בנימין נתניהו בישיבת הממשלה, אתמול (צילום: אמיל סלמן)
תצלום השווה 16 מלים
התצלום בעמ' 3 של "ידיעות אחרונות" (AP) מספר סיפור. נראה בו בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, אתמול בישיבת הממשלה. נתניהו יושב בכסאו כשמבטו קדימה, מסדר את ערימת הדפים שבידיו. על פני כל הדף העליון שבערימה, זה שפונה לעדשת המצלמה, מודפס בגופן ענק המסר שביקש להעביר אתמול לתקשורת: "בשבוע הבא אשא נאום מדיני מרכזי בו אציג בפני אזרחי המדינה את עקרונותינו להשגת השלום והביטחון". זהו המשפט היחיד המודפס על הדף, משפט אחד בן 16 מלים על פני עמוד שלם. שש שורות, בין מלה אחת לארבע מלים כל שורה.
יכול להיות שנתניהו העדיף לא להצטלם אתמול עם משקפי ראייה (זה משדר חולשה), ועל כן ביקש שיכינו לו את עיקרי דבריו בגופן מפלצתי. הסיבות פחות חשובות מהתוצאה. התצלום של נתניהו עם דף המסר הבודד בידו מציג אותו כפלקט, כאדם שטחי במידה מעוררת בוז (אותו התצלום מופיע הבוקר גם בעיתון "מעריב", ב"ישראל היום" מודפס תצלום דומה, ללא ערימת הדפים).
את הנאום המדיני יישא נתניהו רק ביום ראשון, וכבר מתחילות ההשוואות לנאום שנשא אובמה בקהיר. הדף שלכל אורכו מודפס רק משפט גדל ממדים אחד הוא ההפך הגמור מהטלפרומפטרים השקופים של ברק אובמה. בהשלכה – נתניהו, שבעבר נחשב לעילוי תקשורתי, נראה כבד פה וחסר חן ביחס לנשיא ארה"ב. עכשיו נותר רק לנחש אם גם המסרים בנאומו יחווירו לעומת אלה שנכללו בנאום הנשיא האמריקאי.
בין מדינה לבנטוסטן
על-פי הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" (שמעון שיפר), הנאום הקרוב יציג שינוי דרמטי בעמדת ראש הממשלה – "נתניהו יסכים לשתי מדינות". אבל קריאה לעומק מגלה עד כמה מסקנה זו רחוקה מהמציאות. ראשית, לפי הדיווח המתפרסם בעמ' 2, הכותרת הראשית מיוחסת ל"בכירים במערכת המדינית, ובעיקר בשתי לשכות שבימים האלה מקיימות שיחות רצופות עם נתניהו: לשכת הנשיא פרס ולשכת שר הביטחון ברק". במלים אחרות, זה המסר של שותפי נתניהו משמאל, לא של נתניהו עצמו.
שנית, בסוף דיווחו מוסר שיפר כי נתניהו מתכוון בכלל ל"ישות מדינית מפורזת", תוך שמירה על כוחות צה"ל במעברים לירדן. תיאור זה נשמע פחות כ"שתי מדינות" ויותר כמדינה אחת שלטת לצד מדינת חסות הניתנת לילידים כדי להעניק מענה כוזב לשאיפותיהם הפוליטיות. מה שכונה בדרום-אפריקה בנטוסטן.
על-פי הדיווח מאת ברק רביד ב"הארץ", לא ברור כלל אם נתניהו יצהיר שהוא מכיר בעיקרון שתי מדינות לשני עמים בנאומו הקרוב. הכותרת לדיווח קוראת "ברק לוחץ על נתניהו להכיר בפתרון שתי המדינות בנאומו". חלקו של פרס בלחצים חסר.
גם על-פי דיווחם של כתבי "מעריב" [מרב דוד, אריק בנדר אפרת זמר וטל שניידר] טרם הוברר מה ייכלל בנאום נתניהו, אך בעיתון זה יודעים לקבוע כי גם אם ראש הממשלה ידבר במונחים שינעמו לאוזני האמריקאים (שתי מדינות וכו'), יהיה זה מן השפה ולחוץ. "שותפים קואליציוניים בכירים", כך מדווח, קיבלו מראש הממשלה "מסרים מרגיעים" בסגנון זה: "נתניהו ישבור שמאלה רק בדיבורים, ולא במעשים".
ב"ישראל היום", עיתון הבית של נתניהו, יש לא רק הערכות באשר לתוכן הנאום אלא גם ניחוש מושכל, או בלון ניסוי, תלוי איך מסתכלים. "המודל: אנדורה", קוראת הכותרת בשער העיתון, והכתב המדיני שלמה צזנה מתחיל את דיווחו על הנאום הצפוי של נתניהו במשפט הבא: "מדינה פלסטינית בנוסח נסיכות אנדורה". בהמשך הדיווח הופך המשפט הסתום למעט יותר ברור: "בימים האחרונים מדבר נתניהו שוב ושוב על 'מודל אנדורה': מדינה שלה דגל, המנון, גבולות, אבל בלי צבא או קשרים אסטרטגיים עם מדינות אחרות".
על-פי צזנה, "נתניהו לא מתכוון להתעלם מרעיון 'שתי מדינות לשני עמים', אלא מתכנן לנטרל את מושג המדינה". למעשה זו גם המסקנה שניתן להסיק מהדיווח של שיפר ב"ידיעות אחרונות", אך שם מלאכת ההסקה סבוכה בהרבה, שכן הכותרת הראשית בעיתון מדגישה את ההפך הגמור.
בטור פרשנות המלווה את הידיעה של צזנה ב"ישראל היום" מזכיר דן מרגלית כי אין זו הפעם הראשונה שנתניהו שולף את הרעיון על מדינה פלסטינית בדמות נסיכות אירופית קטנה ומשגשגת, ומעריך כי הרעיון "לא יתקבל על דעת וושינגטון". אף על פי כן, מרגלית מצדד בהצגת הרעיון. "נכון שיעשה שימוש משני בכמה ניסוחים שכבר נוסו על-ידיו בעבר תוך עיבודם למציאות המדינית החדשה", כותב מרגלית, "ואין לצפות לשינוי בתוכן עמדתו אלא ב'מה שיכול להרגיע את הלוחצים השטחיים'".
המלצות
לא רק ניחושים על תוכן נאומו הצפוי של נתניהו יש בעיתוני היום, גם הצעות. נחום ברנע ממליץ לנתניהו במאמר למדור הדעות של "ידיעות אחרונות" (חלקו מופיע כבר בשער העיתון) "לעשות reset". הוא גם מנסח כמה משפטים שמן הראוי היה, לדעתו, לכלול בנאום נתניהו. תמציתם: ראש ממשלת ישראל יקבל את ההתחייבויות שנתנו ממשלות ישראל הקודמות לארה"ב, בתנאי שנשיא ארה"ב יקבל על עצמו התחייבויות שניתנו לישראל. ועוד המלצה: "שהכל יהיה פתוח לשינויים בהתאם לנסיבות".
גם מאמר המערכת של "הארץ" ממליץ על מסרים שראוי היה לשלב בנאום נתניהו, אך הוא נחרץ בהרבה מברנע וממליץ לנתניהו להכריז בנאומו על קבלת מפת הדרכים, חידוש המשא ומתן על הסדר קבע, הקפאת התנחלויות ופינוי מאחזים. לא כלולה במאמר המערכת של "הארץ" הדרישה כי נתניהו יצהיר בנאומו על נסיגה מכל השטחים שכבשה ישראל במלחמת 1967, הפרדת הדת מהמדינה והפניית אחוז אחד מהתקציב השנתי של ישראל לתמיכה בתעשיית העיתונות הישראלית.
תחזית
ועוד מוסיף שיפר, בעמ' 2 של "ידיעות אחרונות": "בחוגים פוליטיים מעריכים כי לא יהיה זה מפתיע אם בימים הקרובים יופיעו ידיעות בתקשורת על חידוש המגעים בין בכירים בליכוד לעמיתיהם בקדימה כדי לבחון את האפשרות לצירופה של מפלגה זו לממשלה". דיווחים אלה אמורים להפעיל לחץ על פורשים אפשריים מהממשלה.
לא עיתון של מפלגה
לפני כמה פסקאות צוין כי "ישראל היום" הוא עיתון הבית של בנימין נתניהו. לא במקרה נבחר נוסח זה ולא, נניח, עיתון הבית של תנועת הליכוד. העיתון, שנוטה חסד לראש הממשלה, אינו עיתון המייצג תנועה, אלא עיתון המייצג מחנה אחד מתוך תנועה. עדות לכך אפשר למצוא הבוקר בידיעה המופיעה בטור צד המודפס בעמ' 5.
תחת הכותרת "ליברמן: סילבן מקובה ועד צפון-קוריאה?" מדווח שלמה צזנה על חילופי דברים שהיו אתמול בישיבת הממשלה, שבה אושרה הקמת המשרד לפיתוח אזורי, שבראשו עומד השר סילבן שלום. במהלך הישיבה תקף שר החוץ אביגדור ליברמן את המשרד והעומד בראשו, ולעג להם (ציטוט מהידיעה: "השר ליברמן ביקש להגדיר את 'האזור' שאליו מתייחס שם המשרד. 'אחרת אפשר להגדיר את האזור בין קובה לצפון-קוריאה' הסביר. אחר-כך שאל בזלזול מהו הפיתוח המתוכנן ותהה אם השלום המדובר הוא השלום בתוך הליכוד").
דיווח כזה, כך נראה, לא היה מתפרסם בעיתון המבקש ליצור יחסי-ציבור חיוביים לתנועת הליכוד כולה.
שלוש הערות
הבחירות שהתקיימו אתמול בלבנון זוכות ב"מעריב" לסיקור מקיף במידה יוצאת דופן – כותרת ראשית ושתי הכפולות הפותחות. בסופן נמצא גם מקום לדיווח על הבחירות הקרבות באיראן. זהו סדר עדיפויות מבורך. מכל עיתוני הבוקר, רק "ידיעות אחרונות" פותח את דיווחיו בזירה הפוליטית הפנימית, ודוחק מעט אחורנית את סיקור הנעשה בלבנון (ב"הארץ" הכותרת הראשית עוסקת בתמיכת השר ישי בהתנחלויות, אך עמ' 2 מוקדש לבחירות בלבנון).
בעמוד השער של "ידיעות אחרונות" מופיעה הכותרת "מותר לנשוך סלולרי בשבת". בידיעה המלאה, מאת ניסן שטראוכלר, מדווח כי פסק הלכה חדש קבע כי תורנים חרדים בארגוני הצלה יוכלו לתקשר עם כוחות מד"א גם בשבת, וזאת כל עוד המהלך יתבצע תוך שימוש בשיניהם, על-ידי נשיכת מכשיר שיתחבר לטלפון, תחת לחיצה על אחד ממקשיו. "על-פי פסק ההלכה, נשיכה כזו לא תיחשב חילול שבת", נכתב בידיעה, אך לא כלול בה ההסבר ההלכתי האקרובטי שחולל את הידיעה. חבל.
כפולה שלמה ב"דה-מרקר" מוקדשת לכשלונות של מיזמי הסעת ההמונים בירושלים ובתל-אביב. לגבי הרכבת הקלה בתל-אביב נכתב בכותרות לידיעות עליה כי "הזכיינית משותקת", וכי "המדינה הציעה פשרה כבר לפני חודש – אבל הזכיינית MTS לא הגיבה". שער מוסף נדל"ן של "גלובס" מציג תמונת מראה. תחת הכותרת "או-טו-טו חופרים" נכתב כי "החסמים זניחים, החפירות מתחת לתל-אביב יתחילו בעוד פחות משנה, ולא רחוק היום עד שיותר משליש מתושבי המטרופולין לא יזדקקו לרכב פרטי; ישי דותן, מנכ"ל החברה הממשלתית האחראית על הרכבת הקלה, ממליץ 'למי שיש שכל' לקנות דירות על התוואי הצפוי".
ענייני תקשורת
"מעריב", "הארץ" ו"דה-מרקר" מדווחים הבוקר על מינויו של יואב צור לעורך החדש של "מעריב". "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" מתעלמים. אופיר בר-זהר מביאה ב"דה-מרקר" תגובות ראשונות למינוי. "גורם בשוק התקשורת" אומר לה כי צור הוא "אדם טוב, לא ציני מדי. יש לו נטייה לחשוב שהמכנה המשותף הנמוך ביותר הוא גם הרחב ביותר".
הילה רז מדווחת ב"דה-מרקר" כי מו"ל "מעריב", עופר נמרודי, התייחס אתמול בבית-המשפט המחוזי בתל אביב לסיבות שהביאו אותו לשלם כ-400 אלף שקל ליוחאי אהרוני, יו"ר ארגון מובילי העיתון. "אנחנו בתחרות קשה מול 'ידיעות אחרונות'", הסביר נמרודי, "אם העיתונים לא מגיעים לקיוסק בזמן, זה אבוד [...] תקופה ארוכה שהוא טחן לי את המוח. הייתי מוציא לאור צעיר, בן 32, ונכנעתי לו. אלה היו דמי סחיטה מבחינתי, שילמתי כדי שהוא ישכנע את כל המובילים לחתום על ההסכם".
הדר חורש מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" על הפיכתו של המשקיע הצרפתי פטריק דרהי לבעל המניות הגדול ביותר בחברת הוט. לפי הדיווח, גם "ידיעות אחרונות" עשוי להצטרף למהלך ו"נכון לנהל משא ומתן למכירת אחזקותיו בהוט".
הכותרת הראשית ב"כלכליסט" [אמיר טייג] מבשרת על שינוי גישה בקרב בעלי ערוץ 10 – פנייה לקרן התמיכה לעסקים בינוניים של האוצר, כדי לממן הלוואה של כ-20 מיליון שקל.
הכתב לענייני משפט של "גלובס", נועם שרביט, מברך את שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן עם שובו לכתיבה בעיתון "ידיעות אחרונות": "יש מעט צדק פואטי בכך שפרידמן חוזר לפרסם מאמרים ב'ידיעות אחרונות'. מי שכתב בדמגוגיות על 'משפט רמון' ולא הצליח להרוס הרבה במערכת המשפט, למרות העזרה הרבה שקיבל מעיתון זה, נאלץ כעת לשוב לכור מחצבתו".
השופטת (בדימוס) גבריאלה (דה-ליאו) לוי כותבת במוסף היומי של "גלובס" על חלקן של התקשורת והפרקליטות בשפיטה מוקדמת של ידוענים חשודים: "עניינו של איש ציבור לנהל משפט כזה בתקשורת מובן, לא כך הדבר כשמדובר בפרקליטות. כמתחייב מתפקידה, אמצעי התקשורת צריכים לשמש בידה רק כלי למתן מידע. למרות זאת החלה אף היא ליטול חלק באותו משפט תקשורתי".