השיח' ראאד סלאח מובא למעצר, אתמול (צילום: קובי גדעון)

צעדת העם הנבחר

ירושלים עדיין על ראש שמחתם של רוב עורכי העיתונים, המעניקים לאירועים בה את הכותרות הראשיות והעמודים הראשונים. אמנם אתמול היה יום שקט למדי בעיר (לפי כתבי "הארץ", היה אירוע אחד של יידוי אבנים לעבר שוטרים, שהסתיים עד מהרה ללא נפגעים או נזק; לפי כתבי "ישראל היום", היו שני אירועים של יידוי אבנים ושוטר אחד נפצע "קל מאוד"), אך המתח בתקשורת הישראלית נותר בעינו.

את המתח אתמול יש לזקוף לזכות צעדה המונית, בהשתתפות משלחות מרחבי העולם, שהתקיימה בעיר. גדעון אלון, כתב "ישראל היום" שהשתתף בצעדה יחד עם נכדו, מדווח בעיתון על פרפרים בבטן ושרירים כואבים. מעבר לכך לא נרשמו נפגעים והצעדה הסתיימה בשלום ואף למעלה מזה, אם לסמוך על דיווחו של ניסן שטראוכלר ב"ידיעות אחרונות", שכותב על הצעדה תחת הכותרת המעודדת "הצועדים קראו 'אתם העם הנבחר' והצופים הריעו".

את המתח היום יש לזקוף לזכות טקס הנחת אבן הפינה לשלב השני של בניית שכונת היוקרה החרדית נוף-ציון במזרח ירושלים, טקס המרתיח את תושבי ג'בל-מוכאבר השכנים, ויתקיים, בין היתר, בהשתתפות השר אלי ישי וחברי-כנסת מהימין. את המתח מחר ניתן יהיה לזקוף לזכות הקרבה ההולכת וגוברת למחרתיים, אז צפויות תפילות המוסלמים בהר-הבית, שלדברי "גורמים בכירים במערכת המדינית והבטחונית", עלולות להוביל למהומות שיתפשטו אל רחבי הגדה המערבית. בקיצור, מבשרים לנו העיתונים, יש למה לצפות.

בין דוסטוייבסקי לדילן

בינתיים המשטרה תורמת את חלקה. אתמול עצרה את השיח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, בחשד להמרדה והסתה. סלאח שוחרר לאחר כשלוש שעות, אך בית-המשפט אסר עליו לשוב לירושלים בשלושים הימים הקרובים. יש לציין כי את דברי ההסתה שבגינם, בין היתר, נעצר, אמר סלאח בעצרת באום אל-פחם, לא בירושלים.

"ההסתה והגירוש", קוראת הבוקר הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", על משקל "החטא ועונשו". ב"מעריב" בחרו ב"המעצר וההרחקה" לכותרת ראשית, נוסח חלש יותר לא רק מבחינת אוצר המלים, אלא גם מבחינת המתח שביניהן.

"מדובר באדם מסוכן העומד בראש תנועה נבזית ששמה לה למטרה להקים מדינת הלכה ערבית במקום מדינת ישראל", כותב על סלאח הניצב בדימוס אליק רון בטור המתפרסם ב"ישראל היום". "ממש בוב דילן מאום אל-פחם",כותב על סלאח העיתונאי אראל סג"ל בטור המתפרסם ב"מעריב".

אלה אינם ההבדלים היחידים בין דעות השניים. רון מתנגד לדרישה להוציא את התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק, ומסביר ש"הדבר עלול להאדיר ולהעצים את כוחה". סג"ל, לעומתו, קורא להוציא את התנועה מחוץ לחוק, מצטט כמה מקריאותיו הקיצוניות ביותר של סלאח לאורך השנים ומשווה אותו לא רק לזמר דילן, אלא גם לחאג' אמין אל-חוסייני, תוך אזכור הקשר למשטר הנאצי כמובן.

בימים כתיקונם היתה ההשוואה שעשה סג"ל בין סלאח לדילן יכולה להיחשב הקנטה פשוטה (סג"ל לועג לדימוייו הציוריים של השיח' בבואו לתאר את פשעי היהודים), אך בימים אלה מדובר בעלבון כפול. המדפדף כמה עמודים הלאה בקונטרס החדשות של "מעריב" יבין כי דילן אינו סתם זמר מפורסם, אלא למעשה יריב של ישראל. "עמוס עוז מול דילן" היא הכותרת שבחר "מעריב" לתיאור יחסי הכוחות בין המועמדים לפרס נובל לספרות, יממה לפני ההכרזה על הזוכה. על סיקור המועמד הישראלי לפרס נובל לפיזיקה, פרופ' יקיר אהרונוב, כתבה כאן אתמול כרמית גיא.

סליחה, תקלה

המתעניינים ברגישות של אזור הר-הבית עבור תושבי ירושלים המוסלמים מוזמנים לקרוא בספרו של הלל כהן, "כיכר השוק ריקה" (הוצאת עברית ומכון ירושלים לחקר ישראל, 2007). בעוד הפלסטינים בירושלים נתונים לתהליכי דה-פוליטיזציה מתמשכים, מסביר כהן, המתחם הקדוש מצליח לשמור על מעמד מיוחד.

כהן מספק אנקדוטה סמלית לתופעה: באפריל 2006, הוא כותב, הותקנה מערכת כריזה חדשה למסגד אל-אקצא. היתה זו מערכת ממוחשבת שתוכננה כך שבמקרה שהמואזין יאחר בקריאתו לתפילה, היא תיכנס לפעולה ותשמיע הקלטה של קריאת המואזין. טעות בתכנות (כהן מציין כי המתכנת היה יהודי שלא הכיר את שעות התפילה המוסלמית) גרמה לכך שביום הראשון להפעלת המערכת, בשעה רבע לאחת בלילה, הושמע קולו המוקלט של המואזין שקרא למוסלמים לבוא לתפילה. "מאות רבות, אולי אלפים, מתושבי העיר העתיקה וסביבותיה שמעו את הקריאה", כותב כהן. "כיוון שידעו שאין זו שעת תפילה, הניחו שמדובר בקריאה לבוא ולהגן על ההר, ורבים רבים נהרו לשערי ההר, מי במקלו ומי בידיים ריקות".

כרוניקה של מעצר כמעט ידוע מראש

"מעצר של יחסי-ציבור?", שואלת כותרת טורו של איציק סבן ב"ישראל היום", העוסקת במעצרו של עמיר מולנר, לא של השיח' סלאח. יש להניח כי מעצרו של סלאח אינו מכוון אך ורק לצורך יחסי-ציבור של המשטרה, אך ורק כדי להראות ל"מקבלי ההחלטות" והציבור הרחב כי היא אינה עומדת בחוסר מעש מול הקריאות של מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. לו היה זה מעצר של יחסי-ציבור בלבד, היתה המשטרה דואגת ליידע את צלמי העיתונות מראש. תחת זאת, תצלום המעצר של סלאח, שמתפרסם הבוקר בשער "ידיעות אחרונות", מקבל את הקרדיט "צילום: התנועה האסלאמית" (ב"הארץ" מופיע אותו התצלום עם שם הצלם, מוסא קעדאן).

יחד עם זאת, נראה שמעצר השיח' נועד, לפחות בחלקו, לשם מה שמקובל לכנות "הפגנת נוכחות". באופן אבסורדי, הוא מועיל לשני הצדדים. "אינני בטוח שנתפסו כאורחים לא קרואים", כותב ב"ידיעות אחרונות" אורי משגב, ששהה אתמול במאהל של השיח' סלאח בירושלים, על השוטרים שבאו לעוצרו. "חיכו להם כאן, כמעט בציפייה. התנגדות לא היתה. זו היתה כרוניקה של מעצר כמעט ידוע מראש [...] כמו כל מתנגד משטר שמכבד את עצמו, סלאח יודע מצוין שמעצר בידי כוחות הביטחון רק בונה את כוחו. התקופה הקודמת שבילה בכלא הישראלי שידרגה אותו לכדי קדוש מעונה".

חשיפה -

העיתון היחיד שאינו מקדיש את הכותרת הראשית למעצר סלאח הוא "הארץ". בכלל, היחס למעצר בשער העיתון מתון ביותר. "בית-המשפט שיחרר את ראאד סלאח ממעצר והרחיק אותו מירושלים", קוראת הכותרת הלא ראשית בשער, והשוו ל"מנהיג הפלג הצפוני קרא למוסלמים להיאבק על הר-הבית והורחק מירושלים", לשון הכותרת לידיעה המלאה בעמ' 3 של העיתון.

מכל מקום, את הכותרת הראשית תופסת "חשיפת 'הארץ'", על קשרי העבר בין ח"כ יריב לוין, נציג הכנסת בוועדה לבחירת היועץ המשפטי, ובין איש העסקים דודי אפל. גידי וייץ מדווח כי ח"כ לוין נחשב בעבר בעיני חוקרי משטרת ישראל ל"עושה דברו" של אפל בוועדה למינוי דיינים. לוין מכחיש שפעל ממניעים לא ענייניים.

- והעלמה

אתמול היתה תקרית אש בעזה. יריות נורו לעבר כוח צה"ל, שהשיב אש, באמצעות פגזי טנק, ולפי דיווחי הפלסטינים פצע שבעה אזרחים. כותרת ידיעה קטנה על כך הבוקר ב"ידיעות אחרונות" מדגישה צד אחד באירוע, זה שנותר ללא פגע – "אש נפתחה לעבר כוח צה"ל". גם הכותרת ב"מעריב" אינה מציינת כי ירי צה"ל הביא לפציעת אזרחים פלסטינים. הכתב אמיר בוחבוט משלב בדיווחו ציטוט מפי "קצין בפיקוד הדרום", המציין כי "אנחנו לא מכירים את הפגיעה באזרחים, מספר הפלסטינים הפצועים שהשתנה כל הזמן מעיד על חוסר אמינות בדיווח".

בעיתון "הארץ" לא נמצאה הבוקר ידיעה על תקרית האש בעזה.

זוטות

רוני שקד מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי ישראל תסייע לארה"ב לבנות את המינהל האזרחי בעיראק. "המצב בעיראק דומה באופן כללי לנעשה בשטחי יהודה ושומרון", כותב שקד, ומדווח כי קצינים במטה המינהל האזרחי האמריקאי ביקרו בשטחים ו"התרשמו מדרך הטיפול הישראלית". הוא מזכיר כי "למינהל האזרחי ניסיון מצטבר של כ-40 שנה בניהול אזרחי של אוכלוסייה עוינת תחת כיבוש".

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווח ישראל מושקוביץ כי במגדל-העמק נפתח מרכול הכולל בית-כנסת, כך שהקונים יכולים "להתפלל מנחה וערבית במהלך הקניות".

ענייני תקשורת

יובל יועז כותב ב"גלובס" על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב להתיר לערוץ 10 להקרין חלק קטן מהקלטות החקירות של הבדרן המנוח דודו טופז. בינתיים הוגש ערעור לבית-המשפט העליון, הדוחה את השידור, אך יועז מדווח כי ניתן ללמוד על הנראה בקלטות החקירות מפסק דינו של שופט המחוזי, חאלד כבוב. "בהחלטתו כלל תיאור מפורט של המראות שעיניו שזפו", כותב יועז. "כבוב שימש כמעין זרועם הארוכה של אמצעי התקשורת, אלא שבהשאלה מעולם המדיה, הוא לא הסתפק ברפורטז'ה, אלא כתב מעין טור פרשנות אישי".

אמיתי זיו מדווח ב"דה-מרקר" על טענה כי חברת פרטנר מגבילה את רוחב הפס של לקוחות האינטרנט שלה. לקוח שביצע בדיקה מדד קצב הורדה של 12 קילו-ביט בחיבור דרך פרטנר לעומת 620 קילו-ביט בחיבור אחר.

איתמר זהר מדווח ב"הארץ" כי העיתון הבריטי "מייל און סנדיי" יפצה את הזמרת מדונה בשל פרסום תמונות מחתונתה.

בעמוד האחורי של "הארץ" ידיעה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" [ריצ'רד פרס-פניה] על עיתון בקולורדו המחפש מבקר מריחואנה רפואית, עיתונאי שידרג את בתי-הממכר הרבים למריחואנה רפואית שצצו בשנה האחרונה באזור.

השליש התחתון בכפולה המרכזית ב"ידיעות אחרונות" מוקדש לשתי ידיעות [ראובן וייס ואודליה אדלסון] על אירוע שיווקי שאירגנה חברת בזק.