תור בקלפי לליכוד, אתמול בירושלים (צילום: אוליביה פיטוסי)
"הסבירות שיקרה לנו מה שקרה במפלגת העבודה שואפת לאפס", צוטט אתמול מנכ"ל הליכוד גדי אריאלי בידיעה של מזל מועלם, כתבת "הארץ".
בדיעבד, הצהרה מוצלחת למדי. טוב שמנכ"ל הליכוד אמר שהסבירות "שואפת לאפס" ואינה אפס מוחלט, טוב שהתייחס ל"מה שקרה במפלגת העבודה" ולא, נניח, ל"פיאסקו מחשבים כלשהו". אחרת, דבריו עוד היו עלולים לרדוף אותו הבוקר, לאחר פיאסקו המחשבים המהדהד שהותיר מצביעים רבים שעות ארוכות בתור, וגרם לרבים אחרים לחזור הביתה בלי שהצביעו.
תיקו עם יתרון קל לליכוד
לא אלה השערים שקיוו לראות הבוקר בליכוד (הסקירה שלהלן מתייחסת למהדורות הבוקר; "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" יצאו היום עם מהדורה שנייה). על-פי התוכניות המקוריות, ההצבעה היתה אמורה להסתיים ב-23:00, ורשימת המועמדים אמורה היתה להתפרסם במלוא הדרה כבר במהדורות חצות ובעיתוני הבוקר. תחת זאת מופיעה בכותרת "הארץ" המלה "מבוכה", כל הכותרת ב"מעריב" היא המלה "מחדל", וב"ידיעות אחרונות" מכתירים את האירוע במלים "הפסידו למחשב". שתי הכותרות האחרונות עושות שימוש לעגני באות הידועה בכינוי "למ"ד הליכוד", זו בעלת הלשון המשתרבבת.
אפילו ב"ישראל היום" עמוד השער מגולל את הסיפור האומלל של הבחירות המקדימות בליכוד, אם כי בעיתון זה הכותרת היא דווקא ציטוט – "שיטת ההצבעה שיבשה הפריימריז" – וה"מבוכה" נדחקת אל כותרת הגג.
כשהכותרת נתונה במרכאות, יודע כל קורא עיתונים, הדבר מעיד על אי-מהימנותה. אחרי ככלות הכל, מדובר בציטוט ולא בעובדה ברורה. מישהו אמר, לכו תדעו אם צדק או לא. מהיכן לקוח הציטוט שבכותרת "ישראל היום"? ככל הנראה מפסקת הפתיחה של הידיעה הראשית בעיתון [שלמה צזנה] – "ימים ספורים לאחר דחיית הפריימריז במפלגת העבודה מסיבות טכנולוגיות, מערכת ההצבעה הממוחשבת שיבשה את הליך הבחירות המוקדמות גם בליכוד". אם כך הדבר, הצגת הכותרת כציטוט ולא כעובדה פשוטה רק פוגמת באמינות העיתון, שדווקא נראה כי השתדל הבוקר להגיש לקוראיו מוצר המשקף את המציאות במפלגת הליכוד.
נבחרי הליכוד חוגגים, היום בתל-אביב (צילום: מיכל פתאל)
הפרשנים בעיתונים השונים מאוחדים בדעותיהם, פחות או יותר. סימה קדמון כותבת ב"ידיעות אחרונות": "כשזה קרה פעם אחת, זו היתה פשלה. כשזה קורה בפעם השנייה בתוך שבוע – זה כבר ביזיון", ובהמשך משתמשת בתואר "סקנדל".
דן מרגלית ב"ישראל היום" מכריז על "תוצאת תיקו בין הליכוד לבין העבודה. 1:1 בתחרות הביזיון והקצף בניהול הפריימריז", ויוסי ורטר מעניק ברוחב לב את היתרון לליכוד: "אמש הוכיח לנו הליכוד כי כל מה שמפלגת העבודה יכולה לעשות, הליכוד מסוגל לעשות רע יותר, מביך יותר ומביש יותר".
ורטר גם מוסיף וכותב: "אמש, כשהפאניקה בחדרו של יו"ר הליכוד השתוללה, מחשש לנצחון הפייגלינים ולדחיקת הכוכבים, היה מי שתהה, האם כשתידרש החלטה על תקיפה באיראן, למשל, העצבים יחזיקו מעמד?". מי הוא זה שתהה? ורטר לא מגלה, אך בן כספית כותב בטורו שב"מעריב" על הטלפונים והביפרים שהגיעו מאנשי קדימה עם היוודע דבר העיכוב בבחירות: "חוגגים, אלא מה. הנה השגיאה שציפו לה. ביבי בפאניקה. ביבי מפחד מפייגלין. אם ככה הוא בורח ונבהל מפייגלין, מה יעשה מול הגרעין האיראני?".
ורטר מעניק בטורו את הקרדיט להחלטה לדחות את מועד סגירת הקלפיות בשעתיים ולא להוסיף יום נוסף ליו"ר ועדת הבחירות, השופט גרוס, ואולם גם במקרה זה לכספית מידע אחר, והוא מספר בטורו כי הרעיון היה דווקא של הבדרן והמתמודד בבחירות ספי ריבלין.
הדיווח החדשותי על יום בחירות מלווה בהרבה מאוד ידיעות צבע, שבמסגרתן נשלחו כתבים לרחבי הארץ להביא סיפורים אנושיים והתרשמויות אישיות. "קטסטרופה" ו"כישלון מהדהד" הם רק שניים מהביטויים הקשים שבהם משתמשים הכתבים כדי לתאר את שראו. רק בדיווח מאת יובל קרני ב"ידיעות אחרונות" מופיעה גם תגובה של החברה האחראית על הבחירות הממוחשבות בליכוד. היא מכחישה כל תקלה וטוענת כי "מערכת ההצבעה עבדה ללא הפרעות".
ב"הארץ" ראוי לציון תצלום מעולה של נתניהו [אלון רון] רוכש נקניקייה כשהוא מוקף כתבים ומיקרופונים. בעבר נודעו הבחירות המקדימות בליכוד ככר לשיטות שכנוע מפוקפקות, בין היתר, כזכור, חלוקת נקניקיות. התצלום הבוקר מלמד על המציאות המרה של הליכוד: לא משנה מה תעשה כדי לקדם את הטכנולוגיה ולנקות את האורוות בבחירות המקדימות, בסופו של דבר נקניקייה כלשהי תיקח בו חלק.
יש דיל ויש דייל
מתי טוכפלד כותב הבוקר ב"ישראל היום" על הדיל שביצע ח"כ חיים כץ, שבמסגרתו שינע אלפי עובדי התעשייה האווירית לקלפיות והנחה אותם במי לבחור: "על-פי ההערכה בליכוד, כץ עומד מאחורי התפקדותם לליכוד של אלפים מעובדי התעשייה האווירית והסעתם המאורגנת מאתר החברה בלוד לקלפיות השונות". מוזר שטוכפלד משתמש בלשון זהירה כל-כך ("על-פי ההערכה בליכוד"). מוזר במיוחד, אם לוקחים בחשבון את המסר המפורש מאת חיים כץ, כפי שכתב "כלכליסט", שאול אמסטרדמסקי, פירסם בבלוג שלו:
"עשרות עובדי התעשייה האווירית הגיעו בשעה האחרונה לקלפי שבמושב חדיד לבושים בחולצות העבודה שלהם, מלווים על-ידי חיים כץ, אשר בא לפקח מקרוב על כך שהם יבצעו את המוטל עליהם ויצביעו לפי הדיל שבין חיים כץ לנתניהו. לפרטים: חיים כץ".
מרב דוד ב"מעריב" מבליטה את הסכנות הגלומות במהלך של כץ: "כץ הוא מקרה יחיד שבו יושב-ראש ועד עובדים, שיכול להשפיע ישירות על תנאי העבודה של העובדים המתפקדים, הוא גם חבר-כנסת ופועל כדי שאלפי המתפקדים יצביעו על-פי רשימה שהוא מכתיב להם מראש".
רשת הביטחון – נגד ונגד (וקצת בעד)
הנושא השני שעומד הבוקר במרכז ההתעניינות של העיתונים הוא רשת הביטחון שעליה הכריז אתמול ראש הממשלה בשיתוף שר האוצר, מעין פשרה בין הצעות השניים, עם נטייה די ברורה לטובת ההצעה של משרד האוצר, או נטייה ברורה לטובת ההצעה של ראש הממשלה – תלוי איזה דיווח אתם קוראים.
"מעריב" הוא העיתון היחיד שמחליט להעניק לנושא את הכפולה הפותחת, לפני הדיווח על הבחירות בליכוד, והוא גם יוצא נגדה במלוא המרץ. הן בכותרת לידיעה, "מרוב חורים לא רואים את הרשת", הן בטור הפרשנות של רפי רוזנפלד, והן בידיעה נוספת על זוג חוסכים מאוכזב.
גם ב"ישראל היום" מבקרים בחריפות את התוכנית הכלכלית של ראש הממשלה. הידיעה בעניין [חזי שטרנליכט, גדעון אלון והדס גייפמן] ממוסגרת כשלילית, "כתב 'ישראל היום'" מביא שלל ציטוטים מפי חוסכים מאוכזבים, וטור הפרשנות מאת אדם רויטר מערער על מעשיותה של התוכנית, אך טוען שמבחינה פסיכולוגית היא עשויה לעזור. סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות" שמח על כך שרשת כלשהי נפרשה ומקדיש פחות תשומת לב לניתוח הבעיות ברשת הספציפית שנבחרה.
פתקים שנשלחו בדואר נתחבים בין חרכי הכותל המערבי בירושלים(צילום: קובי גדעון)
הפרשנים ב"הארץ" חלוקים בדעותיהם. נחמיה שטרסלר מתנגד בכלל לרשת ביטחון כלשהי (חלק מהטור שלו מופיע הבוקר פעמיים – פעם בעמודי החדשות, ופעם במוסף "דה-מרקר"), מירב ארלוזורוב מעריכה כי הסיכוי שתתממש שואף לאפס, ואילו רותי סיני תומכת בעיקרון הפסיכולוגי של פרישת רשת ביטחון.
גדעון עשת טוען בטורו, המתפרסם הבוקר אי-שם במעמקי המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", כי במקום רשת ביטחון יש לאפשר לציבור חלופה סולידית להשקעות כספי הפנסיה שלו במקום הבורסה.
רק ב"כלכליסט" מוצגת רשת הביטחון באור חיובי יחסית הן בידיעה על אודותיה, "בר-און נכנע: רשת הביטחון תצא לדרך", והן בכותרת הראשית ובציטוטים המובלטים בעמודים הראשונים מפי גורמים שונים במשק.
כתבי פלילים: ראו הוזהרתם!
בוקי נאה מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי האקדח שנתפס שלשום בפשיטה על הפעילים בארגון של משפחת אלפרון היה שייך ככל הנראה לגידי הולר, בנו של כתב הפלילים המנוח מייק הולר. אביהם, מספר נאה, התאלמן בגיל צעיר, ונאלץ לא פעם להביא את ילדיו עימו לעבודה. כך נוצר הקשר הראשוני בינם ובין האלפרונים, קשר שהביא בסופו של דבר גם לשיתוף פעולה מקצועי.
זו התשובה. איפה השאלות?
אתמול הוקדשה הכותרת הראשית של "כלכליסט" לציטוט מתוך ראיון "מיוחד לכלכליסט" עם איל הנדל"ן יצחק תשובה: "המשבר חזק ממה שציפינו. 2009 תהיה שנת מפנה". בראיון לגולן חזני אמר תשובה פחות או יותר את מה שיאמר בערבו של יום במסגרת כנס של העיתון "דה-מרקר", אך עדיין אין זה עניין של מה בכך להקדים לפרסם את עמדותיו שעות לפני שיבטא אותן בפומבי.
לפי ההתרשמות של חזני, "תשובה נשמע נינוח, לאחר שבסוף השבוע השלימה החברה הפרטית שבבעלותו, אלעד קנדה, עסקה למכירת 4,000 דירות בקנדה תמורת 281 מיליון דולר (ראו ידיעה בתחתית העמוד). העסקה מגבירה את הנזילות של אלעד ושל תשובה עצמו".
הידיעה בתחתית אותו עמוד [סיון איזסקו] אכן לימדה כי חברת אלעד קנדה מכרה דירות בסכום זה (בידיעה המופיעה באינטרנט קפץ הסכום ל-360 מיליון דולר והקרדיט הוסר).
עיתונים ועיתונאים לא אוהבים לראות ראיון בלעדי מוענק למתחריהם. לעתים זה מוביל לחרמות מטופשים הפוגעים בסופו של דבר בציבור הקוראים, לעתים זה מביא דווקא לחשיפת האינטרסים שמאחורי ידיעות המתחרים ותהייה על טיב העבודה העיתונאית שלהם. זהו המקרה שלפנינו.
אמש כבר התייחסו לפרסומים ב"כלכליסט" הכתבים עירן פאר ועירית אבישר בעיתון "גלובס". בטור מיוחד הם העלו כמה שאלות ותהיות שכתבי "כלכליסט" נמנעו מלהעלות בפני תשובה.
"נראה כי עסקיו הפרטיים של תשובה משגשגים", כתבו השניים. "איך אנחנו יודעים את זה? ברור, זה כתוב בעיתון, כי תשובה מקפיד לשחרר הודעות חיוביות על אלעד באמצעות הודעות לעיתונות".
לדבריהם, ההודעה האחרונה על מכירת הדירות בקנדה הקפיצה את מניית חברת דלק של תשובה, "וזאת למרות שאין לה שום קשר לעסקה הזו". והם מוסיפים: "אמנם 290 מיליון דולר נשמע סכום גבוה, אך מחישוב המחיר לדירה עולה כי בממוצע עבור כל דירה קיבלה אלעד 72.5 אלף דולר. האם זה אכן סכום גבוה?".
פאר ואבישר אינם עונים על השאלה, אך מצביעים על בעייתיות נוספת בהודעה לעיתונות של חברת אלעד: "בעוד ההודעות של קבוצת דלק נמצאות תחת עינה הפקוחה של רשות ניירות ערך, ההודעות של אלעד הפרטית משוחררות מכל פיקוח". בפעם הבאה ש"גלובס" ייהנה מראיון בלעדי עם איל הון, מעניין יהיה לקרוא בעיון את עמודי "דה-מרקר" ו"כלכליסט".
תוספת 17.1: מ"כלכליסט" נמסר כי ההפרש בין הסכומים המובאים בשתי הידיעות (המקוונת והמודפסת) מוסבר בכך שהראשון הינו בדולרים קנדיים והשני באמריקאיים; כי הידיעה המקוונת הועלתה לאתר בלא קרדיט מלכתחילה, וכי לא "כתבי כלכליסט" ראיינו את תשובה, אלא רק כתב אחד.
ענייני תקשורת
שתי ידיעות פרסומיות מופיעות הבוקר ב"ידיעות אחרונות". "כתב 'ידיעות אחרונות'" מדווח בעמודי החדשות על פירוט תוכנית הוועידה המרכזית לחיסכון פנסיוני שמארגן "כלכליסט", ואילו הידיעה המרכזית בעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לקידום מכירות של גליון "בלייזר" החדש. הידיעה אינה חתומה.
קבוצת "טריביון" הכריזה אתמול על פשיטת רגל. בועז ביסמוט כותב ב"ישראל היום" על "רעידת אדמה בעולם העיתונות". מעניין לקרוא כעת מחדש את הראיון שהתפרסם לאחרונה ב"גלובס" עם הבעלים של הרשת, סם זל, שנשמע אז אופטימי יחסית באשר לעתיד עסקי העיתונות. זל, אגב, יגיע בשבוע הבא להשתתף בוועידת העסקים שמארגן העיתון "גלובס".
ב"הארץ" מופיעה הבוקר ידיעה קצרצרה [רויטרס] המספרת שישראל שוב מונעת כניסת עיתונאים זרים לרצועת עזה.
אמיר טייג מדווח ב"כלכליסט" כי חברת נטוויז'ן עתידה לקחת חלק מרכזי יותר בניהול אתר נענע10, שבבעלותה החלקית. לפי הדיווח, באתר צפויים קיצוצים של עשרות אחוזים, ואף עיצובו, שהשתנה לאחרונה וספג ביקורות קשות, ישתנה פעם נוספת. "בתוך עשרה ימים יעלה לאוויר אתר בעל עיצוב שונה", כותב טייג.
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי הסמנכ"ל המסחרי של "מעריב", אודי פינצ'בסקי, צפוי לסיים את תפקידו לאחר כחודש אחד בלבד. פינצ'בסקי מכחיש.
יורם גביזון מדווח ב"דה-מרקר" על הקיצוצים הנוספים ב"מעריב". לפי ההסברים שסיפקה החברה לרשות ניירות הערך על הדו"חות שמסרה לה לאחרונה, עולה כי לדעת בעלי החברה, שוק הפרסום אמור דווקא לעלות בתקופת המשבר הכלכלי, וזאת משום שחברות רבות ייאלצו לבצע מכירות חיסול, הכרוכות בפרסום רב בעיתונות המודפסת.
מוסף חדש מצורף הבוקר ל"מעריב", "סגנון בית" שמו, כחלק מסדרה של מוספי "סגנון" האמורים לצוץ בקרוב [עורכת ראשית: ליאת תימור]. המוסף יעסוק בכל מה שקשור ב"בית": ארכיטקטורה, עיצוב, גידול ילדים. לקראת סופו מופיע בו גם טור מאת בן כספית על הכלב שלו, גוסטב, וציטוט מתוך בלוג שמופיע דווקא בפלטפורמה של המתחרים, "דה-מרקר קפה".
לי-אור אברבך מדווח במוסף "המגזין" של "מעריב" כי הרשות השנייה בודקת אם אין ניגוד עניינים בעובדה כי הפינה החדשה של מיקי רוזנטל בחדשות ערוץ 10 ממומנת על-ידי עמותת אור-ירוק ומשטרת ישראל, שני גופים המסוקרים על-ידי חברת החדשות.
גילי איזיקוביץ מדווחת במוסף "גלריה" של "הארץ" כי מועצת הכבלים והלוויין תקיים בקרוב מכרז מחודש להפעלת ערוץ טלוויזיה בערבית.
נופר סיני מדווחת במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כי "משרד התקשורת בודק חשש לניגוד עניינים לכאורה בפעילותה של יו"ר ועדת הכספים של הרשות השנייה, רחל פרימור". לפי הדיווח, פרימור משמשת, במקביל לעבודתה ברשות השנייה, דירקטורית חיצונת בחברת נטקס, שעם בעלי מניותיה נמנית הזכיינית קשת. פרימור מסרה בתגובה כי פעלה לכל אורך הדרך בשקיפות מלאה וביושרה.
נדב שרגאי כותב בעמוד המאמרים של "הארץ" על הסדרה העלילתית "גבעה 769”, שמוקרנת בהמשכים באתר ערוץ 7 ועוסקת ביחסים שבין התקשורת למתנחלי הגבעות בשטחים הכבושים.
צבי בראל כותב במוסף "גלריה" של "הארץ" על העיתונאי המצרי האופוזיציונר אבראהים עיסא, עורכו של העיתון המצרי "אל-דוסתור", שיקבל בסוף השבוע בביירות את פרס ג'וסראן תוויני מטעם ההתאחדות העולמית של העיתונים.