ה"ניו יורק טיימס" פירסם בשבת (25.11) כתבה מאת לורן לית'רבי לפיה "אפילו בבחינה שמרנית", הקצב של הרג אזרחים בעזה על-ידי ישראל הוא כמעט חסר תקדים במאה הנוכחית, גם לעומת הרג אזרחים אוקראינים על-ידי הצבא הרוסי. מדובר בקביעה מופרכת על פניה וב"טיימס" אכן נאלצו לפרסם תיקון, אולם הבעייתיות היסודית בכתבה לא תוקנה והעיתון לא נטל עליה אחריות.
סמוך לפרסום הכתבה, הבלוגר הצבאי הישראלי דוד ליסובצב היה זריז להצביע על כך שבמריופול לבדה, הרוסים הרגו יותר אזרחים מהמספר בו נוקב החמאס במלחמה הנוכחית ברצועה. ב"טיימס" בחרו בהערכה של האו"ם, לפיה הרוסים הרגו כ-1,000 אזרחים בעיר, למרות שהאו"ם עצמו מסר כי מדובר בהערכה ראשונית וכי הוא אינו יודע כמה אזרחים באמת נהרגו בעיר הכבושה שהרוסים לא איפשרו לגשת אליה.
המספרים האמיתיים גדולים יותר. עד כמה גדולים? בין פי 25 לפי 100. ה"טיימס" עצמו פירסם בעבר הערכה של הרשויות האוקראיניות בעיר לפיה נהרגו במתקפה הרוסית כ-20 אלף אזרחים. בהמשך דיווחה ממשלת אוקראינה על 25 אלף אזרחים הרוגים, אולם קברי אחים וגופות שהמשיכו להתגלות בין ההריסות העלו את המספר עוד ועוד. לפי סוכנות AP, מספר האזרחים ההרוגים עומד על כ-75 אלף. אקטיביסטים אוקראינים טענו כי המספר גבוה יותר, ועומד על כמאה אלף קורבנות.
הפספוס של ה"טיימס" בקשר לאוקראינה לא נראה כמקרי. הקריטריון המדוקדק בו בחרו ב"טיימס", הנוגע ל"קצב" ההרג ולא למספר והמגביל את תקופת ההשוואה ל-23 השנים האחרונות, נראה מגמתי. המספר הנטען של 10,000 אזרחים הרוגים בעזה על-ידי צה"ל, שטרם זכה לאימות, מתגמד לעומת מלחמות אחרות מאז מלחמת העולם השנייה (במהלכה נהרגו לפחות מאות אלפי אזרחים על-ידי כוחות בנות הברית), אז נקבעו כללי המלחמה בנוגע לאזרחים באמנת ז'נבה הרביעית.
כותרות הכתבה ב"ניו יורק טיימס" (צילום מסך)
ארה"ב הרגה במלחמת ויאטנם לפחות עשרות אלפי אזרחים, ולפי הערכות מחמירות המספר מגיע למעל 180 אלף. באפגניסטן הרגה ארה"ב לפחות 46 אלף אזרחים באופן ישיר, ועוד מאות אלפים שמתו בעקיפין כתוצאה מההפצצות והלחימה. בשתי מלחמות עיראק שיזמה ארה"ב נהרגו בין 187ל-210 אלף אזרחים, ויתכן שאף יותר. ב-2006 נהרגו כ-30 אלף אזרחים, ב-2007 כ-26 אלף, ב-2014 כ-20 אלף.
לפי פרויקט "מחיר המלחמה" של אוניברסיטת בראון, שה"טיימס" מצטט נציג שלו בכתבה, המלחמות אליהן יצאה ארה"ב בעקבות פיגועי 9.11, גבו את חייהם של כ-400 אלף אזרחים באופן ישיר ושל עוד כ-3.5 מיליון באופן עקיף.
כמובן שלא רק ארה"ב הורגת אזרחים במהלך מלחמות. לדוגמה: מלחמת האזרחים בסרי-לנקה, שהסתיימה ב-2009, גבתה את חייהם של כ-170 אלף אזרחים, לפי פרויקט ועדות האמת והצדק הבינלאומיות שהוקם ב-2013. מלחמת האזרחים הסורית, שהתנהלה בעשור השני של המאה העשרים ממש לא רחוק מכאן, גבתה את חייהם של בין 700 ליותר מ-900 אלף איש. לפי האו"ם, יותר מ-300 אלף מהקורבנות היו אזרחים, כ-90% מהם נהרגו על-ידי אסד ובני בריתו. ב-2014 לבדה נהרגו יותר מ-30 אלף אזרחים. שנה קודם לכן נהרגו כ-36 אלף אזרחים.
העיסוק בטענה מי הרג יותר אזרחים, הצבא הרוסי או הישראלי, הוא בעצמו הטעייה, שכן ה"טיימס", בינתיים לפחות, לא טוען כי צה"ל מבצע טבח מכוון באזרחי עזה
כשהדברים נוגעים למלחמה המתחוללת כעת בעזה, ה"טיימס" גם עושה לעצמו הנחות בכך שהוא נוקב במספר ההרוגים האזרחים בעזה למרות שאיך שום מידע רשמי על כך, מלבד המספרים שמוסר החמאס, שלו אינטרס מובהק לנפח את מספר האזרחים ההרוגים לעומת מספר הלוחמים מתוך הסך הכללי.
ה"טיימס" גם מצטט נתון לפיו כ-70 אחוז מההרוגים ברצועה הם נשים וילדים, ומייחס אותו לאו"ם. בפועל, מדובר במספר שמקורו בדיפלומטית הירדנית סימה סאמי באהוס, מנהלת ארגון האו"ם לקידום והעצמת נשים. באהוס אמרה את הנתון בנאום ולא סיפקה לו כל תימוכין או מקור. הארגון בראשותה, יש לציין, מותח ביקורת על מצב הנשים ברצועת עזה אך מעולם לא התייחס להרג ואונס הנשים על-ידי חמאס, מה שיכול ללמד על הטיה מסוימת ממנה סובלת באהוס.
אבל נעזוב את המספרים. הרי ההשוואה עצמה היא המסר לקוראים. צבא רוסיה אנס נשים והרג אזרחים בזדון. לדוגמה, מזכיר ליסובצב, כ-600 אזרחים הופצצו בזמן שתפסו מקלט בתיאטרון מריופול שגגו סומן באופן בולט במילה "ילדים" ברוסית. העיסוק בטענה מי הרג יותר אזרחים, הצבא הרוסי או הישראלי, הוא בעצמו הטעייה, שכן ה"טיימס", בינתיים לפחות, לא טוען כי צה"ל מבצע טבח מכוון באזרחי עזה.
וזו בדיוק הבעיה. ה"טיימס" לא טוען, מה שעיתון אמור לעשות. הוא רומז. מה שעושות מכונות תעמולה.
הפגזה רוסית על מפעל אזובסטל במריופול (צילום: ממשלת אוקראינה, רשיון CC BY 4.0)
ב"טיימס", כאמור, פרסמו למחרת תיקון. פסקה ספציפית בכתבה תוקנה כדי לשקף את העובדה שאכן הצבא הרוסי הרג הרבה יותר אזרחים מאלו שנהרגו לפי ההשערה בעזה. למרות שה"טיימס" ידוע בכך שהוא מפרסם בתחתית כל כתבה אם נעשה בה שינוי, שולי ככל שיהא, במקרה זה בחרו בעיתון שלא לציין כי שינו בה פרט מהותי. התיקון גם לא התפרסם בגרסאות אחרות של הכתבה, כמו זו שב"אייריש טיימס", או זו שב"סיאטל טיימס", וכמובן לא בציטוטים הרבים שלה בתקשורת הערבית וברשתות החברתיות.
תהיה זו טעות למקד את כל תשומת הלב בפסקה שה"טיימס" הודה כי היא שגויה, כיוון שהיא רק דוגמה אחת לקביעות, הנחות וטיעונים מטעים, שפה סלקטיבית או דוגמאות לא רלבנטיות, המתחברים יחד כדי לקשר את ישראל לפשעי מלחמה - תוך התחמקות מלעסוק בשאלה באופן ישיר ולנסות לענות עליה ברצינות.
לקוראים לא מוצגות הנסיבות. האם ארה"ב היתה לומדת את "תבניות החיים" של האזרחים העיראקים אילו היו לה 240 חטופים בעיראק? העובדה שברצועה נמצאים חטופים ישראלים כלל אינה מוזכרת בכתבה
כך למשל ה"ניו יורק טיימס" אינו מבחין בין מלחמה המתנהלת בין מדינות לבין מלחמה המתנהלת מול ארגון טרור, שאינו מחוייב לדיני המלחמה. לאורך הכתבה אין התייחסות לחמאס כאל ארגון טרור אלא רק כ"חמאס" וארגון ש"מנהל את עזה".
כתבת ה"טיימס" משתמשת במונח "מלחמת ישראל-עזה" ולא "ישראל-חמאס", כבביכול ישראל נלחמת בעזה על אזרחיה ולא בחמאס לבדו, ויוצרת רושם מוטעה לגבי מטרות הצד הישראלי שנסוג מעזה ושאין לו (רשמית, בינתיים), טענות טריטוריאליות לגבי עזה.
או למשל: בכתבה נטען שבמלחמת עיראק אנליסטים של צבא ארה"ב למדו את "תבניות החיים" של האזרחים לפני הפצצות כדי לצמצם קורבנות אזרחיים, ואיש "אמנסטי" מצוטט כאומר שהדבר אינו אפשרי בקצב בו ישראל נלחמת. לקוראים לא מוצגות הנסיבות. האם ארה"ב היתה לומדת את "תבניות החיים" של האזרחים העיראקים אילו היו לה 240 חטופים בעיראק? העובדה שברצועה נמצאים חטופים ישראלים כלל אינה מוזכרת בכתבה.
כתבת ה"טיימס" גם אינה מתייחסת לכך שישראל אינה אחראית לכל אזרח עזתי שנהרג מתחילת הלחימה. לא לעדויות על כך שאנשי חמאס יורים באזרחים שמנסים להימלט מהאיזורים המופצצים, ולא לעדויות על הנפגעים מקרב אזרחי עזה משיגורי נפל של החמאס והג'יהאד האיסלאמי (כמו במקרה המפורסם של בית החולים אל-אהלי).
בניין ה"ניו יורק טיימס" (צילום: נחלת הכלל)
כתבת ה"טיימס" מציינת איזורי לחימה כמו עיראק, אוקראינה ואפגניסטן, אך מתעלמת או מצניעה את העובדה שעזה אינה רק איזור צפוף פי כמה אלא שהחמאס עושה שימוש באוכלוסיה המתגוררת בה כמגינים אנושיים ומשתמש בבתי ספר, מוסדות חינוך ודת כמפקדות ואתרים צבאיים. גם כשהדבר מוזכר, בקצרה, הוא מיוחס לדובר צה"ל, למרות ההוכחות העובדתיות הרבות שכבר פורסמו לכך ושגם ה"טיימס" פירסם.
מה ניתן לעשות מול לוחמי אויב שאינם מרוכזים במחנות צבא אלא גרים בביתם, עם נשותיהם וילדיהם, ויוצאים בין ארוחת הצהריים לתפילת הערב לשגר רקטות מהמחבוא הסמוך לבית או להוציא פשיטות רצחניות מעבר לגבול? זו אינה שאלה רטורית. דיני המלחמה נועדו בדיוק כדי לענות על שאלות כאלה, אלא שכתבת ה"ניו יורק טיימס" לא טורחת לשאול אותן, וממילא לא עונה עליהן.
בבחירה שלה למקד את הדיון על המלחמה בהשוואות בין קורבנות אזרחיים, כתבת ה"ניו יורק טיימס" הופכת את הדיון לתחרות מספרים. כאילו מי שהרג "רק" 10,000 נשים וילדים ולא 11,000 "יצא צדיק". זו תחרות שאין בה מנצחים, רק מפסידים לכל מורד הדרך. אין שום גאווה בכך שהיו מי שהרגו יותר אזרחים מישראל. העניין הוא שזו אינה הזווית הראויה או הנכונה לעסוק באפשרות שישראל מבצעת פשעי מלחמה, גם אם המספרים של לית'רבי וה"ניו יורק טיימס" היו מדוייקים - והם אינם כאלה.
האופן המניפולטיבי שבו ממסגר ה"טיימס" את הכתבה על הקורבנות האזרחיים במלחמת עזה, חושף כי הוא אינו מעוניין בדיון על מוסר לחימה אלא בהכתמת ישראל בפשעי מלחמה
מלחמה היא דבר נורא וקטילתם של אזרחים תמימים היא דבר איום, גם אם מתו בלחימה שהתנהלה במדוקדק לפי כל דיני המלחמה. אבל כל עוד יש רוע בעולם, הדבר המוסרי הוא להלחם בו, בצורה אנושית ככל שניתן, לא להמנע ממלחמות באופן מוחלט. במציאות בה מלחמות אינן מוסריות באופן קטיגורי, הרוע ינצח משום שהוא אינו כפוף למוסר.
האופן המניפולטיבי שבו ממסגר ה"טיימס" את הכתבה על הקורבנות האזרחיים במלחמת עזה, חושף כי הוא אינו מעוניין בדיון על מוסר לחימה אלא בהכתמת ישראל בפשעי מלחמה. אם ב"ניו יורק טיימס" היו מעוניינים לעסוק בשאלה הלגיטימית "האם ישראל מבצעת פשעי מלחמה", הדבר הנכון לעשותו היה לבדוק באמצעות מומחים צבאיים ומשפטיים האם ישראל מבצעת פשעי מלחמה. במקום זאת, בעיתון בחרו לעסוק בשאלה אחרת, לערוך תחרות מספרים ולייצר אינואנדו שישראל אכן מבצעת פשעי מלחמה מבלי לבדוק זאת באמת.
לכן, התיקון הזניח שהכניס ה"טיימס" בכתבה כלל אינו מספק. גם אם העיתון יתקן את שאר הקביעות העובדתיות השגויות הנשענות על הטעות שכבר תיקן (למשל, בנוגע להשוואה בין מספר הילדים ההרוגים בעזה למספר הילדים ההרוגים במלחמות אחרות), לא יהיה בכך די. הכתבה המטעה צריכה להיכתב מחדש, תוך שימוש נכון בעובדות ורקע רלבנטי.
להגנתו של ה"ניו יורק טיימס", כפי שגם נכתב בכתבה עצמה, מי שמוציאים ללא הרף את דיבתה של ישראל הם השרים וחברי הכנסת מהליכוד, הציונות הדתית ועוצמה יהודית, שקוראים שוב ושוב לביצוע פשעי מלחמה ולמעשה מאשרים את הטענות כי ישראל מבצעת כאלה בפועל. על כך, לפחות, ה"ניו יורק טיימס" אינו אחראי.