בן האיטי מתפלל למען קרובי משפחתו הנעדרים בעקבות רעש האדמה באי. היום בסן-דייגו, ארה"ב (צילום: דניאל דרייפוס)
גבנ"צ
"צ'יזי" הוא ביטוי אמריקאי שאינו מיתרגם כהלכה לעברית; עירוב בין "דביק" ל"קיטשי" עם קמצוץ "מלאכותי", עם אחוז שומן גבוה ואפס ערכים תזונתיים. אסון הטבע הנורא בהאיטי גורם לעיתונים להשפריץ מיץ צ'יזיות לכל עבר, וכיוון שהקוראים הם אלה שבטווח האש, הם גם אלו שסופגים את המטח.
"מראות נוסח סוף העולם", מתפייט עורך שער "ישראל היום", שכנראה כבר ראה סוף עולם אחד או שניים. "המדינה נמחקה", מגזימה כותרת "מעריב". "'הצילו', זועקים אנשים מתוך ההריסות", ממחישה כותרת המשנה על שער "ידיעות אחרונות". "יד קטנה, עדינה, מבצבצת מבין ההריסות", היא כותרת המשנה של הכפולה הפותחת של העיתון. "סוף העולם בהאיטי" הוא הלוגו שנבחר לעטר את ארבע הכפולות הראשונות של "ישראל היום". כדי שתדעו מה להרגיש, לוגו המשנה בכפולה הראשונה הוא "הזוועה". את תמצית הטור של בועז ביסמוט על שער העיתון עדיף היה לתת למחשב לכתוב. אולי זה מה שאכן נעשה. אף מחשב לא היה מצליח לייצר את הכותרות והמשניות ב"ידיעות אחרונות". אולי בובת ברבי צינית במיוחד.
החדשות, באדיבות "הארץ": "הרעש בהאיטי: חשש לחיי מאות אלפים"; "רה"מ העריך עוד כי אלפים קבורים תחת ההריסות, בעקבות רעידת האדמה החזקה במדינה ב-200 השנים האחרונות. הניצולים והפצועים, תושבי המדינה הענייה ביותר בחצי הכדור המערבי, נותרו ללא חשמל ומים, והמזון אוזל. מרבית בנייני הממשל וסמלי השלטון באזור הרעש קרסו, וכן מטה האו"ם; רק בית-חולים אחד נותר פעיל. מחדר המצב של משרד החוץ נמסר אמש כי שמונה ישראלים נעדרים באסון, ובהם גם בתו של אייבי נתן. צוותי סיוע מכל העולם החלו לזרום אל מוקד הרעש. אובמה: 'הלב נצבט, אסון אכזרי במיוחד ובלתי נתפס'".
"הארץ" הוא היחיד שמדפיס כתמונת השער המרכזית תצלום שונה מכל העיתונים האחרים. "ישראל היום", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" בוחרים כולם באותה תמונה, של אשה ממוצא פולינזי, לכודה בתוך ההריסות, שפניה מכוסות האבק מיישירות מבט אל המצלמה. משחק הכסאות המוזיקליים שמכתיב שוק העבודה הרעוע בתחום העיתונות, שבמסגרתו עורכים וכתבים חגים בין העיתונים השונים, ידוע זה מכבר. ביום כזה נדמה כי לא בחילופי עובדים מדובר, אלא בשיבוטם ממש.
"ידיעות אחרונות" הוא היחיד שיש לו מי שידווח מהאיטי עצמה (השאר משתמשים בסוכנויות או בכתבים זרים). האם בדיווח של נדב נויהוז יש חידוש כלשהו לעומת זה שבעיתונים המתחרים? לא. הוא מקבל כפולת עמודים רק כדי ש"ידיעות אחרונות" יוכל להתהדר בכך שמישהו מטעמו נמצא ממש שם, בזירת האירוע. מגוחך? אולי, אבל זו עיתונות. לדווח מהשטח זה לא רק ג'ינגל.
יצאו בזול
ישראל הראל מלין בעמוד הדעות של "הארץ" על כך שהתקשורת הישראלית הציבה במוקד ביקורתה לא את "רג'פ טייפ ארדואן, שזורה רעל אנטישמי", אלא את "האיש שקם לתבוע את עלבון העם והמדינה", סגן שר החוץ דני איילון.
הראל מאשים את אנשי התקשורת בגלותיות: הם מוקיעים כל מי שתבע בפומבי את עלבון העם היהודי מפחד שמא ירגזו הגויים. זו, כמובן, תפיסה גלותית לעילא: הראל מייצג את מי שעדיין אינם חשים כאן בנוח. כמו הילד החלש בכיתה, הוא נושא עיניו אל הבריון השכונתי, מתאווה להיות כמותו ומפזר אגרסיביות מגושמת ולא יעילה.
כמו אתמול ושלשום, גם היום התקשורת אינה מקבלת את עצתו של הראל ומתייחסת לדברים כהווייתם: דיפלומטים ישראלים עשו מעצמם צחוק, עשו צחוק מהמדינה שהם מייצגים, וכעת מעשיהם שלהם – ומכתב ההתנצלות בחתימתם – יגררו אותם אל עמוד הקלון. התקשורת כאן רק כדי לדווח על כך, וסגן שר החוץ דני איילון ושר החוץ אביגדור ליברמן יכולים להרגיש הקלה: העיתונים היו יכולים לעשות להם זובור הרבה יותר גרוע.
הקריקטורה של עמוס בידרמן אמנם מציירת את איילון וליברמן כשהם מציתים את – לא ברור מה – אבל הכותרות בעיתונים מתונות יחסית. "ישראל נכנעה לאולטימטום הטורקי: איילון התנצל בשנית בפני השגריר" היא אחת הכותרות על שער "הארץ"; "ישראל לטורקיה: סליחה" היא אחת הכותרות על שער "ישראל היום"; רצועה בתחתית שער "מעריב" קוראת "באו להשפיל, יצאו מושפלים: ישראל התנצלה בפני טורקיה"; וב"ידיעות אחרונות" העניין נדחק מהשער ומוקדשת לו כפולת העמודים 8–9, תחת הכותרת "ההתקפלות וההתנצלות".
"בסופו של יום ישראל יצאה נשכרת מכל הפרשה", מצטט איתמר אייכנר את איילון ב"ידיעות". ב"מעריב" מצוטט "גורם בכיר במשרד החוץ" כמי שאומר אותם הדברים עם התוספת: "התקווה היא שגם בטורקיה יבינו שישראל לא תסכים עוד לעלבונות ושקרים". עוד לא אבדה תקוותנו. או שכן. הנה הצעה לסדר: מדוע שמשרד החוץ לא יכריז כי הוא מכיר בשואת הארמנים? יותר בוגר ממשחק כסאות, הרבה יותר מכאיב לטורקים.
זליכה, לינדנשטראוס והפצצה
"ביקורת קשה על צה"ל ומערכת הביטחון בדו"ח מבקר המדינה", מדווחת כותרת הגג בעמ' 11 ב"ידיעות אחרונות". "התנאים בבתי-הכלא הצבאיים קשים, מדיניות השאלת קצינים וחיילים לגופים מחוץ לצבא לא תקינה, והטיפול בפינוי נפלי תחמושת ממתחם במרכז הארץ הוא מחדל בטחוני מתמשך" (יוסי יהושוע, דני אדינו אבבה, צבי זינגר ואריה אגוזי). לידיעה מצורפת טבלה המפרטת "מה עוד בדו"ח": "הפרטת שירותי הבריאות לתלמידים בבתי-הספר נכשלה", "היערכות מערך התובלה היבשתית בשעת חירום לקויה", "ההסברה הלאומית בשפה הערבית היא 'מחדל מתמשך'", "ליקויים חמורים בפעילות קרן ליב"י".
רוב העמוד הבא מוקדש לידיעה של גד ליאור, תחת הכותרת "החלטורה האסורה של 'הלוחם בשחיתות'"; "מבקר המדינה: ד"ר ירון זליכה עבד בעת כהונתו הציבורית בעבודות פרטיות, שבהן השתכר יותר מהמותר ולא דייק בדיווחיו". "ידיעות אחרונות" – שבין דפיו אפשר היה לקרוא בשנתיים שעברו את הביקורת הקשה ביותר נגד החשב הכללי לשעבר ירון זליכה, מי שלצד לינדנשטראוס עמד בחוד החנית של מאשימי ראש הממשלה אהוד אולמרט בשחיתות – אינו היחיד המתענג על האירוניה המסוימת בכך שהמבקר מותח כעת ביקורת על זליכה.
"החגיגה של זליכה" היא הכותרת הראשית של "גלובס", שמקדיש לעניין את הכפולההפותחת שלו (אדריאן פילוט, סטלה קורין-ליבר). קורין-ליבר אינה חוסכת שבטה: "עצוב. מרגיז. מרתיח. המחנה הזה היה חייב להיות נקי. טהור. קפדן וזהיר. מי שמדבר גבוהה-גבוהה, כמו שעושה משרד האוצר, בשם התקציב, העתיד, כלכלה ובניין הארץ; מי שבידו ניתנה זכות חתימה לקיצוצי כספים במקומות שהלב לעולם לא היה נותן לעשות – אסור שיתפסו אותו בתכמונים, תרגילים, התחכמויות עלובות וניצול ציני של הקופה הציבורית".
"דה-מרקר" מזכיר את הערת המבקר נגד זליכה על השער, אם כי לא בהבלטה. "דה-מרקר" מתמקד במתקפה מרוכזת על שר האוצר יובל שטייניץ לרגל מלאת שנה, בערך, לכהונתו. ב"ישראל היום" אין זכר לסיפור על השער, והוא מופיע רק במשבצת קטנה בעמ' 17, שמובלטת בה תגובתו המבטלת של זליכה. משבצת סמוכה מוכתרת בכותרת "מנכ"ל הכנסת ביקש לבדוק את סמכויות מבקר המדינה".
היהודים האלה, מאיפה באים להם הרעיונות האלה לראש?
"יהיה אשר יהיה טיב הפתרון, מבחינת הישראלים הוא תמיד כרוך בסילוק ערבים מהמרחב שבו חיים הישראלים. עם השנים למדו הישראלים לראות בכל טריטוריה שיש בה ערבים סכנה לביטחון" (יצחק לאור כותב טור במדור הדעות של "הארץ").
והדתיים האלה גם כן
"ש"ס משתוללת" היא הכותרת של מאמר המערכת המשתולל של "הארץ". על מה מלינים ב"הארץ"? על כך שש"ס "סוחפת את הציבור בישראל" (ש"ס היא לא מפלגה גדולה שזכתה בקולותיהם של מאות אלפי בוחרים ופועלת בפרלמנט הישראלי בתוך כללי המשחק הדמוקרטי?) אל "מערבולת חקיקה דתית ופעולות אנטי-דמוקרטיות". מה היא המערבולת? "חוק החמץ החדש", שהוא בעצם חוק החמץ הישן ללא הפרשנות המקילה של השופטת תמר בר-אשר צבן; "התניית הרפורמה לרישוי עסקים באכיפה מוגברת של סגירת עסקים בשבת", כלומר – התעקשות על אכיפה של חוק סוציאלי של הכנסת; מינוי מועצות דתיות כדי "למרר את חיי הציבור", שכן ידוע שרובם המוחלט של תושבי ישראל חסרים כל זיקה לדת, לא נזקקים לשירותי דת ואף יורקים על הרצפה כל אימת שהם עוברים ליד מקוואות ובתי-כנסיות (המהדרין מכסים את פניהם בכרך של "כה אמר זרתוסטרא").
יכול להיות שיש משהו בתלונות של "הארץ", אבל אי-אפשר שלא להתפעם מהאופי הדורסני של המתקפה: "מערבולת חקיקה", "מהפך מסוכן", "חופש פעולה מסחרר", "לזרות את כספי הציבור לרוח", "למרר את חיי אותו ציבור", "בזבוז", "פזרניות", "מיותרות", "כופה", "הציבור משלם את המחיר", "מתעלל יותר מהרגיל", "זוטות הלכתיות", "דרישות אינסופיות", "חולב את הקופה הציבורית", "משתמשת בחברה הישראלית לצרכיה", "השתוללות הרסנית", "עליו מוטלת המשימה לעצור אותה", "את המחיר משלם הציבור". נסו לדמיין מה היה קורה אם פוליטרוקים בעלי אמוציות כמו מי שכתב את המאמר הזה היו מנהלים מדינה ולא רק עיתון דל תפוצה. זה לא היה נגמר בחוק חמץ.
ענייני תקשורת
גילי איזיקוביץ מגישה ב"גלריה" כתבה קלילה על חיקויים ומחוקים בתוכניות סאטירה. "אנשים מתרעמים לפעמים", אומר לה מולי שגב, העורך של "ארץ נהדרת", "עמיר פרץ ואהוד אולמרט טענו שהרסנו להם את הקריירה. אני חושב שהם עשו עבודה לא רעה בכוחות עצמם".
אחת הכותרות על שער "גלובס" מפנה לידיעה כי "נמרודי התלונן על שוקן ברשות ני"ע: 'מנסה לסכל הנפקה'"; "'דה-מרקר' פירסם כתבה שכותרתה 'עם תשואת זבל של 33%, נמרודי מתכנן גיוס ל'מעריב''. שוקן: 'הניסיון לקשר בין פרסומים עיתונאיים ב'הארץ' ו'דה-מרקר' לתחרות עסקית הוא חסר שחר'. רשות ני"ע: 'הנושא בבדיקה'".
כמה מקוראי "ידיעות אחרונות" קיבלו היום בבוקר את בר רפאלי על השער, אחרים את גומא אגיאר. הראשונים דיפדפו לכפולה האמצעית כדי לקרוא שצה"ל קורא להחרים את הדוגמנית (התיאור "היטפלות פופוליסטית" של אורי משגב יכול להתאים לא רק לצה"ל, אלא במיוחד לעיתונים עצמם); האחרונים קראו על שער העיתון כותרת גדולה: "ההתנהגות המוזרה של בעלי בית"ר".
כותרת המשנה דיווחה כי "בשעות הערב הודיע גומא אגיאר למשפחתו: הייתי בעזה ונפגשתי עם גלעד שליט. משפחתו ביקשה אמש לאשפז אותו בכפייה". ההפניה היא למוסף הספורט, אלא ששם, בעמ' 5, עוסקת הידיעה בספקולציות בנוגע למאמן בית"ר ובתוצאות משחקים – רק משפטים אחדים בה מוקדשים ל"ספונסר גומא אגיאר", ש"ממשיך לייצר כותרות", ואין אף מלה על אשפוז בכפייה. הסופרלטיב "ממשיך לייצר כותרות" הוא אם כן מדויק; ל"ידיעות אחרונות" לא היתה ידיעה, אלא רק כותרת, והוא פוצץ אותה בגדול על השער רק כדי להכריז: אנחנו מעודכנים! מגוחך? אולי, אבל זו עיתונות. רק ש"מעריב", שהביא את הסיפור עצמו, הדגים הפעם עיתונות טובה יותר.