ישיבת סרק נוספת של הוועדה לבחירת שופטים התקיימה היום (17.1): לא נידונו בה מועמדים קונקרטיים לעליון ולא התקיימה הצבעה. לפי הדיווח, השרה אורית סטרוק בחרה להקריא לחבריה בוועדה את שירו של אהוד בנאי "ניצוץ האהבה". שופט בית המשפט העליון יצחק עמית התרעם על בזבוז הזמן ואמר "אני מרגיש כאן כמו עציץ". בתגובה אמר שר המשפטים לוין: "אתה עציץ? אני העציץ האמיתי. אתה הרי תתמנה בסופו של דבר. שום דבר לא יפגע בך. אתם כבר תמצאו דרך למנות אותך כנשיא כפי שאתם מוצאים דרך להגשים כל דבר שאתם רוצים, גם אם הממשלה והכנסת לא רוצות בכך".

השר לוין יודע היטב שאין צורך "למצוא דרך", לגייס כוחות נסתרים או לשנות סדרי עולם כדי למנות את השופט עמית לנשיא. בדיוק להיפך: זוהי דרך המלך. כל עוד הכנסת לא תיקנה את החוק הקיים, אין לשר לוין אפשרות משפטית ואפילו לא רוב בוועדה כדי לחרוג מנוהג הסניוריטי, לפיו מתמנה לנשיא השופט הוותיק מבין שופטי בית המשפט העליון.

הנוהג נועד לשמור על עצמאות ומקצועיות השופטים באמצעות הליך מינוי ידוע מראש ואוטומטי, וכך למנוע תחרות מכוערת כפי זו שנראית בשנה האחרונה על תפקיד המפכ"ל, כאשר חלק מהניצבים מתחרים ביניהם מי יתרפס יותר ויפר יותר כללים ופסקי דין כדי לשאת חן בעיני השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר.

עוד יודע השר לוין שקלוש הסיכוי שהכנסת תתקן את החוק בעניין הליך המינוי של נשיא לבית עליון, לאור המחאה ההמונית שהייתה נגד ההפיכה המשטרית, אסון ה-7 באוקטובר והמלחמה, ובמיוחד לאחר שבג"ץ רק ביטל את התיקון בעניין עילת הסבירות וגם דחה את תחולת התיקון בעניין הנבצרות לכנסת הבאה.

בנסיבות אלה, מתבקשת השאלה מדוע הפארסה של עיכוב מינוי נשיא לעליון נמשכת כבר מספר חודשים. ייתכן שהתשובה לכך היא שבניגוד לטענתו בוועדה, השר לוין אינו "עציץ" בגלל שופטי העליון, אלא הוא בוחר להיות "עציץ" של ראש הממשלה נתניהו.

עד ל-7 באוקטובר המטרה המרכזית של ראש הממשלה נתניהו היתה לבטל או לעצור את ההליכים הפליליים נגדו, או לבחור את השופטים שידונו בתיקים ובערעורים שיוגשו עליהם. עתה, נוספה מטרה נוספת לנתניהו והיא למנוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את אחריותו האישית לאחד מהאסונות החמורים ביותר בתולדות המדינה. אם בכל זאת תקום ועדה כזו, אסור מבחינתו שתהיה אפקטיבית.

מינוי שופט נוח, "עציץ", לנשיא בית המשפט העליון, עשוי לסייע לראש הממשלה נתניהו לפתור את בעיותיו האישיות: לנשיא בית המשפט העליון קבועות בחוק סמכויות בנוגע להדחה, השעיה וגם פסילה של שופטים מלדון בתיקים. בנוסף, ככל שהלחץ הציבורי יהיה כבד מספיק ונתניהו ייאלץ להקים ועדת חקירה ממלכתית, הרי שלפי סעיף 4(א) לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1969, נשיא בית המשפט העליון הוא מי שימנה את יושב-ראש הוועדה ואת שאר חבריה.

אלא שכמו שלוין יודע, גם נתניהו יודע שהוא יכול לחלום על כך, אך נראה שרק מדובר ב"דחיית הקץ" ומינויו של השופט עמית לנשיא הוא בלתי נמנע. לכן, נראה שהסחבת נובעת בעיקר מהתרסקות מעמדו הפוליטי של השר לוין.

בציבור הרחב ובקרב שותפיו לממשלה ולקואליציה מאשימים את לוין כאחראי הראשי לכישלון המוחלט של קידום חוקי ההפיכה המשטרית, או "הרפורמה המשפטית" בלשון תומכיה. סביר להניח שהשר לוין מכיר בסכנה הממשית להמשך הקריירה הפוליטית שלו. כל שנותר לו לעשות כדי לשרוד פוליטית הוא לשאת חן בעיני ראש הממשלה נתניהו ומקורביו. בקיצור, להיות אחד משורה של חברי כנסת ושרים בליכוד שזו עבודתם הראשית ועילת קיומם הפוליטי.

מבחינתו של השר לוין, עדיף שבג"ץ או היועמ"שית לממשלה יכפו עליו לקדם את מינויו של השופט עמית לנשיא, מאשר שייהפך לסדין אדום בסביבת ראש הממשלה נתניהו כמו שר הביטחון יואב גלנט, רק בלי האנשים שמוכנים לצאת לרחובות כדי למנוע את פיטוריו.

בדומה לרבים אחרים בממשלה ובקואליציה, גם אצל השר לוין האישי הוא הפוליטי ולעזאזל האינטרס הציבורי בסיום המהיר של הפארסה.