד, פרקליטת מחוז תל-אביב, יעתרו נגד הממצאים הקובעים כי נמצאו ליקויים בתפקודן".

"הארץ" הוא העיתון המדווח על הדו"ח באופן הבולט ביותר: הידיעה של תומר זרחין מודפסת על השער, לצד הכותרת הראשית, תחת הכותרת "המבקר יפרסם היום דו"ח חמור על האזנות הסתר בתיק רמון". התמונה המלווה את הידיעה היא של רות דוד, לצד הכיתוב: "אני גרמתי לתקלה, למרות שהוכשלתי. נראה לי שהמשטרה הסתירה ממני". תמונתה של דוד, אותה תמונה בדיוק, חוזרת ומופיעה בעמ' 9, היכן שמתפרסם המשך הידיעה, ודוד תופסת בה חלק מרכזי.

בחודש שעבר ציינתי כאן את הדיווח של "הארץ" על כוונתו של פרקליט המדינה להאריך את כהונתה של דוד "על אף חלקה בפרשת רמון" ככזה המעיד על יושרתו של "הארץ", שלא נמנע מלדווח גם על עניינים שאינם עולים בקנה אחד עם נטייתו החיובית כלפי מערכת המשפט. אם מצרפים את הידיעה ההיא למסגור הידיעה הנוכחית, עולה דווקא הרהור חשדני, אולי מופרך, זאת אם זוכרים שרות דוד, פרקליטת מחוז תל-אביב, היא זו שיחד עם התובעת דסי פורר מי שמנהלת (בקשיחות, לפי הפרסומים בעיתונות) מול "הארץ" את המגעים להחזרתו ארצה והעמדתו לדין של עיתונאי "הארץ" אורי בלאו.

יש פרטנר

אין היום כותרת ראשית משותפת לכלכלונים; למעשה יש ארבע, כל עיתון לפי נטייתו. "כלכליסט" הופך את הידיעה על עסקה גדולה שביצעה חברת מכתשים-אגן, המדווחת על שערי כל העיתונים, לכותרת ראשית ("מכתשים-אגן רוכשת חברה במיליארד דולר"). כותרת המשנה, "ויגודמן פורע את הצ'ק", ממחישה את האופן שבו תופסים ב"כלכליסט" את הידיעה: סיפור על תחרותיות, מאבק ודרמה בין לובשי חליפות (ויגודמן הוא מנכ"ל החברה, שתפס את מקומו של מנכ"ל שסולק). כל-כך 2007.

"ממון" של "ידיעות אחרונות" מתרכז בענייני צרכנות, כבדרך כלל. "אז איך הכי כדאי לטוס לאילת", שואלת הכותרת הראשית של המוסף. "חברת אל-על השיקה אתמול את קו הטיסות מנתב"ג לאילת, כשהמחירים ינועו בתקופה הקרובה בין 99 ל-299 שקל לכל כיוון. החסרונות: שעות לא נוחות ומספר טיסות מצומצם לעומת המתחרות האחרות על הקו, ארקיע וישראייר" (דני שדה).

"עסקים" של "מעריב" נאמן לזהותו כבעל הגישה הימנית ביותר מבין עיתוני ומוספי הכלכלה, האוחזים כולם בגישה ימנית. הכותרת הראשית היא "ממליצים להרחיב את המס השלילי" והיא מובאת במרכאות. כותרת המשנה היא: "דו"ח בנק ישראל: מס הכנסה שלילי חילץ מאות משפחות מקו העוני – יש להרחיב את התוכנית. אבל האוצר ממשיך להתעקש: 'התוכנית לא תורחב – אין מס שלילי בלי תוכנית ויסקונסין".

ב"גלובס" כותבים על דו"ח בנק ישראל אדריאן פילוט ושי ניב, כשזה האחרון מתעכב על הקשר בין מס הכנסה שלילי לתוכנית ויסקונסין. את הכותרת הראשית של העיתון, "המבחן של כחלון", מביא גד פרץ, והיא מתמקדת בהמשך המאבק של חברות הסלולר במשרד התקשורת, בניסיון לטרפד את הפחתת דמי הקישוריות.

"המאבק על הפחתתם של תעריפי קישור הגומלין בסלולר דומה מאוד למאבק שהתחולל ב-2004 באותו הנושא, ונשא פרי. בכלל, המאבקים בכל מה שקשור לחברות הסלולריות נהפכים למאבקים מרים וקשים. כל החלטה של המפקח נגדן, קטנה כגדולה, נתפסת כאיום, וכשהן משיבות מלחמה היא הופכת לחריפה במיוחד", כותב פרץ.

בעוד שב"גלובס" מתמקדים בגיליון האחרון בתרומה של פלאפון למאבק החברות בממשלה, ב"דה-מרקר" ממשיכים לעקוב אחרי פעילות הלובינג של אילן בן-דב, הבעלים של חברת פרטנר, מחזיקת המותג אורנג'. "הלחץ של פרטנר מטפס עד ליועץ המשפטי לממשלה" היא הכותרת הראשית של העיתון. צבי זרחיה מדווח כי דוד תדמור, לשעבר הממונה על ההגבלים וכיום יועץ של פרטנר, כתב ליהודה וינשטיין כי יש "להפסיק את ההליכים לאישור פרק התקשורת בחוק ההסדרים".

לא ברור כיצד יסתיים המאבק התוקפני של חברות הסלולר ברגולטור, אך כבר כעת יש לו תוצאה מעניינת: הוא הצליח להעמיד את "גלובס" ו"דה-מרקר" בחזית אחת (גם אם הניואנסים שונים). וגם ב"כלכליסט" תורמים לדיון בנושא הרפורמה בסלולר: כתבה גדולה של גלעד נס דנה בהשלכה מפתיעה אפשרית של הפחתת דמי הקישוריות: העברת שיחות הסלולר דרך הטלפון הקווי.

יוקר המחיה

הרגשתם שנהיה כאן יקר? כי באמת נהיה כאן יקר. "תל-אביב: היקרה במזה"ת", היא כותרת ידיעה (סוכנויות הידיעות) בעמ' 18 ב"כלכליסט": "העיר העברית הראשונה מדורגת במקום ה-19 בסקר שבדק את יוקר המחיה בערי העולם, לעומת 24 ב-2009". הסקר בדק סל מוצרי מזון, ביגוד, בידור ואלקטרוניקה, ולא הביא בחשבון מכירי שכירות, תשתיות ותשלומים לבית-הספר. ירושלים – במקום ה-22. היקרה ביותר: טוקיו. ניו-יורק: 48. מנהטן, המדורגת בנפרד: 29.

ויהיה עוד יותר יקר. כל עיתוני הכלכלה מדווחים היום על הגזירות הצפויות במסגרת התקציב הממשלתי החדש, הדו-שנתי. בין השאר צפויים לעלות מחירי הדלק, הסיגריות והאלכוהול ותידחה הפחתת המע"מ. אגב, לפחות כמה מהעיתונים (ו"ישראל היום" בכותרת על השער) מציבים מול הגזירות והקיצוצים אשם מרכזי אחד: תקציב הביטחון.

מונדיאל 2010

כותרות השער בספורט "מעריב": "פוטו פיניש", "אופסייד האלוהים", "על ספ ייאוש". בספורט "ידיעות אחרונות": "גרמניה דיפרסיה" , "מפגש פסגה". ספורט "הארץ": "גרמניה דיפרסיה", "נגמרו המשחקים", "פיליבסטר", "מראדונה ועוד 10".

חזון הצמחונות והשלום

רחל טל-שיר, במדורה הקבוע "סוכנת ירוקה" במוסף "גלריה" של "הארץ", כותבת היום על האופן בו השפיעה "המגמה הירוקה" על "תחייתה של האומנות הישנה" – הסריגה. מסגרת בתוך הטור, הנפתחת במילים המיותרות "עדיין בתחום הרטרו", מוקדשת לדיווח על הרצאה מתוכננת של הרב יוחנן פריד (בפסטיבל "לא בשמים" שיתקיים בכפר בלום בגליל העליון בתאריכים 21-23 ביולי) אודות החיבור "חזון הצמחונות והשלום" של הרב קוק (האב).

טל-שיר מצטטת (אני מנחש) באריכות יחסית אודות אופיו של המאמר (או המאמרים), "מן המיוחדים שביצירתו התורנית-ספרותית העשירה והמגוונת" של הרב קוק, וכזה "המבטא את השקפתו כי העולם שואף לתיקון מוסרי, שיש בו יחס של כבוד לטבע כולו ולבעלי החיים במיוחד". את דבריה חותמת טל-שיר במשפט: "הצמחונות היא לפיכך העמדתו של האדם על רף מוסרי גבוה מן הממוצע".

כל זה נכון ויפה, אלא שראוי להזכיר, גם אם היא אולי לא מתיישבת עם רוחו של המדור, את האזהרה החמורה של הרב קוק באותו חיבור, מפני ההנחלה ההמונית של הצמחונות שעלולה לגרום לדעתו הרס מוסרי גדול.

ענייני תקשורת

רז שכניק מדווח במוסף "24 שעות" שהטלוויזיה החינוכית מפיקה תוכנית תחרות כשרונות צעירים בתחום המוזיקה הקלאסית. ישפטו: גיל שוחט, אנדרה היידו וצבי אבני.

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מוקדש עמוד שלם, ללא מודעות (אחרות), לכתבה(?) של נווית זומר על "מתחם ספא ובית-קפה" שפתח בהרצליה יוסי מילשטיין, מי שהיה דוברו של ארקדי גאידמק ומשתתף בתוכנית הבידור "האח הגדול".

"עכשיו הוא מקווה לתעל את קשריו החברתיים לכיוון הספא שלו, שמתמקד בטיפולי מניקור-פדיקור ומסאז' לאנשים שזמנם קצוב", כותבת זומר במשפט שלוכד את תמצית ההבלות והעיוות שבתופעת גאידמק, שמילשטיין היה אחד מספיחיה והתקשורת שימשה בה שחקן מרכזי (ואגב, אם לשפוט על-פי הצלחתו של מילשטיין בטיפול בלקוח הקודם שלו או בתוכנית "האח הגדול", לא הייתי קונה מניות של הספא החדש).

במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת נורית קדוש כי "בית-המשפט המחוזי בחיפה הרשיע בערעור את חברת וואלה-שופמיינד, מפעילת אתר הקניות וואלה-שופס, ואת חברת סם-ליין, יבואנית מוצרי סמסונג ומנהליהן בביצוע משותף של עבירות הטעיית הצרכן והעדר החזקת מלאי".

הטור הפותח את עיתון "כלכליסט", בעמ' 2, הוא של שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן, הנוהג לכתוב ב"ידיעות אחרונות", והוא נפתח במלים: "ברשימתו מלפני שבוע (21.6) מצטט נחום ברנע [...]", המתייחסת לטור שפירסם ברנע ב"ידיעות אחרונות". מיקס-אפ בבית-הדפוס?

ודרור פויר כותב טור הומני על ההחלטה, המטופשת ככל הנראה, של הרגולטור של שמות הדומיין באינטרנט, להוסיף סיומת אפשרית חדשה לכתובות אינטרנט שתיועד לאתרי פורנו: XXX.