העיתונאי יואב יצחק פרסם כתבות ביקורתיות על אשת עסקים, יורשת ממון רב שהיתה מסוכסכת עם אחותה, וזאת בתקופה שקיבל מאותה אחות עשרות אלפי שקלים לכל הפחות עבור פרסום תכנים שיווקיים באתר.
בית-המשפט השלום פסק כי הכתבות הינן לשון הרע וכי ליצחק לא עומדות ההגנות הקבועות בחוק, וכי עליו לפצות את התובעת ב-50 אלף שקל ועוד 30 אלף שקל הוצאות משפט. עם זאת, השופטת קבעה כי התובעת לא הצליחה להוכיח שהתשלום עבור החומרים השיווקיים היה למעשה תשלום עבור הכתבות העיתונאיות וכן לא הצליחה להוכיח כי יצחק פעל בכוונת זדון.
בית משפט המחוזי, שדן בערעורים על פסק-דינו של השלום, הוסיף וקבע כי על יצחק להסיר כליל את הפרסומים נשוא התביעה מהאתר ולהימנע מפרסומים חדשים באותם נושאים. יצחק מסר בתגובה כי בית-המשפט התעלם מראיות שהגיש והגיע למסקנות שגויות.
התייחסות חד-צדדית
בשנת 2015 מת עו"ד ישראל פרי, שהורשע בין היתר בגניבה של מאות מיליוני מארק בפרשת הפנסיה הגרמנית ונגזרו עליו 12 שנות מאסר. בין היורשות – הבנות יעל ותמר והאישה לילי – התגלעה מחלוקת בנוגע לרכוש שהותיר אחריו.
בשנת 2017 הגישה יעל פרי תביעה בסך 250 אלף שקלים נגד יואב יצחק וחברת עיתונות זהב בע"מ, המוציאה לאור את האתר שייסד, News1. פרי טענה, באמצעות עו"ד ערן פרזנטי, כי יצחק פרסם עליה לשון הרע בארבע כתבות שונות שחיבר, שמאז כבר נמחקו:
כתבה מאפריל 2017 שפורסמה תחת הכותרת "תלונה בשוויץ: ישראלי ונאמן גנבו מעזבון"; כתבה מספטמבר 2017 שפורסמה תחת הכותרת "עו"ד מטרי מסייע לנוכל בינלאומי שגנב ומנסה להשתלט על רכוש"; כתבה נוספת מספטמבר 2017 שפורסמה תחת הכותרת "פקיסטן: חקירה פלילית נגד הנוכל דיטר נויפרט
שמפעיל גם ישראלים"; וכתבה מנובמבר אותה שנה שפורסמה תחת הכותרת "יעל פרי שכרה מאכרים לסייע בהלבנת עבירות מס שביצעה עם הנוכל נויפרט".
ישראל פרי (צילום: קובי גדעון)
הכתבות הללו פורסמו באתר News1 אך לא היו הקשר היחיד של האתר לפרשת ישראל פרי. שנים קודם לכן פורסמו בחלק באתר שיצחק מגדיר "שיווקי" פרסומים הנוגעים לפרשה ואשר תמורתם שילמו בני המשפחה לאתר כחלק ממערכתם הציבורית לטיהור שמו של המנוח. הפרסומים הללו כללו חוות דעת לטובת ישראל פרי, שהוגשו כטיעונים לעונש במשפטו הפלילי. אלא שלפי התביעה של יעל פרי, אחותה תמר שילמה ליצחק ולאתר גם עבור הכתבות המשמיצות אותה, שפורסמו בחלק המערכתי של News1.
יצחק והאתר הכחישו, באמצעות עו"ד יורם מושקט, כל קשר בין בין המאמרים העיתונאיים שחיבר יצחק לבין החומרים השיווקיים שבני משפחת פרי, כולל התובעת יעל, שילמו עבור פרסומם באתר. לדבריהם, הכתבות של יצחק על יעל פרי היו פרסומי אמת בתום לב, על אודות מעשיה העברייניים וקשריה לנוכל הבינלאומי דיטר נויפרט.
השופטת רונית פינצ'וק-אלט מבית-משפט השלום בת"א-יפו קיבלה את התביעה של פרי בחלקה.
יצחק טען כי הפרסומים חוסים תחת ההגנה המוענקת לדיווחים על הליכים משפטיים, אולם השופטת פינצ'וק-אלט קבעה כי הדיווחים של יצחק לא עמדו בדרישה להיות "נכונים והוגנים", כפי שמחייב חוק איסור לשון הרע. "ההתייחסות להליכים בפרסומים הייתה חד צדדית, כאשר לא נעשה עיסוק בהליכים וקביעות משפטיות אשר היו לטובת התובעת ולחובת לילי או תמר", פסקה.
"הפרסומים היו בוטים וחד משמעיים, והאשימו את התובעת בביצוע שורה של עבירות", נכתב בפסק-הדין. "נוסח הפרסומים לא מותן ולא סויג באופן כלשהו"
השופטת שללה את הגנת "אמת דיברתי" מיצחק לגבי טענות שפרסם על יעל פרי, כולל טענות לשיתוף פעולה שלה עם הנוכל הבינלאומי נויפרט כדי לגזול מבני משפחתה את המגיע להם, טענה כי עשתה שימוש בתצהיר כוזב, כי ביצעה עבירות מס וכי נחשדה בעבירה של סחר בסמים.
גם הגנת תום הלב נשללה מיצחק. "הפרסומים היו בוטים וחד משמעיים, והאשימו את התובעת בביצוע שורה של עבירות", נכתב בפסק-הדין. "נוסח הפרסומים לא מותן ולא סויג באופן כלשהו. בנוסף, הפרסומים ביחס לסכסוך הירושה לא היו מאוזנים ולו באופן קל שבקלים, ולא הביאו דבר כלפי הצד האחר לסכסוך, לא ניכר בהם ולא ספק קל לטובת התובעת או לחובת הצדדים האחרים לסכסוך (לילי ותמר) משל צד אחד היה כולו שחור משחור והצד האחר טלית שכולה תכלת. בנוסף, מדובר בפרסומים רבים ביותר, שאמנם רק ארבעה מהם הם נשוא התביעה שלפניי, אולם, כידוע, בתביעה שעניינה לשון הרע יש לקחת בחשבון את התנהגות הצדדים הכוללת ואף התנהגות שלהם לאחר הפרסומים נשוא התובענה ואף לאחר תחילת ההליכים וזאת בהבדל מתביעות מסוג אחר".
עם זאת, דחתה השופטת פינצ'וק-אלט את טענתה של יעל פרי כי יצחק הפר את פרטיותה.
אשר להאשמת יצחק כי פרסם את הכתבות המשמיצות תמורת תשלום מאחותה, כתבה השופטת כי התובעת פרי לא הצליחה להוכיח שיצחק קיבל תשלום עבור הכתבות מושא התביעה.
התובעת פרי אמנם הציגה מסמך ממנו עולה כי ב-22.6.2017, כלומר כשנתיים לאחת מות ישראל פרי ובסמוך לפרסום הכתבות המשמיצות, העבירה תמר פרי כ-28 אלף יורו לחברת עיתונות זהב בע"מ, אך יצחק ותמר פרי התעקשו כי התשלום היה עבור פרסומים בחלק השיווקי של האתר.
בשנת 2017, כשיצחק נחקר בבית-המשפט על שאלת התשלומים שקיבל מבנותיו של פרי עבור פרסומים, הוא טען כי קיבל "כספים ממשפחת פרי עבור פרסום בלוג, סוג של תוכן שיווקי שבו רוכזו חוות דעת של המשפחה, של אנשים שקשורים אליהם ולא קיבלתי כסף בשביל לפרסם פרסום כזה או אחר". יצחק הוסיף כי "רכישת שטחי פרסום באתר הינו דבר מקובל ונעשה כדבר יום ביומו כולל על ידי משרדי ממשלה ואפילו על ידי מערכת בית המשפט".
השופטת פינצ'וק-אלט ציינה בפסק-דינה כי הן יצחק והן תמר פרי טענו כי מאחר ובמהלך השנים היו לתמר פרי קשיים לשלם עבור שירותי הפרסום השיווקיים של יצחק, "הרי שהיו זמנים שלא שילמה ובזמנים אחרים שילמה הן עבור שירותים אלו (בחלק השיווקי של האתר) הן עבור העבר והן עבור העתיד".
יעל פרי טענה כי מזה שנים לא פורסם דבר מטעם המשפחה בדבר שמו הטוב של ישראל פרי וכי לא היתה סיבה להמשיך בתשלומים ליצחק, אך תמר פרי טענה כי היה לה עניין כי החומר השיווקי ימשיך להתנוסס באתר "בשל פריצה למחשבים שלה". יצחק עצמו טען כי "מאחר והאתר הוא אתר חדשותי הרי חומריו, כולל החומרים בחלק השיווקי, זוכים לחשיפה גדולה יותר מזו שמשפחת פרי הייתה משיגה אם הייתה מציגה את החומרים הללו באתר שלה".
יעל פרי טענה לאורך ההליך כי תמר פרי שילמה ליצחק לכל הפחות 60 אלף דולר, וכן תשלום נוסף בסך 300 אלף דולר. יצחק ותמר פרי הכחישו כי קיבל ממנה 300 אלף דולר אך לפי פסק-הדין "לא נקבו בסכומים ששילמה תמר, עבור מה ומתי, ולא הציגו אסמכתאות בדבר התשלום".
"במסגרת שמיעת הראיות", ציינה השופטת פינצ'וק-אלט בפסק-דינה, "לא ראו הנתבעים לנכון לשפוך אור על התשלומים שקיבלה הנתבעת, בין בעדויות של הנתבע ותמר והן בין בעדות הנתבע ותמר, ובין שלא הציגו נתונים ואסמכתאות. עם זאת העובדה שהנתבעים לא חפצו לפרט ולתמוך באסמכתאות את הפעילות העסקית של הנתבעת אל מול תמר בחלק השיווקי של האתר אין בה די כדי לטעמי כדי להגיע למסקנה כי טענת התובעת בעניין זה הוכחה".
פינצ'וק-אלט חייבה את יצחק וחברת עיתונות זהב בע"מ לפצות את יעל פרי ב-50 אלף שקלים בגין הוצאת דיבה ובנוסף בהוצאות ושכר-טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקלים נוספים. לצד זאת, נדחתה התביעה של יעל פרי לצו שיורה ליצחק להסיר את הכתבות המשמיצות מאתרו וכן בקשה לצו מניעה קבוע שיאסור עליו להמשיך לפרסם לשון הרע עליה.
אין זה הגיוני שפרסומים אלו יהיו ניתנים לאיתור
בכך לא תמה המחלוקת. שני הצדדים הגישו ערעורים על פסק-דינה של השופטת פינצ'וק-אלט. פרי דרשה בין היתר, באמצעות עו"ד פרזנטי, להפוך את ההחלטה שלא להורות ליצחק להסיר את הפרסומים ואילו יצחק טען, באמצעות עו"ד יהודה גרף, כי בית-משפט השלום שגה כשלא העניק לו את הגנות "אמת דיברתי" ותום הלב.
השופטת אביגיל כהן מבית-משפט המחוזי בת"א-יפו דחתה את ערעורם של יצחק וחברת עיתונות זהב בע"מ וקיבלה חלקית את ערעורה של פרי.
יצחק טען כבר בפתח ערעורו כי "למערערים אין כל עניין אישי עם המשיבה וכל מלאכתם נעשתה נעשית ותמשיך להיעשות במסגרת עיתונות חוקרת ואחראית". לגבי כך ציינה השופטת כהן בפסק-דינה כי "בית משפט קמא אמנם קבע, כי לא ניתן לקבוע פוזיטיבית כי הכתבות אינן תחקיר אלא חלק מפרסומים ממומנים, אך לא ניתן להתעלם מכך שהכתבות פורסמו באתר שקיבל כספים בסכומים משמעותיים מתמר גם לפי גרסתו של הנתבע".
השופטת כהן הוסיפה וכתבה כי "אמנם הנתבע מכחיש כי קיבל תשלום עבור פרסום כתבות אלו, אך אין מדובר במקרה 'רגיל' שבו עיתונאי מבצע תחקיר. התחקיר מתייחס בענייננו לבת משפחה המסוכסכת עם בת משפחה אחרת ששילמה כספים לנתבעים. אין אזכור לכך בכתבות או בשולי הכתבות למשל: גילוי נאות. ברור כי מי שקורא את הכתבות, כולן או חלקן, אינו יכול לחשוד או לדעת כי בני משפחה של אותה 'נהנית מהנאמנויות שיש לה כנטען בעיות אישיות קשות', שילמו כספים לנתבעים, גם אם לא ספציפית עבור כתבות אלו.
"יובהר, כי אין מדובר בסכומים זניחים [...] לפיכך, גם אם בית משפט קמא קבע כי לא הוכח שהפרסומים נשוא התביעה נעשו תמורת תשלום, דומה כי הקביעה של הנתבעים ולפיה לא ניתן לחלוק על כך שכל המלאכה נעשתה במסגרת עיתונאות חוקרת ואחראית היא נחרצת מדי".
השופטת כהן מצאה כי אין זה המקרה המתאים להתערב בקביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של בית-משפט השלום, ואף הוסיפה וכתבה כי בכל הקשור להגנת תום הלב, בית-משפט השלום הקל בקביעותיו עם יצחק, בין היתר כשקבע כי לגבי רוב הפרסומים קיים היסוד של עניין לציבור.
"כאשר בדיעבד מבינים את הרצף העובדתי ואת ההקשר של הסכסוך המשפחתי, ניתן לתהות על העובדה כי מדובר בעניין ציבורי"
"לא אקבע אחרת פוזיטיבית, אך כאשר מעיינים בכתבות הללו וכאשר מדובר במקרה שבו לטענת הנתבעים קיימת כבר חקירה ברשויות המס בארץ ובעולם, קשה להבין מדוע דווקא הכתבה על יעל, שעם כל הכבוד אינה ידוענית / נבחרת ציבור / נושאת בתפקיד ציבורי או בעלת פרופיל ציבורי אחר, היא כתבה שיש בה משום עניין לציבור. הרי לכאורה רשויות החוק כבר בודקות את הטעון בדיקה", פסקה השופטת כהן. "כאשר בדיעבד מבינים את הרצף העובדתי ואת ההקשר של הסכסוך המשפחתי, ניתן לתהות על העובדה כי מדובר בעניין ציבורי".
מנגד, קיבלה השופטת כהן את תביעת יעל פרי להורות ליצחק להסיר את הכתבות. "משנמצא כי אין הגנת 'אמת דיברתי' ואין הגנת 'תום לב' ביחס לפרסומים, אין זה הגיוני שפרסומים אלו יהיו ניתנים לאיתור. הרי אין לצפות שפיצוי שנפסק עבור פרסום מסוים אשר 'נמצא באוויר' יום או יומיים ומופר, יהיה שווה לפיצוי עבור פרסום הקיים לנצח", כתבה. "אם לא נורה על הסרת הפרסומים, משמעות הדבר היא כי אמנם זכתה יעל בתביעתה ונקבע כי מדובר בהוצאת דיבה לכל דבר ועניין ובכל זאת כל מאן דבעי יוכל לחזות בפרסומים אלו לעולם ועד. אני סבורה כי זהו המקרה שבו יש להורות על הסרת פרסומים ולאסור על פרסומים נוספים באותו עניין על ידי הנתבעים".
השופטת כהן דחתה את דרישת יעל פרי לראות בכתבות פרסומים נפרדים ולא פרסום אחד, וכן את הטענה כי ליצחק היתה "כוונה לפגוע" בשמה הטוב בעת שפרסם את שפרסם. "הגם שמדובר בסדרת כתבות, לא שוכנעתי כי במערכת היחסים שבין יעל ובין הנתבעים ניתן לראות משום רדיפה אובססיבית או כוונות זדון, הגם שהפרסום היה כרוך במקרה דנן בחוסר תום לב", כתבה השופטת בפסק-הדין.
השופטת כהן חייבה לפיכך את יצחק להסיר את הפרסומים מהאתר ולהימנע מלפרסם על יעל פרי פרסומים בנוגע לנושאים שעלו בפרסומים נשוא התביעה. בנוסף הטילה על יצחק והאתר הוצאות נוספות בסך 15 אלף שקלים.
לאחרונה הפכו פסקי הדין לפומביים, אחרי שבעבר סווגו כאסורים בפרסום, וזאת בהתאם לבקשת פרי ובהסכמת יצחק.
יואב יצחק מסר בתגובה: "צר לי על תוצאת ההליך המשפטי. בית-המשפט התעלם לצערי מעדויות רבות ומעשרות מסמכים שהובאו כראיות נגד יעל פרי. לפי הבנתי, בית-המשפט בחר, בעיקר נוכח הנסיבות המיוחדות של הסכסוך המשפחתי, להימנע מאימוץ חלק מעדויות בגנותה מצד בני משפחתה וקיבל חלק מתביעתה. עם כל הכבוד שאני רוחש לבית המשפט, אני סבור גם עתה כי הפרסומים היו נכונים בעיקרם, וכי פסק-הדין לא נכון ולא צודק, והוא עלול לפגוע ביכולתה של עיתונות חוקרת לתפקד ללא מורא.
"כדאי להדגיש שוב ושוב כי חלק מטענותיה העיקריות של יעל פרי נדחו הן בבית-משפט השלום והן בבית-המשפט המחוזי במסגרת ערעור שהגישה: בית-המשפט דחה את טענתה לחייב בפיצוי כפול בגין כוונות זדון כטענתה. כוונות זדון לא הוכחו. טענתה לפיה הועברו לעיתונות זהב בע"מ תשלומים כמימון לפרסום כתבות בגנותה, אף היא לא התקבלה.
"במהלך המשפט הוברר גם מפיו של בא-כוחה של יעל פרי עו"ד פרזנטי כי תשלומים ל-News1 בגין תוכן שיווקי מומנו בחלקם בהשתתפותה של יעל פרי עצמה יחד עם בני משפחתה. מיותר כמעט לציין: במציאות הכלכלית והתקשורתית, תשלומים בגין תוכן שיווקי הינם כורח בל יגונה - כמעט בכל כלי תקשורת בארץ ובחו"ל, ולכן אין מקום להתחסדות.
"בית-המשפט דחה במקביל את בקשתה לחייב בפיצוי בגין כל אחת מהידיעות שפורסמו וקבע כי יש לראות בהן משום פרסום אחד לצורך פיצוי. בקשתה נדחתה הן בבית-משפט השלום והן בערכאת הערעור".
* * *
לעיון בפסק הדין של בית-משפט השלום
לעיון בפסק הדין של בית-משפט המחוזי
54993-09-22
45421-09-22
37695-11-17