בדיאטה החדשותית של קסניה סבטלובה נכללים דרך קבע כלי תקשורת בארבע שפות: רוסית, עברית, אנגלית וערבית. די בכך כדי לספק לה זווית ראייה ייחודית על הסיקור התקשורתי של המלחמה הנוכחית בין ישראל לחמאס. אולם סבטלובה, חברת כנסת לשעבר וכיום עמיתת מחקר בכירה באטלנטיק קאונסל בוושינגטון, מביאה עמה גם ניסיון עיתונאי של 15 שנה בסיקור הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כולל משטח רצועת עזה.
בעיני סבטלובה, הסיקור הבינלאומי של המלחמה לוקה בכלי תקשורת ברחבי העולם, אבל את המאמצים הישראליים היא ממליצה להשקיע קודם כל במקומות שבהם עוד ניתן להשפיע, בארה"ב ובמדינות ערב המתונות.
בספר שהוציאה לאור לפני כשלוש שנים כתבה סבטלובה איך ב-2005, כשסיקרה מעזה את נסיגת כוחות צה"ל, היתה רשת הטלוויזיה הקטארית אל-ג'זירה בשיא כוחה, עד כדי כך ששם הרשת הפך נרדף לעיתונות כולה. ב-2023 אל-ג'זירה מתמודדת עם מתחרים רבים, אך עודנה שומרת על מעמד בכיר באזור. לפי סבטלובה, לאורך השנים הרשת רק הלכה והקצינה בגישתה האנטי-ישראלית.
קסניה סבטלובה (צילום באדיבות המצולמת)
האם שמת להבדל באופן שבו המלחמה מסוקרת באל-ג'זירה אחרי שהאיומים של ממשלת ישראל לסגור את הרשת הפכו לממשיים?
"לא, זה אותו הטון. אל-ג'זירה משמשת כשופר של החמאס ולא מאתמול. בשנות האלפיים זה עדיין לא היה בצורה כזו. הם לא היו אובייקטיביים אף פעם, אבל הם כן ניסו אז לגוון והביאו מספיק קולות. עכשיו הם פשוט מדבררים את החמאס. אני רואה את אותם טקסטים שהחמאס מעביר מיד מופיעים אצלם".
ווליד אל עומרי, מנהל אל-ג'זירה בישראל, אמר ל"העין השביעית" בשבוע שעבר שדובר צה"ל מופיע אצלם באופן קבוע וכי הם מעבירים את מסיבות העיתונאים הישראליות.
"כן, זה נכון, אבל המינון שונה. יש נניח שמונה מסיבות עיתונאים של החמאס ביום נתון ומסיבת עיתונאים של צה"ל אחת לשלושה ימים. וזה לא רק השאלה איזה מסיבות עיתונאים הם העבירו. זה הטון, המינוח, זה הסרטונים שמלווים את כל השידור שלהם.
"תמיד היו לאל-ג'זירה מין פרומואים כאלה, ללא מילים. גם במלחמה של 2008-9, גם במלחמה של 2014, כל הסלמה עם עזה הם משתמשים בכלי הזה. כמובן שהם לוקחים את האזרחים שנפגעים, סבתא שזועקת 'היכן אתם הערבים? למה אתם לא באים לעזרתנו?'. זה מופנה לדעת הקהל הערבית, בניסיון להוציא החוצה כמה שיותר אנשים, לגרום ליותר ביקורת על המשטרים הערביים. זה מה שהם עושים, זה ה-raison d'etre שלהם במשך כל שנות קיומם".
דובר חמאס אוסאמה חמדאן מכחיש רצח אזרחים בידי חמאס, אל-ג'זירה, 13.10.23 (צילום מסך)
באל-ג'זירה, אבל כמובן שלא רק שם, מפרסמים באופן קבוע את מספר ההרוגים והפצועים בעזה על סמך נתונים שמספק "משרד הבריאות הפלסטיני בעזה". השבוע קראה סבטלובה, בחשבון הטוויטר שלה, להקפיד לתת את ההקשר ההולם לדיווחים הללו.
"אין דבר כזה 'משרד הבריאות הפלסטיני בעזה'. זה משרד של חמאס וכל המספרים והנתונים שיוצאים משם הם מספרים של חמאס. אף אחד אינו יכול לאמת את הנתונים הללו וזה לעולם לא נאמר בשידור", כתבה. "'משרד הבריאות' של חמאס לעולם אינו מפרסם נתונים על אנשי חמאס שנהרגו בהפצצות או חוסלו. לעיתים רחוקות מידע כזה יוצא מתוך הארגונים עצמם - חמאס או גא"פ, אך שוב פעם - כאשר הנתונים הללו מצוטטים, העיתונאים חייבים להדגיש שאין דרך לוודא במי מדובר - פעילי חמאס או אזרחים".
בשיחה איתה מסבירה סבטלובה כי בעקבות השתלטות חמאס על הרצועה בשנת 2007 הודחו כל פקידי הפת"ח ומשרדי הממשלה התמלאו באנשי חמאס. מהבחינה הזו, היא אומרת, משרד הבריאות העזתי הוא זרוע של חמאס ממש כמו הזרוע הצבאית של הארגון. לפי ויקיפדיה, במלחמה של שנת 2014 ("מבצע צוק איתן") נקב חמאס במספר הרוגים שבדיעבד תאם פחות או יותר את מספרי האו"ם וצה"ל. עם זאת, בחלוקה הפנימית בין אזרחים למחבלים ניכר פער גדול.
"אני מבינה את הצורך של עיתונאים שרוצים לכמת ואין עוד נתונים חוץ מהנתונים של החמאס. אבל אנחנו יודעים ממבצעים קודמים שהמספרים מנופחים והם לא עושים את ההפרדה בין החמושים או המחבלים לאזרחים"
ב"וושינגטון פוסט", מציינת סבטלובה, עדיין מדווחים על מספרים מטעם "משרד הבריאות הפלסטיני בעזה". ניסוח כזה נשמע לרוב הקהל של ה"וושינגטון פוסט" כאילו מדובר במקור אמין, כמו משרד בריאות בכל מדינה מתוקנת. אם היו מדווחים על הנתונים ככאלה שיוצאים מ"משרד הבריאות שבשליטת חמאס", היא אומרת, היתה נוצרת תמונה מדויקת יותר של המציאות. ב"ניו יורק טיימס", למשל, החלו היום להשתמש במונח זה.
"אין גישה חופשית לנתונים, אף אחד לא יכול לאמת את המידע, שמשרת את תנועת החמאס כמו כל מידע אחר שהיא מפרסמת", אומרת סבטלובה. "אני מבינה את הצורך של עיתונאים שרוצים לכמת ואין עוד נתונים חוץ מהנתונים של החמאס. אבל אנחנו יודעים ממבצעים קודמים שהמספרים מנופחים והם לא עושים את ההפרדה בין החמושים או המחבלים לאזרחים. הם רוצים לצייר תמונה ברורה שישראל מכוונת את הלחימה שלה נגד אזרחים, שהמטרה היא לא אנשי חמאס".
כדוגמה לניפוח המספרים מטעם משרד הבריאות של חמאס מביאה סבטלובה את הפגיעה בבית החולים הבפטיסטי אל-אהלי בעזה. במשרד הבריאות של חמאס טענו ל-500 הרוגים, אולם מקור מודיעין אירופי אמר לסוכנות AFP כי להערכתם בפיצוץ נהרגו לא יותר מ-50 בני אדם.
"כמה עוד מקרים כאלה יש? אי אפשר לדעת", אומרת סבטלובה ומיד מדגישה כי ללא ספק ישנם גם הרוגים בקרב האזרחים העזתים שאינם מעורבים בלחימה. "אבל לסמוך על חמאס שאומר שישראל פגעה בבית ונהרגו שם 20 בני אדם?", היא שואלת רטורית. "מי האנשים האלה? כמה מתוכם היו חמושים? כמה מתוכם היו בכירים? האם היתה שם מעבדה של נפץ? אתה לא יודע את ההקשר וקרוב לוודאי שלעולם לא תדע.
"צריך לזכור שיש ארגון טרור ששולט ברצועה, עם מטרות מאוד ברורות והוא טוב מאוד במניפולציות ובלוחמה פסיכולוגית ויש לו עניין שיחשבו שישראל מכוונת ספציפית לאזרחים ולא למחבלים שעינו, אנסו הרגו ופגעו באזרחי מדינת ישראל וממשיכים לשגר טילים על אוכלוסיה אזרחית. אני לא מצפה לזה מאל-ג'זירה אבל למשל באל-ערבייה (שבבעלות סעודית) כן דואגים לציין את זה. הם הרבה יותר מדויקים. כך שזה לא כל התקשורת הערבית, וזה מאוד תלוי מי שולט בה".
תהלוכה של חברי גדודי חללי אל-אקצא של הפתח, מחנה בלאטה, 29.9.23 (צילום: נאסר עישתייה)
אחת הסוגיות המרכזיות בכל הנוגע למלחמה נוגעת ליום שאחרי: אם וכאשר ימוגר שלטון חמאס, למי תעבור השליטה בעזה? המועמדת המתבקש היא הרשות הפלסטינית, ששלטה באיזור אחרי הסכמי אוסלו ולפני השתלטות החמאס. כיצד מתייחסת לכך התקשורת הפלסטינית הרשמית, של הרשות הפלסטינית? לדברי סבטלובה, אף שאינה עוקבת מקרוב אחר התקשורת הפלסטינית בימים אלה, ניכר כי היא פוסעת על חבל דק.
"הם מנסים לא לעורר את זעמם של המבקרים שלהם בגדה, ויש רבים כאלה כי הרשות מאוד לא פופולרית", היא אומרת. לדבריה, בולט השימוש של התקשורת הפלסטינית הרשמית בטרמינולוגיה אנטי-ישראלית. ההרוגים בעזה הם כולם "שוהדא", היא נותנת דוגמה, וצה"ל הוא "צבא הכיבוש". אנשי הזרוע הצבאית של חמאס אינם "מחבלים" אלא חלק מ"גדודי אל קסאם".
"התקשורת הפלסטינית שנמצאת בשליטת אבו מאזן מנסה להפגין שהם לא בוגדים בסוגיה הפלסטינית. גם אם הם מתנגדים לחמאס זה לא הזמן לצאת נגד. יש מין אחדות שורות"
"ההבדל היחיד הוא שלפיהם חמאס לא מייצג את הפלסטינים", מציינת סבטלובה. "הנציג היחיד שאמור לדאוג לפלסטינים זה אנחנו, הרשות הפלסטינית. אבל התקשורת הפלסטינית שנמצאת בשליטת אבו מאזן מנסה להפגין שהם לא בוגדים בסוגיה הפלסטינית. גם אם הם מתנגדים לחמאס זה לא הזמן לצאת נגד. יש מין אחדות שורות".
בחזית הרביעית שסבטלובה עוקבת אחריה, זו של התקשורת הרוסית, המצב לא מעודד יותר. ברוסיה הפוטיניסטית, היא אומרת, סיקרו את הטבח של ה-7 באוקטובר "עם הרבה שמחה לאיד". מבחינתם, הכישלון הצבאי של ישראל היווה הוכחה לא רק לחולשת הצבא הישראלי אלא גם לחולשת ברית נאט"ו כולה.
"בימים הראשונים זה היה ממש נורא. לעגו לחיילות שנחטפו", אומרת סבטלובה, "ופתאום כל הבדיחות האנטישמיות על יהודי שאינו ידע להילחם ויושב בעורף". בדיחות כאלו, היא מספרת, נפוצו אחרי מלחמת העולם השנייה, וזאת למרות שיהודים השתתפו בלחימה בצבא האדום נגד הנאצים בשיעור גדול יותר מיחסם באוכלוסייה הרוסית. היא עצמה, שגדלה ברוסיה בשנות השמונים, עדיין שמעה את הבדיחות על היהודים הפחדנים, והנה היום היא נחרדת לשמוע אותן שוב בתקשורת המרכזית ברוסית כמו גם ברשתות החברתיות.
ולדימיר פוטין עם בנימין נתניהו. מוסקבה, 29.1.2018 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)
מי שקובע את הטון, מזכירה סבטלובה, הוא הנשיא ולדימיר פוטין. כשהוא נמנע מלגנות את חמאס ומסתפק בגינוי רפה של "אלימות משני הצדדים", המסר עובר. כשפוטין משווה בין היחס של ישראל לעזה למצור הנאצי על לנינגרד שנמשך קרוב ל-900 יום והביא למותם של כמיליון אזרחים רוסים, הוא מספק, לדברי סבטלובה, "השראה לעוד שנאה ועוד אנטישמיות".
"הניתוח של זה הוא פשוט", מסבירה סבטלובה. "אין לרוסים מה להרוויח פה בישראל. אנחנו בני ברית של ארה"ב ולעומת זאת בעולם הערבי תמיד יש קליינטים, והם גם מראים לכל העולם שהנה אנחנו תומכים בפלסטינים, באנדרדוג, נגד החזקים וכך הם קונים אהדה נוספת ברחבי העולם הערבי".
החזית האמריקאית חשובה יותר אפילו מהאירופאית
מעבר לשידורי ההסתה והתעמולה בכלי התקשורת המרכזיים, במלחמה הנוכחית בולטות לרעה גם הרשתות החברתיות באנגלית, ברוסית ובערבית. ברשת X, שנקראה עד לאחרונה טוויטר, נתקלה סבטלובה בחשבונות אנטי-ישראלים מהשמאל הקיצוני ומהימין הקיצוני שלדבריה "פשוט משתוללים, בלתי מרוסנים". הם מפיצים תיאוריות קשר בדבר שליטת היהודים בבית הלבן ואפילו רשימות של בעלי תפקידים בממשל האמריקאי בהן מסומנים היהודים.
"זו המטרה של החמאס, לערער את יציבות המדינות הערביות. זה מבחינתם יותר חשוב מאשר לפגוע בישראל"
הטלגרם הרוסי, היא מוסיפה, הפך למוקד הפעילות של ההסברה החמאסית ומקור מידע עיקרי לציבורים רחבים. כתוצאה מכך, אחרי הפיצוץ בביה"ח בעזה יצאו רבבות לרחובות הערים. "זו המטרה של החמאס", אומרת סבטלובה, "לערער את יציבות המדינות הערביות. זה מבחינתם יותר חשוב מאשר לפגוע בישראל".
אם היית שוב בפוליטיקה ומתמנה לשרת ההסברה...
"אלוהים ישמור".
...מה מבחינתך היתה החזית החיונית ביותר לפעולה ישראלית?
"אני חושבת שהחזית האמריקאית חשובה יותר אפילו מהאירופאית. שם צריך לעצור את הסחף של האולטרה-פרוגרסיבים ושל הימין הקיצוני שמנסה להדביק את התיאוריות ההזויות שלו ולסלף את המידע והאמת. החזית השנייה זה המדינות הערביות המתונות, כי שם יש מאבק נוראי על דעת הקהל".
הדרך האפקטיבית ביותר, לדבריה, היא באמצעות הוכחות ויזואליות לדרכי הפעולה של חמאס, כמו חפירת מנהרות צבאיות מתחת לבתי-חולים. "אם אנשים לא רואים את זה בתמונה, הם לא מאמינים", היא אומרת. "גם כשהם רואים תמונה הם לא תמיד מאמינים בעידן של הדיפ פייק, אבל אם הם לא רואים?".
סבטלובה מספרת שהיא בעצמה התקשתה להאמין בפעם הראשונה שראתה משגר קסאם ליד בית של תושבי עזה. היה זה בשנת 2006, כשהגיעה לסקר לוויית ילדה מבית-חאנון שנהרגה מהפצצה ישראלית. "האבא לא היה ממש מתומכי החמאס, לא היו בהלווייה דגלים וכל הסימבוליקה הזו. שאלתי אותו איך הוא מסביר את מה שקרה והוא עשה עם היד. אני רואה שבשיחים, כמה עשרות מטרים מהבית, יש משגר של קסאם. עד שאתה לא רואה את זה בעיניים באמת קשה להאמין בציניות הזו, כמה שלא שומעים את זה מדובר צה"ל זה לא אותו דבר כמו לראות את זה".
אמרת קודם "אלוהים ישמור" כשהצעתי לך להיות שרה בחזית ההסברה? אין לך שום געגוע?
"עשייה פרלמנטרית ופוליטית זה דבר חשוב אבל לא עם הממשלה הנוכחית שהביאה אותנו למצב הזה. אי אפשר לדברר ממשלה שמצד אחד נזכרו עכשיו שצריך משטר מתון בעזה, ומצד שני היה לכם ועדיין יש משטר מתון בגדה, ומה אתם עושים איתו? אתם פוגעים בו ומחלישים אותו. בחיים לא אוכל להגן על הדבר הזה, זה מחדל נוראי".