ראש הממשלה בנימין נתניהו והשליח האמריקאי ג'ורג' מיטשל, אתמול בירושלים (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

העיתונים כבדים ממוספים. היום תורם של רשימות העשירים המסורתיות ומוספי הראווה הכלכליים למיניהם, ששערי הכרומו שלהם נדמים תמיד כמצופי ריר חלקלק. ל"ישראל היום" מצורף עלון של סופרפארם.

פרומו

"ישראל היום" לא יוציא מחר עיתון חג, ב"הארץ" התאפקו הפעם, אבל ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מקדישים את רוב השער לפרסומת לכתבות הדגל במוספים שיתפרסמו מחר, ערב החג (ב"ידיעות אחרונות" גם הכותרת הראשית היא קדימון לראיון עם שר הביטחון, שיתפרסם מחר: "ברק: איראן איננה סיכון קיומי"). מה בצלחת? מיהם גיבורי התרבות של ישראל הזוכים לככב בעיתוני ראש השנה העברית? הנה רשימת המלאי, אלו הם פנינו:

ב"ידיעות אחרונות": פוליטיקאית חולת סרטן, דוגמנית, הילדים של דודו טופז, הפילגש של ברנרד מיידוף, אסף רמון, אהוד ברק. ב"מעריב": מנהיג כת פוליגמית, האיש העשיר בישראל, קצין צבא, דוגמנית, ראש הממשלה.

גולדפינגר

דו"ח האו"ם ממשיך להעסיק את העיתונים, וגם היום מוקדשים לו עמודים רבים. ב"הארץ" זה היום השני שהדו"ח מגיע לכותרת הראשית. אתמול היה זה תוכנו של הדו"ח ("ישראל ביצעה פשעי מלחמה בעזה"), והיום התגובה הישראלית: "הפרקליט הצבאי הראשי ל'הארץ': דו"ח החקירה של האו"ם נטול אחיזה במציאות".

התייחסות לדו"ח מופיעה גם על שעריהם של "מעריב" ו"ישראל היום", גם שם היא מוקדשת לתגובה הישראלית, בדיוק כמו אתמול. היום התגובה היא של ראש הממשלה ("נתניהו: דו"ח האו"ם הוא משפט שדה"; "רה"מ נגד דו"ח האו"ם: 'פרס לטרור'").

ב"ידיעות אחרונות" מובאת האמירה של נתניהו בדבר "פרס לטרור" בכותרת הגג, אבל הכותרת נותנת פתחון פה דווקא לריצ'רד גולדסטון, יו"ר ועדת האו"ם שחיברה את הדו"ח ומי ש"מעריב" ודאי בודק באינטרנט אם הוא קונה מזכרות נאציות (או לפחות סקנדינביות): "תחקרו גם אתם", ממליץ גולדסטון לישראל, ובידיעה עצמה אומר: "אינני מופתע, אבל אני מאוכזב שעד כה לא ראיתי תגובה מפורטת, אני מרגיש שדחו את הדו"ח מהר מאוד, עוד לפני שמישהו קרא אותו". בתמונה הוא נראה לצד בתו, שלפי כותרת המשנה אומרת כי "האו"ם לא הוגן כלפי ישראל, אבוא להזדהות".

מאמר המערכת של "הארץ" קורא להקים ועדת חקירה ממלכתית, "כמו בעקבות הטבח בסברה ושתילה", וטוען כי "צעד כזה עשוי למנוע הסתבכות חמורה יותר", כמו הפיכתו של הדו"ח לכתב אישום משפטי בבית-הדין הבינלאומי בהאג. עמוס הראל מדווח כי "בצה"ל לא משנים בשלב זה את ההנחיות לקצינים היוצאים לחו"ל". הראל מביא את עיקרי דבריו של הפרקליט הצבאי הראשי, תת-אלוף אביחי מנדלבליט, ושל "מערכת הביטחון", נגד הדו"ח:

"בדו"ח מועלית הטענה המופרכת וחסרת השחר, כאילו המבצע תוכנן ובוצע מתוך מטרה לפגוע במתכוון באוכלוסייה האזרחית וכי במהלך המבצע בוצעו פעולות שנועדו להעניש את האוכלוסייה, לפגוע בה ולהלך עליה אימים [...] הדו"ח מכיר בזכותו של חמאס לתקוף את ישראל, הוועדה קובעת בפסקנות כי ישראל ממשיכה להיות כוח כובש בעזה, תוך התעלמות מפסיקה הפוכה של בית-המשפט העליון בישראל אחרי ההתנתקות, והדו"ח עושה שימוש סלקטיבי ומגמתי בראיות שהוצגו לוועדה, כאשר ראיות התומכות בעמדה הישראלית נדחות על-ידי הוועדה כבלתי אמינות".

עוד כותב הראל כי "במערכת הביטחון טוענים שהדו"ח נגד ישראל מוכיח בדיעבד את צדקת ההחלטה של הדרג המדיני שלא לשתף פעולה עם הוועדה". בעמוד הבא מביאים ברק רביד ואנשיל פפר את דבריו של פקיד בכיר במשרד החוץ, האומר: "צדקנו בהחלטה שלא לשתף פעולה". השניים מדווחים כי ישראל תנסה "לגייס תמיכת המדינות הנלחמות בטרור".

באותו עמוד מונה עמירה הס, תחת הכותרת "יורים ומכחישים", את הארגונים השונים שטענו לדבריה טענות דומות בדבר פשעי מלחמה שביצעה ישראל. "אנחנו הישראלים ממשיכים לחשוב שכל העולם טועה, ורק אנחנו צודקים. אל דאגה: כוחות נאט"ו לא יפציצו את ישראל [...] אנחנו נישאר עם העובדות, גם אם הן מוכחשות [כאן מונה הס את פשעי המלחמה השונים]. יש רק דבר אחד חמור מהכחשה: האישור שכך אכן פעל צה"ל, אבל שזו הנורמה ושאין בה פסול".

בעמוד הדעות של "הארץ" כותב ארי שביט כי "אין אדם שפוי בעולם הסבור שאפשר להכפיף את ארצות-הברית, רוסיה וסין למשפט בינלאומי טהרני [...] לא רק מעצמות-על נהנות מחסינות. סעודיה מנהלת מדיניות גלויה ומוצהרת של אפרטהייד נגד נשים, והקהילה הבינלאומית לא רואה. סרי-לנקה מוחצת את התנועה הלאומית הטמילית תוך כדי יצירת אסון הומניטרי מזעזע, והקהילה הבינלאומית לא שומעת. טורקיה מדכאת בברוטליות את המיעוט הכורדי, והקהילה הבינלאומית לא פוצה פה. רק כאשר מדובר בישראל החוק הבינלאומי והמשפט הבינלאומי מגלים פתאום שיש להם שיניים", כמו זה שמנסה להפעיל האו"ם על ישראל.

גדעון לוי כותב: "בחסות התקשורת המתגייסת, פרשנים ומומחים לדבר עבירה שהשתיקו כל מידע, ודעת קהל שטופת מוח ושאננה, נהגה ישראל כאילו כלום לא קרה. גולדסטון שם לזה סוף. יש להיות אסירי תודה לו על כך. בעקבותיו יבואו גם הצעדים המעשיים המתבקשים". וישראל הראל כותב נגד "הארגונים הלא ממשלתיים וארגוני האו"ם" ונגד "האנטישמים", וגוער בממשלה: "את הרעה הזאת - הקמת הוועדה - היה אפשר למנוע בשיתוף ארצות-הברית ומדינות נוספות, שגם אליהן האו"ם מנסה להיטפל. אך עקב זלזול, או חוסר יכולת, ישראל לא הרעישה עולמות כדי לשלול מלכתחילה את הלגיטימציה שלה [..] גם הצעד הבא, מזעור נזקיה מראש, לא ננקט. בממשלה חסרו האנרגיות, ובקרב חלקים בפקידות המבצעת שררה אמביוולנטיות". בסך-הכל, "הארץ" מעניק היום במה לכלל הגישות כלפי דו"ח האו"ם.

"מעריב" ממשיך להוביל את הגישה המיליטנטית כלפי הדו"ח. בקריקטורה של מושיק בעמודי הדעות מצויר טרוריסט חמוש כשהוא מחזיק בידיו את דו"ח האו"ם ומגיש אותו לאסד, בן-לאדן, נסראללה ועוד מישהו לא מזוהה. הכיתוב: "חבר'ה, שי לחג". באותו עמוד מתפרסם מאמר של טל פבל, המתייחס לאחד המקורות שעליהם הסתמך גולדסטון: דו"ח בצלם. פבל ליקט מידע מאתרי חמאס באשר לזהותם של ההרוגים הערבים במבצע "עופרת יצוקה", וקובע לפיו כי הנתונים של בצלם מופרכים. "החמאס מבהיר שמדובר באנשי חמאס, אבל במעשה פלאים הם הופכים [בדו"ח בצלם] ל'אזרחים חפים מפשע'". גם בן דרור ימיני כותב עוד מאמר, אבל בתצלום המלווה את הדיווח החדשותי בעמ' 5 בעיתון, בחר העורך להציב דווקא תמונה של פצצת זרחן מעל עזה. מרד סמוי במערכת?

בעמודי הדעות של "ידיעות אחרונות "כותב גיורא איילנד כי הטעות של ישראל לא היתה החרמת הדו"ח, אלא אי-מניעת קיומו מלכתחילה. כהוכחה לכך שניתן למנוע קיומן של ועדות חקירה של האו"ם הוא מביא את סיפורה של הוועדה לחקר הטבח בג'נין במסגרת מבצע "חומת מגן", ועדה שישראל סיכלה בקשיחות את עצם הקמתה. איילנד שוכח את מה שעמד עליו אתמול, אם אני זוכר נכון, עפר שלח: אין להשוות בין טבח ג'נין ובין "עופרת יצוקה": בעוד שהראשון כלל לא התקיים ונבדה כולו מדמיונם של הפלסטינים, הרי שהשני גבה את חייהם של למעלה מאלף פלסטינים.

בעמודי החדשות כותרת אחת הידיעות היא "העולם לא התרגש מדו"ח גולדסטון". כותרת הגג היא "הפתעה". "תהיה זו שטות מסוכנת להתעלם מהדו"ח, או להדוף אותו על-ידי קלישאות הנשלפות מן המוכן של אנטישמיות, חד-צדדיות ו'הפלסטינים החלו'. הדו"ח מחייב קריאה עניינית בנוגע לשאלה האם המעשים הפוגעניים שלנו מתיישבים עם הכללים הבסיסיים שנקבעו במשפט הבינלאומי, בדיוק אותם כללים שאנו מטיפים להם כאשר פוגעים בנו".

ומה אומר העם? במדור המכתבים של "ידיעות אחרונות" מתפרסם מכתב של יוסף גורלי מבת-ים: "קל ונוח להגיד 'או"ם שמו"ם' ושכולם אנטישמים (למרות שהשופט שעמד בראש ועדת גלדסטון הוא בכלל יהודי), ובכל זאת הייתי מציע לכולנו לעשות חשבון נפש רציני על מה שקרה בעזה, במקום לחזור על המנטרה השחוקה שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם וכו' וכו'. ברור ששום קצין לא נתן לחיילים הוראה להרוג בכוונה נשים וילדים. אבל בהחלט נתנו פקודה לא לקחת סיכונים ולירות בכל מה שזז, והמסקנה שירדה לשטח היתה שמוטב שייהרגו מאה ערבים ולא חייל אחד שלנו. שכחנו רק שאנחנו לא לבד בעולם: בעזה היו מצלמות טלוויזיה, והן שידרו נון סטופ בשידור חי. בכל העולם ראו תמונות של ילדים הרוגים ובתים הרוסים, רק אצלנו לא שידרו אותן. אני חושש שהעולם לא שכח לנו את המראות האלה, ועוד הרבה זמן נצטרך לשלם עליהם בריבית דריבית".

אצבע משולשת

"לקראת הפסגה המשולשת שאמורה להתקיים בניו-יורק בסוף החודש אמר ראש הממשלה נתניהו בראיון ל'מעריב' כי יו"ר הרשות אבו-מאזן צריך 'לגלות אומץ ולהגיד לעם שלו באופן ישיר שהסכסוך נגמר", מצטטים אבשלום וילן ופרופ' מוריס סטרון בפתח מאמרם במדור הדעות של "מעריב". השניים מתייחסים לכך שבוועידת הפתח שוב "עלה אל ראש התורן הפלסטיני נושא זכות השיבה, בגרסתו הראשונית והמקוממת". החלטה כזו, הם כותבים, "מעידה על תקיעות ואי-נכונות אמיתית להתקדם אל עבר פתרון צודק של שתי מדינות לשתי עמים".

אחת הכותרות על שער "הארץ" היא: "פערים גדולים בין ישראל לארה"ב מונעים כינוס הפסגה המשולשת". כותרת הגג היא "ביידן לנתניהו: רכך עמדותיך". ברק רביד כותב כי הלחצים הכבדים של ארה"ב על ישראל ועל הפלסטינים לא נושאים פרי. רביד כותב גם כי הפגישות של נתניהו אתמול ושלשום עם השליח ג'ורג' מיטשל (שלא זכו לכיסוי נרחב) "הסתיימו בכישלון".

אבני המחלוקת: האמריקאים דורשים הקפאת בנייה לשנה, נתניהו מסכים לחצי שנה; דרישה ישראלית שלא להזכיר את גבולות 67'; דרישה ישראלית כי מסגרת המשא-ומתן תהיה במסגרת "נאום בר-אילן" (מדינה פלסטינית מפורזת, הכרה בישראל כמדינת לאום יהודית, הסכמה כי הסכם יהיה סוף לתביעות ולסכסוך); הכרה בגושי ההתנחלויות; התנגדות ישראל לקציבת משך המשא-ומתן.

הכותרת של "ידיעות אחרונות" בידיעה הקצרה שהוא מקדיש לעניין היא: "ארה"ב: סבלנותנו כלפי ישראל פוקעת".

כמה כמה

על שער "הארץ" מפרסמים עפרי אילני ומוטי בסוק את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנה החולפת. לפי הלמ"ס, אוכלוסיית ישראל מונה 7,465,500 בני-אדם, מהם 5,634,300 יהודים, 1,513,200 ערבים וכ-318 אלף המוגדרים "אחרים". ב"ידיעות אחרונות" יש 500 בני-אדם פחות במדינת ישראל.

החופש הגדול של דרור אלפרון

אתמול פירסם "ישראל היום" בהבלטה ידיעה בלעדית (שלו ושל גלי-צה"ל) שלפיה אהובה אלפרון, ממשפחת העבריינים אלפרון, הבריחה לחו"ל את בנה, דרור. הלה סיים לאחרונה לרצות עונש של עשרה חודשי מאסר בגין סחיטה באיומים. אחיו הצעיר עצור כעת בחשד לביצוע עבירות דומות. כעת מכחישה האם את הדברים. "דרור לא ברח לחו"ל, הוא רק מטייל", מצטטת כותרת ידיעה של נועה קושרק ב"הארץ". האם אמרה את הדברים בגלי-צה"ל.

ב"ישראל היום" מייחסים את הדברים לעורך-דינו של אלפרון, ואילו האם, כך לפי העיתון, מאששת את דבר ה"הברחה" ואומרת כי תשמח אם גם בניה האחרים יעזבו את הארץ. הסיבה, לפי איציק סבן, שלומי דיאז והדס שטייף, היא חשש כי עבריינים אחרים יפגעו בהם.

שפעת החזירים

כל העיתונים מדווחים על חיסון לשפעת החזירים, שאושר בארה"ב ועתיד להגיע לישראל בתוך חודש.

ענייני תקשורת

במוסף "המגזין" של "מעריב" מדווח לי-אור אברבך כי "ערוץ 8 צפוי להנמיך בקרוב את מצחו ולשדר גם תכנים הקשורים לתרבות פופולרית, במטרה להרחיב את קהל היעד", ושואל "האם סדרת הכתבות שערכה חברת החדשות של ערוץ 2 בנושא זהירות בדרכים מומנה על-ידי עמותת אור-ירוק"? בחברת החדשות מכחישים. ברשות השנייה בודקים.

הכפולה הפותחת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לתוכנית "ציפורי לילה", עם פרישתו של מי שייסד אותה, מולי שפירא, מתפקידו כמנהל התרבות של גלי-צה"ל.

ב"מעריב" מדווחת מיה בנגל כי "בלשכת ראש הממשלה בוחנים אפשרות להכיר בבלוגרים מובילים, ואף מתכוונים להזמינם למסיבות עיתונאים". כותרת ידיעה ב"הארץ": "גם בתשס"ט, קשת המשיכה לשלוט בטלוויזיה"; "14 מ-20 התוכניות הנצפות ביותר בשנה החולפת היו של הזכיינית. רשת עלולה לפטר עובדים בעקבות המעבר לשלושה ימי שידור".

במדורו ב"סופשבוע" של "מעריב", המוקדש לענייני איכות סביבה, קוראאביב לביא למחלקות המנויים של העיתונים להפסיק את הנוהג לעטוף את העיתון בשקית ניילון.

במדור הדעות של "מעריב" טוען מאיר שניצר כי הסרטים הישראליים המצליחים שעסקו בשנים האחרונות במלחמת לבנון, "בופור", "ואלס עם באשיר" ו"לבנון", הם "חזות פילמאית משופצת ומאופרת היטב של טוהר הנשק הישראלי, תמימותם האינסופית של חיילי צה"ל ומצוקותיהם הנפשיות", ש"לא צריך להיות מבקר נחוש במיוחד" כדי לחבר בינה לבין "המנגנון האידיאולוגי העומד מאחורי מהלכים כאלה".

בניגוד לאתמול, שלשום ויום לפני שלשום, ב"מעריב" אין היום פרסומת מוסווית כתוכן מערכתי לחברה של המו"ל. מישהו יחטוף על הראש. ולמען מי שפיספס את המבזק בחלון המבזקים שלנו, הרי שוב דיווח מהרמת כוסית לראש השנה במערכת "מעריב": יואב צור, עורך "מעריב": "הגיע הזמן שגם אנחנו ניתן קצת נחת לחברה האם". עופר נמרודי, המו"ל והבעלים של הכשרת-היישוב: "כבר אתם רואים איך הטון של העורך השתנה".