האגודה לזכויות האזרח בישראל עתרה לבג"ץ בדרישה לבטל את "חוק אל-ג'זירה" בטענה כי אינו חוקתי. בית-המשפט העליון קבע כי על ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר התקשורת שלמה קרעי, היועמ"ש גלי בהרב-מיארה, הממשלה והכנסת להגיש תגובה מקדמית לעתירה עד לתחילת החודש הבא.
בשבוע שעבר אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את "חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה". החוק אושר לאחר מסע ארוך ומטלטל בוועדה לביטחון לאומי, שבמהלכו נעשה ניסיון להפוך את הצעת החוק הממשלתית להצעת חוק דרקונית שמעניקה לממשלה סמכות נרחבת לחסום שידורי כלי תקשורת, זרים וישראלים, בעילות שיקבעו השרים ובלא כל פיקוח משפטי.
בסופו של דבר החוק עבר בנוסח מרוכך יחסית לזה בו חפצו חברי-הכנסת מהליכוד והציונות-הדתית, אולם באגודה לזכויות האזרח טוענים כי גם בנוסחו הנוכחי הוראת השעה שאושרה בכנסת היא "הוראת שעה קיצונית אשר מבקשת בעת מלחמה, ותוך נשיאת שם הביטחון לשווא, למנוע מגופי שידור זרים את האפשרות לפעול בישראל ולשבש ולחסום את האפשרות של אזרחי ותושבי המדינה לצרוך את המידע בו הם מעוניינים, ולקבל מידע מגוון, וגם כזה שלא עולה בקנה אחד עם הנרטיב הישראלי, או שלא משודר בערוצי התקשורת בישראל".
לפי עתירת האגודה לזכויות האזרח, שהוגשה באמצעות עורכי-הדין הגר שחטר וגיל גן-מור, החוק פוגע לא רק בחופש הביטוי, חופש העיתונות ובזכות למידע, וזאת דווקא בתקופה של מלחמה שבה הזכויות הללו חשובות מתמיד, אלא גם "רומס את הפרדת הרשויות, שלטון החוק ועצמאות הרשות השופטת, שכן הוא כולל 'פסקת התגברות', המונעת מבית משפט מראש את האפשרות לבטל החלטה לא חוקית מכוח החוק".
יו"ר הוועדה לביטחון לאומי ח"כ צביקה פוגל (במרכז) עם שר התקשורת שלמה קרעי, בתום הדיונים בוועדה על "חוק אל-ג'זירה". מימין: היועצת המשפטית של הוועדה עו"ד מירי פרנקל שור, 27.3.24 (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)
בכך מכוונת עתירת האגודה לשינוי שחל בנוסח הצעת החוק, מגרסתו הממשלתית שעברה בקריאה ראשונה והתבססה על תקנות שעת חירום שתוקנו שבועות מספר לאחר תחילת המלחמה, לגרסה שאושרה בסופו של דבר בקריאה שנייה ושלישית.
בעוד בנוסח הממשלתי נקבע כי בית-המשפט יוכל "לאשר, לבטל או לקצוב" את תוקפן של ההוראות שיוציא שר התקשורת נגד כלי תקשורת שנקבע כי הם מסכנים את ביטחון המדינה. בנוסח הסופי נקבע כי בית-המשפט יוכל "לשנות את ההוראה או לקוצבה", בלי לספק לו במפורש את האפשרות לבטלה.
במהלך הדיונים בוועדה לביטחון לאומי עמד ח"כ גלעד קריב מהעבודה על השינוי שהוכנס לסעיף הפיקוח המשפטי והפנה את הסוגיה ליועצת המשפטית של הוועדה, עו"ד מירי פרנקל-שור. זו, בתגובה, הבהירה כי הסמכות "לשנות" כוללת בתוכה גם את הסמכות לבטל את ההוראה, כך שלדבריה "שום דבר מהותי לא השתנה בסעיף".
באגודה לזכויות האזרח דוחים את פרשנותה.
"החלטה יכולה להינתן בהליך פגום, ללא התייעצות, על בסיס תשתית עובדתית רעועה, תוך הפעלה בלתי סבירה של שיקול הדעת או תוך פגיעה לא מידתית בזכות, וידי בית המשפט יהיו קשורות"
"חזקה ששינוי נוסח החוק – בפרט לאחר שתקנות שעת החירום עמדו בתוקף ואף נעשה שימוש בסמכויות שניתנו מכוחן – הינו בעל משמעות", נטען בעתירה. "ההנחה הינה כי שינוי לשון החוק איננה אסתטית, ועת המחוקק מנסח מחדש את הסמכות המוקנית לבית המשפט, הדבר נועד לשנות מהותית סמכות זאת. אין ענייננו בשירה או ספרות אלא בטקסט משפטי בעל משמעות נורמטיבית, ומחיקת סמכותו של בית המשפט לבטל הוראה מנהלית והחלפתה בסמכות לשנות הוראה מינהלית נקרא באופן פשוט ואינטואיטיבי כשלילת סמכותו של בית המשפט לבטל הוראה". לדברי האגודה, הפרשנות של עו"ד פרנקל-שור "עומדת על כרעי תרנגולת".
ככל שהפרשנות של יועמ"ש הוועדה תידחה, מוסיפים באגודה, הרי ש"מדובר בחקיקה תקדימית שנועדה להגביל מראש את סמכות הביקורת השיפוטית של בתי המשפט".
לטענת האגודה, ביטול האפשרות כי בית המשפט יוכל לבטל את החוק, משמעותה כי ניתן יהיה להשתמש בו באופן מופקר: "נאסר על בית המשפט להחיל ביקורת שיפוטית אפקטיבית על הוראה להטיל מגבלות על כלי תקשורת זר, מכל עילה שהיא. החלטה יכולה להינתן בהליך פגום, ללא התייעצות, על בסיס תשתית עובדתית רעועה, תוך הפעלה בלתי סבירה של שיקול הדעת או תוך פגיעה לא מידתית בזכות, וידי בית המשפט יהיו קשורות מסעד של בטלות ההחלטה המינהלית. הוא יוכל לשנות את ההוראה או לקצוב אותה, אבל לא לבטלה. מדובר בפגיעה אנושה בשלטון החוק, בהפרדת הרשויות ובעצמאות הרשות השופטת".
"תכלית המגבלות איננה ביטחונית אלא פוליטית"
בנוסף מדגישים באגודה כמה שינויים נוספים שחלו בין נוסח התקנות לשעת חירום לנוסח הסופי שנכנס לספר החוקים: האישור להחרים מכשירי טלפון ניידים של עיתונאים (תחת מגבלות), הארכת משך הסנקציות שיוטלו על כלי תקשורת והגדלת משקלם של גורמים פוליטיים על חשבון גורמים ביטחוניים בהליך קבלת ההחלטה לפעול בהתאם לחוק.
"הוראת השעה קיצונית יותר מתקנות שעת החירום שהותקנו בראשית המלחמה", קובעים באגודה ומוסיפים כי "התכלית האמיתית" של החוק היא "מדינית או פוליטית ולא ביטחונית". בהקשר זה מזכירים באגודה כי הסמכות שניתנה בתקנות שעת חירום לשר הביטחון עברה לראש הממשלה, וזו שניתנה לקבינט המדיני-ביטחוני עברה לממשלה כולה.
"אין מנוס מהמסקנה שתכליתה האמיתית של הוראת השעה הינה תיוג וענישת כלי תקשורת זרים בשל תוכן שידוריהם שאינה לרוחה של הממשלה"
לפי העתירה, "ככל שמגבלות על כלי תקשורת מוטלות על ידי גורמים פוליטיים, תחת גורמים ביטחוניים, מתחזק החשש כי תכלית המגבלות איננה ביטחונית אלא פוליטית". עוד טוענים באגודה כי "העובדה שחצי שנה לתוך המלחמה, ולמרות שהיו בתוקף תקנות שעת חירום, הופעלו הסנקציות רק פעם אחת נגד ערוץ זר זניח יחסית ['אל-מיאדין'; א"פ], והעובדה שעברו מעל חודשיים, בשיאה של המלחמה, בין פקיעת תקנות שעת החירום לבין חקיקת הוראת השעה, מצביעה גם היא על כך שאין פה דחיפות המלמדת על צורך ביטחוני חשוב".
אישוש נוסף לתכלית הפוליטית של החוק מוצאים באגודה לזכויות האזרח בעובדה כי הכלים שניתנו לשר התקשורת "דרקוניים עד מאד, אך אינם אפקטיביים בהשגת התכלית הביטחונית". הסנקציות שבהוראת השעה לא ימנעו מהערוץ לשדר בישראל, שכן זאת ניתן לעשות באמצעות כל מכשיר טלפון חכם ולא ימנעו הפצה של התכנים, שכן השר יוכל לחסום אתרי אינטרנט של הערוץ אך לא למנוע את שידוריו ברשתות חברתיות ואפליקציות או בצלחות לוויין פרטיות.
"לא הגורם המחליט, לא היעדר הדחיפות, לא התשתית העובדתית ולא הסנקציות הקיימות בהוראת השעה מעידים על כך שתכליתה ביטחונית. לאור זאת, אין מנוס מהמסקנה שתכליתה האמיתית של הוראת השעה הינה תיוג וענישת כלי תקשורת זרים בשל תוכן שידוריהם שאינה לרוחה של הממשלה, ובמיוחד בתקופת המלחמה – בשל אימוץ קו ביקורתי נגד צורת הלחימה, וסימונם כסיכון. תכלית זו אינה הולמת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית השומרת על חופש הביטוי", נכתב בעתירה.