משך הזמן הארוך והממושך שלקח לפרקליטות לקבל החלטה האם להגיש כתבי אישום נגד חברות וואלה, בזק וידיעות-אחרונות בפרשיות השחיתות "תיק 2000" ו"תיק 4000", חרג באופן בוטה מהמותר ואפשר שאף השפיע על ההחלטה שלא להעמידם לדין, כך קובע נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, מנחם פינקלשטיין.
שלושת התאגידים עומדים במרכז משפט המו"לים, משפט השחיתות הציבורית בו עומדים לדין בעבירות שונות של שוחד, מרמה והפרת אמונים, ראש הממשלה בנימין נתניהו, מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס והבעלים לשעבר של בזק ו"וואלה" שאול ואיריס אלוביץ'. שלושת המו"לים נאשמים בכך ששיחדו את רה"מ נתניהו באמצעות רתימת כלי התקשורת שבבעלותם לצרכיו.
במענה לתלונת עמותת הצלחה, ע"י היועץ המשפטי עו"ד אלעד מן, קובע הנציב כי היא מוצדקת ומפרט כל אחד מהשלבים בהליך שהתנהל בפרקליטות, מקבלת חומרי החקירה ועד להחלטה הסופית שהתקבלה בתחילת החודש על סגירת התיקים בלא כלום (למעט קנס לבזק).
מהחלטת הנציב מתברר כי תקופת הטיפול בתיק חרגה פי 2 ו-3 מפרקי הזמן המרביים שנקצבו בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה וזאת מבלי שהתבקשו ארכות. רק ימים אחדים לפני סגירת התיקים, כך מתברר, ביקש פרקליט המדינה עמית איסמן ארכה בדיעבד, וגם זאת רק בעניין תאגיד בזק.
פינקלשטיין מפרט בהחלטתו, על סמך מידע שקיבל מהמשנה לפרקליט המדינה (אכיפה כלכלית), עו"ד ליאת בן-ארי שווקי, כיצד קרה שחלפו למעלה מארבע שנים מהמועד שבו הומלץ לפרקליט המדינה להגיש כתבי אישום נגד התאגידים ועד שהוחלט שלא לעשות כן.
עו"ד ליאת בן-ארי, המנהלת את משפט המו"לים מטעם הפרקליטות; ביהמ"ש המחוזי בירושלים, 10.5.22 (צילום: ראובן קסטרו)
לפי השתלשלות הדברים שמתארת עו"ד בן-ארי שווקי, למעלה משנה חלפה מהמועד שבו הוחלט על הגשת כתב אישום נגד התאגידים בכפוף לשימוע (21.11.19) ועד למועד שבו נשלחו לבאי-כוחם של התאגידים מכתבי שימוע (23.12.20).
גם המשך הדרך התנהלה בעצלתיים. השימוע אמור היה להתקיים לכל המאוחר במרץ 2021 אולם באי-כוח "וואלה" ובזק ביקשו דחייה "לנוכח היקף חומר החקירה" וכן בשל הסגר שהוטל בישראל עקב מגפת הקורונה. ולאחר שארכה זו אושרה ביקשו התאגידים ארכה נוספת, שגם היא אושרה. בשל כך חלפו שמונה חודשים מהמועד שבו נשלחו לבאי-כוחם של התאגידים מכתבי שימוע ועד למועד שבו הועבר לפרקליטת מסמך שימוע בכתב מטעם וואלה ובזק.
גם השימוע של "ידיעות אחרונות" אמור היה להתקיים לכל המאוחר במרץ 2021 אולם לנוכח מגפת הקורונה ו"העובדה כי הם ייצגו במקביל את אחד הנאשמים בתקי המרכזי", התבקשו ואושרו דחיות כך שזה נערך רק באוקטובר 2021, עשרה חודשים אחרי שליחת מכתב השימוע לתאגיד.
שוב חלפה כשנה, הפעם בין מועדי השימוע לתאגידים ועד שהצוות המטפל בתיק בפרקליטות העביר חוות דעת בעניין "וואלה", בזק ו"ידיעות אחרונות" (14.3.203). חצי שנה נוספת נדרשה כדי להעביר לפרקליט המדינה "חוות דעת סופיות" לגבי התאגידים אם כי עם התקבלותם אצל פרקליט המדינה הסתבר כי הן לא סופיות וכי דרושות השלמות. אלו הוגשו רק ב-15.5.23.
ארבעה חודשים מאוחר יותר הודיעה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה כי אינה נדרשת על פי דין לקבל החלטה בתיק ופרקליט המדינה עמית איסמן אישר את חוות הדעת. חמישה חודשים נוספים חלפו עד שהוחלט על סגירת התיקים בלי העמדה לדין.
חריגה מפרקי הזמן המירביים
עו"ד בן-ארי-שווקי, לשעבר פרקליטת מחוז מיסוי וכלכלה שהגישה את התביעה נגד נתניהו, בני-הזוג אלוביץ' ונוני מוזס בהליך העיקרי של משפט המו"לים, כתבה לנציב פינקלשטיין כי בשנת 2018, עם העברת התיקים מהמשטרה ורשות ני"ע לפרקליטות, החליט היועמ"ש דאז אביחי מנדלבליט להתמקד קודם כל בקבלת החלטה לגבי החשודים בשר-ודם, וזאת "נוכח העובדה שהחשוד העיקרי בתיקים אלה מכהן כראש ממשלת ישראל". רק לאחר מכן התפנו בפרקליטות לדון בסוגיית התאגידים.
מלבד ההליך העיקרי שהתנהל בבית-המשפט המחוזי בירושלים, מזכירה עו"ד בן-ארי-שווקי, התנהל במחוזי ת"א הליך נגד אלוביץ' ונאשמים נוספים בפרשת בזק. ניהול ההליכים המקבילים הקשה על הפרקליטות לקבל החלטה בעניין התאגידים, כך נטען, כיוון שזו נדרשה לקחת בחשבון בין היתר את "הסיכון לקבלת הכרעות עובדתיות ומשפטיות סותרות".
אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, 2018 (צילום: יונתן זינדל)
עוד ציינה בן-ארי-שווקי כי היקף החומרים שהתקבלו בפרקליטות בדבר מעורבות התאגידים, הן מגופי החקירה והן מטעם התאגידים במסגרת השימוע שנערך להם, היה "רחב, ובחינתם דרשה משאבים וזמן רבים".
כך או אחרת, אין חולק כי הפרקליטות חרגה מפרקי הזמן המרביים שנקבעו בהנחיית היועמ"ש. לפי הנחיה זו, הפרקליטות היתה אמורה לקבל החלטה על העמדה לדין ב"תיק 2000" של "ידיעות-אחרונות" בתוך 18 חודשים ואילו החלטה על "תיק 4000" והתאגידים הנוגעים לו, "וואלה" ובזק, היתה אמורה להתקבל בתוך 24 חודשים.
הנציב כותב כי עו"ד בן-ארי-שווקי ציינה במענה לשאלתו כי "לא ניתנו ארכות פורמליות בכתב לטיפול בתיקים, וכי רק ביום 25.1.2024 ביקש פרקליט המדינה ארכה בדיעבד לגבי חריגה מן המועדים בעניין בזק".
חשבו במשך 5 ו-6 שנים
"מאז הגיע התיק בעניינם של וואלה ובזק לטיפול פרקליטות המחוז חלפו כ-5 שנים, ומאז החל טיפולה בתיק הנוגע לידיעות אחרונות חלפו קרוב ל-6 שנים – עד לקבלת החלטות בענייניהם", מסכם הנציב. "זאת ועוד, פרק זמן ממושך מתוך התקופות המצוינות לעיל – העומד על כ-16 חודשים – חלף ממועד הגשת חוֹות הדעת של פרקליטות המחוז, הממליצות על הגשת כתב אישום נגד התאגידים בכפוף לשימוע, ועד שנשלחו מכתבי השימוע, המפרטים את עיקרי החשדות כנגדם.
"אין להוציא מכלל אפשרות כי הזמן הרב שחלף, עמד, בין היתר, ברקע ההחלטות שהתקבלו בסופו של יום"
"עוד ניתן להסיק, כי תקופה ארוכה נוספת הוקדשה להכנת חוֹות הדעת שלאחר שימוע, אשר נמשכה למעלה מ-16 חודשים, וזאת החל ממועד קבלת השלמות הטיעונים בכתב מטעם התאגידים ועד שהגישה פרקליטות המחוז את חוות הדעת הסופיות בעניינם לפרקליט המדינה".
לפי הנציב, "מדובר בתקופת שימוע ארוכה במיוחד – למעלה מ-3 שנים חלפו מאז נשלחו מכתבי השימוע לכלל התאגידים ועד לקבלת ההחלטה בתיקים". הנציב קובע כי גם בהינתן המאפיינים הייחודיים של התיק, "דומה שמשך הטיפול בתיקים, ובעיקר משך תקופת השימוע, חרגו מגדרי הסביר".
"הימשכות הליכי השימוע, אשר התארכו כאמור כ-3 שנים, היה בה כדי לפגוע בניהול מיטבי של ההליך הפלילי, ואין להוציא מכלל אפשרות כי הזמן הרב שחלף, עמד, בין היתר, ברקע ההחלטות שהתקבלו בסופו של יום".
הנציב מותח ביקורת על הפרקליטות בשל משך הזמן החריג, ומקשר בין ההתמהמהות לאבדן אמון הציבור במערכת המשפט.
"בעת האחרונה הולכת וגוברת ההכרה ארוכת השנים בדבר חשיבותו המכרעת של אמון הציבור במוסדות הציבור בכלל, ובמערכת המשפט בפרט", הוא כותב. "אף לא יהא זה מופרז לומר, כי אמון זה הוא הנקודה הארכימדית שבה תלוי בניין המערכת כולה. אמון הציבור לא יושג, כאשר טחנות הצדק טוחנות כה לאט.
"בהקשר זה יש לציין, כי בצד ההבנה לדברי הפרקליטות, לפיהם רגישות הנושא ומורכבותו הביאה למשנה זהירות ולעיכובים בקבלת ההחלטות, הרי ששיקול זה כשלעצמו אמור לפעול גם בכיוון ההפוך: דווקא בסוגיות רגישות וסוערות ממין זה, אשר בהיבטים אחרים שלהן התקבלו החלטות דרמטיות זה מכבר, נכון היה לזרז ככל הניתן את קבלת ההחלטות ביתר ההיבטים, ולא להותיר פתח ללזות שפתיים".
על גבי זאת ראוי לציין כי גם הטיפול בתלונת "הצלחה", שעיקרה נוגע לעיכוב מחפיר בזמנים, לא הצטיין בחזית לוחות הזמנים. לנציב נדרשה חצי שנה על מנת להכריע בתלונה, זאת אחרי שהפרקליטות התעכבה שוב ושוב במענה לפניית הנציב.