אתמול (26.5) הובא לקבורה החטוף חנן יבלונקה, שגופתו נמצאה במנהרה במחנה הפליטים בג'בליה. בהלוויה השתתפו המונים, ביניהם בני משפחה של חטופים אחרים שככל הידוע עודם בחיים ומוחזקים בשבי החמאס כבר כמעט שמונה חודשים. בשבוע שעבר פורסם סרטון החטיפה של התצפיתניות מהבסיס בנחל עוז, ועורר זעזוע רב וחרדה לגורלן.

מול התרחשויות כאלה, ועל רקע האפשרות לחידוש המגעים לעסקה, ראש הממשלה נתניהו מצא לנכון לפרסם הודעה לפיה לא יסכים לדרישת החמאס להפסקת המלחמה בעזה במסגרת עסקה לשחרור כל החטופים.

ב-3 ליוני 1982, מתנקשים מארגונו של אבו נידאל ירו בשגריר ישראל בלונדון שלמה ארגוב. ארגוב נפצע קשה ונותר משותק. פיגוע הטרור הוצג כעילה למלחמת לבנון הראשונה, שנפתחה בהפצצה מסיבית של ביירות ונמשכה, למעשה, עד ליציאה מלבנון 18 שנה מאוחר יותר.

בישיבת מליאת הכנסת שנערכה ב-29 ביוני, ראש הממשלה מנחם בגין הגיב בחריפות לגינויים העולמיים כלפי ישראל. גינויים שמזכירים את אלה שנשמעים היום בעולם בעקבות המלחמה בעזה: "בשלושת השבועות האחרונים העולם הינו שטוף זימת השקר. גרמנים, משמידים ובני משמידים אומרים כי הצבא היהודי המחודש מבצע מעשי נאצים, ובמדינות אחרות מדברים על השמדת עם ועל טבח", הלין בגין.

"יעידו כל חברי הממשלה ומפקדי הצבא המקשיבים לדברי, אם כאשר הובאו מפות והמפקדים הראו לממשלה תוכנית של תקיפה צודקת, הכרחית, כתגובה למעשה רצח שפל נגד אנשים, נשים וילדים, האם לא הייתה השאלה הראשונה שאני הצגתי למפקד 'היכן האזרחים?', ואם התשובה הייתה 'קרובים מדי למטרה', המפה סולקה מהשולחן. רק כאשר התשובה הייתה: בהפצצה זו אין סכנה לפגוע באזרחים – ויושבים פה כל חברי הממשלה ללא יוצא מן הכלל והם יעידו – אז אישרנו את הפעולה".

כמויות האזרחים שנהרגו ונפצעו במלחמת לבנון הראשונה מאש צה"ל, מעוררות ספק אם ממשלת בגין אכן קבעה ויישמה כלל גורף שאין לבצע תקיפות שידוע מראש שיפגעו באזרחים. המספר העצום, הגדול עשרת מונים, של אזרחים שנהרגו ונפצעו מאז ה-7.10 בתקיפות ישראל ברצועת עזה, מוכיח מעבר לכל ספק כי כלל גורף שכזה לא היה אפילו בדמיונו של נתניהו.

בפוליטיקה הישראלית נבחרי ציבור אינם משלמים מחיר כלשהו על חוסר דאגתם לחיי פלסטינים. נהפוך הוא, הם מרוויחים מהזלזול ומהסתה לפגיעה בהם. החידוש במלחמה הנוכחית בעזה הוא הזלזול האישי של נתניהו, שרים בממשלתו וחברים בקואליציה שלו גם בחיים של אזרחים ישראלים.

מאז פרוץ המלחמה, העיתונאים יוסי מלמן ועמוס הראל עסקו רבות באופן בו נתניהו חיבל אישית באפשרות להגיע לעסקה שתציל את חייהם של החטופים ששרדו בשבי החמאס. נתניהו גם נמנע מלקבל החלטות שהיו עשויות להפסיק את הדשדוש של צה"ל ברצועת עזה. דשדוש שמשמעותו "טפטוף" יומיומי של מספר חיילים פצועים או הרוגים.

לעומת זאת, אין לנתניהו בעיה לעשות שימוש בחיילי צה"ל כ"מגן אנושי" מפני ביקורת ציבורית. כך למשל, הוא תירץ באמצעות שהותו עם חיילים בודדים ופצועים את חגיגת סדר הפסח עם רעייתו במלון היוקרה וולדורף אסטוריה ואת היעדרותו הפיזית מטקסי יום העצמאות.

נתניהו מנצל לרעה את ההלם והדיכאון ששורה מאז ה-7.10 בכלל הציבור הישראלי, ובמיוחד בקרב המוני הישראלים שנפצעו, איבדו את יקיריהם, מפונים מבתיהם או קרסו כלכלית, כדי לטשטש את העובדה שאף אם המלחמה בעזה החלה כ"מלחמת אין ברירה" במתקפה הרצחנית של החמאס, זו הפכה במהירות ל"מלחמת ברירה". מלחמה שניתן והיה צריך לסיים מזמן בעסקה לשחרור כל החטופים.

לאחר מספר חודשים שבהם מלמן, הראל ועיתונאים אחרים חוזרים ומזהירים שנתניהו מבלף בהבטחתו על "ניצחון מוחלט", ששלב המבצע הקרקעי הגדול הסתיים והכוחות המדוללים של צה"ל שוקעים ב"ביצה העזתית" ללא תוחלת וכיוון ממשי, גם שר הביטחון יואב גלנט התעורר (15.5) ודרש בפומבי מנתניהו לקיים דיון מהותי בשאלת "היום שאחרי".

במקום להקשיב לדברי ההבל והדיסאינפורמציה של נתניהו והמיניונים שלו, הציבור הישראלי צריך להקשיב לאזהרת השגריר ארגוב, שפורסמה על ידי יואל מרקוס המנוח ב"הארץ" ביולי 1983, כשנה לאחר ניסיון ההתנקשות בחייו.

"אי אפשר לדבר על מלחמות כדאיות. בשבילנו כל מלחמה היא בלתי כדאית", אמר השגריר שהתקפת הטרור עליו פתחה את "מלחמת הברירה" הראשונה של ישראל: "במלחמה אין מקום לניסויים כי ניסויים עלולים להסתיים בכישלון וכישלון במושגים שלנו הס מלהזכיר.

"אנו המדינה היחידה הנלחמת על חייה בכל פעם שהיא שולפת את החרב מנדנה. משום כך היו צריכים אלה שדיברו על מלחמה ואחרים שהובילו לקראתה לחשוב יותר מפעמיים על המחיר, בעיקר בחיי אדם. אין לעם ישראל הזכות לזרוק אותם. אנו עם דל במשאבים אנושיים. לנו אין אפשרות לעשות ניסויים בתקווה שאחד מהם יעלה יפה, ואפילו יעלה אחד מהם יפה – מה היופי בידיים וברגליים קטועות?".

יותר מדי ישראלים ופלסטינים שילמו בחייהם, בגופם ובנפשם על הניסויים שמבצעים נתניהו וסינוואר. על הציבור הישראלי להתנגד לכך שבמקום לשחרר את החטופים נתניהו ימשיך לנהל בעזה מלחמת ברירה.