מאז חדרה המילה "נראטיב" לחיינו, היא השתלטה על כל חלקה טובה. כבר אי אפשר להציג סתם סיפור, זה חייב להיות נראטיב או "סִיפֵּר", אם נתעקש על המינוח העברי התקני. גם בערבית התקנית המילה קיימת והיא נגזרת מהצירוף ס.ר.ד, (סַרַדַ سَرَدَ) שפירושו סיפר סיפור. משורש זה נגזרת המילה סַרְדִיֶה (سردية) שהיא הנראטיב בערבית וגם מילת הסלנג המקומית, סַרְדֶה (سردة), שפירושה שיחה חופשית ומתגלגלת באווירה טובה, ללא מגבלות. "סַרדֶה after dinner" הוא שמו של פודקאסט לבנוני שהחל לפעול בשנת 2020 על רקע המשבר הפוליטי והכלכלי הקשה שפוקד את לבנון משנת 2019.

את הפודקאסט מגישים אנשי התקשורת הלבנונים מוּעין ג'אבּר (معين جابر) ומֵידֵיאַה עזורי (ميديا عزوري) ובמסגרתו הם מארחים פעילים חברתיים, אינטלקטואלים, אנשי תרבות, אמנות ואקדמיה לשיחה חופשית שאורכה בין שעה לשעה וחצי על עניינים, שלפי הגדרת המגישים, נידונים בדרך-כלל מאחורי דלתות סגורות. יתכן וזאת הסיבה שבזירת הפודקאסטים בשפה הערבית הוא נחשב לאחד האיכותיים והמעניינים. ברוב השיחות הדגש הוא על נושאים שנוגעים לחיים בלבנון, אם כי מדי פעם עולים נושאים כלל-ערביים. בשבועות האחרונים של שנת 2023 ובאופן לא שגרתי, הוקדשו כל ששת פרקי הפודקאסט בזה אחר זה לנושא אחד – המערכה שמתנהלת בעזה.

לכאורה אין לנו סיבה להתרגש מחבורת לבנונים-פרנקופונים, שיושבת בדירה מעוצבת בביירות ומלהגת על המצב. אולם השיחות ב"סרדה" מאפשרות לנו לראות כיצד נתפסת ישראל בעיני בני מעמד הביניים ומעלה, השכבה שמהווה את עמוד השדרה של כל חברה.

זה בכלל קרה?

בישראל אנו חיים וכואבים את אירועי 7.10. בעולם של "סרדה", לא ברור אם משהו בכלל התרחש לפני שישראל פלשה לרצועת עזה. כשמגישי הפודקאסט נדרשו להתמודד עם עדויות מובהקות לאירועים כדוגמת הסרט "#נובה", הם מחו על היעדר ההקשר (לא סיפרו לנו מה התרחש קודם לכן), ניתלו בהודאת ישראל על חלקה בפגיעה באזרחיה ובידיעות הכזב שפשו באותם הימים (40 תינוקות ערופי ראש, או בלשונו העוקצנית של ג'אבר – "עלי באבא וארבעים התינוקות", וכן, אין שם הרבה אמפטיה לקורבנות הישראלים).

כמקובל בשיח הזה, עולה הקריאה לחקירה נייטרלית ומהימנה על מנת להבין מה באמת קרה. באחת התוכניות ציין האורח, ד"ר זיאד מג'ד, שאם אכן התרחש מה שנטען, הרי שזוהי פגיעה באינטרס הפלסטיני. מה לגבי פגיעה בצלם אנוש? ביקורת כזאת נשמרת רק לצד הישראלי.

בתחום האחרון חייבים להודות שישראל עושה להם חיים קלים. בין אם אזרחי ישראל – סרטוני הטיק-טוק שמתעדים ביזה, הרס סתמי והשפלת פלסטינים בעזה; ובין אם ישראל הרשמית – השיח הממשלתי על הגליית תושבי עזה או התבטאויות דובריה הרשמיים בתקשורת הזרה (מארק רגב, הדובר לתקשורת הזרה, זכה לטיפול מיוחד כשקישר בין מזג האוויר החם לתמונות השבויים העזתים העירומים).

אם בתחילת הדרך עוד היה ניסיון להפריד בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין מדינת ישראל, הרי שבחלוף הזמן ההפרדה התפוגגה. כשאצלנו מקדמים בעוז את תיאוריית יחיא סינוואר הפסיכופט, ב"סרדה" מדברים על נתניהו כ"משוגע תאב רצח עם" (באנגלית זה נשמע קליט יותר: genocidal maniac); אם בישראל מתפלאים מהתמיכה הערבית בפעולות חמאס ב-7.10, הרי שב"סרדה" מתפלאים מהסקרים שמעידים כי רוב הציבור הישראלי תומך בהמשך הלחימה ואפילו בהחרפתה.

ג'נוסייד היא מילה נפוצה בשידורי "סרדה", לצד המילה "השואה". כן, השואה "שלנו". ג'אבר למשל, הסביר כי כשרואים איך העולם שותק לנוכח מעשי ישראל כעת, אפשר להבין איך שתקו כשהתרחשה שואת היהודים. דווקא ד"ר מג'ד, שאוזכר לעיל, מחה על ההשוואות הללו ודיבר על חוסר המודעות לשואה ולעוצמתה, זילותה והזלזול בה בצד הערבי. לטעמו, המצב בצד הפלסטיני גרוע מספיק ואין צורך בהשוואות מיותרות.

כסף (ורשתות חברתיות) מסובבים את העולם

כאמור, בעולם של "סרדה", ישראל שואפת לרצח עם והיא עושה זאת במגוון דרכים, החל מתחומים איזוטריים כמו גניבת שירים ערבים ידועים והטמעת מילים עבריות בהם, עבור במתן נשק לאזרחים יהודים על מנת שיהרגו אזרחים ערבים וכלה בתמונות שמגיעות מעזה.

תחום מיוחד שזוכה לטיפול בפודקאסט הוא מלחמתה של ישראל בעיתונות ובראשה המאבק בשידורי אל-ג'זירה. לפי השדרנים הלבנוניים: הרשת היחידה שאומרת את האמת בערבית ובאנגלית. מאבק זה מתבצע בדרכים פוליטיות וצבאיות. לראייה, ההודאה שישראל התכוונה לחסל את ואא'ל דחדוח, העיתונאי הבכיר של הרשת ברצועה והסתפקה בהריגת משפחתו. ותודה לצבי יחזקאלי, שפלט את הדברים בשידור בחדשות 13.

חוקרי תקשורת ומדיה שהוזמנו ל"סרדה" הסבירו כי יש לנטוש את העיתונות הקלאסית ולהתמקד ברשתות החברתיות. אך אליה וקוץ בה; ראשית, עומס המידע הויזואלי עלול להוביל להתעלמות ממנו. שנית, ברגע שתגיע ידיעה מעניינת יותר היא תדחק את סיפור המלחמה בעזה. שלישית, גם ישראל פעילה במרחב הזה.

החוקרים הסבירו כי ישראל פועלת ברשתות החברתיות כמו רוסיה. היא מפיצה תעמולה שמטרתה יצירת בלבול והטלת ספק ע"י התחזויות, שימוש בוואטאבאוטיזם והתקרבנות תוך אזכור בלתי פוסק של ההיסטוריה. לטענתם, ישראל שלטה בשיח ברשתות החברתיות רק בתחילת הדרך, כל עוד לא נפגעו פלסטינים רבים בעזה וכל עוד לא הגיעו סרטונים ודיווחים מעזתים חמושים בטלפונים ניידים.

כאן יש לשים לב לנקודה מעניינת; בישראל מרבים לדבר על ההשלכות הצבאיות והפוליטיות של מבצע "שומר חומות" (מאי 2021). בצד הערבי, מסתבר, אותם הימים היו נקודת מפנה בכל הקשור לחשיבותה של התקשורת העצמאית, באדיבות האחים אל-כֻּרד משכונת אל-שיח' ג'ראח במזרח ירושלים. במילים אחרות, מי שחי באמונה כי בעולם הערבי מאמינים לדוברים הישראלים ורק מחכים לסרטונים של אביחי אדרעי כדי לדעת מה באמת קורה, כדאי שיתעורר.

ב"סרדה" הסבירו כי יש דרך נוספת להילחם בישראל, תוך ניצול העולם הקפיטליסטי ועולם התוכן של המשפיענים. האחרונים מונעים משיקולי כסף ורתימתם להבעת הזדהות עם הסוגייה הפלסטינית תוכל לעזור. כדי לעשות זאת על הצד הערבי ליצור משוואה שתוכיח כי להיות בעד פלסטין מביא כסף.

המודל שהוצג בפודקאסט היה הריאיון הראשון של פירס מורגן עם הקרדיולוג המצרי (במיל.) אושיית התקשורת והקומיקאי בהווה, באסם יוסף. בדרכו הקלילה והעמוסה בהומור שחור, זכה יוסף ללמעלה מ-20 מיליון צפיות, מספר שיא בתולדות תוכניתו של מורגן, והוביל לראיון שני אישי ומיוחד שזכה גם הוא למיליוני צפיות. כך, מסבירים ב"סרדה", יוצרים ערוצים שעוקפים את תקשורת המיינסטרים ומשנים את סדר היום של הרשתות הגדולות.

הלכה למעשה, "סרדה" מאד מחוברת לשיח ברשתות החברתיות ולניסיונות לפקח עליו. הדבר בא לידי ביטוי בדרכים שהם מעוותים את הכיתוב באנגלית של מונחים שונים, כדי שלא יעלו בחכת האלגוריתם וייפסלו. רק על מנת להרגיע, אין מדובר בתכנים קיצוניים או בלתי נסבלים, אבל למה להתעסק עם האלגוריתם? כך למשל, בכתוביות שמלוות את הראיונות ובכיתוב באתרים השונים הם משבשים מילות מפתח. כמו ישראל היא !$R@EL, פלסטין היא P@le$t!nian, חמאס הוא H’m@s והרג הוא k*lling.

לבנים נגד שחורים וישו היה פלסטיני

אנשי "סרדה" חיים תחושת חוסר צדק. עבורם ישראל היא הרוע המוחלט והעדויות מהשטח מחזקות זאת. פעולותיה עוברות ללא שתשלם מחיר מכיוון שאין מדובר רק במאבק בין ישראל לפלסטינים; זהו מאבק בין לבנים (ישראל, ארה"ב) ללא-לבנים (בין היתר העולם הערבי), ולאחרונים אין ערך.

בתחילת הדברים אוזכרה ההתבטאות האומללה של מארק רגב; ב"סרדה" מאד נפגעו מכך שרגב הלבן, שזה מקרוב בא לכאן, משיא עצות בנוגע ללבוש שמתאים למזג האוויר באזורנו. כחלק מאותה תיאוריית "לבנים נגד שחורים" הם דאגו להזכיר בסיום תכנית סיכום השנה, ששודרה בערב חג המולד, כי ישו היה פלסטיני. כלומר, ישו שייך ללא-לבנים.

בראייתם, ישראל איבדה את הבלמים בעזה ויש לכך השלכות גם על הזירה הלבנונית. לתשומת ליבם של נציגי ישראל הרשמיים, שמכריזים השכם והערב על נכונותם להחיל על ביירות את גורל רצועת עזה, האמירות הללו מעוררות אצלם חשש. אך בניגוד למה שנדמה לנו, במצב כזה דווקא נפתח הפתח למתן לגיטימציה לחיזבאללה, שכן המיליציה השיעית היא היחידה שיכולה כיום להתמודד עם ישראל ולהגן על הדירה המפונפנת בביירות, כור מחצבתה של "סרדה".