החדשות של מחר
צפון-קוריאה ביצעה ניסוי גרעיני, ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז פומבית על שינוי כיוון בשטחים, אבל את הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" תופסת ההבטחה "היום יתברר מי רצח את דנה". עבור מי שמצטרף רק עתה לטלנובלה הנוכחית של תעשיית האקטואליה נזכיר כי "דנה", היא דנה בנט, שנעדרה זמן רב עד שלאחרונה נמצאה גופתה, ונא לא להתבלבל עם רוז, היא רוז פיזם, שאף היא נעדרה, נמצאה מתה וקיבלה מנה יפה של כותרות ראשיות מהעיתונות הישראלית. הפמיליאריות העולה משימוש בשם פרטי בלבד היא רק הסממן הבולט ביותר להפיכת הקורבנות הללו ל"ילדים של כולנו". הרעיון פשוט – עירוב רגשי כתמריץ להמשך מעקב הקוראים. אחרי ככלות הכל, למי אכפת מה קורה בצפון-קוריאה שעה שהילד שלו נרצח?
"סוף-סוף אני יודעת מה קרה לדנה", מצוטטת אמה, ויקי בנט, בכותרת ענק המופיעה בעמ' 2 של העיתון [ישראל מושקוביץ]. הקוראים, כאמור, עדיין לא יודעים מה קרה לדנה, וגם אין סיכוי שילמדו פרטים מהעיתון שהם מחזיקים הבוקר בידם, מפני שבעת הורדתו לדפוס צו איסור הפרסום הגורף טרם הוסר. הדבר אינו מונע מ"ידיעות אחרונות" להקדיש למקרה לא רק את הכותרת הראשית, אלא גם את כל הכפולה הפותחת, מקרה שהוא, לשון העיתון, "אחד ממעשי הרצח המזעזעים שאירעו בשנים האחרונות במדינה".
כיוון שצו איסור הפרסום בתוקף, אין ממש במה למלא שני עמודים של דיווח על כך שבינתיים אסור לדווח, אבל בהמשך היום כבר יהיה מותר, ואז ויי ויי ויי. מצב זה אינו מונע מאנשי "ידיעות אחרונות" להחליט כי הסיפור בכל זאת ראוי לכותרת ראשית ושני העמודים הפותחים. הפתרון שלהם למצוקת התוכן – עמוד שלם מתוך הכפולה הפותחת מכוסה בתצלום של השר לבטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', שהגיע אתמול לביקור בבית משפחת בנט בטבריה.
העיתונים האחרים מצניעים את הפרשה. נראה כי הם מתייחסים אליה כאל "החדשות של מחר". ב"מעריב" הסיפור מופיע ברצועה רחבה בתחתית השער, המפנה לידיעה קצרה בתחתית עמ' 10. ב"ישראל היום" הפניה קטנה בשער לעמ' 13 ("חשיפת הפרטים תגרום לזעזוע", אומר קצין משטרה בכיר לכתב דני ברנר, המבטיח שייחשפו "פרטים מפתיעים ודרמטיים במיוחד שלא היו צפויים קודם לכן"). ב"הארץ" אין זכר לבנט בעמודי החדשות.
מבחינה עיתונאית אפשר להצדיק, וראוי לשבח, את המתינות היחסית שבה מדווחים העיתונים האחרים על התפתחות עתידית בפרשה פלילית. מבחינה מסחרית, מדובר בטעות. הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר אינה כותרת חדשותית. זהו פרומו. אם אכן יוסר היום בצהריים צו איסור הפרסום, סיכוי טוב שכותרות העיתונים מחר יוקדשו לממצאי חקירת המשטרה. עבור קוראי "ידיעות אחרונות" הכותרת של מחר תהיה מימוש ההבטחה; יותר מאשר עבור קוראי "מעריב", הרבה יותר מאשר עבור קוראי "ישראל היום" ו"הארץ". הגם שאין הבדל משמעותי במידע שמספקים הבוקר "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום", הסיפור של בנט, סליחה – הסיפור של דנה – הוא כבר סיפור של "ידיעות אחרונות".
החדשות של היום
אתמול הסביר בנימין נתניהו לחברי סיעת הליכוד כי סוגיית הגרעין האיראני חשובה יותר מהמאחזים הלא-חוקיים בשטחים הכבושים. בכך נענה ראש ממשלת ישראל לכותרת הראשית שהופיעה בחודש אפריל ב"ידיעות אחרונות", "בושאר תמורת יצהר", ולמסרים שקיבל מאובמה במפגשם האחרון. שמעון שיפר מסביר הבוקר ב"ידיעות אחרונות" כי לנתניהו קרה "מה שקרה לאריאל שרון בזמנו" – "נפל לו האסימון", כלומר, הוא הבין שאין לו ברירה אלא להציע תוכנית לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים, לפני שתוכנית שכזו תיכפה עליו. ככלי עזר לקורא הנבוך מוגשת טבלה המציגה, בקצרה, "למה ישראל צריכה את ארצות-הברית?". לא מתפרסמת טבלה "למה ישראל צריכה להעמיק את שליטתה בשטחים הכבושים?", אף שבהחלט ניתן למנות כמה סיבות (מים, למשל).
ב"ישראל היום" המסרים החדשים של נתניהו מגיעים עד לכותרת הראשית. להבדיל מהסיקור בעיתונים האחרים, בידיעה בעניין המתפרסמת ב"ישראל היום" [שלמה צזנה וגדעון אלון] לא מוזכרת התנגדות כלשהי שהביעו חברי-כנסת של הליכוד או פעילי ימין. דן מרגלית, הכותב בעיתון טור פרשנות על השינוי במדיניות נתניהו, מבטל את המשוואה "בושאר תמורת יצהר" ומכנה אותה "אחיזת עיניים". לדבריו, ההוכחה כי אין טעם במדיניות הפיוס של ארה"ב כלפי איראן באה אתמול מצפון-קוריאה, שם בוצע ניסוי תת-קרקעי בפצצה גרעינית ("צפון-קוריאה כמו החליטה לעשות את צרכיה מעל המקפצה", הוא כותב). מסקנות דומות עולות גם מטורי פרשנות אחרים הבוקר.
אלוף בן מתבונן אל העתיד ומשרטט ב"הארץ" תסריטים אפשריים לתקיפת מערך הגרעין של איראן. אחת האפשרויות שהוא מונה היא לבצע פרובוקציה שתגרור תגובה איראנית, שתצדיק התקפה מסיבית של ישראל על המדינה. לפי בן, "אם איראן תתקוף ראשונה את ישראל, תאבד ההפתעה, אך הפעולה הישראלית להריסת מתקני הגרעין תיחשב להגנה עצמית".
המניע של שוקן, העדים של אריסון
מאמר מאת עידו דיסנצ'יק, עורך "מעריב" לשעבר וכן דירקטור בבנק הפועלים לשעבר, הופיע אתמול ב"גלובס", תוך הפניה בולטת בשער העיתון. דיסנצ'יק כתב אותו כתגובה למאמר שפירסם עמוס שוקן ב"הארץ" ביום שישי האחרון, ובו התייחס לתפקידה של העיתונות בכיסוי המשבר בין בנק ישראל לבנק הפועלים.
השורה התחתונה במאמרו של דיסנצ'יק היא זו: "אני חושב שאולי שוקן מתנפל על בנק הפועלים כדי להראות לכל שאר המוסדות הפיננסיים מה יקרה להם אם יבקשו ממנו להחזיר הלוואות שקיבל מהם, ולאחרים הוא מנסה לומר: ראו מה קורה למי שלא מפרסם אצלי", אבל לפני השורה התחתונה יש כמה וכמה שורות אחרות, פרובוקטיביות לא פחות.
בכל הנוגע למהות המאבק בין הבנקים קובע דיסנצ'יק כי "בעניינים אחדים לגביהם נטען שבנק ישראל הציל את בנק הפועלים מאסון גדול, סדר הדברים היה אחר: בנק הפועלים הוא שהביא את בנק ישראל לנקוט בפעולות החילוץ". משפט זה אינו מפורש ונותר בסתימותו. חבל. בלא פירוש ניתן להבינו גם כך: בנק הפועלים התנהל באופן מסוכן כל-כך עד שלא נותרה לבנק ישראל ברירה אלא להתערב בענייניו.
בכל הנוגע לתפקיד התקשורת במשבר הנוכחי, דיסנצ'יק מאשים את שוקן בצביעות. הוא מציין כי בעת חרם המודעות נגד "מעריב" לפני כעשרים שנה, נהנה מו"ל "הארץ" מההכנסות שקיבל כתוצאה מהחרם תקופה ארוכה בטרם יצא פומבית נגדו. בחלק אחר של המאמר מודה דיסנצ'יק כי בדירקטוריון בנק הפועלים הועלה בעבר הרעיון להטיל חרם על עיתון "הארץ" והמוסף "דה-מרקר", ומציין כי התנגד לכך בכל פעם מחדש, אף שאינו רואה סיבה "מדוע על גוף כלכלי להמשיך לפרסם בגוף תקשורתי שרק מבקר אותו, משמיץ אותו ומודיע לקוראיו/צופיו שהגוף הכלכלי הזה הוא מוסד גרוע שמנוהל רע".
דיסנצ'יק אינו נמנע מלהזכיר במאמרו את העבר הנאצי של השותפה העסקית של קבוצת "הארץ", כמו גם את ההלוואה שנטל בעבר שוקן מקבוצת "ידיעות אחרונות". נוסף על כך מציין דינסצי'ק כי "ישנן רכילויות נמוכות מאוד המלוות את סיפור המערכה בין 'הארץ' לבין בנק הפועלים ולבין המפקח על הבנקים. אלה עוד לא הגיעו לאינטרנט. ואני אפילו לא ארמוז". הנוסח הפתלתל הזה אינו מוסיף כבוד לאיש. העובדה כי ממשפט יחיד זה נשאבה אחת מכותרות הביניים במאמר ("רכילויות נמוכות") היא תעודת עניות ל"גלובס".
אגב אנשי עסקים המקושרים לאריסון שיוצאים כעת להגנתה, ב"כלכליסט" מופיעה הבוקר ידיעה הכוללת כמה ציטוטים של אורי שני, מנכ"ל לשעבר בחברת שיכון-ובינוי שבבעלות אריסון [גולן פרידנפלד, עמיר קוץ וגולן חזני]. "עושים לשרי אריסון עוול גדול", אומר שני, ומוסיף כי "השחיטה שלה היא בלי פרופורציה". לדבריו, שוביניזם גברי הוא בין הסיבות להתנפלות האישית עליה. באשר לעצם הסכסוך בין הבנקים אומר שני כי "זו אמנם שגיאה לריב עם רגולטור, אבל צריך להסתכל על הצד החיובי, על זה ששרי נתנה גיבוי למנהל". הראיון המלא עם שני יופיע במוסף שבועות של "כלכליסט", שיחולק מחרתיים למנויי העיתון.
ענייני תקשורת
בתחתית שער "הארץ" מספיד תום שגב את העיתונאי וההיסטוריון עמוס אילון, שמת אתמול ממחלת הסרטן. "משקיף ספקני על החברה הישראלית", מכנה אותו שגב.
רשימה מאת אילון, מ-1979, מופיעה בעמ' 12 של העיתון. מומלץ לקרוא את כולה, היא כתובה לעילא, מאירת עיניים, רחבת יריעה, ומספקת פרספקטיבה מעניינת על ישראל של אותן שנים, וישראל בכלל. הנה ציטוט קצר ממנה: "אני, לפחות, נסחף תמיד באיזו חזות קשה, שאיני מצליח להרחיק מהכרתי, כל אימת שאני יושב באחד מבתי-הקפה מתחת לכיפת השמים, בצפון תל-אביב או ביפו, וסוקר את התהלוכה הרועשת והססגונית".
אופיר-בר זוהר ואיילה צורף מדווחות ב"דה-מרקר" כי קבוצת "ידיעות אחרונות" שוקלת להפסיק את הוצאת החינמון "24 דקות".
יורם ירקוני מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי בית-משפט השלום בתל-אביב דחה תביעה נגד העיתון, בשל פרסום תצלום מחתונת בני זוג בלא אישורם.
לפני יומיים היה זה "ישראל היום", היום תורו של "כלכלסיט" – שער העיתון מכוסה כולו במודעה.
בעמוד האחורי של "הארץ" מתפרסמת ידיעה מתורגמת מה"גרדיאן" [אד פילקינגטון], החושפת עוד נדבך קטן מפרשת ווטרגייט – עיתונאי ה"ניו-יורק טיימס" קיבלו מידע על מעורבות ניקסון ואנשיו בנסיונות הטיוח של חקירת הפריצה לווטרגייט לפני הפרסומים ב"וושינגטון פוסט", אך לא עשו עם המידע שבידם דבר.
יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" כי משטרת ישראל חוקרת אם תקיפות אבי ניר, שירה מרגלית וסוכן השחקנים בועז בן-ציון קשורות זו לזו ונעשו "על רקע סכסוכים בתעשיית הטלוויזיה והבידור".