זירת הפיגוע אתמול בשומרון (צילום: פלאש 90)
היה פיגוע?
פלסטיני, קצין בכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית, רצח אתמול חייל ישראלי. אף עיתון לא מקדיש לכך את הכותרת הראשית. הפלסטיני, יוסף נימר חטיב, ראש לשכתו של מפקד משטרת רמאללה, ניגש לג'יפ הצבאי שעמד בפקק בכביש ליד צומת תפוח בשומרון, שלח יד אוחזת בסכין דרך החלון הפתוח ודקר את החייל, רב-סמל איהאב ח'טיב מהכפר מראר, בחזה.
"ידיעות אחרונות" מקדיש את הכותרת הראשית שלו לאונס ילדה. "ישראל היום" הופך פיתול נוסף במאמצי נתניהו לפרק את קדימה לכותרת ראשית.
עוד שתי כותרות ראשיות, ועוד אחת שהיתה ראשית
"דו"ח מהפכני במשרד הבריאות ממליץ על הפחתת התשלום עבור שירותי רפואה ציבורית בישראל" היא הכותרת הראשית של "הארץ". לפי דן אבן, שר הבריאות (כלומר, סגן שר הבריאות. בישראל אין שר בריאות) יעקב ליצמן מעכב את הדו"ח זה שלושה חודשים בלשכתו. עם זאת, אבן מעריך כי ליצמן אינו מתנגד ליישום הדו"ח, אלא פועל למציאת תקציב. מי שמנסה לטרפד את הדו"ח, לפי אבן, הם "גורמים במשרדי האוצר והבריאות, עקב עלויות יישומו הגבוהות".
"הפיצוצים שרודפים את חמאס והאיראנים" היא הכותרת הראשית של "מעריב". עמית כהן קושר סדרה של התפוצצויות קטלניות שאירעו במפגשים של אנשי חמאס ואנשי משמרות המהפכה האיראניים.
ומה באשר לכותרת הראשית של אתמול? "מנמיכים את הלהבות: ברק ואשכנזי שוחחו כדי ליישר את ההדורים ביניהם" היא אחת הכותרות על שער "הארץ". חבל שלא חשבו על כך קודם. כנראה שדוקטרינת ליברמן מחלחלת אל התנהלות שאר דרגי השלטון בישראל.
חובות וזכויות
"שובם של האיגודים" היא הכותרת הראשית של המוסף "עסקים" של "מעריב". הכותרת אינה מובילה לכתבה, אלא מפנה לכתבה שתתפרסם במוסף מחר. כותרת המשנה: "המשבר הכלכלי והביטחון התעסוקתי המעורער הביאו להקמתם של עשרות ועדי עובדים חדשים. המעסיקים משיבים מלחמה ומאיימים בפיטורים".
"המציאות במחנה שועפאט מגלמת גישה מוזרה של מוסדות המדינה כלפי ערביי מזרח ירושלים וכל ערביי ישראל. היחס למחנה אמנם חריג במיוחד, אבל הגישה העקרונית דומה בג'בל-מוכאבר ובסילואן, כמו בסכנין וברהט. מדינת ישראל עדיין לא הפנימה שכל תושב או אזרח חייבים למלא את מלוא החובות ולקבל את מלוא הזכויות [...] מול הדרישה לציית לחוק המדינה, חייבים המוסדות לספק את תכלית הקיום שלהם: תקציבים, תשתית, חינוך, וכל מה שמוענק לכלל האזרחים והתושבים. הדבר נכון בירושלים כמו בגליל ובנגב. [...] לכן הגיע הזמן שנשים קץ לסכיזופרניה השלטונית כלפי ערביי ישראל ונדרוש נאמנות מלאה, תוך מתן הזכויות שמגיעות לכל אזרח ותושב. כן, גם במחנה שועפאט" (מתוך טור של נדב העצני במדור הדעות של "מעריב").
ציטוט מראיון של שרה ליבוביץ-דר עם עו"ד משה זינגל, מי שמונה למנהל עזבונו של מוני פנאן, מנהל מכבי תל-אביב לשעבר שהתאבד: "זינגל גדל בתל-אביב, למד משפטים באוניברסיטה העברית, והתמחה אצל חיים צדוק, אחד מעורכי-הדין הגדולים במדינה ולימים שר המשפטים. 'למדתי אצלו הרבה. היה נכנס לקוח ומבקש שצדוק יעזור לו להשיג הכרה של מפעל מאושר. צדוק היה מתקשר לשר האוצר ומסדר את זה בדקה".
מס שפתיים
לא מזמן כתב כאן חנוך מרמרי על יחסה של העיתונות לדוגמנית בר רפאלי: "התקשורת מתפרנסת יפה משיווק החלום. אין גבול לקיבולת של סיפורים על בר, מטורי החברה ועד עמודי הסגנון והאופנה, הרכילות והפפרצי. אבל כמו בכל מקרה של סופר-כוכב, הכי אוהבים להציג את תצלומיה בעמוד החדשות. התקשורת מטפחת סיפורי הצלחה, אבל אין לשכוח שהסיפורים האהובים עליה יותר מכל הם סיפורי נפילה. שהרי אין שמחה כמו שמחה לאיד.
"צה"ל מתפרנס יפה מבר רפאלי. יש לו היום סופר-מודל בינלאומית חינם שמובילה את קמפיין ההשתמטות. גם אם כאן, בניגוד לקמפיין הבצורת, צה"ל הוא המייבש. צה"ל אפוא מזדכה פעמיים: גם תהודה אדירה וגם המחשה לכך שכאילו הכל שווים בפניו. אפילו בר, שהיא בחורה עם פוטנציאל להיות פקידת שייטת מצוינת".
דברים נכוחים, אבל הנה היום למדתי דבר חדש מהידיעה של יהודה שרוני שהודפסה במלואה על שער מוסף "עסקים", ועוסקת בעניין תשלומי המסים של הדוגמנית העברייה הידועה: "עו"ד אורי כליף, המתמחה במיסוי בינלאומי, סבור כי תקדימי העבר הוכיחו שלא תמיד ניתן לדרוש מס מנישום, גם אם הוא לא משלם במקומות אחרים". מעניין.
באזז
השקת האייפון בישראל, ואחריה השקת האייפאד בארצות-הברית, היו הדוגמאות האחרונות לכך שהתקשורת מעניקה תשומת לב בלתי פרופורציונלית לחידושי טכנולוגיה מגזרת הפנאי. ההסברים שניתנו לכך נתלו בדרך כלל בהצלחותיה ובתדמיתה של אפל, ובאישיותו – או למצער ביכולותיו השיווקיות – של מנכ"ל אפל סטיב ג'ובס.
היום בא השירות החדש של חברת גוגל, גוגל-באז, ומוכיח שהעורכים פשוט אוהבים לאהוב אייטמים מהסוג הזה. הבאז עושה באזז ומגיע, באופן צפוי, לשעריהם של עיתוני ומוספי הכלכלה כולם, אבל מצליח לקבל גם מקום מכובד על שער "ידיעות אחרונות" ובכך לצאת באופן רשמי מהגטו הגיקי.
הידיעה ב"ידיעות אחרונות", שיחד עם טור פרשנות מקבלת עמוד שלם, אינה עוסקת בסקירה של השירות החדש (לכך מוקדשת ידיעה נפרדת במוסף "ממון"), אלא ברגשות אנושיים, וליתר דיוק, בהיסטריה. "גוגל ממשיכה להשתלט על עולם האינטרנט" היא כותרת הגג, מתחת לה מופיע איור גדול המפרט כמה משלל השירותים שמציעה החברה, ומתחת לו כותרת משנה פרנקנשטיינית: "שלשום השיקה החברה את הרשת החברתית Buzz, שתתחרה בפייסבוק. אתמול היא כבר הודיעה על ניסוי במסגרתו תחבר אלפי בני-אדם לאינטרנט המהיר בהיסטוריה, שיאפשר להוריד סרט קולנוע בחמש דקות".
היסטריה אינה מתכון לניתוח שקול של המציאות, אולם האם יש לה מקום בכל זאת ביחס לגוגל? טור הפרשנות של גון בן ארי מסתיים כך: "הם הציעו לנו מנוע חיפוש נוח – חיפשנו בו. אי-מייל נוח – כתבנו בו. יו-טיוב נוח – צפינו בו. עכשיו הם מציעים לנו סל נוח – ואנחנו שמים בו את כל הביצים". דיווחים אחרים בעיתונים מציינים את הרקע להשקת הבאז: התחרות המתעצמת בין גוגל ובין הרשת החברתית פייסבוק, הגדלה בעקביות, ושהודיעה כי תשיק בקרוב שירות אימייל.
ואיך הבאז? שווה? אחסוך ממני ומכם קריאה של אלפי המלים שנכתבו על כך בשבעת העיתונים העבריים היומיים: הוא לא.
כתית למאור
עם כל הכבוד לבאז שמייצרת גוגל, מאבקי הכוח סביב מינויה של גליה מאור ליו"ר בנק לאומי עדיין תופסים יותר תשומת לב בכלכלונים. ההתפתחות האחרונה היא הכרזתו אתמול של היועץ המשפטי החדש לממשלה, יהודה וינשטיין, כי הוא מצטרף לחוות הדעת של משנהו ופוסל את מועמדותה של מאור לתפקיד היו"ר, אלא אם כן תעבור תקופת צינון של שנתיים.
יהודה שרוני וענת שיחור-אהרונסון כותבים ב"עסקים" כי עמדת המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, היא דווקא שאין מניעה למנות את מאור ליו"ר לאומי. עמדת בנק ישראל בסוגיה לא נשמעה עד כה באופן רשמי. העיתונים מציינים כי ההערכה היא שהחלטת היועץ לא תרתיע את מאור וכי היא תתמודד על התפקיד בכל מקרה.
העיתונים מציינים כי ההחלטה בקשר למאור היא הראשונה שקיבל וינשטיין עם כניסתו לתפקיד. במדור "משפט" במוסף "24 שעות" מזכירה טובה צימוקי תיקים אחרים המונחים על שולחן היועץ: "כמעט עשור מאז התפוצצה פרשת סיריל קרן, החקירה עדיין תקועה". פרטי הפרשה: חשד כי המיליונר סיריל קרן העביר מיליון וחצי דולר לגלעד שרון, בנו של אריאל שרון, "כדי לכסות תרומה לא חוקית שקיבל אריאל שרון בפריימריז של הליכוד בשנת 2001 באמצעות חברות קש". צימוקי מעריכה כי "בהחלט ייתכן שתחת ידיו של וינשטיין תבוא סוף-סוף פרשת סיריל קרן לסיומה".
ישראלינה
עיתונות הכלכלה החדשה (וב"חדשה" הכוונה גם לעיתונות וגם לכלכלה) עניינה בסיפורים, תדמיות ומספרים עגולים. בדיוק כפי שעיתונים כמו "ידיעות אחרונות" עניינם בסיפורים, תדמיות ומספרים עגולים. לכן במוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות", "ממון", הכותרת לביקור הפילנתרופי (שבו צד אחד יתרום, אולי, כסף, והצד השני תורם יחסי-ציבור) של אנשי עסקים בעיירת הפיתוח אופקים היא "מכוניות פאר, חליפות מהודרות וים הבטחות במתנ"ס אופקים". אבל מי שעלולה לשים לאל את המשחק הזה של העיתונות הכלכלית החדשה היא המציאות. בתצלום המצורף לידיעה נראית חבורה של נשים וגברים, חלקם מקשישים, חלקם מכריסים, רובם מתקרחים, כמעט כולם לבושים בחליפת העסקים הישראלית: סתם בגדים שלובשים גם בבית.
טויוטה
"עד לא מזמן נחשבה טויוטה למושא הקנאה של כל יצרניות הרכב בעולם", מכריזה כותרת המשנה לראשית על שער המוסף "24 שעות" ב"ידיעות אחרונות". בכתבה, של אודי עציון, מפורטים הנתונים העסקיים של החברה, כמו למשל שדגם הקורולה שלה הוא המכונית הנמכרת ביותר בכל הזמנים. אלא שהכתבה מוקדשת, כמובן, לנתונים מחמיאים פחות: תוך פחות מחצי שנה הזמינה החברה לתיקון במוסכים 8.5 מיליון מכוניות בכל רחבי העולם, ובארה"ב מאשימים תקלות במכונית במותם של 19 בני-אדם בתאונות דרכים.
"האם גל הביטולים [של הזמנות רכבים מסוג טויוטה] הוא רמז שהמוניטין של טויוטה אכן התערער בארץ?", שואל עציון, אולם לא מספק תשובה. על שער "כלכליסט" מודפס ככותרת חלק מהתבטאות של מנכ"ל טויוטה ישראל. ההתבטאות: "התנצלותו של נשיא טויוטה העולמית, אקיו טויודה, היתה מהלך רע. היא נתפסת כחולשה".
ענייני תקשורת
מדור הרכילות של "סופשבוע" של "מעריב", "ליאורה", מפרט את רשימת הנוכחים במסיבת בר-המצווה של בנו של שלדון אדלסון, שנערכה בשבוע שעבר בירושלים, ובהם נשיא המדינה שמעון פרס.
עוד במדור: העיתונאית יהודית יחזקאלי פורשת מ"ידיעות אחרונות". יחזקאלי היתה יו"ר הוועד בעיתון, שכלל את ותיקי העיתונאים שעוד חתומים על חוזה קיבוצי.
העיתונים מדווחים כי ברשות השידור החליטו לקצץ שעה משידורי הערוץ הראשון, והוא יסיים מעתה את שידוריו בשעה 22:58. לאחר מכן ישודרו שידורים חוזרים מעגליים. הוכרזו גם צעדי חיסכון נוספים, והועברו מתפקידם עורכי חדשות בכירים "לצורך רענון".
כתבת השער של "המגזין" של "מעריב" היא ראיון שנערך לפני שלוש שנים עם הקריקטוריסט האמריקאי המנוח דייוויד לוין (טל שניידר). אז נגנז הראיון אחרי שאשתו של לוין סירבה לאשר פרסום של איוריו צמוד לו, וכעת, אחרי שלוין מת, התיר בנו להשתמש באיורים כאילוסטרציה לראיון.
"הטוקבק הוא לא הגורם שבגללו איבד הציבור אמון במערכת. הוא התוצאה" (כותרת המשנה לטורו של אראל סג"ל ב"סופשבוע").