המלחמה בעזה הפכה עוד מתחילתה לאירוע אזורי ובינלאומי. שורה של מדינות תורמות את חלקן לאירוע כל אחת בדרכה – מי בסיוע במו"מ על החטופים, מי בסיוע הומניטרי ומי באמצעות הסחת הדעת הביטחונית של ישראל במסגרת "התלכדות הזירות". שמה של מדינה אחת בולט בהיעדרותו מהשיח סביב המלחמה: סוריה.
השתיקה הסורית בהתייחס לעזה טוענת העיתונאית והחוקרת הלבנונית דלאל אל-בזרי במאמר ב"אל-ערבי אל-ג'דיד", היא נייר לקמוס למצבה העגום של סוריה.
כדי לעגן את דבריה אל-בזרי מפנה את הקוראים לעיתונות הסורית הממסדית המשקפת את עמדתו של המשטר הסורי. אל-בזרי מדגימה זאת באמצעות העיתון "אל-וטן", המזוהה עם המשטר, כאבן בוחן לאדישות הסורית.
בעמוד השער של העיתון, כך היא מתארת, בולטת כותרת העוסקת בביקור של בכירים סורים בפטריארכיה הארמנית לכבוד חג המולד בכנסיות המזרחיות; מתחתיה ניבטות תמונות גדולות של אסד לאחר שפרסם את טיוטות החוקים עבור רפורמה מנהלית. המשך העלעול בעיתון יפגיש את הקורא עם שלל ידיעות ובהן ברכות לכבוד חג המולד, טורי דעה על המצב הכלכלי, תגובת חיזבאללה על ההתנקשות בסאלח אל-עארורי ועוד. ולבסוף, רק בשולי העיתון, מתפרסמות שתי ידיעות גנריות על המלחמה המתנהלת בעזה.
אל-בזרי מראה שבכל הנוגע לעזה אין הבחנה בין המשטר לאופוזיציה ונראה שהאדישות אוחזת בכולם. כך, האתר "ענב-בלדי", המזוהה עם האופוזיציה הסורית, אף הוא חף מאזכורים של המלחמה בעזה בכותרותיו הראשיות. תחת זאת, את כותרותיו הראשיות מעטרות ידיעות בדבר עליית מחירי הבנזין, העימותים בגבול ירדן, הפסולת הנערמת בעיר המורדים אדליב והפצצות העיר על ידי המשטר. גם טורי הדעה עוסקים כמעט בכל פרט לעזה, לרבות המיטב מאירועי הספורט הבינלאומיים. במקרים בודדים, היא מציינת, עזה זוכה לעיסוק שולי ואגבי.
אפילו הדו"ח השנתי, שהתפרסם באתר תחת הכותרת "מה טומנות בחובה 2024 עבור סוריה?", מתייחס באריכות לשורה של אירועים משמעותיים שפקדו את סוריה ללא אזכור קל שבקלים למלחמה בעזה.
סקירה של העיתונות הממוסדת והאופוזיציונית מובילה אם כן למסקנה אחת, קובעת אל-בזרי, המלחמה בעזה אינה תופסת מקום מרכזי בתודעה הסורית, וזאת בניגוד לנוכחותה בתודעה הציבורית במדינות ערביות אחרות או בעולם כולו.
אל-בזרי טוענת שזו אינה בהכרח מגמה שמוביל המשטר, והיא אינה רק נגזרת של נסיבות עכשוויות. הראיה לכך הן ההתבטאויות הרפות ונטולות הרלוונטיות גם של חברי אופוזיציה ושל סורים גולים. אחדים מהם הוציאו מתחת ידם תובנות מעניינות, כגון ניסיון לערוך הקבלה בין מדיניות אסד בסוריה לבין מדיניות ישראל בעזה, אך גם דבריהם נהפכו תוך זמן קצר לקצף על פני המים.
לטענתה, הרושם שעולה הוא שסוריה אינה מתקיימת באמת כמדינה. דווקא סוריה, "הלב הפועם של הערביות" ו"מצודת הערביות", הסתגרה בתוך עצמה, מקיפה עצמה בבועה ומתנתקת מאירועים מסביבתה הקרובה.
התרדמת הסורית בולטת במיוחד נוכח התפקיד המרכזי שמילאה סוריה בעבר, ובפרט בימי חאפז אל-אסד, בקידום הסוגיה הפלסטינית בכל אימת שהיא הייתה יכולה למנף זאת לצרכיה. התמיהה גוברת מאחר שסוריה היא שחקנית המצויה לכאורה בליבת הציר המעורב ביותר במלחמה בעזה, הציר של "אחדות הזירות" בהובלת איראן. והנה, דווקא כעת, אל מול האירוע הפלסטיני החשוב ביותר אחרי הנכבה ואחד האירועים הפורמטיביים ביותר באזור, לא ניתן לאתר את העקבות הסוריות.
מסקנתה של אל-בזרי היא כי סוריה היא מדינה כבושה – פיזית ותודעתית. לשיטתה, סוריה כבושה באותה מידה שפלסטין כבושה על ידי ישראל ולבנון כבושה על ידי "מיליציות איראניות". אלא שלסוריה יש מספר רב של כובשים, כל אחד והנתח שלו.
כך, איראן התבססה בסוריה בזכות חיזבאללה שקנה לו שבת במדינה לצד המיליציות השיעיות האחרות. אחריה מגיעה רוסיה שהושיעה את אסד במלחמה במורדים ומפגיזה את מעוזיהם באדליב גם כעת. שלישית היא ישראל, שמעבר לכיבוש רמת הגולן עושה בסוריה כבשלה, כשהיא פושטת מעת לעת על שדות התעופה של חלב ודמשק כמו גם על בסיסים ומחסני נשק איראניים. רק לאחרונה (25 בדצמבר) התנקשה בסוריה בראדי מוסאווי, בכיר במשמרות המהפכה האיראניים.
תמונת הכיבוש הפיזי אינה שלמה מבלי להזכיר את ירדן, את המורדים, את טורקיה ואת ארה"ב. ירדן במלחמתה נגד מבריחי הסמים בשירות אסד והחיזבאללה פושטת על מוקדי ההברחה ואם נדרשת לכך מפגיזה גם בקרבת הגבול עם סוריה. הטורקים התבססו היטב בצפון המדינה כדי לבתר את הקנטונים הכורדיים, ולמורדים נותרו עוד מעוזים באדליב ובדרום המדינה. אחרונים הם האמריקאים המחזיקים שני בסיסים בא-תנף ובא-שדאדי.
הכיבוש הפיזי חדר לתודעה הסורית והפך את הווייתה לכזו של ישות נטולת ריבונות. סוריה כבר אינה ארץ או מדינה לכידה אלא פסיפס של שחקנים צבאיים ומדינות זרות שלכל אחת יש חשבונות ואינטרסים משלה. תשומת הלב של מה שנשאר מסוריה מופנית כל כולה להישרדות, הרחק הרחק מפלסטין.
בסיפא של דבריה אל-בזרי קובעת כי מה שנותר מהריבונות הסורית אף הוא בגדר אשליה. סוריה הממלאת כביכול תפקיד בשירות אחדות הזירות אמורה להטיל את מלוא כובד משקלה במקרה של הסכם אפשרי בין ישראל לחיזבאללה וללבנון שיביא לנסיגת ישראל מחוות שבעא. במקרה של הסכם כזה, סוריה אמורה לדבוק בעמדתה כי חוות שבעא הן סוריות ולא לבנוניות. אולם כרגע, ככל שהדבר תלוי בבעלי הבית האמיתיים בסוריה, גם סוריה צפויה להסכין עם העובדה שתיכפה עליה כי חוות שבעא הן אינן לבנוניות ואינן סוריות.
מיקי לוזון הוא מתרגם וכותב בצוות פרויקט אופק, מבית מכון ון-ליר והפורום לחשיבה אזורית. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מאתרי תקשורת, מגזינים, בלוגים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית. חלק מהמאמרים מתורגם במלואו ומתפרסם בשיתוף פעולה עם מרכז אעלאם לתקשורת הערבית. לאתר הפורום לחשיבה אזורית