ברקודה

"מעריב" חושף הבוקר טפח מאחורי הקלעים של המגעים הקואליציוניים ההולכים ומסתבכים, ואגב כך משרת היטב את האינטרסים של אהוד ברק, שנאבק בימים אלה לשכנע את חברי סיעתו להיכנס לממשלה.

לפי הכותרת הראשית וכותרת המשנה לראשית בעיתון, נשיא בית-המשפט העליון לשעבר אהרן ברק העביר מסר ליושב-ראש מפלגת העבודה ובו דרש ממנו להיכנס לממשלת נתניהו כדי לבלום את אביגדור ליברמן ולמנוע את מינוי דניאל פרידמן לכהונה נוספת כשר משפטים. עוד לפי כותרת המשנה: אהרן ברק מכחיש. גם הכותרת של הידיעה עצמה, המופיעה בעמ' 2 – "אהרן ברק רוצה את העבודה בתוך הממשלה" – מעבירה מסר חד-משמעי.

לפי גוף הידיעה, מאת בן כספית ומיה בנגל, אהרן ברק לא דרש או ציווה, אלא רק "עודד" את אהוד ברק לפעול כך, והוא רק אחד משורה של בכירים לשעבר שהעבירו מסרים דומים. הידיעה משרטטת שני תסריטים אפשריים למהלך ה"עידוד". האחד, העברת מסרים לשר הביטחון באמצעות מקורבו עו"ד יובל אלבשן. האחר, פגישה אישית בין שני הברקים בעת שהות משותפת בסוף השבוע האחרון באילת (לפי הידיעה, השופט בדימוס השתתף בכנס משפטי, בעוד שר הביטחון הגיע לעיר "לצורך שמיעת קונצרט מוזיקה קלאסית בפסטיבל קלאסי"). גם ההכחשה של אהרן ברק מנוסחת באופן מעט אחר בידיעה עצמה. "רשמית", כך נכתב, "הכחיש אתמול אהרן ברק את הידיעה". ולא רשמית?

כספית ובנגל יודעים לצטט דברים שאמר אהוד ברק במהלך ישיבת סיעת העבודה בכנסת, ובהם רמז על הלחצים המופעלים עליו: "אנשי כלכלה וחברה, וגם שופטים בדימוס, הבכירים והחשובים ביותר, אני חוזר, החשובים ביותר, מפצירים בנו להיכנס לממשלה". ציטוט דרמטי, ללא ספק. בוודאי דרמטי יותר מזה שמופיע שני עמודים אחר-כך באותו עיתון, בדיווח מאת מרב דוד על אותה ישיבת סיעה. שם נכתב כי ברק אמר: "יש עלי לחצים מצד אנשי משק, אנשי צבא ובכירי מערכת המשפט להיכנס לממשלה". אגב, ציטוט דומה במתינותו היחסית ("יש לחצים מאנשי משק בכירים ואנשי צבא ושופטים שרוצים שנהיה בקואליציה") מופיע הבוקר בידיעה מאת מזל מועלם בעיתון "הארץ".

האם בעת ישיבת סיעת העבודה אהוד ברק הדגיש, חזור והדגש, את בכירות השופטים בדימוס המפעילים עליו לחצים? מבחינת הפסטיבל הקלאסי שמתחולל הבוקר בראש עיתון "מעריב", זה לא משנה. העיקר ששר הביטחון (כלומר, מקורבו) הדגיש זאת בשיחה עם כתבי העיתון.

עוד נכתב בידיעה של כספית ובנגל כי הדרישה של המשפטנים הבכירים נובעת מחששם מפני "הנזק הכבד" שפרידמן יגרום למערכת המשפט אם יכהן כהונה נוספת. ומה שלומו של שלטון החוק כשנשיא בית-המשפט העליון לשעבר מושך בחוטים וממליך מלכים ברשות המבצעת? לרענון הזיכרון נזכיר כי לפני שבועות מספר טען אלדד יניב כי אהרן ברק היה אחד מתריסר המקורות האנונימיים שעליהם התבסס ארי שביט במאמרו "הערת אזהרה", שיצא נגד מינויה של ציפי לבני לראשות הממשלה. ברק סירב אז להתייחס לטענה.

טור דעה מאת רינו צרור, שתמציתו מופיעה על שער "מעריב", משתלב היטב במסע הדה-לגיטימציה של ליברמן ופרידמן, והדגשתו הופכת את עמדת השופטים לשעבר (ואת עמדת אהוד ברק) לעמדה בלתי רשמית של העיתון. צרור יוצא במאמרו נגד האפשרות להיענות לדרישות המינויים של ליברמן במערכת שלטון החוק וכותב, בין היתר: "אם כל יפי הנפש היו נכנסים לממשלתו [של נתניהו] במקום לצקצק על שלטון החוק, העסק היה נפתר מזמן".

אגב, לפי הידיעה מאת כספית ובנגל, אהוד ברק ניסה לשכנע את השופטים והמשפטנים שפנו אליו (מיוזמתם!) להפוך את פנייתם לפומבית, אולם הם סירבו. בלי כל קשר, כמובן, צמוד לידיעה הראשית של "מעריב" מופיעה הבוקר ידיעה מאת דורית גבאי, הכוללת מבחר ציטוטים חריפים מפי שופטי בית-המשפט העליון לשעבר יצחק זמיר ודליה דורנר, המתנגדים בכל תוקף למינויו של פרידמן לשר המשפטים. בסופה מוזכר במשפט אחד כי במערכת המשפט נשמעים גם קולות התומכים בהמשך כהונתו של פרידמן כשר משפטים. הדגש במקרה זה הוא על הצירוף "במערכת המשפט". במערכת "מעריב" הקולות האלה כמעט שאינם נשמעים.

בינתיים, בעיתונים האחרים

יתר העיתונים מייחדים את השערים והעמודים הראשונים לנושאים אחרים. ב"ידיעות אחרונות" שולטות הצרות הכלכליות והחברתיות, בישראל ובחו"ל. בהחלטה ראויה ומבורכת מוקדשים הכותרת הראשית וששת עמודי החדשות הראשונים לנושאי חברה ורווחה בלבד. גם אם הסיקור מתמקד באישי והוא גם שטחי באופן יחסי, גם אם הוא מתמקד בתוצאות ולא בסיבות, בפני השטח ולא בתהליכי העומק, יש בו כדי למקם את הנושאים האזרחיים במרכז סדר היום הציבורי. עמוד השער של "הארץ", לעומת זאת, הוא פסיפס מורכב ביותר של כותרות והפניות, תצלומים וטקסטים, מידע ודעה.

האג'נדה של צה"ל

אתמול הגיש מבקר המדינה דין-וחשבון חמור על כשלים מרכזיים במערכת הביטחון. ב"הארץ" מקבל הדו"ח את הטיפול היסודי והמקיף ביותר: שתי ידיעות מאת עמוס הראל על שני הכשלים המרכזיים שנחשפו בדו"ח, מאמר פרשנות מאת הראל ועוד ארבע ידיעות קטנות מאת אנשיל פפר על נושאים נוספים שבהם טיפל מבקר המדינה.

קוראי "ידיעות אחרונות" לומדים על הדו"ח מרשימה אחת בלבד. על פני כל עמ' 13 מגיש הפרשן הבטחוני של העיתון אלכס פישמן טקסט המשלב יחדיו דיווח ופרשנות. "זהו לא עוד דו"ח ביקורת שגרתי על צה"ל", כותב פישמן, "זהו כתב אישום נגד הדרג המדיני, האזרחי [...] אנחנו בחרנו בהם, והם מועלים בתפקידם".

האם גם הצבא מועל בתפקידו? לפי פישמן, הצבא אמנם "גורר רגליים" בפיתוח מערכות להגנה מפני רקטות, אבל קשה להאשימו. פישמן מעלה את השאלה מדוע הצבא גורר את רגליו בפיתוח מערכות הגנה, ומיד משיב: "כי זה לא בראש סדר העדיפויות של הצבא והוא לא מוכן להוציא על כך כסף מתקציבו". בהמשך מוסיף פישמן: "יש לו הוצאות יותר דחופות". מה יותר דחוף לצבא ההגנה לישראל מהגנה על אזרחי ישראל? התקפה על לא-אזרחים של לא-מדינה שכנה, למשל. ברוח זו כותב הבוקר עפר שלח במדור הדעות של "מעריב".

לעומת זאת, פישמן אינו מוצא כל פגם במדיניות הצבא, להפך. בכנות רבה הוא כותב כי "הצבא הוא גוף סקטוריאלי עם אג'נדה משלו. זו עובדה. ולכן צריכה להיות מעל לראשו זרוע אזרחית חזקה מאוד. וכזו – אין". במלים אחרות, אין להאשים את הצבא על כך שהוא פועל ממניעים שאינם תמיד לטובת הציבור. הצבא הרי לא נבחר באופן דמוקרטי, ולכן הוא אינו מחויב לשירות אזרחי המדינה, ואין לבוא אליו בטענות.

פלאשים ושמפניות

חברת AIG הפסידה ברבעון האחרון 61.7 מיליארד דולר (61,700,000,000). לו היו מניחים שטרות של דולר בסכום זה האחד על גבי האחר, היתה הערימה מגיעה עד לספטמבר 2008 וחזרה.

מנויי "גלובס" קיבלו אתמול את הידיעה על ההפסד הבלתי נתפס תחת הכותרת "AIG עושה היסטוריה: רושמת את ההפסד הרבעוני הגדול ביותר לחברה אי-פעם". ב"דה-מרקר" נכתב: "AIG מציגה: ההפסד הרבעוני הגדול בהיסטוריה". קשה שלא לחוש בחגיגיות שמאחורי ניסוחים אלה, כאילו מדובר בהישג ולא במחדל איום ונורא.

בעולם שפוי, עם עיתונות כלכלית שפויה, מי ששותף לאחריות להפסדים בממדים כאלה היה מתחבא בביתו בבושת פנים. בעולמנו הוא יוצא לחגוג וזוכה לכבוד מלכים במדורי הרכילות של העיתונים הכלכליים.

במדור הרכילות של "כלכליסט" כותב רון גרנות על אירוע השקת הרשת החדשה של חברת פלאפון שהתקיים אתמול: "צפיפות המנכ"לים שנרשמה בחנות הקונספט של פלאפון היא ההוכחה שלא צריך סיבה מיוחדת כדי לסיים את יום העבודה באירוע עמוס פלאשים ושמפניות".

החוגג השני ששמו מודפס בהבלטה בידיעת הרכילות, שני רק לשר התקשורת, הוא יעקב פרנקל, סגן יושב-ראש חברת AIG העולמית, שלפי הידיעה, "היה בדרכו לישיבת דירקטוריון של AIG בניו-יורק". בתצלום המוביל את הידיעה ומופיע בראש העמוד נראה פרנקל לצד המארח באירוע, מנכ"ל פלאפון.

עושה רושם שאיש מהנוכחים, חוגגים ועיתונאים, אינו מתרגש מהעובדה כי האיש השני בבכירותו בתאגיד המפסיד ביותר בתולדות האנושות מוצא זמן להופיע באירוע של "פלאשים ושמפניות". כאילו אין כל קשר בין מדור זה והאירועים המתוארים בו ובין הדיווחים בעמודי החדשות בעיתון.

אגב, לפי מדור הרכילות של עיתון "דה-מרקר" [אמיתי זיו], פרנקל "הגיע לחמש דקות" ו"גלש לשיחה עמוקה עם יו"ר מועצת המנהלים של בנק מזרחי-טפחות, יעקב פרי, על הטלטלות של השווקים הפיננסיים". הנה לכם עוד הוכחה לגאונות. גם בחמש דקות מסוגל פרנקל לנהל שיחה עמוקה על הטלטלות של השווקים הפיננסיים. במדור הרכילות במוסף "עסקים" של "מעריב" מופיע תצלום אחר של פרנקל, מחייך, ונכתב כי הוא "מוזכר בבורסת המועמדים לתפקיד שר האוצר הבא". לפחות בורסה אחת שבה הוא שותף בכיר גואה בימים אלה.

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי חברות הכבלים והלוויין מתכוונות לדרוש מהרשות השנייה לבצע שינויים בכללי הרגולציה המוטלת עליהן. "ככל הנראה", נכתב בידיעה, "תתמקד דרישתן בביצוע הקלות בנושא האגרות והתשלומים שהן מחויבות להעביר למדינה".

שוב מופיעה בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" ידיעה בלתי חתומה המוקדשת לקידום מכירותיו של מגזין מקבוצת "ידיעות אחרונות".

תצלום של מיה בוסקילה, המשתתפת בתוכנית המציאות "האח הגדול", מופיע הבוקר בראש שעריהם של שניים ממוספי העיתון "מעריב" – "המגזין" ו"עסקים".