"ההיסטוריה של המלחמות לימדה אותי לחפש תמיד נוסחאות שיהיו טובות גם לצד השני. איני רוצה בשלום שבו עם אחד מנצח ועם אחר מושמד, ואני מציע ליהודים ולערבים לבחור בחיים". כך כתב לפני עשור המשורר והעיתונאי הפלסטיני-ישראלי סאלם ג'ובראן, שנפטר ב-19 בדצמבר 2011 בנצרת והוא בן 71. הצעה זו ליוותה את חייו של מי שהאמין עד יומו האחרון בדו-קיום בין ערבים ליהודים.

ג'ובראן, המכונה "אבו א-סעיד", נולד בפקיעין ב-1941. בילדותו ראה את הפליטים הפלסטינים עוברים דרך כפרו לעבר הבלתי נודע בלבנון, והמראה עיצב את תודעתו ההומנית. אי-אפשר היה להפריד בין ג'ובראן המשורר לג'ובראן העיתונאי. שניהם צעדו באותה הדרך, ועסקו בצדק חברתי גם כשלא היה סיסמה פופולרית.

ג'ובראן סיים את לימודיו היסודיים בכפר הולדתו ולאחר מכן את לימודיו התיכוניים בבית-הספר יני בכפר יאסיף. כבר אז החל ברומן שלו עם העיתונות ושיריו הראשונים ראו אור בעיתונים "אל-איתיחאד", "אל-ג'דיד" ו"אל-רד". באותם ימים התקרב למפלגה הקומוניסטית והיה פעיל מוכר במה שכונה אז "המעגלים המרקסיסטיים" בכפר שבו למד. את לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטת חיפה, ומשם היתה הדרך סלולה למפלגת האם, חד"ש, שלבסוף היה למזכיר הכללי שלה.

לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים מונה לעורך ראשי של המגזין "אל-רד" לצעירים, שבעריכתו התמקד בתרבות הפלסטינית מהתקופה העותמאנית ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948. מאמריו היו תחליף ללימודי הליבה של התלמידים הערבים-ישראלים בבתי-הספר.

סאלם ג'ובראן (באדיבות אתר חד"ש)

בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת מונה לסגן עורך "אל-איתיחאד", היומון הערבי היחיד שממשיך לראות אור מאז ועד עצם היום הזה. העורך הראשי אז היה הסופר אמיל חביבי, ומאוחר יותר החליף אותו ג'ובראן וישב בכיסא העורך הראשי של "אל-איתיחאד" עד 1992.

ב-1993 נטש את שורות המפלגה הקומוניסטית, אך לא את עבודתו העיתונאית. ג'ובראן כתב מאמר שבועי בעיתונים "א-ראי" הירדני, "א-נהאר" הלבנוני ו"א-טריק" הפלסטיני, וגם מאמרים ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות". במקביל ערך את המגזין הספרותי "אל-מוסתקבל".

ב-2006 זכה ג'ובראן בפרס משרד התרבות והספורט ליצירה ספרותית בשפה הערבית. הוא פירסם שלושה ספרי שירה: "מלים מהלב" (1971), "שירים לא מרותקים" (1972) ו"חברי השמש" (1975). באחד משיריו המפורסמים כתב: "כמו שהאם אוהבת את בנה המעוות, אני אוהב אותך, ארצי".

עיסאם חורי, שכיהן כמנכ"ל עיתון "אל-איתיחאד" בשנים 1997-1989, מספר: "הוא היה עיתונאי ליברלי, לא קיצוני, שמקבל גם את הדעה האחרת ולא בוחל בפרסום ידיעות של מפלגות וזרמים אחרים ברחוב הערבי בארץ. הוא היה אדם מוסרי ומשכיל מאוד. הפתיחות לרעיונות אחרים, היחס האבהי שהעניק לעורכים אחרים בעיתון ולכלל העובדים וההומניות שלו בלטו במערכת העיתון בחיפה".

חורי מדגיש כי ג'ובראן "נשאר כל הזמן עקבי בעמדותיו, נאמן לעקרונותיו וידע איך להעביר את הרעיונות הללו לחבריו ברחוב היהודי". על שירתו של ג'ובראן אומר חורי: "מחמוד דרוויש אמר לי באחת השיחות כי ג'ובראן היה משורר טוב ממנו. לצערי, הוא בחר בפוליטיקה ותקשורת".