לא נגרם כל נזק
הלחימה בדרום מתעצמת מיום ליום: לאחר המארב לכוחות צה"ל שלשום, נורתה אתמול רקטה אל עבר הנגב (הבוקר הירי מהרצועה נמשך). בתגובה, חיל האוויר מפציץ כבר יומיים מנהרות במעבר הגבול עם מצרים, מבריח מאות אנשים מבתיהם ומחסל אנשי חמאס (ואזרחים חפים מפשע), וכעת מתכונן לתגובה חריפה יותר. הכל נראה כאילו ישראל ועזה בדרך לחידוש העימות הצבאי, או לפחות בפתחה של מלחמת התשה, אך רק מעט מכל זאת מצליח למצוא את דרכו אל שערי העיתונים.
רק ב"ישראל היום" מוזכרת נפילת הרקטה בראש השער של העיתון; ב"הארץ" היא נוחתת בעומק ידיעה המופיעה בתחתית השער; ב"ידיעות אחרונות" יש ידיעה על כך בתחתית עמ' 3, אך ללא אזכור בשער; ואילו ב"מעריב" אין כל זכר לרקטה עד לעמ' 8. הביטוי "הקרב מתחמם", המופיע בראש שער העיתון, מתייחס לעימותים הפוליטיים.
במקום להדגיש את ההידרדרות הבטחונית, העיתונים עסוקים בנושאים אחרים, ונראה כאילו רבים מהכתבים הצבאיים הוצאו לחופשת התאוששות. ב"הארץ" הכותרת הגדולה שבמרכז השער עוסקת בתוצאות סקר דעת הקהל שנערך מטעם העיתון לקראת הבחירות הקרבות; ב"ידיעות אחרונות" כותרת הענק שעל השער מלמדת על קווי המתאר להסכם שלא נחתם בין ממשלת ישראל לרשות הפלסטינית; ב"ישראל היום" הכותרת מעצימה את זעקתה של אביבה שליט (תרגום לקוראי "ידיעות אחרונות": "האמא של גלעד"); ואילו ב"מעריב" הכותרת הראשית מתמקדת במחשבה שעברה בראשם של כמה מאנשי קדימה באשר לאפשרות לכלול מסר חדש במסגרת מסע הבחירות של המפלגה.
נכון לרגע כתיבת שורות אלו, הרקטות שנורו מעזה מאז נסוגו כוחות צה"ל לא גרמו לנזק, ונראה שעד שהאלימות הגוברת בדרום לא תגבה קורבנות אזרחיים (ויהודיים), העיתונים לא יבליטו את ההידרדרות, אך תת-הדיווח על המתחולל בדרום מזיק גם מזיק ליכולתו של כל אחד מקוראי העיתונים לגבש לעצמו דעה מושכלת על הישגי המבצע האחרון.
אין אמת בפרסום
במסגרת דיווח היתר על תשדירי הבחירות, מודפסת הבוקר ב"מעריב" ידיעה גדולה למדי [אריק בנדר] העוסקת בבקשתו של משה (בוגי) יעלון לפסול תשדיר של קדימה שבו הוא מצוטט כמי שאמר על בנימין נתניהו כי הוא "שטחי, לא רציני ולא קורא חומר מודיעיני". לדברי יעלון, מעולם לא אמר את הדברים וכבר הכחישם בעבר. יושב-ראש ועדת הבחירות, השופט אליעזר ריבלין, דחה את הבקשה בטענה כי "יש להניח כי לא כל אשר נאמר בתשדירי תעמולה אמת הוא".
קביעה זו, שלפיה ברור מאליו שהתעמולה מכילה גוזמאות ושקרים, רק מבליטה עד כמה העיסוק התקשורתי המרובה בה מסיט את תשומת הלב ובא על חשבון דיווח רציני בנוגע לעמדות המפלגות בנושאים הרי גורל. סדר עדיפויות זה משרת אולי את המפלגות, אבל לא את הציבור.
לא כל הכתבים הצבאיים יצאו לחופשה
לעיל הוזכר כי הכותרת במרכז שער "הארץ" עוסקת בתוצאות סקר דעת קהל, אך מעליה מופיעה הבוקר כותרת נוספת, בגופן קטן מעט יותר, המספרת כי חמאס הרג בעזה סוכנים ששיתפו פעולה עם ישראל והעבירו בזמן אמת מידע מודיעיני [עמוס הראל ואבי יששכרוף]. לפי הדיווח, שימוש בלתי זהיר במודיעין הוא שגרם לחשיפת הסוכנים והביא למותם. בין היתר מוזכר בידיעה גורם ישראלי האומר כי אחד הנימוקים לשימוש הלא-זהיר במידע שהעבירו הסוכנים היה כדלקמן: "מה שעושים כעת הוא 'להרוג הרבה ערבים', ולכן ניואנסים כמו הגנה על מי שעובד עבורנו פחות חשובים".
סליחה על הקלישאות
ההחלטה להוציא את ערוץ 10 למכרז חדש תופסת נפח מתרחב והולך בעיתונות. כמה מהפרסומים נובעים ממסע מתוכנן שמנהלים בערוץ למען הצלתו.
מודעה על כפולת עמודים ב"מעריב" [מקאן-אריקסון] יוצאת נגד סגירת ערוץ 10 וקוראת למועמדים לראשות הממשלה "לקום ולעצור את הביזיון". בשער "דה-מרקר" הבוקר מצוטטים כמה משפטים מראיון שהעניק יוסי מימן למוסף "הארץ" [גידי וייץ], שיפורסם במלואו מחר (אך כבר עתה עלה לרשת). "אעשה את כל המאמצים, בתוך התחום הרציונלי, שזה לא יקרה", אומר מימן ביחס לאפשרות כי הערוץ יוחשך. רז שכניק מביא הבוקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כמה משפטים מראיון שקיים עם מודי פרידמן, סגן יו"ר ערוץ 10, שיפורסם מחר במוסף "7 לילות". פרידמן אומר לו: "נמצא את עצמנו במציאות שבה יש לנו חברת חדשות אחת, בלי תחרות כלשהי בקביעת סדר היום הציבורי, דבר שבסופו של דבר יפגע בדמוקרטיה, וסליחה על הקלישאות".
גם צבי יחזקאלי, פרשן-העל לענייני ערבים בערוץ, תורם את חלקו וטור מפרי עטו מתפרסם הבוקר ב"ישראל היום". לדבריו, נכון שהערוץ "לא הצליח להגיע לסכומים הגבוהים שדרש המחוקק", אך הצלתו חיונית. "אין כמעט מדינה בעולם שלא השקיעה מיליארדי דולרים בהצלת חברות שנפגעו מהצונאמי הכלכלי. ערוץ טלוויזיה הוא לא רק עסק כלכלי, הוא חיוני לחיים שלנו כאזרחים במדינה דמוקרטית", כותב יחזקאלי.
לי-אור אברבך מביא במוסף "עסקים" של "מעריב" תגובות של אנשי תקשורת להחלטה של ועדת הכנסת. אילנה דיין, אבי וייס, דן שילון ורביב דרוקר, כולם מתנגדים וחוששים לעתיד שוק התקשורת בישראל.
ב"גלובס" מתפרסמת גם כתבת פוסט-מורטום על הערוץ והכשלים המתמשכים שלו [מתן שירם]. התסריטאי והבמאי עמית ליאור וכמה גורמים אחרים שמעדיפים להישאר בעילום שם טוענים כי בערוץ מעולם לא היה ניהול נכון וכי חילופים רבים בצמרת, כאוס ותחושת מצוקה תמידית הביאו לכשלונו המקצועי.
נכון לרגע זה, נדם כמעט לחלוטין קולם של ארגוני היוצרים. אולי מפני שבכלי התקשורת נהנים הרבה יותר להביא ציטוטים מפי שמות גדולים ומפורסמים פי כמה. בכל זאת, ב"ישראל היום" ניתן הבוקר פתחון פה גם לאחד היוצרים, ובאותו עמוד שבו מתפרסם טורו של יחזקאלי, כותב המפיק מוש דנון ("בטיפול") על תמיכתו בהחלטה לשלול את הזיכיון מהערוץ. לדבריו, ערוץ 10 יצר "הזניה של המחירים" בתעשייה, התרכז ביצירת תוכניות ריאליטי, והביא לכך שבסופו של דבר "היוצרים מקבלים היום כ-40 אחוזים פחות עבור העבודה שלהם".
אז מה בכל זאת צפוי להתרחש? יעל גאוני מדווחת ב"גלובס" כי במצב שנוצר לא ניתן להתקדם עם התוכניות למיזוג ערוץ 10 עם זכיינית ערוץ 2, רשת. יחד עם זאת, ההחלטה רק מאיצה את הסדר החובות האפשרי של ערוץ 10 מול הרשות השנייה, אף כי יש חילוקי דעות משפטיים באשר ליכולת לקבל כיום הסדר שכזה. גורם בענף הטלוויזיה אומר כי ההצבעה בוועדת הכנסת הפתיעה אפילו את מי שיזם אותה, גלעד ארדן. "הוא לא ציפה שח"כ כחלון יצביע יחד איתו", אומר הגורם. אגב, לפי כותרת הכתבה במהדורה המודפסת, ה"בכיר בערוץ 10" שמוזכר בכותרת הכתבה באתר האינטרנט הוא יוסי ורשבסקי, מנכ"ל הערוץ.
לפי הדיווח של אמיר טייג ב"כלכליסט", אכן יש מוצא למשבר – תשלום חובות הערוץ. טייג מוסיף כי המסך עשוי להיות מוחשך "כבר ביום שני או שלישי לזמן מוגבל, שבמהלכו תוקרן שקופית שתחשוף את חומרת המצב בפני הצופים".
לא צריך חזאי כדי לדעת לאן נושבת הרוח
שעה שערוץ 10 קורס, יש גם מי שצומח. רצועה עבה בתחתית השער של "ישראל היום" חוגגת את הישגי העיתון (עלייה של 14.9%) כפי שאלה משתקפים בסקר TGI האחרון, המודד את חשיפת הציבור לכלי תקשורת שונים. גם ידיעה בנושא מופיעה ב"ישראל היום", בכפולה הפותחת שלו. לפי "כתב 'ישראל היום'", המדווח על תוצאות הסקר, העיתון "נמצא בדרכו לכיבוש צמרת העיתונות היומית בישראל" ו“בהימשך המגמות הנוכחיות, לא ירחק היום ויחלוף על פני 'ידיעות אחרונות' ויהפוך לעיתון בעל החשיפה הגדולה ביותר במדינה". עמוס רגב, עורך "ישראל היום", מסכם את מצב העניינים כך: "כדברי שירו של בוב דילן, הזמנים משתנים, והתקשורת משתנה יחד עימם".
אגב, באותה ידיעה מכונים העיתונים "ישראל פוסט" ו"24 דקות" "עיתוני החינם המחולקים בסופרמרקטים וברכבת", בעוד ש"ישראל היום" אינו מתייחס אל עצמו כאל "עיתון החינם המחולק ברחבי הארץ", אלא כאל עיתון יומי לכל דבר ועניין.
גם ב"הארץ" ו"גלובס" מתייחסים לתוצאות הסקר בהרחבה יחסית, אך ב"מעריב" אין כל ידיעה על כך, לא בעמודי החדשות, לא במוסף היומי, ולא במוסף הכלכלי. גם ב"ידיעות אחרונות", משם נשמעו בעבר קולות ביקורת קשים על הסקר, המצב דומה. אפילו בעיתון הכלכלי מבית "ידיעות אחרונות", "כלכליסט", אשר לפי סקר זה עוקף את "גלובס" והופך לעיתון הכלכלי השני בחשיפתו בישראל, אין הבוקר אזכור, שלא לדבר על חגיגה, לנוכח הנתונים.
מעבר לפנאי ורכילות
שתי כתבות המופיעות הבוקר במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מעידות כי הרעיון שאמור לעמוד בבסיסו של מוסף עיתון יומי – אפשרות לדווח בהרחבה על תופעות עומק בחברה – טרם פס מן העולם.
כתבת השער, מאת עופר פטרסבורג, מתארת את המשך המגמה לייהוד יפו, הפעם באמצעים כלכליים. "זו קהילה ענייה על אדמה יקרה", אומר לו מנכ"ל המשלמה, הגוף לפיתוח יפו בעיריית תל-אביב, ומסכם יפה את המצב. כמה עמודים אחר-כך מראיין יגאל סרנה את הסוציולוג יגיל לוי על צבא ההגנה לישראל והתהליכים שעוברים עליו בשנים האחרונות. "הצבא הוא תאגיד עם אינטרסים תאגידיים מובהקים", אומר לו לוי ביחס לתקיפה בעזה.
הכתבות מעניינות ומומלצות לקריאה, אבל מעבר לכך יש בהן תזכורת ליכולת של המוסף היומי מבית "ידיעות אחרונות" להיות יותר מאשר חוברת המאגדת ידיעות פנאי, רכילות וסיפורי סרק מרחבי העולם. אחרי הכל, זוהי מערכת עם תקציב וכוח אדם העולים על אלה של מתחרותיה, וזה בדיוק מה שנחוץ כדי לייצר ולפרסם כתבות מגזין מאירות עיניים על בסיס יומי.
ענייני תקשורת
גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי המועצה לשידורי כבלים ולוויין בודקת אם ערוץ 9 אכן קיבל תשלום עבור שידור ראיונות עם פוליטיקאים, כפי שנחשף בתחקיר "חדשות 10".
דן לביא מדווח ב"ישראל היום" כי במהלך כנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי אמר השופט אליהו וינוגרד בי במהלך מבצע "עופרת יצוקה" "הסיסמה הישנה 'יד לפה' עשתה קאמבק, וחשוב מכל – התקשורת שיתפה פעולה עם הצנזורה מתוך הבנה שיש למנוע פרסום חומר חסוי".
אפרת זמר מדווחת הבוקר ב"מעריב" על מקרים שבהם תיקים של ילדי גן מולאו בעלונים פרסומיים. תופעה מטרידה, ללא ספק, אבל אולי מוטב היה לדווח עליה ביום אחר בשבוע. הבוקר התלוו ל"מעריב" ארבעה מוספים פרסומיים שכללו יחדיו 116 עמודים, הרבה יותר מסך העמודים של העיתון היומי (76).
בחלק ב' של "הארץ" מתפרסמים הבוקר עיקרי הדברים שאמר נשיא ארה"ב החדש במסגרת הראיון הרשמי הראשון, שאותו העניק דווקא לרשת אל-ערבייה. נטשה מוזגוביה מלווה את הפרסום בטור פרשני המתייחס בעיקר למסרים של אובמה. מי שרוצה לדעת מעט על אחורי הקלעים של הבחירה באל-ערבייה דווקא, מוזמן לקרוא על כך כאן.