אם אתם מתעניינים בתקשורת, פוליטיקה ומה שביניהם, ודאי יש לכם דעה על מינויו של הדובר נאור יחיא, עד לאחרונה יועץ פוליטי של נתניהו ודובר הליכוד, למשרת דובר נשיא המדינה. איך לא? מהטוויטר לתוכניות הקשקשת ובחזרה, כולם יודעים לבלבל את המוח על העוול הגדול. הצייצנים ואיתם מספר עיתונאים מוחים על העוול שעשה בוז'י - בוז'י שלנו! - בכך שמינה בורג משוחרר ממכונת התעמולה וההסתה לתפקיד הו-כה-ממלכתי. רוב העיתונאים מוחים מנגד על העוול שעושים הצייצנים (ואיתם מספר עיתונאים) ליחיא - יחיא שלנו! - שהוא בסך הכל דובר מקצועי, נאמן, חרוץ ומקור שלנו אופס סליחה את זה לא התכוונו לכתוב.
לעומת זאת, גם אם אתם מתעניינים בתקשורת, פוליטיקה ומה שביניהם, אני מנחש שלא תוכלו לכתוב 280 תווים שוצפים על מינויו של הלוביסט שלום שלמה למשרת מזכיר הממשלה. רגע מה? לוביסט, סליחה, "יועץ אסטרטגי", מונה למשרת מזכיר הממשלה. כן. תודו שלא שמעתם על זה ברדיו. שם דיווחו ששלמה היה יועץ של נתניהו, של בנט ושל לפיד, אבל לא התעכבו על חלק אחר, משמעותי לא פחות ואולי יותר, בקריירה שלו: "סמנכ"ל רגולציה" של חזי בצלאל, "מנהל פעילות הנדל"ן" של דור כימיקלים ("עבודה הקשורה, בין היתר, בהשגת היתרי בנייה עבור החברה"), "סמנכ"ל פיתוח עסקי" במשרד הפרסום פובליסיס, "יועץ" של חברת הלוביסטים "גלעד לובינג" ועוד כהנה וכהנה (לא צריך תחקיר, פשוט ציטטתי מויקיפדיה. ואם תרצו, יש גם תחקיר).
איזה אבסורד. יחיא היה דמות שולית למדי במכונה של נתניהו. התפקיד אליו מונה, דובר נשיא המדינה, הוא תפקיד דוברותי לא חשוב לתפקיד פוליטי לא ממש חשוב (סליחה כבוד הנשיא). שלמה, לעומת זאת, הוא פוסטר בוי של הון-שלטון, עם הקפיצות שלו בין העולמות, והוא ממונה לתפקיד חשוב ומרכזי: מזכיר הממשלה ממונה על סדר היום של הממשלה ונמצא בנקודת בחישה וערבוב פוליטית ראשונה במעלה. ליחיא יש הכישורים הנדרשים להיות דובר: הוא היה דובר. עבור שלמה מדובר בקפיצת מדרגה משמעותית. התפקיד הבכיר ביותר אותו מילא עד כה היה רמ"ט משרד הכלכלה. קודמיו בתפקיד, לשם השוואה, היו צחי ברוורמן ואביחי מנדלבליט.
נאור יחיא, הדובר הפוליטי של בנימין נתניהו (צילום: נעם ריבקין-פנטון)
למרות זאת, העיתונאים הישראלים יודעים לסעור סביב סוגיית יחיא (סוגיה? פרשה!), ולא פוצים פה סביב מינוי שלמה. למה, לעזאזל? ובכן, אם אתם מתעניינים בתקשורת, פוליטיקה ומה שביניהם, אתם הרי יודעים את התשובה. פרשת יחיא (פרשה? סערה!) היא ספיח, שובל, זנב ארוך (אינסופי, כנראה) לסיפור הפוליטי-תקשורתי המכונן של העשור: מסך העשן הגדול המכונה "כן ביבי, לא ביבי". הסיפור של מינוי שלמה, לעומת זאת, הוא רק עוד לבנה בחומת ההון-שלטון-עיתון שבנו כאן אבותינו יחד עם המדינה. מצ'עמם.
אבל זה שזה ברור, לא הופך את זה לפחות מקומם. רבאק, צייצנים, בשביל מה הפגנתם (או לפחות הקלדתם) במשך שנתיים? חשבתי שרציתם לסלק את נתניהו בגלל שהיה פוליטיקאי מושחת ומשחית, ולא כי חיפשתם בובת וודו לשעמום היצירתי שלכם. הנה, נתניהו הלך, גם אם נשאר כאן קרוב, אבל השחיתות לא התרחקה אפילו צעד. בכל זאת אתם ממשיכים לנבוח על הכלב שכבר לא נושך. שתקתם כשנתנו לליברמן את המפתח לקופה של המדינה, כי היה צריך להעיף את ביבי. מה התירוץ שלכם עכשיו?
ומה עם העיתונאים? נו, מה אפשר לצפות מעיתונאים. בשבוע שעבר דיווחו ב"כלכליסט" על מסיבה של האלפיון העליון בהשתתפות אנשי עסקים, מנהלים, עורכי דין, בנקאים ופרסומאים, מהשורה הראשונה של מקפי ההון-שלטון בישראל, שהתבררה כמסיבת הדבקה המונית: יותר מ-30 נדבקים! מי? מה? איך לא שמענו על זה ובמי מדובר??
"דבר המסיבה של בני הזוג, שניהם מוכרים מאד בעולם העסקי, הפך לשיחת היום בקהילה העיסקית", סיכם הכתב גולן חזני. האם הוא יודע את השמות? ברור. האם ב"כלכליסט" דיווחו על השמות של המקפים הבכירים? נראה לכם? בעיתונים האחרים אפילו את הידיעה נטולת השמות לא ראיתי שפרסמו. האם העיתונאים סבורים שיש בפרסום השמות עניין לציבור? ברור! איך אני יודע? משום שכשהיה מדובר באנשי הממשלה הקודמת, ממשלת נתניהו, העיתונות חגגה עם שמות ותמונות של מאומתי קורונה. צנעת הפרט לא ממש הפריעה להם.
תגידו, היתה תקופה אחרת, אי אז לפני כמה חודשים, והיה את עניין הציות לתקנות כן או לא. ובכן, כיצד חדר הוואריאנט ההודי מלונדון היישר לוילה ברמת השרון? האם עשה את הדרך במטוס פרטי? האם נבדק כנדרש? האם יש דין אחד לפשוטי העם ודין אחר לאלפיונים? שאלות ראויות שמסיבת ההדבקה ברמה"ש היתה עילה מצוינת לעסוק בהן, אבל העיתונאים, שברגיל מתעלפים מעונג כשעסיס רכילותי כזה נופל לידיהם, הוציאו את הגרזן מבין השיניים וקברו אותו עמוק באדמה לצד תחושת הסיפוק המקצועי, ה' יקום דמה.
כי אם זה לא ביבי, זה לא מעניין. בזה לפחות, נראה שביבי צדק. הוא רק התבלבל כשהפנה את התלונה לפרקליטות ולמשטרה, במקום לעיתונאים.