ארגון העיתונאים והעיתונאית בישראל, הגוף היציג של מרבית העיתונאים והעיתונאיות בישראל, הגיש התנגדות לתיקוני החוק המיועדים להעניק לשב"כ הרשאות נוספות לריגול אחר אזרחים ישראלים. בארגון דורשים כי עיתונאים יוחרגו מתיקוני החוק, כשם שמוחרגים בעלי מקצועות אחרים כגון עורכי דין, רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וכוהני דת.
לפי התיקון המוצע לחוק השב"כ, לארגון הביון יהיה מותר לאסוף מידע אודות דעות פוליטיות, אמונות דתיות ונטיות מיניות של אדם, לחדור למחשב או לטלפון הנייד מבלי שהדבר ייחשב "האזנת סתר" כמשמעה בחוק ולדרוש מידע על אזרחים מספקי אינטרנט. כל זאת ללא צו שיפוטי או מנגנון בקרה חיצוני.
תזכיר החוק, טוענים בארגון, "מעלה חשש לפגיעה בלתי סבירה בחופש העיתונות ובזכות הציבור לדעת, שהם יסודות חיוניים למרקם הדמוקרטי בכל עת ובכל זמן, ולא פחות ואף יותר – בעיתות חירום", סותר חוקי יסוד ומנוגד לפסיקת בית המשפט העליון.
"עיתונאים, שחיסיון המידע וחיסון המקורות שלהם הוכר בשורה ארוכה של פסקי דין ותקדימים של בית המשפט העליון, אינם כלולים ברשימת המקצועות המוחרגים מתזכיר החוק, ושלגביהם יש לנקוט במשנה זהירות ובהסדר מוקפד וייחודי", מזכיר הארגון. זאת למרות שהחוק הכיר בצורך בהגנות מיוחדות לעיתונאים. כך למשל הכירו החוק והפסיקה בחשיבותו של החיסיון העיתונאי ביחס לסמכות החוקית לקבל נתוני תקשורת מחברות הסלולר, ביחס להפעלת יכולות איכון של השב"כ בתקופת הקורונה או בנוגע לבירור תביעות לשון הרע.
התיקונים המוצעים כעת לחוק השב"כ, "מתעלמים למעשה מחשיבותה של העבודה העיתונאית והצורך החיוני לשמור בידי העיתונאים את כלי עבודתם העיקרי, חסיון המקורות והמידע, המאפשרים להם לבצע מלאכתם ובלעדיהם אין עיתונות חופשית. ודוק: כדי שהעיתונאים יבצעו את מלאכתם – שאין ולא יכול להיות חולק בדבר חשיבותה לשמירה על חופש הביטוי, על זכות הציבור לדעת, על הדמוקרטיה ושלטון החוק – יש הכרח לשמר לעיתונאים את כלי העבודה שלהם. טול מעיתונאי כלי זה והוא עלול להיוותר נעדר יכולת לפעול, או – לכל הפחות – 'קצוץ כנפיים'".
בארגון דורשים או להחריג את העיתונאים מהתיקונים המוצעים בחוק השב"כ, או לחילופין להוסיף את העיתונאים לרשימת בעלי המקצועות המוחרגים מחוק האזנת סתר.
את ההתנגדות לתזכיר החוק הגישו בשם ארגון העיתונאים עורכי הדין אמיר בשה ולילך לוי.