נטילת סיכונים וחציית קווים אדומים איפיינו תמיד את התנהלותו העסקית של רופרט מרדוק, המיליארדר בעל השליטה בניוז-קורפ (News Corporation), תאגיד המדיה השני בגודלו בעולם. נוסף לפוקס-ניוז, רשת החדשות הנצפית ביותר בארצות-הברית, ה"וול-סטריט ג'ורנל", "הניו-יורק פוסט", "הסאן" ועוד עשרות עיתונים, מחזיק התאגיד גם בטבלואיד הבריטי "ניוז אוף דה-וורלד", העומד במרכזה של פרשיית האזנות סתר בת חמש שנים, המסרבת לדעוך.
בעבר הצליח מרדוק להדוף את מבקריו או לפחות לבלום את הסחף כל אימת שהביקורת נגדו איימה לעלות על גדותיה. אמש, בהודעה לעיתונות, ניסה מרדוק למזער את נזקיה של ההתפתחות האחרונה בפרשת פריצת הטלפונים בכך שגינה את הפריצות והודיע על כוונתו לשתף פעולה עם המשטרה הבריטית באופן מלא.
סיכויי המאבק על תדמיתו, ואולי על עצם קיומו, של העיתון הולכים וקטנים: עיתוני בריטניה דיווחו היום על פרק חדש בשערורייה: הפעם חשודים אנשי "ניוז אוף דה-וורלד" בפריצה למשיבונים של משפחותיהם של חיילים בריטים שנהרגו במהלך הלחימה בעיראק ובאפגניסטן.
מילי דאלוור, הנערה בת ה-13 שעל-פי החשד התא הקולי של הטלפון הסלולרי שלה נפרץ על-ידי אנשי "ניוז אוף דה-וורלד". דאלוור נחטפה ונרצחה על-ידי רוצח סדרתי
אי-הנוחות הציבורית סביב התנהלותו של הצהובון הפכה להלם וכעס שהציתו תנועת חרם צרכנים, לאחר שמוקדם יותר השבוע נודע על חשדות לפריצה למשיבון הסלולרי של נערה בת 13 שנחטפה ונרצחה בשנת 2002. למדורת הזעם הציבורי התווסף אמש החשד כי בין המצותתים היו גם קרובי משפחה של נרצחים בפיגוע שאירע ברכבת התחתית של לונדון ב-7 ביולי 2005.
פרשת האזנות הסתר של "ניוז אוף דה-וורלד" התפרסמה לראשונה ב-2006, אז הגישה משטרת המטרופולין של לונדון אישומים נגד קלייב גודמן, העורך לענייני בית-המלוכה הבריטי של העיתון, וגלן מלקייר, חוקר פרטי שהועסק על-ידי העיתון, בטענה כי השניים פרצו למשיבונים של בני משפחת המלוכה.
האישומים שהוגשו היו פרי חקירה משטרתית שהחלה בעקבות מאמר שפירסם גודמן ב-13 בנובמבר 2005. במאמר טען גודמן כי הנסיך ויליאם עתיד לשאול מערכת עריכה מהכתב לענייני מלוכה של רשת ITV. לאחר פרסום המאמר נפגשו הנסיך והכתב מושא הידיעה בניסיון להבין כיצד היה גודמן יכול לדעת מה שפירסם. זו לא היתה הפעם הראשונה שגודמן פירסם מידע אקסקלוסיבי על בית-המלוכה, אך המידע שפורסם כעת היה ידוע לעוד שני אנשים בלבד. המסקנה היתה כי מישהו מצותת למשיבוניהם.
הנסיך ויליאם חלק את התובנה עם המשטרה, וכאמור, בתום חקירה נעצרו גודמן ומלקייר, ובסוף 2006 נפתח משפטם המתוקשר, שבסופו נמצאו השניים אשמים בפריצה לטלפונים של כמה דמויות מבית-המלוכה הבריטי ונשפטו למאסר. עיתונאים אחרים בעיתון, כמו גם העורכים האחראים על גודמן, חמקו מאישום. סמוך לגזר הדין (ארבעה חודשי מאסר לגודמן, שישה למלקייר) התפטר עורך "ניוז אוף דה-וורלד", אנדי קולסון, רק כדי לעבור לתפקיד חדש ונחשק: המנהל התקשורתי של דייוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה.
נקודת הציון הבאה בפרשה המפוקפקת חלה ביולי 2009: "הגרדיאן" דיווח שהאזנות הסתר שעליהן נשפטו גודמן ומלקייר היו רק קצה הקרחון: תחת עריכתו של קולסון היה "ניוז אוף דה-וורלד" מעורב בפריצה למשיבונים סלולריים של יותר מ-3,000 סלבריטאים, פוליטיקאים וספורטאים.
רשימת הקורבנות שפירסם "הגרדיאן" כללה את לורד פרסקוט, סגן ראש ממשלת בריטניה לשעבר; בוריס ג'ונסון, ראש העיר לונדון לשעבר; אלכס פרגוסון, מנהל קבוצת מנצ'סטר יונייטד, ועוד ועוד. "הגרדיאן" טען כי העובדה שכתבי העיתון נהגו להאזין לטלפונים של סלבריטאים היתה ידועה לבעלי תפקידים רבים בעיתון, וביניהם גם קולסון. משטרת לונדון לא חקרה את טענות "הגרדיאן" מפאת "חוסר ראיות".
אלא שב-2010 נחשפו מסמכים שהוכיחו כי אף שבעת משפטם של גודמן ומלקייר צוינו רק שמונה שמות של קורבנות האזנה, חקירת המשטרה חשפה כ-4,000 שמות, מלאים או חלקיים, וכ-3,000 מספרי טלפון, מלאים או חלקיים, של אנשים שגודמן ומלקייר האזינו להם. מי שסבר שמדובר בטיוח נופף בעובדה שנודעה באפריל 2010, כי אנדי היימן, קצין שפיקח על החקירה, עזב את המשטרה והחל לכתוב טור בעיתון אחר בבעלותו של רופרט מרדוק.
איל התקשורת רופרט מרדוק (צילום: דן פרבר, רישיון cc)
בחודשים שלאחר מכן החלו דמויות ציבוריות רבות לנקוט צעדים משפטיים נגד העיתון. המקרה המתוקשר ביותר היה תביעתה של השחקנית הבריטית סיינה מילר: עורכי-דינה טענו כי יש בידיהם הוכחות חותכות למעורבותו של איאן אדמונדסון, עורך בכיר בעיתון, בפריצות ובהעסקתו של החוקר הפרטי גלן מלקייר. זמן קצר לאחר מכן דיווח "ניוז אוף דה-וורלד" כי השעה את אדמונדסון מתפקידו וכי בכוונתו לנקוט "אמצעים ראויים" אם החקירה הפנימית שמנהל העיתון בדבר מעורבותם של בעלי תפקידים נוספים תישא פרי.
לאורך השנים נשמעו ספקולציות רבות על אודות תפקודו ורמת מעורבותו של אנדי קולסון, עורך "ניוז אוף דה-וורלד" עד 2006, בהאזנות. בתפקידו החדש כמנהל התקשורת של המפלגה השמרנית זכה קולסון להגנתו של ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון, שטען לאורך כל הדרך כי קולסון "עושה עבודה טובה מאוד" ונמנע מהתייחסות ישירה להאשמות שהופנו נגדו. בינואר 2011 נכנע קולסון ללחץ הציבורי והתפטר מתפקידו, משום "הסיקור המתמשך של האירועים הקשורים לתפקידי כעורך ב'ניוז אוף דה-וורלד'".
הפרק הנוכחי בשערורייה החל בשלהי ינואר 2011, אז הודיעה המשטרה על פתיחתה של חקירה מחודשת בעקבות "מידע חדש ומשמעותי" בנוגע להתנהלותם של אנשי העיתון. באותו היום נודע כי הצהובון פיטר באופן סופי את אדמונדסון, לאחר שבמהלך חקירה נמצאה תכתובת מיילים שהוכיחה, לכאורה, כי היה מודע לפריצות. הסיפור עורר הדים נוספים לאחר שחבר הפרלמנט הבריטי לשעבר, ג'ורג' גלאווי, סיפר כי הצהובון הציע לו "סכומים גדולים של כסף" לאחר שהטלפון שלו נפרץ.
ב-8 באפריל הודיע תאגיד ניוז-אינטרנשיונל, הזרוע של ניו-קורפ המחזיקה ב"ניוז אוף דה-וורלד" וב"סאן", כי הוא מקבל על עצמו את האחריות על כמה מהתביעות נגדו. לפי הערכות, התאגיד הוציא כ-8 מיליון דולר על הסכמי פשרה. נציגי התאגיד אמרו כי יציעו לתובעים תוכנית פיצויים, אך ימשיכו להיאבק נגד תביעות שבהן העיתון "אינו אשם בנזק". כמה ימים לאחר מכן פירסם העיתון התנצלות רשמית באתרו ובגיליון המודפס.
שער "הסאן" ערב הבחירות בבריטניה, בתמיכה במפלגה השמרנית ובמועמד דייוויד קמרון
אך נראה שההתנצלות והפיצוי היו צעד קטן מדי שהגיע מאוחר מדי: עורכי-הדין של מילר דחו את ההצעה, ובשבועות שלאחר מכן הוגשו עוד כמה תביעות (הידועה מביניהן היא תביעתו של הכדורגלן הבריטי ריאן גיגס, שעמד במרכזה של פרשה מתוקשרת אחרת – צו איסור פרסום על רומן שהיה לו עם כוכבנית ריאליטי).
כל אותו הזמן מלאו העיתונים הבריטיים בידיעות על מעצרים של אלמונים בהקשר לפרשה. רוב העצורים שוחררו בערבות כמה שעות לאחר מכן, והשערות אמצעי התקשורת על אודות זהותם נעו בין היותם עיתונאים מהצהובון, מקורבים לעיתון או כתבים בעיתוניו האחרים של מרדוק.
אמש התקיים דיון חירום על הפרשה בבית-הנבחרים הבריטי. במהלך הדיון טען חבר מפלגת הלייבור טום ווטסון כי יש הוכחות למעורבותה של רבקה ברוקס, מנכ"לית ניוז-אינטרנשיונל, בפרשות הציתותים. ווטסון אמר כי ברוקס "ידעה על האמצעים הלא-חוקיים שנוקטים עיתונאי 'ניוז אוף דה-וורלד' עוד בשנת 2002", וזאת אף שברוקס הכחישה שלשום כי ידעה דבר מה על המתרחש. לטענת ניוז-אינטרנשיונל, ברוקס היתה בחופשה במהלך הפריצה לטלפון הסלולרי של מילי דאלוור, הנערה בת ה-13 שנרצחה בשנת 2002.
עמדתו של ראש ממשלת בריטניה, דייוויד קמרון, בנוגע לפרשת "ניוז אוף דה-וורלד" נותרה עמומה. אף שאמש, במהלך הישיבה בבית-הנבחרים, הצטרף לתרעומת הכללית, נמנע קמרון מלקרוא לפתיחת חקירה מיידית בנוגע להתנהלותם המפוקפקת של אנשי "ניוז אוף דה-וורלד" ובעלי תפקידים אחרים באימפריית מרדוק. "הניו-יורק טיימס", אויבו המושבע של מרדוק, לא היה היחיד שהציע הסבר לשתיקתו של קמרון: חשש מאובדן תמיכתו ארוכת השנים של מרדוק, שהיטיב מאוד עם המפלגה השמרנית.
תוספת, 7.7: "הגרדיאן" מדווח כעת כי מרדוק הודיע כי יסגור את "ניוז אוף דה-וורלד". מהדורתו האחרונה של העיתון תצא ביום ראשון. "אחרי שהתייעצתי עם עמיתים בכירים, החלטתי שעלינו לקחת עוד צעדים החלטיים ביחס לעיתון", הודיע מרדוק.