שר החוץ אביגדור ליברמן (צילום: מרים אלסטר)

בריונות מילולית

בכותרות עיתוני הבוקר מככב שר החוץ של מדינת ישראל, אביגדור ליברמן. "במלחמה הבאה אתה והמשפחה שלך תפסידו את השלטון", אמר ליברמן לנשיא סוריה, על-פי הכותרת הראשית של עיתון "הארץ". "ליברמן מנסה לטרפד את המגעים החשאיים", מסבירה הכותרת הראשית של "מעריב" את התבטאות שר החוץ. "תשתקו", הורה בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, לשריו, על-פי הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות".

כפי שניתן לראות, כל הכותרות כולן עוסקות בליברמן. מה אמר, מדוע אמר וכיצד השיב לו ראש הממשלה. רק עיתון אחד מסתכל מעבר לקצה חוטמו של שר החוץ: "ישראל במאמץ להרגיע את אסד", קוראת הכותרת של "ישראל היום". בעבר קרה לא פעם ש"ישראל היום" החליף בכותרותיו הראשיות את התיבה "נתניהו" ב"ישראל". נראה כי הפעם החליף גם "ליברמן" ב"אסד".

או שמא נתניהו אכן מגבה את שר החוץ שלו? ב"ישראל היום" אין הבהרה מפורשת. בדיפלומטיות שאינה מאפיינת לאחרונה את משרד החוץ הישראלי נמנעים שלמה צזנה ודניאל סיריוטי מלציין מהי עמדת ראש הממשלה ומסתפקים בציטוט ההודעה המשותפת שנתניהו וליברמן הוציאו כמה שעות לאחר פרוץ המהומה ("פניה של ישראל לשלום"). על-פי דיווח ב"ידיעות אחרונות" מאת איתמר אייכנר, יוסי יהושוע ורוני שקד, נתניהו ביקש אתמול ממזכיר הממשלה לקיים סבב טלפונים ולבקש מהשרים להימנע מלהתבטא בנושא הסורי לעת עתה.

"כמה מהשרים הסיקו מכך שדעתו של ראש הממשלה אינה נוחה מדברי ליברמן", נכתב בידיעה, "אך מקורבי נתניהו הבהירו כי למדו מכך שדעתו של רה"מ לא היתה נוחה מדברי ליברמן. ואולם, מקורבי נתניהו אמרו, כי דבריו של ליברמן לא היו בעייתיים מבחינת רה"מ". ביש מזל, גם כשמקורבי נתניהו יוצאים במסר אחיד, איכשהו ב"ידיעות אחרונות" נוצר אי-סדר. ואולי, מופרך ככל שיהיה, יש בין שרי הממשלה כמה אנשים המקורבים לנתניהו?

רוב הפרשנים תוקפים הבוקר את ליברמן על התבטאותו. "ההתנפלות של ליברמן על נשיא סוריה, בשאר אסד, מסוכנת", מזהירים עמוס הראל ואבי יששכרוף בטור פרשנות ב"הארץ", למשל. "אנחנו חיים במדינה מטורפת, עם שר חוץ חסר אחריות", כותבת סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות", דוגמה נוספת.

אראל סג"ל דווקא תומך בשר החוץ. בטור שמופיע הבוקר ב"מעריב" כותב סג"ל: "אפשר ללעוג לפשטנות, לחוסר התחכום, לבריונות המילולית. כולם הרי כל-כך רגישים לכבודו של הרודן הדמשקאי. אבל בפנים, ליד הכבד והכליות, כל אחד מכם יודע שבחיים האמיתיים, בטח בשכונה שלנו, צריך לדבר בשפה שכולם, אבל כולם, מבינים. חלק ניכר מההרתעה שנועדה למנוע מלחמות היא להבהיר לצד השני את תוצאות המלחמה. כך היה וכך יהיה. עם כל הכבוד לדיפלומטיה ולשיחות קוקטייל חנפות ודביקות, הרי שאינטרסים ואיום על אינטרסים הם, ורק הם, קובעים איך תיראה המציאות. ובמבחן המציאות, הדיפלומטיה הישראלית כושלת, מדשדשת במי אפסיים של התרפסות אפולוגטית. אולי כדאי לנסות משהו אחר".

נחזור לרגע מהכבד והכליות אל אזורים גבוהים יותר באנטומיה האנושית, ונצטט עוד שורה מהטור של הראל ויששכרוף. השניים מזכירים כי "ההסלמה הנוכחית בהצהרות נולדה בדברים שנשא שר הביטחון בפני סגל הפיקוד הבכיר בצה"ל, ביום שני השבוע. השר טען שם שבלא הסדר מדיני עלולה לפרוץ מלחמה עם סוריה". טוב שיש מי שמזכיר נשכחות מלפני ארבעה ימים, כי קורא ממוצע של העיתונות הישראלית בוודאי שכח, אם אי-פעם ידע, שהתבטאות כזו נאמרה. ליברמן איים בחיסול השושלת השלטונית של משפחת אסד בתגובה לדברים שאמר בשאר אסד עצמו ובכירים סורים אחרים על הפגיעה הקשה שתיגרם לישראל במקרה שתתרחש מלחמה בין שתי המדינות. הסורים התבטאו כך כי פירשו את אמירתו של שר הביטחון אהוד ברק כהתגרות בוטה. עיתוני הבוקר מאמצים, משום מה, את הנראטיב של שר הביטחון ומסבירים כי הוא דווקא מעוניין במו"מ עם סוריה ולכן אמר את אשר אמר.

מכל מקום, למעט "הארץ", בעיתוני יום שלישי השבוע לא דווח בהבלטה ראויה על האמירה של שר הביטחון באשר לאפשרות מלחמה עם סוריה. "הארץ" הקדיש לכך כותרת בראש שערו [עמוס הראל]. ב"מעריב" פורסמה ידיעה מאת אמיר בוחבוט ומיה בנגל בראש עמ' 5, אך ללא אזכור על השער. ב"ישראל היום" הופיעה ידיעה קטנטונת בשולי עמ' 9 [לילך שובל]. ב"ידיעות אחרונות" אוזכרה אמירתו של ברק בתחתית עמ' 4, בפסקה הלפני אחרונה של ידיעה מאת אורלי אזולאי ויוסי יהושוע, בלי שיהיה לה זכר בכותרת או בכותרת המשנה של הידיעה.

גם לליברמן טענות נגד התקשורת. על-פי דיווח של מזל מועלם, עמוס הראל ולילי גלילי ב"הארץ", אתמול התראיין שר החוץ לרשת הרדיו בשפה הרוסית של קול-ישראל והסביר כי "התקשורת היא זו שחושבת שנכון במצבים מסוג זה להגיש את הלחי השנייה, ואלה אותם השמאלנים [...] שהלשינו על צה"ל באמצעות הקרן החדשה לישראל והביאו לניסוחו החריף במיוחד של דו"ח גולדסטון".

בדרך אל הבית הבוער

במובן אחד טוב עשה ליברמן כשאיים להפיל את שושלת השלטון בסוריה. אמירתו בוודאי תרמה לכך שסקר דעת קהל שערך עיתון ה"ארץ" אינו מופיע הבוקר בכותרת הראשית של העיתון, כנהוג בחודשים האחרונים. הסקר, שנערך לרגל מלאת שנה לבחירות (פחות כמה ימים), נדחק מהכותרת הראשית וזוכה רק במשבצת השנייה ביוקרתה על השער.

בין יתר ממצאי הסקר, שמנתח יוסי ורטר, שמור מקום של כבוד לעיתונאי, בעל הטור ומגיש מגזין החדשות הפופולרי "אולפן שישי", יאיר לפיד. "מן הסקר עולה כי כמחצית ממצביעי קדימה – 14 מנדטים – היו שוקלים להצביע למפלגה חדשה בראשות לפיד ג'וניור", כותב ורטר. "נסיך חדש, צחור לא פחות מלבני, מנצנץ לו באופק, וכבר הם דוהרים לעברו בזרועות פתוחות, מתנשפים מהתרגשות. לפיד מתחיל להסתמן כשם הלוהט של הבחירות הבאות".

"[...] הבוננזה הזאת אינה מפתיעה לגמרי. לפיד מצוי כרגע בעמדה חלומית לפוליטיקאי בחיתוליו: הוא מגיש את תוכנית האקטואליה הנצפית ביותר בטלוויזיה בליל שבת, הוא כותב את הטור הפותח במוסף הנקרא ביותר בסוף-השבוע, הוא יושב בימים אלה על תקן של קורבן בגלל 'חוק לפיד' שמכינים לו בכנסת, הוא נבנה גם מצרותיה המדוברות של קדימה – מאגר המנדטים העיקרי שלו – ומאומללותה המובנית של העבודה, והוא הוציא לאור ספר שהוא כבר רב-מכר. הוא רק צריך להציל שני תינוקות מבית בוער, ואין דבר שימנע את היבחרו לראש ממשלה".

בהמשך הטור ממליץ ורטר ללפיד לראות את עתידו הפוליטי בהקשרו של אמנון ליפקין-שחק. "חוקי המשחק בפוליטיקה הם ג'ונגל שאין לו אח ורע בשום מערכת אחרת", כותב ורטר. "ליפקין-שחק סיים כמספר שתיים במפלגת המרכז, עם שישה מנדטים שהתפוגגו כהרף עין. כדאי ללפיד להרים אליו טלפון לפני שהוא יוצא לפרסומות ולא חוזר".

בינתיים לפיד עסוק בניהול מערכת החינוך של מדינת ישראל. במדור המכתבים למוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", מדור שאין בו כמעט שבוע ללא התייחסות חיובית כלשהי לטורו של לפיד מהשבוע הקודם, מופיע הבוקר מכתב מאת ד"ר שמשון שושני, מנכ"ל משרד החינוך, שמאשים את לפיד ב"חוסר דיוק" במסגרת הטור שכתב בשבוע שעבר, וטוען כי הטור "מעורר תהיות באשר למניעיו". לפיד עונה לשושני במדור המכתבים עצמו, ובטור נוסף שהוא מפרסם השבוע. מי שאהב את הטור הקודם של לפיד, ייהנה לקרוא גם את תשובתו לד"ר שושני ואת טורו הנוכחי (שאף הוא מופיע באופן יוצא מגדר הרגיל באתר ynet).

"הישראליות הזו, הלפידית, עלתה לגדולה מאז 'המהפך'", כותב במוסף "תרבות" של "מעריב" אריק גלסנר, במסגרת ביקורת על הספר "זכרונות אחרי מותי", שכתב לפיד בשם אביו, יוסף (טומי) לפיד. "חשוב לומר", מוסיף גלסנר, "במובן מכריע לא 'חירות' הפטריוטית והקנאית של בגין החליפה את מפא"י, אלא הליברלים הבורגנים, שלכאורה רק נסחפו ל'חירות' ליצירת גח"ל, הם-הם שהחליפוה". גלסנר מקדיש את רוב הרשימה שלו לבחינת דמותו של יוסף (טומי) לפיד והאתוס שיצר. בכל זאת הוא מקדיש כמה מלים גם לבנו. "זו ביוגרפיה קולחת שמדגימה את היותו של מחברה כותב מוכשר", כותב גלסנר, "אך כותב שכתיבתו אינה השורה הראשונה וגם לא השנייה. חשוב להדגיש זאת, כי באקלים התרבותי הישראלי היותך כותב בעל כישרון שזוכה לפופולריות יוצאת דופן נתפסת כעדות להיותך כותב יוצא דופן. ולא היא". בין האחראים לאקלים התרבותי הישראלי הזה מוצא גלסנר, כאמור, את לפיד האב.

בלית ברירה

מלחמת "ישראל היום" ב"ידיעות אחרונות" ירדה מהכותרות הראשיות, אך נמשכת בעמודים הפנימיים. הבוקר, במוסף "ישראל השבוע", פורש כתב הפלילים של "ישראל היום", איציק סבן, על פני עמוד שלם דוגמה לשיטות העבודה ב"ידיעות אחרונות" תחת העורך האחראי והמו"ל ארנון (נוני) מוזס. "הדבר האחרון שהמוציא לאור של 'ידיעות אחרונות' [...] יכול לטעון זה שהעיתון שבבעלותו פועל ללא אינטרסים המשרתים בראש וראשונה את מטרותיו ואת חבריו הקרובים ביותר ובהם פוליטיקאים. הרבה פוליטיקאים", כותב סבן, ומציע לקוראיו מה שהוא מגדיר כ"עדות על השיטה של 'ידיעות אחרונות'", שמשלבת "הון, שלטון ועיתון".

"השיטה של נוני, החתימה שלי", קוראת כותרת רשימתו, העוסקת באירוע שהתרחש בתקופה שבה היה השר חיים רמון, ידידו של מוזס, נתון בחקירה. לדבריו, "דברים שלא הייתי מורגל להם קודם לכן, כגון טלפונים תכופים והתעניינות מוגברת מצד בכירים בעיתון, התרחשו בזמן הפרשה. לא היה קשה להבחין בכך שהאווירה הכללית שהשרתה צמרת העיתון היתה בעד השר רמון. מלמעלה רצו להציג את רמון כמי שהוא לכאורה הקורבן בפרשה, כמי שנרדף על לא עוול בכפו על-ידי 'כנופיית שלטון החוק' – ובמקביל, היה קמפיין ברור נגד המתלוננת ונגד הממונים על שלטון החוק – המשטרה והפרקליטות.

"באחד מימי חמישי בערב", נזכר סבן, "טילפן אלי ראש מערכת החדשות של העיתון באותה עת, ערן טיפנברון. טיפנברון הודיע לי ש'בהוראה מגבוה' עלי להיות חתום על ידיעה התוקפת באופן ישיר ומשמיץ את ניצב יוחנן דנינו, ששימש באותה עת ראש אגף החקירות והמודיעין. מיותר לציין שהעובדה שנרמז לי באופן שאינו משתמע לשתי פנים שמדובר ב'דרישה מגבוה', והידיעה שמדובר בחברו של המו"ל נוני מוזס – לא הותירו בידי כל ברירה. הייתי חייב להסכים לכך. באותה נשימה נתבקשתי גם לבקש את תגובת המשטרה לידיעה – שמעולם לא כתבתי. גם לא הייתי זה שהביא אותה למערכת ולא הייתי מצוי בפרט מפרטיה. זה לא הפריע למי שפנו אלי. [...] מעדות אישית: כך נראה היחס ב'ידיעות אחרונות' לעברייני מין שנמנים עם מקורביו של המו"ל, וכך נראה שם היחס לשלטון החוק".

יש לקוות כי הפעם היתה לסבן ברירה, והוא החליט להוציא את הסיפור הזה מרצונו החופשי, ולא, נניח, בהוראה ורמיזות מהמו"ל שלו.

אגב, איך נראה הבוקר היחס של "ידיעות אחרונות" לעברייני מין הנמנים, או לא, עם מקורביו של המו"ל? ובכן, בראש מדור הרכילות של "7 ימים" [אביב ברטלה], אולי המדור הנקרא ביותר בעיתונות העברית, מתפרסם הבוקר תצלום של עופר גלזר בטיול בוקר עם חברתו החדשה.

הפתעה

במוסף "7 ימים" מתפרסם הבוקר תחקיר מאת שחר גינוסר על הקמת תחנת גז במיקום מסוכן. לפי התחקיר, קבוצת שיכון-ובינוי, שבשליטת שרי אריסון, עומדת להקים תחנת גז סמוך לקריית-מלאכי, "מאות מטרים בלבד מבתי התושבים, צמוד למפעלי ענק של חומרים מסוכנים". גינוסר כותב כי אריסון ושותפיה מעדיפים להקים דווקא שם את תחנת הגז משום ש"סמוך לבתי התושבים ניתן להקים את הפרויקט ללא מכרז. זאת בעוד שבמקומות אחרים בסביבה הם יידרשו להתמודד במכרז שבו עשויים לצוץ להם מתחרים, בתהליך שיארך זמן רב יותר".

לכאורה, עצם פרסום התחקיר הוא עדות לכך שאין הצרת צעדים לתחקירנים המבקשים לפרסם ממצאים שלא יחמיאו לבעלי ההון הגדולים במדינת ישראל. אך גם תחקירנים שפרשו מ"ידיעות אחרונות" והתלוננו על הצרת צעדיהם סיפרו בעיקר על דחייה והצנעת פרסומים, לא על גניזתם המוחלטת. הבה נבדוק כיצד התחקיר הנוכחי, חשוב ובעל עניין לציבור, תחקיר שבוודאי נדרשו שעות רבות של עבודה לצורך איסוף החומרים וכתיבתו, טופל ב"ידיעות אחרונות".

התחקיר לא זכה לידיעה מקדמת בעמודי החדשות. הוא אינו אחד משבעת הטקסטים (לא כולל המדורים של הכותבים הקבועים) המקודמים הבוקר מהרצועה שבראש שער קונטרס החדשות של העיתון . דווקא שלוש כתבות אחרות המתפרסמות ב"7 ימים" מקבלות הבלטה בשער – על ראש המוסד מאיר דגן, על דן חלוץ ועל מריה קארי. הסכנה לציבור במפעל שמקימה שרי אריסון איננה שם. למעשה, הכתבה הזו נשמטה גם משער המוסף שבו היא מופיעה. שלוש הכתבות המובלטות בשער הן שוב אותן שלוש המופיעות בשער – חלוץ, דגן וקארי. גם בעמוד התוכן אין הבלטה באמצעות תצלום או ציטוט מהכתבה של גינוסר. היא מופיעה, ככל כתבה אחרת, בפירוט הרגיל של תוכן העיתון. המעלעל ב"7 ימים" שייתקל בכתבה הזו לבטח יופתע. לאו דווקא מהממצאים, אלא מעצם קיומה.

בעבר, אגב, כשנשאל גינוסר על החופש העיתונאי שלו ב"ידיעות אחרונות", הוא הסביר כי מצבו שלו שונה ממצבם של עיתונאי "מעריב", למשל, משום שעסקי מוזס נוגעים רק לתחום התקשורת, שלא כמו עסקיה של משפחת נמרודי.

הערה

דרור פויר, ביום בינוני בסך-הכל, מראה לארי ליבסקר איך כותבים טור על פתיחה משעממת במוזיאון לעיצוב. לא כוחות.

בנפול אויבך

כל מי ששאל את עצמו כיצד בדיוק נראית השמחה לאיד לנוכח החשדות שהופנו השבוע כלפי בית-ההשקעות פסגות, מוזמן לקרוא את רשימתו של אלי ציפורי, שהתפרסמה אמש ב"גלובס".

"ורמוס, שהיה מצויד בעיתונאים ובעורכים של מוסף כלכלי מסוים שנחו בכיסו, הפך את המלחמה כביכול בלבייב למלחמה ערכית, מוסרית, היגיינית ונאורה. החונטה התקשורתית שלו, שהשתמשה בו לאינטרסים העסקיים שלה, הפכה אותו למשה היורד מהר סיני עם עשרת הדיברות לשמירת כספי הפנסיה שלנו", כותב ציפורי.

וממשיך: "אם ורמוס אכן רוצה לממש את ערכי המקצועיות, הנאמנות והאחריות ללקוחותיו, כפי שהוא מעיד עליהם, הוא יגלה שהדרך לכך היא סיזיפית ואפורה ולא נעשית באמצעות ריצה מכנס לכנס ודיבור צפוף וסחבקי עם להקת המעודדות התקשורתית שלו. הדרך להשגת היעד הזה עוברת בהשגת תשואות הרבה יותר גבוהות לחוסכים ובעבודה פנים-ארגונית יומיומית. הוא יגלה שהרבה יותר קשה להשיג בשבילם חצי אחוז או אחוז נוסף בשנה, וכמובן שהרבה יותר קל לשחרר עוד ציטוט על כך שהוא ייקח למענם את הווילה והמטוס הפרטי של לבייב ולקבל בזכותו עוד כותרת ראשית".

ענייני תקשורת

יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" כי ה"ג'רוזלם פוסט" פיטר את נעמי חזן, יו"ר הקרן החדשה לישראל. על-פי הדיווח, המופיע רק במהדורה האנגלית של "הארץ", חזן קיבלה אמש דוא"ל מהעורך הראשי של ה"ג'רוזלם פוסט", דייוויד הורוויץ, שהודיע לה כי העיתון יחדל לפרסם את טוריה.

יורי ילון מדווח ב"ישראל היום" כי מרכז שלם הגיש תביעת דיבה בסך 4 מיליון שקל נגד אמנון אברמוביץ' וחברת החדשות של ערוץ 2.

יהודה נוריאל כותב במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" על מקרה שאירע בתחילת השבוע, עת הציג אברי גלעד בתוכנית הבוקר של ערוץ 2 הפגנה שאירגנה תנועת אם-תרצו, שמשתתפיה התחפשו לערבים והניפו שלטי "שונאים את צה"ל", כהפגנת תמיכה אותנטית בקרן החדשה לישראל.