האבסורד בהתגלמותו: בחסות הסיסמה של "פינוי בז"ן", הממשלה מתכוונת להסיר הגבלות מעל תאגיד הזיקוק של עידן עופר, החברה המזהמת בישראל, ולאפשר להגביר עוד יותר את הזיהום במפרץ חיפה. והסגירה? מתישהו בעתיד. ללא תאריך מוגדר, ללא תוכנית סטטוטורית מאושרת, ללא תיקצוב. עם צוות מו"מ שלא כולל נציגים מכל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר.
ממשלת בנט-לפיד, שר האוצר ליברמן ושאר שרי הממשלה, משתמשים בהחלטה על "פינוי בז"ן" (או בשמה המכובס: "אסטרטגיה לפיתוח ולקידום מפרץ חיפה") כדי להעניק לעידן עופר, בעל השליטה בבז"ן, מתנה חלומית: אפשרות להגדיל מאד את תשתיות אחסון וקליטת הדלקים במתחם. כן כן, אותה תוכנית הרחבה שבז"ן מנסה לקדם כבר שנים ללא הצלחה, עשויה להתאפשר כעת בשקט בשקט באופן אחר, תחת כותרת שתודיע שבז"ן בכלל מתפנה ממפרץ חיפה החבוט. ומה ההפתעה הגדולה? ממשלת השינוי מביאה להחלטה הצעה שמחווירה לעומת ההצעה שקידמה הממשלה הקודמת בראשות נתניהו.
להרחבת בז"ן אין שום הצדקה משקית - המדינה לא צריכה אותה, האזרחים לא צריכים אותה, היא רק תגביר מחלות, מוות, זיהום אוויר וגזי חממה - המרוויח היחיד יהיה עידן עופר. לפי התוכנית חוות תש"ן הממשלתית (כיום תש"א) צריכה להיסגר, אבל מה תועיל הסגירה אם פשוט יפתחו את המיכלים מחדש במתחם בז"ן? המהלך נראה ככזה שנועד להשיג הישג ממשלתי מהיר, ולא משנה הנזק שהוא גורם בפועל.
עידן עופר, בעל השליטה בבז"ן (צילום: משה שי)
הזיהום בסמוך לחוות תש"ן בקריית חיים הופחת מאד עם ריקון המיכלים הדולפים לפני כשנה ומחצה. תחנות הניטור של "שומרי הבית" ואיגוד ערים חיפה הממוקמות בסמוך, אינן מצביעות על חריגות משמעותיות. לעומת זאת, דווקא באזור בז"ן נמדדו רק בשבועות האחרונים חריגות משמעותיות מאוד, חלקן שעתיות. המהלך אותו מקדמת כעת ממשלת השינוי אומר בעצם שיסגרו תשתית ממשלתית מזהמת, כדי לאפשר את העברתה לידיים פרטיות ומזהמות עוד יותר (ואגב, צפוי שהפינוי והבינוי יהיו גם הם על חשבוננו).
אבל גם אם מחליטים לסגור סוף סוף את חוות תש"ן, אין שום צורך לאשר לבז"ן תוכנית הרחבה למיכול שיישאר איתנו 30 שנה קדימה לכל הפחות. מדוע? משום שבבז"ן יש מספיק מיכלים. פוטנציאל המיכול הקיים בבז"ן, של כמיליון טון, הינו כפול מדרישות משרד האנרגיה לסגירת הזיקוק במתחם בז"ן!
אבל רגע, בואו נתעכב רגע על הרף שהציבה הממשלה. מדוע צריך תשתיות עצומות כאלה לדלקים? האם רק דמיינו את ראש ממשלתנו, נפתלי בנט, מכריז כי ישראל נמצאת ב"מהפכת אקלים" וכי עד 2050 יפסיקו פליטות הפחמן בישראל? האם ממשלת ישראל בעצמה לא החליטה לפני מספר חודשים לקדם כלכלה דלת פחמן? האם משרדי האנרגיה, התחבורה והגנת הסביבה לא הציגו גם הם תוכניות שונות להפחתת הפליטות בישראל, מה שיחייב כמובן שינוי מהיסוד של משק הדלקים במדינה? אם כך, מדוע אותה ממשלה סבורה שצריך לשמר כאן עתודות זיקוק נפט אדירות?
ראש ממשלת ישראל, נפתלי בנט, נואם בפסגת האקלים בגלזגו. 1.11.2021 (צילום: חיים צח, לע"מ)
החלטת הממשלה המתגבשת ל"פינוי בז"ן" מתייחסת לצרכי האנרגיה של ישראל ללא התחשבות מספקת ביעדים הממשלתיים להפחתת גזי חממה, חישמול תחבורה, אנרגיות מתחדשות ויעילות אנרגטית, שאמורים לצמצם ולבסוף לייתר לגמרי את הצורך בתזקיקי נפט - המוצר של בז"ן. את מי משרתת הגישה האנכרוניסטית הזו? ומה המסר הכפול הזה משדר למשק? מי כאן מושך בחוטים?
למדנו אם כן שההחלטה על "פינוי" בז"ן כוללת אפשרות דווקא להרחבת בז"ן, ועוד על סמך חישובים חסרי כל רלוונטיות להווה ולעתיד בצל משבר האקלים, אבל מה אומרת ההחלטה על אותו פינוי מובטח? ובכן, כמעט כלום.
אין בנוסח ההחלטה תאריך מוגדר לסיום ההיערכות הממשלתית. אין לו"ז לסיום הכנת התוכניות הסטטוטוריות. אין תיקצוב. הלו"ז עליו המליצה ועדת המנכ"לים לעניין פינוי מפרץ חיפה בשלהי חייה של הממשלה הקודמת - כעשור - הוחלף בלו"ז גמיש ולא מחייב. אפשר לתרץ בסיבות כלכליות ומשפטיות את הדרישה להימנעות מקביעת תאריך במו"מ מול בז"ן, אבל אין שום סיבה לכך שלא נקבעו לוחות זמנים חדים וברורים לפעילות הממשלתית הנרחבת הנדרשת כדי להגיע למעמד הסגירה. שום סיבה, חוץ מאולי רצון להיטיב עם עידן עופר או כניעה ללוביזם של התאחדות התעשיינים.
מפעלי התעשייה במפרץ חיפה (צילום: פלאש 90)
כבר התעצבנתם? אז הנה עוד אבסורד: הזיקוק בבז"ן יימשך עד שתאושר תכנית סטטוטורית, דבר שעשוי לארוך כעשור, ואם יאותגר בבתי המשפט - גם יותר. נוצרה תלות- כל עוד הזיקוק יימשך, לא ניתן לקדם את פתרונות הקבע, כך שנצטרך להמתין 15-20 שנה עד שנראה אותם קורמים עור וגידים. אתם הבנתם את זה?
זה מה שאין בהחלטת הממשלה, מה כן יש? סעיף שמקנה למשרד האנרגיה סמכות על לקבוע אם התשתיות שיוקמו מספיקות כדי להודיע על סגירת הזיקוק בבז"ן. כלומר, גם אם יוסכם על תאריך לסגירת הזיקוק, משרד האנרגיה יוכל להכריז שמשק האנרגיה אינו עומד בדרישות ולהביא לביטול הסגירה בהחלטת ממשלה. זה אותו משרד אנרגיה שנלחם כארי למען האינטרסים של חברות הגז, נגד הציבור. הוא זה שהחלטת הממשלה מעניקה לו את זכות הווטו על הסגירה הסופית של מתחם בז"ן, אי שם בעתיד הלא ידוע, לא מתוארך ולא מתוקצב.
האמת היא שהממשלה לא מעוניינת לפנות את בז"ן. משרד האוצר מעדיף לחכות, משרד האנרגיה רגיל לעבוד עם החברות המזהמות, וראש הממשלה החליפי רוצה להראות "הישג"
ועוד הערה: נוסח ההחלטה מקים צוות משא ומתן מול בז"ן, שיקבע את מתווה הסגירה והיקף התשתיות הפוסיליות שייבנו. בפועל, כל מהלך עליו יוחלט בשנים הבאות בנוגע להחלטה זו, יהיה תלוי בצוות זה. הצוות הזה כולל נציגים ממשרדי המשפטים, האנרגיה, האוצר ורשות מקרקעי ישראל, אך מדיר נציגים ממשרדים חשובים ורלוונטיים, כגון משרד הכלכלה, משרד התחבורה והמשרד להגנת הסביבה.
ההתעלמות הזו ממחישה שוב את המניעים האמיתיים מאחורי תוכנית ההרחבה, כלומר הפינוי, של בז"ן. הרי כדי שמהלך הפינוי יצלח, יש צורך לשלבו ברפורמה גדולה בתחום התחבורה הפרטית והציבורית במטרה לחשמלה. אחרת, נקבל מפעלים חדשים במקום המפעלים הישנים ש"פינינו".
האמת היא שהממשלה לא מעוניינת לפנות את בז"ן. משרד האוצר מעדיף לחכות שהתעשייה הפוסילית תתפוגג מעצמה בתוך כ-20 שנה, משרד האנרגיה רגיל לעבוד יד ביד עם החברות המזהמות, וראש הממשלה החליפי, שמקדם את התוכנית הנוכחית, רוצה להראות "הישג", אולי לקראת בחירות עתידיות, ולעזאזל התוצאות בשטח.
את הפארסה הזו חייבים לעצור. את בז"ן צריכים לסגור - לא להרחיב. ואת הסגירה צריך לעשות במהלך שקול, מדוד, מתוארך, מתוקצב, מתוכנן, ומלווה ברפורמות סביבתיות נרחבות ורציניות. את הסירחון במפרץ חיפה אי אפשר להסתיר, בטח שלא עם כותרת חלולה מעל החלטת ממשלה שערורייתית.
יוני ספיר הוא יו"ר עמותת "שומרי הבית" ומייסד "הפורום לאנרגיה נקיה"