העיתונאי ראמי חטיב, שהותקף על-ידי שוטרים לפני כשנה וחצי, מערער יחד עם ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל על החלטת מח"ש לסגור את תיק החקירה נגד השוטרים החשודים בתקיפתו.

באפריל 2022 צילם חטיב באזור הר הבית, במהלך התפרעות שכללה יידויי אבנים. חטיב החזיק מצלמה מקצועית גדולה, מיקרופון ומעמד למצלמה. לפי תיעוד המקרה, דווקא כאשר החל להתרחק ממוקד האירוע ניגשו אליו כמה שוטרי יס"מ ואחד מהם שאל אותו: "מי אתה?". חטיב השיב: "צלם של הווקף" והשוטר הגיב במילים "צלם של הווקף? מה אתה נמצא ביניהם? זורקים אבנים?". כמה שניות אחר כך, וללא כל סיבה נראית לעין, השוטרים החלו להכות בו עם אלותיהם ולבעוט בו עד שהתמוטט.

ציוד הצילום שלו ניזוק והוא עצמו נלקח לבית החולים אל-מקאסד, משם פונה לחדר המיון בהדסה הר-הצופים. הוא סבל מנזק רפואי נרחב, כולל שבר בזרוע ימין וסימנים לתסמונת פוסט-טראומטית.

כחודשיים לאחר האירוע הגיע חטיב למסור את עדותו במחלקה לחקירת שוטרים. בחודש יולי האחרון, למעלה משנה אחרי האירוע, קיבל חטיב מכתב בן עמוד ובו נמסר לו כי עו"ד בתיה קוליץ ממח"ש החליטה לסגור את התיק ולא להעמיד לדין את השוטרים החשודים בתקיפתו "וזאת מאחר שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין".

לפי ההודעה שקיבל חטיב, "ניתוח הראיות והגרסאות השונות העולות מחומר החקירה, הביאו לכלל מסקנה, כי סיכויי ההרשעה בתיק אינם סבירים". על החלטה זו הגישו כעת ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל יחד עם חטיב ערר למח"ש, וזאת באמצעות עורכי-הדין אמיר בשה, לילך לוי ונמיר אדלבי.

את הערר מבססים ארגון העיתונאים וחטיב על חומרי החקירה שנאספו במח"ש ואשר הועברו לעיונם. בין היתר נכתב בערר כי מפקדם של החשודים בתקיפת חטיב, השוטר דביר תמים, אמר לחוקרים: "ההתנהלות של השוטרים בהתאם לסמכות שניתנה להם כולל השימוש באלות, הדרך בה הם השתמשו באלות זה צריך לשפוט לפי הראייה הכוללת, אני כן אומר שלא צריך לבעוט בו, לא צריך לבעוט באף אחד, אני לא יודע מה היה לפני זה".

לאחר שחוקרי מח"ש הפנו את תשומת לבו של המפקד לכך שאחד השוטרים הפך את האלה שלו כך שיוכל להכות את חטיב בקצה החד שלה, אמר: "לעניין האלה ההפוכה לא ככה אנו מלמדים את השוטרים, בנושא השימוש באלה לכיוון פלג גוף תחתון מדובר בעבודה בהתאם לנוהל, לגבי הבעיטות, לא מדובר בפיזור על פי הנוהל".

בנוסף הודה השוטר כי "אם מדובר בעיתונאי שמציג תעודת עיתונאי, ההנחיות שכל אחד שאומר שהוא עיתונאי נותנים לו להזדהות ונותנים לו להישאר בשטח ההר".

לפי חומר החקירה בתיק, ישנו תיעוד מקיף לאירוע (אף כי משום מה לא הגיעו לתיק החקירה תיעודי התקיפה ממצלמות הגוף של השוטרים החשודים), ישנה עדת ראייה שנחקרה וכל תשעת השוטרים שהיו מעורבים באירוע זוהו.

"כאשר השוטרים החשודים יצרו אינטראקציה עם העורר הוא היה מרוחק ממוקד האירוע, הוא לא הפגין כל בדל של איום או התנגדות ואף הזדהה בפניהם כצלם ועיתונאי בשעת מילוי תפקיד. כך שדומה כי אין כל דרך אחרת לפרש את פשר מעשה התקיפה החמור של השוטרים החשודים מלבד הפרשנות לפיה הם בחרו לתקוף אותו בשל ניסיון להלך עליו אימים ולהפריע לעבודתו העיתונאית", נטען בערר.

"[...] משהוכחו רכיביהם של עבירות התקיפה ותקיפת העיתונאי כעובד ציבור שביצעו השוטרים החשודים בעורר ומשהוצג בפרק העובדות חומר הראיות המקיף המצוי בתיק החקירה של מח"ש, דומה כי החלטת מח"ש לסגירת תיק החקירה בנימוק של היעדר ראיות מספיקות להעמדה לדין אינה סבירה. בהמשך לכך, לשיטתנו קיימות בחומר החקירה ראיות מספקות לאישום השוטרים החשודים בעבירות הנזכרות לעיל. זאת, בהתבסס על עדויות העורר אשר הנן אמינות, מהימנות, מקיפות ונתמכות בתיעוד מתאים ובראיות אובייקטיביות נוספות".

בנוסף נטען בערר כי למקרה יש השכלות חשובות בשל הימצאותו של חטיב במקום כעיתונאי. "יש חשיבות יתרה בהגנה על יכולת העיתונאים לדווח לציבור אודות אירועים בעלי חשיבות ציבורית, בכל מקום, תנאי וזמן תוך הגנה על העיתונאים מפני פגיעה פיזית", נכתב בערר.