נקבת למור בספארי ברמת-גן ילדה אתמול תאומים (צילום: פלאש 90)
"נתניהו יחלק היום תיקים לבכירי הליכוד. הממשלה מתנפחת: תגיע ל-30 שרים", נכתב היום בכותרת הגג על שער "ידיעות אחרונות". אבל אחרי כל המניפולציות, מספרים נשארים מספרים, ומספר התיקים הבכירים בממשלה נשאר מספר ספציפי, מסוים, שאי-אפשר להגדילו עוד ועוד. עם תום המשא-ומתן הקואליציוני בין הליכוד למפלגות השונות, היה ברור כי רוב התיקים הבכירים, והתיקים בכלל, הוענקו להן, וכי כעת ייאלץ ראש הליכוד בנימין נתניהו לפתור את בעיית מיעוט התיקים שנותרו עבור אנשי מפלגתו (חמישה תיקים קיימים, ועוד מיני תיקים מומצאים שיוטלו למעמסה על גב אזרחי ישראל).
התובנה הבנאלית הנ"ל מצפה את הכותרות הראשיות של העיתונים, העוסקות, מטבע הדברים, בהכרזה הצפויה של נתניהו על מינוי השרים במפלגתו. "נתניהו יכריז היום על השרים; יפצל תיקים כדי לרצות את בכירי הליכוד", מספרת הכותרת הראשית של "הארץ"; "מצעד המאוכזבים" היא הכותרת של "מעריב", ו"סילבן מאיים: אשאר מחוץ לממשלה" היא הכותרת של "ידיעות אחרונות". אה, ויש גם, כמובן, את "ישראל היום". הכותרת הקורקטית שלו היא "היום של התיקים". על השער ובעמודים הפנימיים לא תמצאו זכר לכך שמריטת העצבים בליכוד אינה סביב ההמתנה לחלוקה, אלא סביב החלוקה עצמה, שהיא חלוקה של שאריות. ב"ישראל היום" הכל ורוד. "ייכנס ח"כ, ייצא שר", מכריזה הכותרת הענקית בכפולה הפותחת. ועל זה נאמר, "נכנסו עיתונאים, יצאו דוברים".
ועוד הערה: בפסקה הקודמת נכתב מטבע הלשון "מטבע הדברים" על אודות היותו של אירוע הכרזת השרים האייטם המרכזי בדיווחי העיתונים היום. זה אולי הטבע שטבוע בעיתונים, אלא שהמעשה הוא לאו דווקא בדרך הטבע. הרי נתניהו יכריז מה שיכריז, ולכתבים אין ידיעה ברורה מה יכריז. חלק גדול מהדיווחים הוא למעשה משחק של ניחושים (רק ב"הארץ" מופיעות כוכבית והערה קטנה בתחתית הטבלה המפרטת את חלוקת התיקים: "ייתכן שחלוקת התיקים בין השרים הללו תהיה שונה").
אבל, כאמור, עולם כמנהגו נוהג, והעיתונים מלאים בדיווח-ניחוש על אודות הזירה הפוליטית (בשנה שעברה ביום זה היו העיתונים מלאים בספקולציות על אירוע אחר שחל היום: יום האדמה). הנעלם הגדול ביותר במשוואה, לפי העיתונים, הוא התיק שיקבל סילבן שלום. שלום היה אמור, לפי אינדיקציות מסוימות (אילו? לכתבים הפוליטיים ולהיסטוריה המפלגתית הפתרונים) להיות השר הבכיר בממשלה, אלא שכאמור, התיקים הולכים ואוזלים. לפי יובל קרני ב"ידיעות אחרונות", מזל מועלם ב"הארץ" ומרב דוד ב"מעריב", שלום יקבל, במין לשון נופל על לשון, את התיק (שזה עתה נולד) לשלום כלכלי ואת תפקיד המשנה לראש הממשלה (על הפרק גם תיק השר לפיתוח אזורי, או שניהם. כיד הדמיון). לפי שלושת הכתבים, שלום ידחה את ההצעה.
מה עוד? לפי "ידיעות אחרונות", נתניהו ייקח את האוצר, יובל שטייניץ יתמנה ל"שר במשרד האוצר" (אבל ידחה את המינוי), גדעון סער לחינוך, גלעד ארדן לשר איכות הסביבה, משה כחלון "שר המדיה", יולי אדלשטיין "שר הטלקום", ישראל כץ שר התחבורה, לימור לבנת שרת המדע והספורט, ולא ברור למה ימונו בני בגין, דן מרידור ומיכאל איתן. כך גם לפי "הארץ". לפי "מעריב", לבנת תקבל את תיק התרבות והספורט (המדע יישאר בחוץ) ואולי בעתיד את תפקיד יו"ר הסוכנות-היהודית. שטייניץ דווקא כן יסכים להיות שר באוצר, מאחר שלפי "מעריב", התפקיד הוצע גם למרידור.
ומה ב"ישראל היום"? בשורות רעות לשלום. התיק "האזורי" הולך שם לבגין או מרידור, ואילו שלום יקבל "אחריות על הקשר עם מדינות ערב". תפקיד הסגן לראש הממשלה (רגע, יש גם סגן וגם משנה? כן, יש משנה, ע"ע חיים רמון, ויש סגנים בשפע: נדמה לי שגם אלי ישי וגם אביגדור ליברמן הם סגני ראש הממשלה הנוכחי) הולך שם דווקא ליעלון. ייתכן גם שיקבל את "תיק ההשכלה הגבוהה", שיפוצל מהחינוך (זו ספקולציה שנשמעה אתמול בחדשות ערוצי הטלוויזיה, ובעיתונים היום לא חוזרים עליה. יוסי ורטר מזכיר אותה ברמז ובלעג ומציע למנות גם שר לגני ילדים ושר לגילאי ההתבגרות).
צביקה ברוט ב"ידיעות אחרונות" מצביע על בעיה שיוצר ריבוי השרים בממשלה: מחסור בחברי-כנסת שישמשו חברים בוועדות הכנסת השונות. עפרה אידלמן כותבת ב"הארץ" על המלצה של היועץ המשפטי מזוז: למנות ממלא-מקום לראש הממשלה (לא להתבלבל עם משנה לראש הממשלה), זאת על רקע אירוע התרדמת של שרון, שהצריך מינוי מיידי של מחליף. לפי העיתונים, נתניהו אינו מעוניין למנות מאן דהוא לתפקיד הזה, אולם אם יצטרך לעשות זאת, ייתכן שזה יהיה פתרון למינוי של סילבן שלום. ב"ישראל היום" נכתב שגם במקרה שיוכרז על תפקיד כזה, מי שימלא אותו יהיה יעלון. בכל העיתונים מבשרים כי גם אהוד ברק ממנה שרים: אבישי ברוורמן קיבל את תפקיד שר המיעוטים. ברוורמן היה מהמתנגדים לכניסת העבודה לקואליציה.
אהוד אולמרט בטקס בבית הנשיא (צילום: אוליביה פיטוסי)
שחר אילן כותב ב"הארץ" על בעיה לוגיסטית שמעורר גודלה של הממשלה: השולחן קטן מדי. מזכיר הכנסת הורה להוציא מהמחסן את השולחן הנוסף, שהוכן בזמנו לממשלת שרון. לפי אילן, גם ממשלת אולמרט היתה גדולה מדי לשולחן הנוכחי, אולם אולמרט הורה שלא להשתמש בשולחן נוסף, ו"כדי לאפשר לשרים לשבת בכל זאת סמוך לאותו שולחן, פורקו בזמנו מסעדי הכסאות, ושני השרים הקיצוניים נאלצו לשבת עם רגל אחת בחוץ".
"עופרת יצוקה", ההמשכים
בישיבת הממשלה אתמול הרבו להתבדח ו"לשלוח עקיצות", כפי שמדווחים העיתונים. היו גם דברים אחרים בישיבה, וגם עליהם מדווחים: "דיסקין: עשרות טונות של חומר נפץ הוברחו לעזה מתום 'עופרת יצוקה'", מספרת כותרת עמ' 4 ב"הארץ" (ברק רביד). כמו כן, "בישיבת הממשלה התבשרו השרים שהשב"ס החלה בהדרגה בהרעת תנאי כליאתם של אסירים בטחוניים".
ראש השב"כ יובל דיסקין (מימין), אתמול בישיבת הממשלה (צילום: פלאש 90)
כלכלה היום
"המפקח על הבנקים עצר מינוי מנכ"ל בנק הפועלים", מכריזה היום כותרת על שער "ישראל היום". בעמ' 21 מדווח חזי שטרנליכט כי המפקח, רוני חזקיהו, שלח לבנק מכתב המוחה על כך שבד בבד עם הפיטורים, שבאו לכאורה בהפתעה, הוכרז על מינוי מחליף. "ביום רביעי בשבוע שעבר נודע למפקח על הבנקים על הכוונה של זיו להתפטר בבוקרו של אותו יום", כך כותב שטרנליכט. רגע, זה לא אותו שטרנליכט שכתב ביום חמישי כי מי שהוביל את הפיטורים היה למעשה חזקיהו עצמו, שנפגש עם שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק, וטען באוזניה כי הבנק אינו מנוהל כראוי?
ועוד קצת כלכלה: בבלוג "ביי-סייד מטריקס" מזכירים ידיעה ישנה של עירן פאר, שנדמית תמוהה על רקע ההתפתחויות מאז בבנק הפועלים.
על שער "הארץ" ידיעה קטנה: פרי-הגליל נמכרה לחצי-חינם. האם צדק מי שדיווח בזמנו כי האיום של חצי-חינם לבטל את העסקה היה אמצעי מיקוח בלבד? נראה שכן.
ענייני תקשורת
מבקרת הטלוויזיה של "ישראל היום", שיר זיו, כותבת על "אולמרט – סרט גנוז", ששודר אתמול בערוץ 2. "ברגעים שבהם אולמרט נראה חמים ואנושי, מקולף ממלכתיות וחשאיות, ניכר שהוא מודע לנוכחות המצלמה ומתאמץ לרצות. ברגעים שבהם הוא מתעלם ממנה, יש תחושה שהוא עושה מאמץ על לשדר 'עסקים כרגיל'. בשני המצבים, אולמרט [...] מזויף להחריד". "כמו היתום שאכל את הוריו", כותבת גפי אמיר ב"ידיעות אחרונות", "הציבה אתמול קשת רף חדש לציניות. אחרי שגנזה במו ידיה את הסרט על אולמרט, קידמה אותו כ'סרט הגנוז' רגע לפני שראש הממשלה מסיים את תפקידו וערך הדוקומנט צולל".
ירון פריד מתמקד ב"הארץ" דווקא ביוצרת ובעיתוי השידור (לאחר תום כהונת אולמרט): "מה יועיל לנו כעת סרטה האנמי של ונסה לאפא?" (אמנם הטענות על האנמיות ועל העיתוי הלקוי סותרות זו את זו, שכן הסיבה לעיכוב בשידור היתה הטענה שהסרט חיובי מדי). "אולמרט לא היה יכול לבקש משדר פרידה מלטף ומפרגן יותר", מסכם פריד, "זה רק אנחנו שיכולנו לצפות למשהו קצת פחות מרדים".
עוד ב"הארץ": גילי איזיקוביץ מדווחת כי רינו צרור עתיד להגיש סדרת טלוויזיה שתעסוק בעשייה דוקומנטרית. הסדרה תשודר החל מה-6 באפריל בטלוויזיה החינוכית. "במרכז התוכנית יתקיים דיון על נושאים שונים בתחום (למשל 'האם סרטה של אופירה אסייג על חיים רביבו יכול להיקרא דוקומנטרי?')". זו אכן שאלה ראויה, אולם התשובה עליה ("לא") לא תחזיק תוכנית שלמה. מן הסתם יישאלו שאלות נוספות.
משחקי וידיאו: אילן גטניו מדווח ב"ישראל היום" כי "משחקי פעולה בווידיאו" משפרים את הראייה. זאת, לפי מחקר של פרופ' דפנה בבלייה, מומחית למדעי המוח מאוניברסיטת ניו-יורק.