חיילי צה"ל מפנים את אחד הנפגעים ממשט הספינות לעזה לבית-החולים תל-השומר בתל-אביב, היום (צילום: יוסי זליגר)

חדשות ישנות

"עימות בלב ים" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום"; "עימות לילי בלב ים" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות"; "המשט מכותר" היא הכותרת הראשית של "מעריב". ב"הארץ" מודפסת בחלקו העליון של השער, כשהיא חוצה את הידיעה הראשית, הכותרת "אמש לקראת חצות: כוחות חיל הים החלו בעצירת המשט לעזה".

הכותרות כולן משקפות את חוסר האונים של העיתונים המודפסים, שנאלצו להתייחס לאירוע עוד לפני שזה ממש החל (לעומת עיתונות הרשת. הנה למשל האתר "חורים ברשת", שהציע שידור ישיר מאחת הספינות), והדיווח שלהם על אודותיו היה הבוקר חסר משמעות. כך או כך, טון הסיקור משתנה מעיתון לעיתון, ומתאפיין בעלייה הדרגתית אצל החשודים המיידיים.

ב"הארץ" מצטטת כותרת הגג של הידיעה בעמ' 3: "משתתפי המשט לעזה: נתנגד לנסיונות לעצור את הספינות". כותרת הידיעה (אנשיל פפר, ג'קי חורי, עמוס הראל ואבי יששכרוף) היא "לקראת חצות: חיל הים יצר מגע עם משט המחאה לעזה". בתצלום הנלווה נראים "משתתפי המשט לבושים בחגורות הצלה זמן קצר לאחר שספינות חיל הים יצרו עימם מגע, אמש לקראת חצות".

ב"ידיעות אחרונות" מוקדשות שתי הכפולות הראשונות ללכידת המשטרה חשודים בהדלפה של בחינות הבגרות. עמ' 6 ומחצית מעמ' 7 מוקדשים למשט. בתמונות נראים "אחת הספינות במשט", אנשים לבושים בלבוש דתי מוסלמי "מנמנמים על הסיפון", ו"שיח' ראאד סלאח מוביל את המתפללים על אחת הספינות במשט". כותרת המשנה של הידיעה מאת יוסי יהושוע, איתמר אייכנר וסמדר פרי היא "כדי למנוע עימות לאור היום הקדימו ספינות חיל הים ויצאו כבר אמש לקראת המשט. שר החוץ קיים הערכת מצב לילית: 'מארגני המשט מתעלמים מהעובדה שאנו מאפשרים להכניס לעזה את כל הציוד הדרוש".

ב"מעריב" הטונים עולים: "מעצר בלב ים" היא כותרת הידיעה בכפולה הפותחת (אמיר בוחבוט, עמית כהן, אלי ברדנשטיין, אריק בנדר וסוכנויות הידיעות), וכותרת המשנה פותחת במלים "דרמה 200 קילומטר מחופי ישראל". שני תצלומים מלווים את הידיעה, האחד של "המפגינים נערכים להשתלטות" והשני של "חיילי וחיילות צה"ל על סיפון אח"י חנית". הסטמפה הצהובה על התצלום היא "החיילות יוצאות למבצע".

ב"ישראל היום" כותרת הידיעה הראשית בכפולה הפותחת היא "שעתו של הקומנדו".

היום אנחנו יודעים שההשתלטות של חיל הים על הספינות עלתה בלפחות עשרה הרוגים מקרב אנשי הספינות, ובכחמישים פצועים, ביניהם אולי גם השיח' סלאח. "למה אנחנו צריכים לספק לעולם תמונות מביכות של חיילינו עוצרים אזרחים שמטרתם כביכול להביא סיוע הומניטרי לעזתים הנצורים?", שאל היום גלעד שרון במדור הדעות של "ידיעות אחרונות", וקרא: "תנו להם לשוט והודיעו בעולם שאנחנו גמרנו להעביר סחורות לעזה ומעכשיו הטורקים הרחמנים, כמו בסצינה המפורסמת מהסרט 'אקספרס של חצות', מעניקים לעזתים תוך כדי צעקות את מה שהם מפורסמים בו".

ממשלת ישראל לא קיבלה את ההצעה של הוגה הדעות למשפחת שרון, ואימתה דווקא את ההערכה של כתבי "הארץ" אתמול: "באופן פרדוקסלי נראה שהפעילים האסלאמים ואנשי השמאל שמאחורי המשט, בעידודה המובהק של ממשלת טורקיה, אינם היחידים המחפשים עימות; גם ממשלת ישראל הפכה את עצירת המשט לעניין קריטי כמעט, מתוקף החשיבות שהיא מייחסת למצור הלא מאוד יעיל שלה על הרצועה". כעת, כשהעימות יצא לפועל והסתיים באסון, נראה שמשרד החוץ יצטרך לאכול הרבה קש כשהוא מקים "ארגוני קש להסברה ישראלית באירופה" (לשון כותרת על שער "הארץ") ושאפילו פייסבוק לא יהיה זירה נוחה למאמצי ההסברה של המשרד.

המצב המדיני – עמימות

הכותרת הכמעט ראשית של "מעריב", "העמימות האמריקאית", מתמצתת במדויק את המצב המדיני בגזרת יחסי ישראל–ארה"ב. כותרת המשנה, המתייחסת למאמר של בן כספית, היא "ישראל חשפה: בשבועות האחרונים העניק אובמה ערבויות מרחיקות לכת לבטחוננו. שלשום הוא הצביע באו"ם בעד פיקוח על מתקני הגרעין הישראלי. בירושלים מבולבלים: יש אובמה א' ויש אובמה ב'".

מי שלא מבולבלים הם אנשי "ישראל היום". "אובמה הבטיח לנתניהו: ועידת הגרעין לא תפגע בישראל", לשון אחת ההפניות הקטנות על השער. כותרת הידיעה בעמ' 7 היא "רה"מ קיבל בטוחות חד-משמעיות מאובמה"; דרישת ועידת הגרעין של האו"ם מישראל להעמיד את נשקה הגרעיני לפיקוח מובאת בידיעה של שלמה צזנה, "עם רה"מ בטורונטו", כדיווח עקיף בלבד. צזנה מדווח כי "קבלת הפנים לנתניהו באיצטדיון ההוקי המרכזי היתה חמה במיוחד. אלפי אנשים קמו על רגליהם, מחאו כפיים והריעו".

"ידיעות אחרונות" מעסיק כמה כתבים ופרשנים מדיניים (אחד מהם, נחום ברנע, כותב היום במדור הדעות של העיתון על עמותות הימין בסגנון אם-תרצו, הנלחמות בארגוני השמאל, שהן "שילוב נוח של הלשנה ושנור"), אולם על סדר היום שלו כמעט שלא נמצא הנושא המדיני. העמודים הראשונים מוקדשים לסוגיה שעומדת בראש מעייניו של העיתון כבר כמה ימים: דליפת בחינת הבגרות במתימטיקה ("החשד: דלפו בחינות נוספות" היא הכותרת על השער), ולמשט המחאה לשבירת המצור על עזה.

סוגיית הגרעין מטופלת רק בידיעה לא גדולה בעמ' 21 (איתמר אייכנר), שממוסגרת בצורה דומה לזו של הידיעה ב"ישראל היום". "ארה"ב תגן על יכולת ההרתעה של ישראל" היא כותרת הידיעה, וכותרת המשנה שלה היא "גורמים ישראליים: עוד לפני החלטת האו"ם לפקח על הגרעין הישראלי, הנשיא אובמה העביר לנתניהו מסר מרגיע". אייכנר מוסיף גם כי "אמש התקבלו ראש הממשלה, רעייתו והפמליה בחום על-ידי קהל של אלפי אנשים באולם בטורונטו, קנדה, לרגיל חגיגות 62 שנה לישראל".

גם "הארץ" אוחז בכיוון שמתווה לשכת ראש הממשלה. "אובמה הבטיח לנתניהו: החלטת ועידת הגרעין לא תזיק לישראל" היא הכותרת הראשית של העיתון. הידיעה הראשית, מאת אלוף בן, מודפסת במלואה על השער. בן כותב כי "נתניהו ידון בכך מחר עם אובמה, בפגישתם בבית הלבן, והנשיא צפוי לחזק את מסר התמיכה בפומבי".

"אובמה, בשלב זה של הקריירה הנשיאותית שלו, מבטיח הרבה, ולכולם", כותב שמואל רוזנר במדור הדעות של "מעריב". "לערבים הבטיח מזרח תיכון נקי מנשק גרעיני, כולל ישראל, בתמיכת ארה"ב. לישראל הבטיח שלא יפגע בבטחונה, ואפילו שיחזק אותו. אובמה הוא אשף של מלים, של ניסוחים מעורפלים. קודם הצביע בעד, אחר-כך גינה את ההחלטה שהוא עצמו תמך בה.

"מי שאיננו מאמין ל'הבטחות' יראה בזה צביעות, מי שמאמין בהן יקרא לזה מעשיות", כותב רוזנר וקובע כי "בישראל נוטה הכף לאפשרות השנייה". רוזנר עצמו נוטה דווקא לאפשרות הראשונה: "ישנו כשל מובנה בנסיונות ההרגעה האלה. אם מה שאובמה בעצם מסביר זה שלמה שעשה בהצבעה על האן.פי.טי אין כרגע משמעות מעשית, שאין צורך להתרגש מההבטחות שלו, קשה יותר להאמין גם לתוקף המעשי של הבטחות אחרות שהוא מפזר ביד נדיבה כל-כך".

"נתניהו יתקבל השבוע בוושינגטון כמנהיג שהממשל חפץ ביקרו. ואז, כאשר יהיה כולו מדושן עונג ויתבשם מהמנעמים שיורעפו עליו, ימשיך אובמה להפעיל את הלחצים", כותבת אורלי אזולאי במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "אחרי שנה וחצי בתפקיד", היא כותבת על אובמה, "הוא הבין כי בבואו לחלץ מישראל ויתורים, הוא קודם כל צריך להצהיר שהוא אוהב אותה. הוא יספק את הסחורה".

עוד במדור הדעות של "מעריב", במאמר מתורגם מה"לוס-אנג'לס טיימס", כותב פיראס מקסאד כי הגיע הזמן "לבנות מחדש את הכלוב הדיפלומטי" סביב משטר אסד בסוריה, בעקבות צעדי ההתקרבות שלו אל איראן והחיזבאללה. מקסאד כותב כי ממשל אובמה "מתוסכל" מתגובת אסד לנסיונות ההתקרבות במערב וכי אובמה הורה לחדש את הסנקציות נגד המשטר הסורי.

אחת הכותרות על שער "ממון" היא "אלביט לא לבד": "פרשת דויטשה בנק ואלביט-מערכות מגבירה את החששות בתעשיות הבטחוניות: 'הלחץ הפוליטי כבר לא בשוליים'". כותרת הכתבה בעמ' 3 היא "אחרי אלביט: חשש בישראל שהיצוא הבטחוני בסכנה".

במאמר המערכת של "הארץ" נכתב: "ישראל ספגה תבוסה מדינית צורבת בוועידת הסקר החמש שנתית של האמנה למניעת הפצת הנשק הגרעיני (NPT) [...] הדלות המעשית של החלטת הוועידה, ואפילו הודעות הניחומים מוושינגטון, אינן מחפות על הבעיה המרכזית: ישראל שוב נמצאה בודדת מול הקהילה הבינלאומית כולה".

גז, נפט וכל הג'אז הזה

לא רק ספינות של פעילי שלום יש בים, גם גז. "קרב המיליארדים על תמלוגי הגז" היא הכותרת הראשית של "גלובס". הכתבה הפותחת, מאת עמירם ברקת, עוסקת בוויכוח בין המדינה ובין חברות הגז על גובה התשלום שיועבר למדינה. לפי ברקת, שר האוצר יובל שטייניץ הציג עמדה תקיפה יותר מזו של שר התשתיות עוזי לנדאו וראש הממשלה בנימין נתניהו, והוא מתנגד להקלות (ישירות או עקיפות) שהמדינה רוצה לתת ליצחק תשובה וליתר הבעלים של קידוחי דלית ותמר.

בטור פרשנות כותב ברקת כי "שטייניץ מבין כי הגדלת הנתח של המדינה בהכנסות הצפויות מהגילויים העתידיים שווה לכל הפחות מאות מיליוני דולרים וככל הנראה לא תזיק גם ליוקרתו הפוליטית. מצד אחר הוא חושש מאוד מפני מכבש הלחצים שמפעילות השותפות. ב-2002, להזכירכם, הפעילו האמריקאים לא פחות מאשר את סגן הנשיא דאז דיק צ'ייני כדי לסכל יוזמה להעלות את המס על שותפויות החיפושים. הטקטיקה הנוכחית של שטייניץ היא ליצור רושם כאילו גם תמר ודלית 'נמצאות על השולחן', אך להסיר אותן בסופו של דבר, בתקווה להרגיע באופן חלקי את הלחצים. ספק אם המהלך הזה יצליח: לשותפות בתמר ברור שהתמלוגים על התגלית לא יועלו".

"חברת הקידוח גבעות-עולם מפיצה מספר בלתי נתפס של הודעות לבורסה", לשון כותרת המשנה המשתנקת של הכתבה הפותחת את המוסף "עסקים" של "מעריב", "בהן דיווחים כגון 'מכונת הקידוח' הגיעה ו'בחינה ראשונית של הלוגים החשמליים מצביעה על עמוד נפט'. אך על שאלה אחת לא קיבלנו תשובה: יש נפט?".

בכתבה, מאת הדר חורש וינאי אלפסי, מובלט המשפט: "בינואר חשו גם ברשות ני"ע שמשהו לא בסדר. החוק לא יכול למנוע דיווח-יתר כפייתי, אבל אפשר לדרוש הבהרות לממבו-ג'מבו הגיאולוגי הזה". מסגרת בכפולה מוקדשת לדיווח של יונתן הללי: "מאות יפגינו מחר מול המועצה הארצית לתכנון ובנייה נגד הקמת תחנת הגז בחוף הכרמל". כותרת הקטע היא ציטוט של ראש מועצת זכרון-יעקב: "המדינה קיבלה החלטה נוראית".

הכוהנת הגדולה ופעיל השמאל

בתחתית שער "המגזין" של "מעריב" מוקדשת רצועה צרה לכיתוב "מאיר שניצר אומר שלום אחרון לכוכב הקולנוע דניס הופר – שחקן, מרדן ומהפכן הוליוודי". השער מוקדש לאשת הפרסום תרצה גרנות, שנפטרה בסוף-השבוע. כותרת המשנה מסתיימת במלים "עולם הקריאייטיב נפרד מהכוהנת הגדולה".

לובה אליאב, שנפטר אתמול בגיל 89, זוכה לאזכור על שער כל אחד מארבעת היומונים. ב"ישראל היום" מודפס שמו וציטוט מהנשיא שמעון פרס; ב"הארץ" כותרת הידיעה על השער היא "מת לובה אליאב, מראשי תנועת העבודה"; ב"ידיעות אחרונות" הוא "לוחם, איש שלום, מחנך, ציוני"; ב"מעריב" הוא "פעיל שמאל וציוני נלהב".

סטופ מושן

"מביני דבר קובעים ש'9.99$' עשוי בטכניקה ייחודית של פאפט סטופ מושן", כותב מאיר שניצר במדור הביקורת ב"מעריב" על הסרט "9.99$" של תתיה רוזנטל על-פי סיפורים של אתגר קרת. "[...] מובן שכולם מוזמנים, למה לא, להתרשם משליטתה של האנימטורית הישראלית ברזי הטכניקה היצירתית הזו. השאלה היחידה שאמורה לצוץ לאחר ההתרשמות הראשונית היא, בשביל מה זה טוב? האם נכון לברוא עולם מונפש במלוא היקפו, ומיד לבזבז את המוגמר על כמה מטבעות לשון וקלישאות חברתיות שנשחקו כבר מזמן?".

עושים לביתם

הקמפיין של "ידיעות אחרונות" נגד נתניהו מתמקד בצד אחד שלו בביקורת על כספים שראש הממשלה כביכול מבזבז. נחום ברנע, מי שסיפק כמה מהידיעות המרכזיות בעניין, כותב מדי פעם נגד הרווחים הכספיים והתענוגות שבצדם שמפיקים פוליטיקאים ממשרותיהם הציבוריות, בזמן שהם מכהנים בהן ואחרי שהם פורשים מהן. ב"ידיעות אחרונות" (במוסף "ממון") מתפרסמת היום כתבה של דניאל בטיני, המביא את עיקריה של כתבה ב"אטלנטיק", שבדקה את הונם של נשיאי ארה"ב לדורותיהם.

מתוך הכתבה: "ביל קלינטון, שגדל אצל הסבים שלו, לא שיער לעצמו שיהיה אדם עשיר כל-כך. על האוטוביוגרפיה שלו קיבל, למשל, מקדמה של 15 מיליון דולר. במשך 20 שנה של שירות ציבורי הוא לא השתכר סכומי עתק, אך דווקא אחרי כהונתו בבית הלבן הוא הרוויח כסף גדול על-ידי כתיבת ספרים והרצאות רבות.

"[...] לרונלד רייגן היה הון בשווי 13 מיליון דולר. למרות היותו נצר למשפחה צנועה, הוא הצליח להתעשר באמצעות כתיבת האוטוביוגרפיה שלו ומשירותי דוברות שנתן. כמו כן היו בבעלותו קרקעות. הכתבים של המגזין האמריקאי אומרים כי אין קשר מובהק בין הצלחה בתפקיד הנשיאות ובין ההצלחה בעסקים. [...] ניקסון הרוויח יותר כסף מהראיונות שנתן לדייוויד פרוסט מכל מה שקיבל מהמדינה כמשכורת בהיותו נשיא".

ענייני תקשורת

"האם בתוך מספר שנים יהפוך 'מעריב' לחברת הייטק?", שואל לי-אור אברבך ב"גלובס". אברבך מתייחס להצטרפותו של זקי רכיב לבעלות על "מעריב" וכותב כי "הנהלת העיתון החדשה בודקת מהלך של פרסונליזציה של העיתון היומי ולמעשה את הפסקת הדפסתו והעברתו למעין מערכת דיגיטלית אישית, הנמצאת בפיתוח [...] כמו כן יעסוק 'מעריב' בפיתוח טכנולוגיות נלוות לתוכן. על-פי ההערכה, עיתון סוף-השבוע יישאר מודפס.

"עוד נודע כי בעל המניות החדש, מיליארדר ההייטק רכיב, צפוי לרתום למהלך חברות ענק בעמק הסיליקון בארצות-הברית, אשר עם אנשיהן היה בקשרי עבודה בשנים האחרונות. הרעיון הוא לפתח מוצר משותף עם חברת טכנולוגיה שיהווה מעין מודל שאליו תצעד העיתונות העולמית. [...] הנחת היסוד לבדיקה שמבצע 'מעריב' היא כי הפרינט היומי איבד מכוחו במהלך השבוע. עם זאת, הקוראים, כמו גם המפרסמים, נוטשים פחות את ימי השישי. על-פי תפיסה זו, למרות שהפרינט מצוי בבעיה, לא כך הוא התוכן והעניין שמוצאים בו הקוראים".

"רופרט מרדוק מקים חומות של תשלום סביב 'טיימס' ו'סנדיי טיימס' באינטרנט, ובכך הוא מטלטל שוב את פליט סטריט (רחוב העיתונות הבריטית) וסולל את הדרך לקיום רווחי יותר, כך הוא מקווה, של עיתוניו. אני בספק אם הפעם הוא נלחם עם כל הלב. [...] עתיד החדשות הכלליות המקוונות מוטל בספק, אבל כדי שהן יתקיימו, הן יצטרכו להידמות יותר ל'טיימס' שמרדוק קנה ב-1981 מאשר לעיתון שהוא מדפיס היום – יותר ממוקדים, מעמיקים ועם מידע ונתונים נדירים יותר. הם יצטרכו, בקיצור, להיות אליטיסטים יותר – תכונה שמרדוק תמיד שנא. החלופה היא להמשיך לדהור לעולם של תוכן בעלויות נמוכות, שעיקרו ליקוט חדשות. זהו מאבק שיהיה בלתי אפשרי לנצח בו מול מיזמים זולים לתפעול כמו 'הפינגטון פוסט'", כותב ג'ון גאפר במאמר ב"גלובס".

תחת הכותרת "החשיפה של אל-ג'זירה" כותבת סמדר פרי באחד העמודים האחרונים של "ידיעות אחרונות" כי "חמש מגישות התפטרו במחאה על הנהגת קוד לבוש אסלאמי מחמיר". ב"גלובס" מתפרסמת ידיעה מתורגמת מרויטרס ולפיה "פעילי האופוזיציה במצרים מאמינים בשינוי דרך פייסבוק".

מיקור חוץ במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות": כפולת העמודים 10–11 מוקדשת לתיירות ישראלית באגם גארדה בצפון איטליה. הכפולה מעוצבת בדמות מפה מצוירת של האזור, ומשולבות בה המלצות לפעילויות ואתרים והפניות לאתרי אינטרנט. הפתיח המצורף לכפולה קובע כי מדובר באתר נופש מומלץ ("גארדיה מאניה" היא הכותרת), וחתומה עליו "מתכננת טיולים" (דלית קצנלנבוגן), שכתובת האתר שלה מופיעה בכפולה.

"הדס אהרון עוזבת את גלגלצ", מדווחת כותרת ב"המגזין" של "מעריב". "ראש מחלקת הקריינים של גלגלצ עוזבת את התחנה לטובת לימודים בחו"ל, והמעבר ישפיע על כל מערך השידורים" (ערן סויסה). כעת, מסתבר, ישדרו את השירים הגרועים קריינים אחרים (שוקי טאוסיג).

העולם כולו נגדנו: "הראל סקעת על ההצבעה המגמתית באירוויזיון: בשלב מסוים התחלתי לצחוק", לשון אחת ההפניות על שער מוסף "24 שעות", לידיעה של רז שכניק. כותרת ההפניה היא "פושעי אוסלו".

"השאלה היא מדוע התקשורת, שבדרך כלל אוהבת מאוד נושאים פיקנטיים שכאלו, נמנעת מרצון מעיסוק בפרשה שידועה כמעט לכל עיתונאי מתחיל?", שואל ניר קיפניס ב"גלובס" על המשבר החריף בגזרת היצע הסמים הקלים בישראל.