ביום שישי, 17.11.2023, פירסם העיתונאי קלמן ליבסקינד ב"מעריב" טור על "המניפולציות הפוליטיות של מובילי הקמפיין נגד סמוטריץ' בעניין הכספים הקואליציוניים". ליבסקינד יצא נגד "קמפיין המתנהל בימים אלה נגד שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בטענה שהוא לא משחרר את הכספים הקואליציוניים לטובת צורכי המלחמה".
סמוטריץ' ושאר חברי מפלגת הציונות הדתית מיהרו כמובן לשתף את הטור של ליבסקינד ברשתות החברתיות וטענו כי הוא "חושף את האמת" בנוגע לטענות נגד סמוטריץ' בכל הנוגע לכספים הקואליציוניים.
בעוונותיי קראתי בעיון את הטור המדובר של ליבסקינד. באופן אירוני משהו, למרות שהטור יוצא נגד המניפולציות של מבקרי סמוטריץ', הוא עמוס לעייפה במניפולציות שמפיצים תומכיו. מכיוון שאין בכוונתי או בכוחותיי להתייחס לכל הסילופים והעיוותים בטור של ליבסקינד בחרתי להתמקד בשלושה מהם.
המניפולציה הראשונה שאבקש להתייחס אליה היא מצג השווא שליבסקינד מנסה לייצר בנוגע לייעוד הכספים הקואליציוניים. כך, הטענה המרכזית של ליבסקינד היא שלמרות ש"כספים קואליציוניים הם כאלה שהעיתונות אוהבת לצייר כעניין מושחת" למעשה, מדובר בכספים "שנבחרי הציבור רואים בהם חשיבות, ופקידי האוצר לא. [ו]לכן לאחרונים יש עניין [...] להדביק להם אות קלון של כאלה שמשרתים קומבינות פוליטיות". לטענתו, כאשר בוחנים את ייעוד הכספים הקואליציוניים מגלים שהם מיועדים למטרות חשובות וראויות שלא יכול להיות חולק שראוי לממן גם בשעת מלחמה.
בתמיכה לטענה הזו, ליבסקינד מונה רשימת מכולת של כספים קואליציוניים "טובים" שלכאורה לא משרתים "קומבינות פוליטיות" אלא אינטרסים ציבוריים חשובים: 4 מיליון שקל למימון זק"א; 4 מיליון שקל ליד-ושם; 6.6 מיליון שקל לטובת חיזוק החוסן בערים המעורבות; 1.6 מיליון שקל לשילוב מתבגרים עם קשיים נפשיים בפעילות במתנ"סים; 15 מיליון שקל לקליטת בעלי צרכים מיוחדים בשירות הלאומי; 15 מיליון שקל לטובת מיגון הסעות ילדים ביו"ש; 8 מיליון שקל לטובת הפנימיות הצבאיות; 675 מיליון שקל לטובת תוכנית בריאות לאומית; 350 מיליון שקל לטובת תוכנית לחיזוק הביטחון הלאומי לשם הגברת הביטחון במרחב הציבורי; ו-197 מיליון שקל שמיועדים לחטיבה להתיישבות.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ', 19.10.23 (צילום: נעם רבקין פנטון)
אני חושד שליבסקינד לא חיבר את הרשימה הזו בעצמו אלא קיבל אותה מאנשיו של סמוטריץ', אבל בכל מקרה, די ברור שהרשימה הזו נועדה לערער על הטענה של מבקרי סמוטריץ' לפיה הכספים הקואליציוניים שהוא לא מסכים להפנות לטובת המלחמה הם כספי שוחד פוליטי, ולייצר אצל הקוראים את הרושם שמדובר בטענה לא מדויקת, בלשון המעטה.
אלא שכאשר סוכמים את סך כל התקציבים שליבסקינד מונה בתמיכה לטענה שיש גם כספים קואליציוניים "טובים", מגיעים רק ל- 1.326 מיליארד שקל. נשמע הרבה, לא? אז זהו, שלא. כי לפי החלטת ממשלה 511 ממאי 2023, היקף הכספים הקואליציוניים שהממשלה תכננה לחלק בשנים 2024-2023 עומד על 12.5 מיליארד ש"ח.
לכן, כל הרשימה הארוכה של כספים קואליציוניים "טובים" שליבסקינד מונה מהווה פחות מ-11% מהכספים הקואליציוניים שהממשלה התכוונה לחלק (10.896% אם רוצים לדייק).
גם אם נניח שמדובר ברשימה חלקית בלבד ושבפועל ליבסקינד פספס כמה מאות מיליוני שקלים של כספים קואליציוניים "טובים", עדיין מדובר באחוזים קטנים מאוד. כך, למשל, גם אם נניח שישנם 2 מיליארד שקל של כספים קואליציוניים שמיועדים למטרות ראויות שנמצאות בקונצנזוס, זה עדיין אומר ש-84% מהכספים הקואליציוניים מיועדים ל"קומבינות פוליטיות" ומשרתים אינטרסים מגזריים צרים.
רה"מ בנימין נתניהו והשר איתמר בן-גביר בישיבת ממשלה על תקציב המדינה, 23.5.23 (צילום: יונתן זינדל)
מי שרוצה לדעת למה מיועדים רוב הכספים הקואליציוניים ולאן הולך הכסף הגדול לא ימצא את התשובה בטור של ליבסקינד, ויצטרך לעיין בהחלטה 511 של הממשלה כדי לגלות בעצמו. הנה כמה דוגמאות, על קצה המזלג:
2.31 מיליארד שקל תמיכה במוסדות תורניים (סעיף 5 להחלטה); 441 מיליון שקל לטובת מיזמים בתחום המורשת הלאומית והנחלת המורשת היהודית (סעיף 7 להחלטה); מיליארד שקל לתלושי המזון של דרעי שחולקו לפי קריטריונים מפלים שהטיבו בעיקר עם חרדים (סעיף 8 להחלטה); 500 מיליון שקל לרשות לפיתוח המגזר החרדי (סעיף 15(א) להחלטה); וכמובן, הדובדבן שבקצפת, 1.182 מיליארד שקל לטובת העלאת משכורות המורים ברשתות החינוך הפוליטיות של ש"ס ויהדות התורה (סעיף 4 להחלטה).
ליבסקינד מתעלם מכל העברות התקציב המגזריות האלו ועושה "צ'רי פיקינג" מתוך החלטה 511 כדי להציג לקוראים רשימה של כספים קואליציוניים "טובים" שמיועדים למטרות שנמצאות בקונצנזוס. הוא לא מגלה להם שלמעשה מדובר באחוז זניח מתוך הכספים הקואליציוניים שהממשלה החליטה לחלק, ושרוב הכספים הקואליציוניים מיועדים למטרות מגזריות ופוליטיות מובהקות.
חשיפה לצפון
זו אינה המניפולציה היחידה שגלומה ברשימת הכספים הקואליציוניים "הטובים" שליבסקינד מציג לקוראים. כאשר בוחנים לעומק את הכספים הקואליציוניים שלשיטת ליבסקינד מיועדים להגשים מטרות ציבוריות חשובות שנמצאות בקונצנזוס, מגלים שלפחות לגבי חלקם לא זה המצב.
קחו לדוגמה את הטענה של ליבסקינד לפיה 197 מיליון השקלים שהוקצו למשרד למשימות לאומיות של אורית סטרוק לטובת החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית הם כסף ש"הולך לטיפול ולסיוע להתיישבות הכפרית בצפון, בדרום וביו"ש, לפי סדר החשיבות הזה". ליבסקינד לא מספק שום תיקוף לטענה, שהניסיון וההיגיון מלמדים שהיא פשוט לא נכונה.
חברת הכנסת אורית סטרוק מפגינה נגד פירוק מאחז בלתי חוקי, 9.1.22 (צילום: יונתן זינדל)
בעשור האחרון התפרסמו כתבות, תחקירים ומחקרים שהראו שהחטיבה להתיישבות היא הקופה הקטנה וזרוע הביצוע של המתנחלים שנהנים מאחוז בלתי פרופורציונאלי בעליל מתקציבי העתק שמוזרמים אליה. ב"הארץ" למשל התפרסמו מספר תחקירים לפיהם החטיבה להתיישבות השקיעה בשנים האחרונות עשרות מיליוני שקלים בחיבור מאחזים בלתי חוקיים בשטחים לתשתיות, ובשנת 2017 סתיו שפיר חשפה במהלך דיון בכנסת שלא פחות מ-75% מהתקציבים שמוזרמים לחטיבה מגיעים להתנחלויות.
הממצאים האלו מצטרפים למחקרים של מכון מולד והמרכז לכלכלה ומדיניות שהראו שרוב התקציבים המוזרמים לחטיבה להתיישבות מגיעים בסופו של דבר לידי המתנחלים. בהינתן כל מה שידוע לנו על הקשר הגורדי בין המתנחלים והחטיבה להתיישבות, הטענה של ליבסקינד שהכספים הקואליציוניים שיוזרמו אליה על ידי המשרד שבראשו עומדת אורית סטרוק יסייעו בראש וראשונה להתיישבות בצפון ובדרום, נראית מגוחכת ומטעה.
איך עובד תקציב
הסילוף השלישי והאחרון שאבקש להתייחס אליו הוא הטענה של ליבסקינד לפיה "פקידי האוצר מנהלים את המדינה, יותר מכל נבחר ציבור" משום "שכאשר ממשלת ישראל אישרה את התקציבים הקואליציוניים, אנשי האוצר רשמו לצד כל סעיף שעבר בכמה כסף הם מתכוונים לתקצב אותו באמת".
ליבסקינד לוקח מנגנון טכני של שחרור כספים למשרדי ממשלה בהתאם לקצב הביצוע שלהם עצמם, ומציג אותו כדבר מה זדוני. האמת לא מסובכת להבנה
ליבסקינד מתאר לקוראים מצב שבו "הדרג המקצועי באוצר [...] עושה במספרים כאוות נפשו" ומחליט על דעת עצמו כמה אחוזים מהכספים הקואליציוניים שאישרה הממשלה יעברו בפועל. לטענת ליבסקינד ישנן מאות דוגמאות לכך, למשל: "הממשלה אישרה 100 מיליון שקל עבור מענקים לפיתוח הפריפריה החברתית? האוצר רשם לעצמו שהוא יצטרך לתת רק 25 מיליון. הממשלה אישרה 20 מיליון שקל עבור מענקים לערים קולטות עלייה? האוצר רשם בצד רק 15 מיליון. הממשלה תקצבה 20 מיליון עבור בינוי ושיפוץ במכינות הקדם צבאיות? האוצר קיזז 90% והחליט שיעברו רק 2 מיליון".
הקורא התמים מבין מכך שמי שמנהלים בפועל את המדינה הם הפקידים מה"דיפ סטייט" ששמים פס על החלטות הדרג הנבחר בענייני תקצוב ועושים בכספי המסים שלנו כבשלהם. לא תתפלאו אם אומר לכם ששום דבר מזה אינו אמת.
ליבסקינד לוקח מנגנון טכני של שחרור כספים למשרדי ממשלה בהתאם לקצב הביצוע שלהם עצמם, ומציג אותו כדבר מה זדוני. האמת לא מסובכת להבנה: כאשר הממשלה מחליטה לתקצב משרד ב-100 מיליון שקל זה לא אומר שהוא באמת יוציא 100 מיליון שקל, אלא רק שזה המקסימום שהוא רשאי להוציא. רוב משרדי הממשלה סובלים מתת-ביצוע כרוני ולא מצליחים לממש את כל התקציב שהוקצה להם.
יש בממשלה שרים שהם כל כך כושלים עד שהם לא מצליחים להשתמש אפילו ב-50% מהכספים שמותר להם להוציא כי הם פשוט לא מצליחים להוציא לפועל אפילו 50% מתוכניות העבודה שלהם. לכן, אין טעם להעביר למשרדי הממשלה את כל התקציב שאושר להם. אם האוצר היה נוהג כך הכסף סתם היה שוכב אצל המשרדים ללא שימוש וללא ניהול הולם. כדי למנוע מצב כזה, האוצר לא מעביר למשרדי הממשלה את כל הכסף שאושר להם, אלא רק את הכסף שהוא מעריך שהם צריכים כדי לממש את תוכניות העבודה שלהם וכנראה יוציאו בפועל.
ראוי לציין שמשרד האוצר ניסה להסביר את הנקודה הזו בתגובה שמסר לליבסקינד. מעבר לחוסר יושרה, טענותיו מעידות גם על בורות וחוסר הבנה בנוגע לעבודת הממשלה
באוצר לא מחליטים על כך לפי גחמת ליבם. ההערכה הזו נעשית בעיקר על סמך היקף הכספים שהמשרד הוציא בשנה הקודמת. כך למשל, משרד שהוציא בשנת 2022 40% מהתקציב שאושר לו לאותה שנה יקבל בשנת 2023 40% מהתקציב שאושר לו לשנה הזו. יסיים להוציא את הכסף הזה? מצוין! יקבל עוד לפי מה שהוא צריך כדי לממש את כל תוכניות העבודה שלו, בהתאם לפרוצדורה הקבועה בוועדת הכספים.
הנקודה החשובה היא שבניגוד גמור לתמונה שמצייר ליבסקינד, פקידי האוצר לא יכולים להטיל וטו על החלטה של הפוליטיקאים להוציא כספים קואליציוניים, וגם לא עושים זאת בפועל. הדבר היחידי שפקידי האוצר עושים הוא לוודא שלא עובר למשרדי הממשלה כסף שסתם ישכב אצלם מבלי שהם מסוגלים להוציא אותו. משרד שרוצה ויכול להוציא כסף מהתקציב שאושר לו - מקבל אותו. זו החלטה שהיא נטו של הדרג הפוליטי.
ראוי לציין שמשרד האוצר ניסה להסביר את הנקודה הזו לליבסקינד בתגובה שמסר לניגוח המטופש שלו בנוגע לשחרור הכספים הקואליציוניים. "שיטת התקצוב בישראל [היא] שיטה שעיקרה הוא תקצוב לפי תוחלת ביצוע", מסר המשרד, אבל ליבסקינד בבירור לא הבין (או לא רצה להבין) את ההסבר, ובמקום לערוך בירור של שתי דקות לגבי מנגנון שחרור התקציבים בישראל בחר לספר לקוראים שלו ש"פקידי האוצר מנהלים את המדינה". מעבר לחוסר יושרה, הטענות האלו מעידות גם על בורות וחוסר הבנה של ליבסקינד בנוגע לעבודת הממשלה.
אבל מילא שליבסקינד לא מבין איך עובד מנגנון שחרור התקציב הממשלתי, מהטור שלו עולה שגם סמוטריץ' לא מבין זאת. ליבסקינד כותב שסמוטריץ' היה "המום" כשגילה שמשרדי הממשלה לא מקבלים אוטומטית את כל התקציב שאושר להם בבת-אחת אלא רק את הכספים שהם מסוגלים להוציא בפועל ו"לא הבין" איך זה ייתכן.
אני אישית מתקשה להאמין שסמוטריץ באמת לא מבין דבר כל כך בסיסי בנוגע לעבודת הממשלה. אבל אם הוא באמת לא מבין את זה אחרי חצי שנה בתפקיד שר התחבורה ושנה בתפקיד שר אוצר אז אולי כדאי שיחפש מקצוע אחר. בחקלאות, למשל, משוועים לידיים עובדות.
סיכומו של דבר, ליבסקינד מלעיט את הקוראים שלו בסילופים, מניפולציות וחצאי אמיתות בשירותו של סמוטריץ'. כמדומני קוראים לעיתונאים כאלו בימינו "שופר".