מדוע ועדת החקירה הממלכתית בפרשת הצוללות וכלי השיט לא התכנסה עדיין? שלושה חודשים חלפו מאז אישרה הממשלה את הקמת הוועדה, והעמידה בראשה את השופט בדימוס אשר גרוניס - אך עד היום לא קיימו החברים ולו ישיבה אחת. כפי הנראה, גורמי הביטחון מעכבים את תחילת העבודה בשלל תירוצים, ובין השאר מסרבים להעביר לוועדה מידע. מדוע?

אולי ההסבר טמון באירוע הבא: לפני קצת יותר מחודש, בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, התייצבתי כמנכ"לית זולת יחד עם חבריי מהתנועה לאיכות השלטון, בדרישה לפתוח לציבור את דיוני ועדת החקירה בפרשת הצוללות. ביקשנו מחברי הכנסת לדחות את בקשת הממשלה להטיל על הדיונים חיסיון גורף. ואכן, חברי הכנסת אישרו את הדרישה שלנו פה-אחד.

והנה, בשעה שאנחנו חגגנו יום חשוב לזכות הציבור לדעת, עולה חשד כי מערכת הביטחון - שבכיריה היו מעורבים במעשים ספק-חוקיים בפרשת הצוללות - החליטה דווקא לפגוע בזכות הזאת. באמצעות סירוב לשתף פעולה עם החקירה, הם מנסים לטרפד אותה, ובכך למנוע מהממצאים להגיע לציבור.

דווקא היום, כשאנו מציינים שנה לאסון מירון, שבו נספו 45 גברים וילדים ונפצעו 145 נוספים, צריך להיות ברור לנו עד כמה יכולה ועדת חקירה שקופה, מתפקדת, "עם שיניים", להשפיע על מציאות חיים. באפריל 2021, חודשיים אחרי האסון במירון, הורתה הממשלה להקים ועדת חקירה בראשות נשיאת העליון מרים נאור ז"ל. אחרי חודשיים נוספים התכנסה הוועדה, תחת הנהגתה של נאור, לסדרה של ישיבות רצופות, לפעמים יום אחרי יום. בסך הכל קיימה הוועדה 30 ישיבות - חלקן שודרו בשידור חי באתר הוועדה. עם פטירתה של נאור, בינואר השנה, מונתה השופטת דבורה ברלינר למחליפתה; מאז קיימה הוועדה חמש ישיבות.

בשנה האחרונה גבתה ועדת החקירה לאסון מירון שורה של עדויות חשובות שקיבלו פרסום פומבי. בין השאר שמעה הוועדה את עדות היועצת המשפטית של משרד הדתות בתקופת השר אריה דרעי, שממנה עולה כי ההחלטה שלא להגביל את מספר המגיעים להילולה נבעה ממניעים פוליטיים; ואת עדותו של ראש חטיבת המבצעים של המשטרה, תנ"צ שמעון נחמני, שהתריע בפני המפכ"ל קובי שבתאי על אסון אפשרי ונענה במילים "ועדת חקירה עליי".

שופטי ביהמ"ש העליון בדימוס מרים נאור (מימין) ואשר גרוניס (צילומים: פלאש 90 ויואב ארי דודקביץ')

אף שהוועדה טרם סיימה את עבודתה, כבר בל"ג בעומר הקרוב נוכל להרגיש את פירות מסקנות הביניים שפרסמה, בדמות הגבלות על מספר המשתתפים והאירועים בהילולה. השקיפות המבורכת הזו צריכה להתוות לכולנו את הדרך. היא הביאה לחשיפת מידע חיוני על התנהלותם של בעלי תפקידים בכירים, שבלעדיו לא היה הציבור יכול לקבל החלטות שקולות כריבון במשטר דמוקרטי.

אותה שקיפות בדיוק נדרשת גם בחקר פרשת הצוללות. באווירת חוסר האמון  ברשויות השוררת היום בישראל, עיכוב נוסף בפתיחת הדיונים בוועדת גרוניס ישכנע חלקים ניכרים מהציבור כי הוועדה לא נועדה לחשוף, אלא דווקא לכסות על כשלים ופשעים שבוצעו בעת רכישת הצוללות וכלי השיט.

העובדה שחשאיות הפכה לשגרה בוועדות חקירה פוגעת לא רק בזכות הציבור לדעת, אלא גם באמון הציבור. זה נכון שבעתיים לעסקת הצוללות, פרשה שטלטלה את הציבור במשך שנים, ובה מקורביו של ראש הממשלה הקודם נחשדו במעורבות ובקבלת שוחד

שקיפות היא עיקרון הכרחי בוועדות חקירה. למעשה היא גם ברירת המחדל שנקבעה לגביהן בחוק. ואולם לאורך השנים הפכה הטלת חשאיות על ועדות חקירה לדבר שבשגרה. המנהג הזה פוגע פגיעה עמוקה לא רק בזכות הציבור לדעת, אלא גם באמון הציבור בהליך. הפגיעה חמורה שבעתיים במקרה של עסקת הצוללות - פרשה שטלטלה את הציבור במשך שנים, ובה מקורביו של ראש הממשלה הקודם נחשדו במעורבות ובקבלת שוחד.

בנסיבות כאלה, מובן מאליו שיש לפרסם כל מה שאפשר: לא רק פרוטוקולים מהדיונים שיתקיימו בעתיד, אלא גם את הדיונים עצמם. לציבור חייבת להיות אפשרות לשפוט בעצמו את המידע הנחשף. ממילא, ההנחיות של ועדת חוץ וביטחון קבעו מפורשות שעל ועדת גרוניס להיצמד ללשון החוק, כך שסוגיות מבצעיות שפרסומן עלול לפגוע בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה ישארו חסויות.

לא ייתכן שמערכת הביטחון תעשה דין לעצמה ותתעלם מהחלטתה של ועדת חוץ וביטחון, המוסמכת להטיל עליה פיקוח פרלמנטרי. שר הביטחון בני גנץ צריך לתפוס פיקוד על המערכת הסוררת שלו, לדאוג שתחזור להישמע לפיקוח אזרחי, ולהורות לה לספק לוועדת גרוניס כל מה שתדרוש - בלי שהיות ובלי משחקים.

עינת עובדיה היא מנכ"לית זולת לשוויון וזכויות אדם