צמד המילים "הפרדת רשויות" מדוקלם לעייפה בתקשורת הישראלית מאז החליטו אדריכלי ההפיכה המשטרית לעשות לו וידוא הריגה. השימוש התדיר בשמו של אחד היסודות המובהקים של השיטה הדמוקרטית עשוי להותיר את הרושם השגוי שהמשתמשים בו מבינים מה הוא אומר. ומילא הפוליטיקאים, שלביזוי הציני שהם מבצעים בכל מונח באשר הוא אנחנו כבר רגילים. אבל מה יהיה על התקשורת? גם שם אין שום תנאי סף לשום דבר?

אתמול, דקות ספורות לפני השעה 15:00, הדהד בהרבה מדי מכשירי טלפון בישראל הפוש הבא שנשלח מחדשות כאן 11 (זאב קם): "פרסום ראשון: נשיאת העליון חיות לא תגיע להציג עמדה בדיונים ברפורמה המשפטית בוועדת חוקה". צרכני התקשורת, שהטריגר "פרסום ראשון" אמור לתכנת אותם להבין שמדובר באייטם חם שמוגש להם, עשויים להניח אחד משניים: או שהנשיאה חיות, החתרנית הזו, שוברת את הכלים (מה זאת אומרת היא לא מגיעה לדיון? הנה הוכחה שלרשות השופטת אין שום כבוד לכנסת, להליך החקיקה וליו"ר הוועדה, הראשון לשמו, אב הדרקונים, מנתץ השלשלאות ומלך האנדאלים!), או לחילופין שהיא בלחץ (הנה, תראו, היא אפילו לא מעיזה להגיע לוועדה!).

מה חבל, שההנחה הנכונה היחידה באירוע הזה – היא שאין בכלל אייטם. זה ניוז מומצא. חדשה שלא היתה. לא פייק ניוז, יותר אין ניוז.

שופטים אינם שותפים להליך החקיקה. הם מפקחים עליו. ככה זה עובד בהפרדת רשויות. זה כמעט מצחיק להזכיר, אבל נשיאי בית המשפט העליון (כמו גם שופטי בית המשפט העליון והערכאות הדיוניות) אינם יושבים בוועדות הכנסת. זה לא בגלל שלומר על הכנסת שהיא שוק זו מחמאה וגם לא בגלל שמה שקורה בדיונים בוועדה החוקה הנוכחית רחוק שנות אור ממה שניתן להגדיר כהליך חקיקה תקין. גם אם היה זה הליך אמיתי, שבו יש רצון אמיתי להידברות וביקורת (וכמובן שזה לא המקרה), וגם אם הפרלמנט שלנו היה מקדש של תרבות דיון, עדיין לא היה בו מקום לשופטים.

הסיבה לכך פשוטה, וקוראים לה "הפרדת רשויות". ובפשטות: חקיקה לחוד, שפיטה לחוד, ממשלה לחוד. במקום תקין, ככה זה אמור לעבוד.

אבל שמחה רוטמן, שתאמינו או לא אבל הוא יושב ראש ועדת החוקה בכנסת ישראל, מניח שעיתונאי ישראל לא יודעים את זה. או שהם יודעים אבל לא ממש אכפת להם, אם יש כאן סיכוי לפוש של צהריים. ולכן הוא החליט להטריל את נשיאת בית המשפט העליון ולהזמין אותה לדיון שהיא לא יכולה להשתתף בו. הסירוב מובטח וכך גם האייטם.

לחגיגה של "כאן" הצטרפו רבים. גם כלי תקשורת כמו ynet (טובה צימוקי וסיון חילאי) ו"הארץ" (חן מענית ונעה שפיגל). כי על הפרדת רשויות קשה לסמוך בימים טרופים אלה, אבל אם יש לך שקל מיותר, תמיד אפשר להמר על בורות של עיתונאים.