האם ניתוח של נתוני הבורסה הוא דמגוגיה הרסנית שאין לה דבר עם עיתונות, או דווקא כלי עיתונאי לגיטימי ומומלץ? תשובה אפשרית אחת היא: "תלוי את מי אתם שואלים", אולם במקרה הזה, התשובה תהיה: תלוי מתי אתם שואלים. זאת משום שעמית סגל, מהעיתונאים הפופולריים בישראל, סבור גם כך - וגם כך. תלוי מתי תשאלו אותו.

אם נתוני הבורסה אינם מתיישבים עם העמדות שהוא מקדם, שבאופן מקרי זהות לאלה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושריו, אזי ההיסמכות עליהם היא פשוט מעשה אנטי עיתונאי. כך צייץ ב-29 בינואר בתגובה לכותרת של "דה מרקר" לפיה "החשש ממהפכה משפטית הפיל את הבורסה". "דה מארקר הוא לא עיתון בימים אלה, אלא מטה מאבק להפלת הרפורמה המשפטית וכאמצעי לכך - להפלת הכלכלה הישראלית. בזה הוא עובד, זה לא קשור לעיתונות", קבע סגל בנחרצות אופיינית.

יום אחר כך, לעג לעורכת "דה מרקר", שהתייחסה לצלילה במניות הבנקים וקשרה אותן לחוקים להחלשת מערכת המשפט של ממשלת נתניהו. "נמתין במתח איך תדווחי על הזינוק היום במדד מניות הבנקים, והאם גם הוא יקושר לרפורמה המשפטית", צייץ סגל, נאמן לשיטתו לפיה תנודות רגעיות במדדים בורסאיים אינם יכולים להיקשר למאורעות במציאות.

אולם מסתבר שישנן פעמים בהם תנודות רגעיות במדדים בורסאיים דווקא כן יכולות להיקשר לאירועים במציאות, וניתוח שלהן הוא דווקא כן עיתונות. כמובן, אם מי שעושה זאת הוא עיתונאי פופולרי העובד בחדשות 12 ו"ידיעות אחרונות", זוכה להדלפות וסקופים מסביבת ראש הממשלה ואביו הוא חגי סגל. וגם אז, רק אם המדדים מעידים שמדיניות הממשלה היא דבש.

כך, היום (15.2), פירסם סגל בערוץ הטלגרם שלו צילום מסך של שער הבורסה וכתב: "תראו את הקפיצה בבורסה בדיוק כשיצא פה הדיווח על עיכוב החוקים". כלומר, הנה הבורסה, אותה בורסה שלירידות שלה לא היה קשר לחוקים שרצתה ממשלת נתניהו לקדם, קופצת כעת כשממשלת נתניהו החליטה לעכב אותם. בהמשך צירף תצלום מסך נוסף מאתר הבורסה וכתב "מהבורסה נמסר: שמענו את לוין ורוטמן, אבל נחכה לנשיא עם אופטימיות זהירה".

מדדי הבורסה הם בהחלט אינדיקטור למציאות, אבל מה הם אומרים - נתון כולו לפרשנות. אף אחד לא באמת יודע מדוע הבורסה עולה או יורדת, אחרת לא היתה בורסה. גם לגבי השאלה מהי עיתונות ישנן תשובות רבות. אבל נדמה שאפשר יהיה להשיג בקלות הסכמה רחבה לגבי קביעה אחת: להצהיר דבר אחד כשהוא נוח לך, ולהצהיר את ההיפך כשדווקא זה נוח לך, זה לא עיתונות. זו תעמולה.

*  *  *